המקום הזה שאני אשמה בהכל
אני אחראית על הכל
הכי מגיע שיעשו לי רע
כי תמיד אני הקורבן.
(ובאלי לעשות לזה כבר סטופ.
אבל זה מידי לחשוב על הכל ואין לי כוח.
זה להפסיק גם את השיעורי נהיגה שם ועד שקיבלתי אומץ והתגברתי על החרדה והתחלתי,פתאום להפסיק.
מצד שני,זה כל כך פוגע לי בלימודים.
מצד שלישי,כולם יגידו שזה שליחות.פף,לפני השליחות,חשוב לו יותר שתהייה שמח.אין קטע לעשות שליחות בלב כבד.
מצד רביעי,השאלה אם אצליח ללמוד כשאני בבית,בשגרת חיים אחרת.
מצד חמישי,זה להפסיק את הפגישות אצלה...למרות שאפשר להתגבר על זה ולעשות במתכונת אחרת.
יש כל כך הרבה שאלות...
מה שאני יודעת זה,שכבר עמוס לי מידי.
אני חייבת עזרה דחופה.להתייעץ עם מישהו מהר.)
