בדרך כלל עדיף לעדכן מישהו שמגיעים, אפשר גם "לנחות" אבל לפעמיים זה לא נעים לשני הצדדים. בעיקר אם זו פעם ראשונה שמגיעים...

מה את מחפשת בגבעה? ללמוד? סתם לעזור אם צריך? סתם להשתעמם ח"ו?

שאני יוכל להשפיע שאני יוכל להיתקרב לה מיתוך אהבה זהו בעיקר

זה בסדר, אבל מה בפועל יהיה? 

התקרבות לה' זה מגיע לידי מימוש באופן עצמאי ופרטי.

השפעה באיזה תחום?

אבל כאילו איזה תחומים יכולים להיות?

אפשר להשפיע במלא תחומים, א"י, עמ"י, ויש גם בתורת ארץ ישראל חלק ניכר שם, וכו'

על מי רוצים להשפיע? על הסביבה הקרובה? סביבה רחוקה? כלל עמ"י? וכו'

באיזה נושא להשפיע? א"י? בקדושה? וכו'

בקיצור צריך לעשות בירור הרבה יותר משמעותי בנושא ההשפעה (יש עוד מלא דברים, אבל זה עלה) לפני שעושים כאלה צעדים...

בהצלחה ממש!

אני רוצה לישב את רץ ישראל כי זה מיצווה ולקרב יהודים כי זה גם מיצווה אני רוצה להפחית את השינאת חינם בינו ולהעיף את הערבים.

זה מה שאני רוצה.

נניח ואלו השאיפות...

עכשיו אחרי הבירור על הרצונות שבהם רוצים להשפיע, מבררים כיצד אני יכול להגיע לזה?

האם עכשיו אני אהיה בגבעה (לצורך הדוג' והדיון) על מה זה ישפיע? האם אני יכול להצליח בכל השאיפות שלי בזה? האם אני יכול לפול מזה? 

וככה מגיעים עד שמבינים מה טוב לי מה אני רוצה ומה אני צריך, וכן להפך. וביחד יוצרים מצב נכון שמתאים לי ע"פ עבודת ה'...

בהצלחה...

אין הכוונה תורת א"י בהבנה הפשוטה שלזה, אלא לימוד תורה מתוך א"י מתוך חיבור לארץ ולא מתוך רצון לשנות את התורה בכל מיני טענות מוזרות.... 

לגבי האולפנה אני רוצה ללכת ללבונה אבל עדיין לא בדקתי והאולפנה שלי היא ההפך הגמור מגבעות.

הי לך.

התנדבות ונוכחות בגבעות זה בהחלט דבר מושך, וזה נותן הרגשה מוחשית של תרומה ממש בשטח. וזה נהדר שאת מחפשת הרגשה כזאת. יחד עם זאת, חשוב לשים לב כמה הזדמנויות יש לנו ביומיום להשפיע, לחזק אחרים - וגם את עצמנו. לא בשמיים היא, וגם לא בגבעה... זה כאן ליד הבית ובתוכו.

רק מה? זה פחות מרגיש לנו מוחשי ליד הבית. פחות מסעיר, מרגש, הירואי. 

מסכים עם הכותב שהעלה גם את השאלה: איפה את מחזקת את עצמך, ולא רק היכן את תורמת. כי ב"ה אנחנו צעירים וצעירות, ויש לפנינו עוד המון שנים של עשייה ותרומה. ובינתיים, העבודה העיקרית שלנו היא לגדול, לצמוח, להתחזק. בוודאי שאפשר לשלב גם עשייה. אבל זאת לא ה"עבודה". ואם נעבוד טוב בשלב הזה, נגיע בהמשך עם הרבה יותר יכולת להשפיע החוצה.

ולפעמים, הרצון החזק לתרום מגיע מתחושה שאנחנו עצמנו, לבדנו, לא "שווים" מספיק. מחפשים צידוק לקיומנו. מחפשים להרגיש ראויים. וזאת קצת טעות, משתי סיבות:

1. כולם ראויים, יקרים, חשובים. מי שתורם יותר ומי שתורמת פחות. 

2. כשאין לנו תחושה עמוקה של ערך עצמי שלא תלוי בדברים חיצוניים, ממילא יש לנו פחות מה לתרום. וגם הסיפוק שנקבל מהתרומה לא תחזיק בהכרח מעמד יותר מדי. 

בדיוק על הנושא הזה נדבר במפגש הזום ביום א' הקרוב. על היכולת להתחבר לעצמנו מהמקום הפנימי. כל הפרטים בהודעה שפרסמנו כאן בפורום השבוע. 

נתראה!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות