למרות שלדעתי טולקין התכוון לזה שבלי הטבעת הוא היה יכול להיות טוב

לדעתי גולום הוא הדמות הכי מעניינת בשר הטבעות, הוא הכי מורכב פסיכולוגית... השאר או טובים או רעים, אצלו יש משהו מיוחד של בין לבין. יש קטעים שממש נראה שהוא טוב מבפנים - כשהוא מלטף את פרודו, וכשמתנהל דו שיח בין גולום לסמאגול (סמאגול הוא הצד הטוב וגולום הוא הצד הרע). כמו שגנדלף אמר, גולום אהב את הטבעת ושנא אותה, כמו את כל שאר הדברים... בגלל זה הכל אצלו מעורבב... 

בסך הכל הוא מעורר אצלי בעיקר רחמים.

מה שגנדלף אומר שצריך לרחם עליו כי ליבו מנבא שיש לו חלק בסיפור - זו השקפה נוצרית.

לפי היהדות - הקם להרגך השכם להורגו.
האם סאם ופרודו היו מגיעים להר הגזרה אם היו הורגים את גולום ?
האם הטבעת היתה נופלת להר אחרי שפרודו 'התחרט'?
לפי טולקין נראה שאם גולום היה מת אז לא היה סוף טוב לספר .
לפי ההשקפה היהודית -
אם זה מה שצריך להיות זה היה קורה גם אם גולום היה מת, הרבה שליחים למקום. והרבה דרכים להושיע.

יכולת כתיבה טובה?

יכולת טובה של בניית עלילה?

יכולת אפיון דמויות טובה?

יכולת טובה של בניית עולם מדויק ואמין?

יש לו את כל אלה, ודאי, אבל אולי יש כאלה שיוכלו לגבור עליו לפחות בחלק מהדברים...

לומר את האמת חלקים רבים לא התרשמתי.

וזה גם לא כזה משנה, הוא סיפר סיפורים מסוימים. ויש המון סיפורים שהוא לא סיפר, ואחרים כן. די בזה לדעתי.

ברוחו ובכשרונו האומנותי ובטהרת נפשו יותר מטולקין.

בעם ישראל לא נראה יש כאלה היום, כי אין מישהו עם כשרון אומנותי כזה גדול. זה שמור לבני יפת.

באומות אין טהורי נפש היום, כולם הושפעו מהפוסטמודרניזם והפרוגרס, גם אם מעט זה כבר מלכלך.

ומדוע טהרת נפש קשורה לטיב הכתיבה?

מומלץ?

אבל זה אופי אחר של ספרים

עבר ליד גינת הביתן חכם טוק, אמר לו חכם טוק: צפרא טבא , סמוויז. השיב לוסמוויז - וכן למר, והזמין אותו לשתות תה מתוק עם הל וראס אל חנות ועוגת כוספה, ואחר היה משכים למרכולתו.

כך היה עושה סמוויז יום אחר יום. בהערב החמה היה הולך לחבורה קדושה של ועד הדרקון הירוק לשתות יין שרף עם בעלי המלאכות, וחוזר לביתו"

והיו אומרים עליו שיודע לכוון מתי המלך המשיח יגיע, ושמא הוא בעצמו. מניין עלה לארץ, זאת איש לא ידע. רק ידעו ששימש בשעתו את חכם אלרונד בישיבתו הגדולה בקהילת קודש ריוונדל של מרנן ורבנן חבורתא קדישא ראשי ועד המועצה יצ"ו.

ועוד סיפרו שאבותיו שטו בים ועמד נחשול גדול להטביעם, ונדרו שאם ינצלו מנחשול זה יפרישו לגבוה חומש מהפרקמטיא לצורכי נר תמיד סילמריל להם ולדורותיהם לזכות אבותם עליהם השלום. טבין ותקלין.

בגפו חי ד"ר באגינס, ולא חי עם עזר כנגדו. אך אימץ לו את בן אחיו לבנו, לקיים את שנאמר - כל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו.

בן אחיו פרודו שמו, קווצותיו תלתלים כעורב, וח"י פעמים עמד בדין לפני בוראו בראש השנה. ובילבו אהבו אהבת נפש, והיה יקר לו מראמות וכדכוד, פטדה וזהב כוש.

מן הפלא היה שידידו וקרובו של פרודו המדובר, היה אותו גנן קרתני שהזכרנו. והיה מתאווה לשמוע מפיו סיפורי עלפנן ורבנן, וחורטם על לוח ליבו.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי