איזה בעסה שאתה רואה דרך, יודע שהיא הנכונה, אבל צריך עוד לראות עולם. כן, הנפש שלי רוצה להתפרק קצת, רוצה לחוות.
לא יעזור לך, תגיד מכאן עד מחר שאתה חזרת לתלם, לנפש שלך בא משהו אחר.
הכל טוב, כן? לא יקרה לך כלום (אני חושב) אם נישאר על המסלול הזה.
אבל קודם כל מי אמר?
ושנית כל אולי הדרך השנייה יותר טובה?
בוא נאמר, גם לי בא לטעות. ללכת עם זה לאט, ואז פשוט לחזור בחזרה.
ההרגשה שלי שאני לא אעשה עם זה כלום, נכון?צריך להיות אמיץ.
אבל אמיץ מוזר, אמיץ פחדן.
