הנסיך חוגג 3 חודשים של אושר💞
זמן מצויין להיזכר ולשתף

הריון חמישי, פעם ראשונה שמגיעה למצב של מעקב הריון עודף🤭 הבנתי כבר שזה ארוך, יש פרוצודרה קצת מורכבת עם סידור הילדים ואחרי הרבה תכנונים, התלבטויות ודעות שונות ( ה-40 יצא יום מאוד מאוד לא נוח, חלק אמרו שאפשר לדחות וחלק עמדו על זה שצריך בדיוק ב-40) החלטתי לסוע בהרגשה שזה סתם🤦
מתחילה מעקב, המדדים שלי תקינים, דופק תקין, אמממ... בקושי נצפו תנועות😬 מסתבר שלפני המוניטור צריך לאכול משהו מתוק כדי להעיר אותו אבל אני לא ידעתי🤷
בקשתי לנסות שוב, אמרו שאין סיכוי ומפה ישר למיון (ולקנות משהו מתוק בדרך...)
מבואסת מהמצב, מתקשרת לעדכן את בעלי.

מגיעה למיון, כבר בקבלה מתחילה להרגיש תנועות מצויין, מעדכנת את הצוות אבל הם רוצים לעשות מוניטור בכ"ז, מחברים למוניטר, דופק תקין תנועות מצויינת. אני מתקשרת לבעלי מעדכנת אותו שאין צורך לבוא ושבטח עוד כמה דקות אסיים והביתה!!

אחרי כמה דקות פתאום ציר קטן ואז המוניטור מראה ירידה בדופק, נכנסת מהר רופאה, מסתכלת ומבקשת להמשיך עוד קצת מעבר לזמן שצריך...
המשך המוניטור היה חלק לגמרי.

נגמר המוניטר, נכנסת לרופא נשים בקבלה בהנחה שהיא תביא לי את המכתב שחרור.
אבל ... הרופאה אומרת שהירידה בדופק הייתה מאווווד משמעותית, וכנראה העובר לא מגיב טוב לצעירים ולכן הם לא משחררים אותי😔

הלם! כ"כ היה לי ברור שאני משתחררת...

מתקשרת לבעלי חצי בוכה, הוא לא האמין לי בהתחלה🤭, מתחילים לדאוג לסידור הילדים...
עוד מוניטור, עוד ציר, עוד ירידה בדופק והיידה, למיון נשים!! שולחים אותי למיון נשים עם הוראה שברגע שיש צירים ישר לחבר אותי למוניטור.

עוברת למחלקת הריון בסיכון, בינתיים בעלי מגיע❤️

אחרי כמה דקות מגיעה אחות לחבר אותי למוניטור, בהתחלה הכל תקין אבל פתאום ציר ואז ירידה משמעותית בדופק. בעלי הולך מהר לקרוא לצוות, במקביל המכשיר כבר מצפצץ מלחיץ ו-4 רופאים רצים אלינו לחדר. 2 מעברים אותי מהר לכיסא גלגלים, אחד רץ כבר לפנינו להזמין מעלית. בעלי מתחיל להרים את הדברים שלנו והאחות אומרת לו "עזוב הכל, חבל על כל דקה!!" רצים במהירות שיא לכיוון חדרי לידה, ובדרך מכינים אותי לניתוח..

אני לחוצה בטירוף, רועדת מרב פחד, לא מבינה מה קורה איתי.
מגיעים לקבלה, מחברים אותי מהר שוב למוניטור, אין צירים והדופק תקין🤷

הפעם כבר לא מחזירים אותי לנשים, אלא מחכים בתור לזירוז ואנחנו מבלים כמה שעות טובות בקבלה... הנוחות- 0😬 אבל יש רוגע נפשי כי אני כל הזמן מחוברת למוניטור והכל תקין💞

אחרי כמה שעות, שאין צירים, מגיע רופא שאומר שהכל תקין ומחזירים אותי לנשים ("את סתם תופסת מיטה בקבלה...") אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לחזור לנשים. הוא מתווכח איתי ומראה לי שהכל תקין אז אין סיבה להישאר. ואני מתעקשת שגם לא היו צירים אז זה לא מדד. כי הירידות היו כל פעם שהיה ציר. בסוף הוא משאיר אותי בקבלה.
אחרי כמה זמן מגיעה שוב הרופאה הראשונה והיא מזועזעת מזה שהוא רצה להחזיר אותי לנשים🤷

עוברים עוד כמה שעות, כלום לא מתקדם, אני חוששת מאוווווווווד מזירוז (ראינו שצירים גורמים לירידה בדופק, אז פתאום לגרום לצירים חזקים נראה לי ממש בעייתי) ואפילו מקווה ומתכוננת לניתוח.

הרופאה ממליצה סטריפינג, אני מסכימה.
בודקים אותי, פתיחה 2, נתונים טובים. עושים לי... כאבי תופת!!! ומפה הכל. מתקדם מצויין 💪💪
מתחילים צירים סדירים, הדופק נשאר תקין כל הזמן!
מהר מאוד מתקדמת לפתיחה 6, נכנסים לחדר לידה🥳🥳🥳

מהר מאוד נגנז החלום להעביר את הזמן באמבטיה, או ללדת במים. הדבר היחיד שמעניין אותי זה להיות מחוברת כווווווווווול הזמן למוניטור כדי לוודא שהעובר האהוב מגיב טוב לצירים. אחרי זמן מה על כדור אני מבקשת גז צחוק ואז אפידורל, סופסוף קצת רוגע ושנינו אשכרה נרדמים😅😅😅

מידי פעם נכנסת המיילדת ואומרת לי שאני מתקדמת מצויין, אני לא מרגישה כלום🤭🤭

אחרי זמן מה (תכלס לא זוכרת כמה🤷) המיילדת נכנסת לבדוק, פתיחה מלאה, המים נבקעים לבד, כמה לחיצות קצרות. והאפרוח הגיבור, שעמד בגבורה בכל הצירים, מגיח לעולם!!! אושר💞💞💞💞

ועכשיו ללכת לישון זריז, לפני שהוא יקום שוב לאכול🤭

ואם מישהי עלתה עלי, אל תגלי

לבטטה בחודש תשיעי שרובצת כל היום עם הטלפון 🤦🏾‍♀️

סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...

אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח! 

שכחתי לשאול את הרופאה מה היא חושבת אם זה בן או בת מה אתן חושבות לפי התמונה