לדוגמא-יורדים במדרגות ואחד השכנים יוצא מהדלת שלו. היא מיד תופסת לי בחצאית בבכי הסטרי ורוצה חיבוק (עד כאן נשמע לי תקין לגילה). אבל היא לא נרגעת מהפחד (מהבכי כן) למשך זמן ארוך. מספרת שוב ושוב "איש.... אוי...אמא, חיבוק...כלום" (היה איש. מפחיד. אמא נתנה חיבוק. לא קרה כלום) לפעמים גם במשך שעה שעתיים.
זה ממש משבית אותה לפעמים, כי זה קורה בכל פעם שהיא רואה מישהו ברחוב. התגובה מוחמרת ככל שהאדם נתן לה יותר תשומת לב. אם מישהו מעז לחייך אליה אז בכלל, היא יכולה לספר לי על זה יום שלם.
זה החמיר כשנכנסתי לשמירת הריון ועוד יותר אחרי הלידה. אז אני מניחה שיש קשר לחוסר יציבות שהיה בבית.
אשמח לעצות איך לפעול מול זה, כי נראה שמה שאני עושה כרגע (תמלול, חיבוק ואחרי זמן מה הסחת דעת) לא מספיק יעיל

