באמת מילים מכאיבות  ואפילו פוצעות, אבל יקרה אני בטוחה ומאמינה

שאנשים יכולים להשתנות,כמובן על ידי עבודה על המידות ובהכוונה טובה,

מכירה אנשים שפתחו כבר תיק ברבנות,ועל ידי הדרכה נכונה שינו את הבית

מקצה אל קצה, והיום ממש חיים טוב עם שלום בית טוב וכנה,והעיקר יקרה לא

להתייאש ולהתקדם הלאה בהצלחה רבה רבה לך אמן.

לא יודעת להגדיר, אבל לשמוע משהי מדברת לא יפה לבעלה, יכול לצור באיזה שהוא מקום בראש שזה אפשרי.

לכן שואלת, האם מעבר לחוויות צפיה כלשהיא (מי שישמע) זה נותן עוד משהו???

מישהי יקרה הפנתה אותי אליה וצפיתי גם בכל הפרקים.

בגלל שכל הנושא הזה קרוב לליבי מאוד, רציתי לכתוב את כל המחשבות שהיו לי, אנסה לסדר לפי סעיפים:

1. קודם כל ובראש ובראשונה - הזוגות עצמם המשתתפים בתוכנית:

הם הראשונים שאני חושבת עליהם בתוך כל זה.

והתחושות שעולות הן תחושות של חוסר הבנה - לא רק מצידם, אלא בעיקר מצד המטפלים שלהם בסדרה - להיכנס *במכוון* למקום הכי הכי אינטימי-אישי-קיומי של הזוגות שם, כל אחד מהם בנפרש ושניהם גם יחד כזוג - ולחשוף את המקום הזה לעיני כל ישראל.

זה כ"כ כ"כ תמוה בעיניי, ושוב, עוד לא דיברתי על הצד של הצופים - אלא כרגע רק על הצד של הנצפים עצמם, של המשתתפים עצמם.

הרי הם עוברים שם ממש ניתוח לב פתוח בשידור חי...

חיתוך בבשר החי...

מוציאים את כל הכאבים, הסודות הכי כמוסים, 

המקומות הכי קטנים שלהם,

הטראומות,

מדברים גם על בני משפחתם - שהם לא רצו ולא בחרו להשתתף בסדרה - אבל הם עולים שם - וכל מי שמכיר וגם מי שלא מכיר אותם - יודע את כל נבכי נפשם...

והם עצמם?

איך אפשר לשים אותם כך "בגוב האריות" - נתונים לגחמות ולמחשבות ולכל מה שיש לכל צופה וצופה לומר עליהם במקום הכי פגיע שלהם כאשר זה משודר?

ולכל הטוקבקיסטים?

ולכל הביקורת עליהם?

ולכל המבטים?

ולכל זה שכו-ו-ל-ם יודעים מה עבר ועובר עליהם, לפרטי פרטים?

איך מטפל (והמטפלים שם, שניהם נראים סופר מקצועיים ואיכותיים, אז אני עוד יותר לא מצליחה להבין את זה!) - שם במכוון מטופל שלו במצב הזה? 

איך? הרי אחת מאבני היסוד בטיפול זו הדיסקרטיות המוחלטת,

זה יחסי האמון בין המטפל-מטופל

זה הידיעה שאתה במקום בטוח.

בטוח בטוח.

שרק אתה והמטפל כאן, וכלום לא יוצא החוצה.

ואתה בטוח להוציא הכל - ולקבל עזרה וכלים.

אז כאן כאילו עושים בדיוק בדיוק להיפך וזה קשה לי מאוד.

בכנות. לחשוב על אותם זוגות - שעכשיו צופים בעצמם, ויודעים שכל עם ישראל צופה יחד איתם,

שהכאבים והפצעים הכי עמוקים שלהם נגלים לעיני כל,

שהם יודעים שהשכנה עכשיו יודעת שעברנו א' ב' ג',

וההוא מהמכולת יודע שבעבר הייתה לי טראומה X

וההורים והאחים שלי יודעים איך כיניתי את אשתי/בעלי

וכל האנשים שלא שומרים על לשונם - וןאומרים ומטיחים ביקורת כלפיהם - איך הם יכולים לסחוב את כל זה?

ומי יודע אילו נזקים זה חלילה יכול לעשות להם אישית? גם אם לא עכשיו, בעתיד?

ולזוגיות שלהם?

באמת זה בנפשי הדבר הזה... כואב לי מאוד עליהם, ויש בי תמיהה גדולה על המטפלים שהסכימו ונכנסו לכך במכוון.

ובכלל, נדמה שכל התרבות הזו של הכל בחוץ,

כל הריאליטי לסוגיו, קצת נכנס ועלה לאנשים לראש יותר מדי...

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים מן השורה מרגישים קצת כאילו הם חיים בסרט ודמות מאיזה סרט,

עד כדי כך שגם אנשי מקצוע כבר נשאבים לדבר הזה בשביל הרייטינג...

גם בסדרה הזו, גם בסדרה "חתונה ממבט ראשון" וכן הלאה...

כל התרבות הזו של להכניס מצלמות לתוך-תוכי הבית פנימה - איך אפשר?!

שוב, גם מצד המשתתפים עצמם, ועוד יותר מצד אנשי המקצוע...

זה נכון שהם בחרו בזה. אבל רגע, אתה בתור איש מקצוע לא אמור לדעת קצת יותר מה זה עלול חלילה לגרום לנפש שלהם? לזוגיות שלהם? עכשיו? בעתיד? אתה לוקח אחריות על מה זה יעשה להם בכל הזמן הזה?

אז מקסים שיש טיפול, באמת מקסים - אבל למה עם מצלמות? למה שכל העולם יצפה בזה?

ואם רוצים להראות מה זה טיפול זוגי - אז מצוין, זה מבורך בעיניי -

אבל אפשר בדיוק בדיוק באותה מידה להשתמש *בשחקנים* - ולכתוב בפירוש שאלו שחקנים - ואפילו להשתמש בסיפורים על סמך מקרים אמיתיים מהקליניקה - אבל אז כל הדבר הזה של שמירה על הפרטיות ולא לדעת מיהם אנשים נשמר!

אפילו אם היו עושים טקסטים אמיתיים ממש מהקליניקה - רק ע"י שחקנים (ומציינים שהם שחקנים כמובן וזה מבוסס על מקרים אמיתיים לגמרי) - אפילו אז הייתה נשמרת הפרטיות של אותם הזוגות, והם היו יכולים גם להינות מהטיפול וגם לא לספוג את כל הרע שמגיע בעקבות הצפייה הבלתי מבוקרת של כל עם ישראל בהם...

וכמובן שאפשר גם לטשטש פרטים ולהכין טקסט שמבוסס על מקרים אמיתיים אבל עם שינוי פרטים, וגם עם שחקנים, ואז בכלל הפרטיות נשמרת,

לפחות כך ניתן גם להראות לצופים מה זה טיפול זוגי (בערך, כי זה אף פעם לא יהיה אותו דבר כי זו טלוויזיה בסופו של דבר...) וגם לשמור על הפרטיות הכה חשובה, אפילו קריטית של הזוגות כאן.

2. מחשבות על בני משפחתם של המשתתפים -

גם אלו שנזכרים בתוכנית עצמה

וגם אלו שלו -

איפה הפרטיות שלהם?

איפה נלקח בחשבון מה הם מרגישים? גם אלו שלא מוזכרים,

מה זה עושה להם?

מה זה עושה לזוגות שבני משפחתם יודעים עליהם את כל הדברים הללו?

3. מחשבות שלקחו אותי דווקא למקום חיובי - שאולי כל השיח הזה על מה זה טיפול זוגי בכלל יכול קצת להתקדם, להשתנות.

כי לצערי המחשבה הרווחת היא שטיפול זוגי על כל סוגיו - נועד רק לזוגות "מקולקלים",

או זוגות שמשהו באחד מהם או שניהם "דפוק"

וזה כ"כ כ"כ לא נכון.

זו מחשבה שגויה.

טיפול זוגי נועד ***לכל הזוגות***

כולם.

כוווולם.

*כל* זוג באשר הוא יכול להיתרם מלשים פוקוס על הזוגיות שלו.

ולו רק בגלל העובדה שפתאום משקיעים בה מחשבה,

התבוננות,

אנרגיות,

מודעות,

מקבלים כלים,

מקבלים תובנות,

על עצמנו ועל הזוגיות -

זה דבר כל כך מבורך בעיניי!

גם זוג מאוהב שהם 10 מתוך 10 יכול להיתרם ולהיות 11...

זה כ"כ לא הסטיגמה הזו שמשהו בנו דפוק ולא בסדר ולמה אנחנו לא "כמו כל הזוגות האחרים" שהם "לא צריכים" ללכת לטיפול זוגי.

לא!

הכי להיפך

דווקא הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי - נותנים לעצמם מתנה, נותנים לעצמם עוד בוסט של אנרגיה ועוצמה לזוגיות שלהם!

4. הבנה של מהות הנישואין - שאני חופרת עליה באמת הרבה כאן אבל זה כ"כ חשוב!

יש גם בהבנה של ***מה זו בכלל זוגיות, מה הם בכלל נישואין***

שאלה של ה*מה*, של ה*איך*, ולא רק של ה"מי" (למשל ב"חתונה ממבט ראשון" כל הדגש הוא על ה"מי" - מי יהיה הזיווג שלי, בלי להתייחס בכלל למה זה בכלל זוגיות, ואיך בכלל מקיימים זוגיות, וניתן לראות פעם אחר פעם שגם זוגות שלכאורה התאימו ב"מי", והיו על גג העולם וזוגיות "מושלמת" לכאורה - נפרדים אחד אחרי השני וזה לא מחזיק. ואם הייתה התייחסות נכונה ל"מה" זה בכלל זוגיות, ו"איך" עושים זוגיות - עם הכלים הללו היה ניתן להחזיק זוגיות יציבה ואמיתית ולא מלאכותית שנמשכת לשתי שניות עד האדם הבא בתור שוב ושוב ושוב...)

אז להבין מה זו בכלל זוגיות, ונישואין בפרט, ולהבין ***שאף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות***

אלא זה לימוד!

לימוד חשוב!

כמו שלומדים נהיגה

כמו שלומדים לתואר

כמו שלומדים להיות הורים

וחייבים להבין את זה

זה לא שמשהו בנו לא בסדר!

זה לא!

זה  להבין שפשוט במהות אנחנו צריכים ללמוד ולגדול לתוך זה!

וככל שיותר נלמד, ויותר נתאמן - כך נהיה יותר טובים בזה!

כמו כל דבר אחר בחיים הללו!

הרי לא ידיגו לאדם בלי השכלה: "למה אתה דפוק ואין לך תואר רביעי ככה פוף כמו קסם?

הוא הרי יצחק עליהם ויגיד שכדי להגיע לזה צריך לעבוד קשה, ללמוד ואז להגיע לכך...

כנ"ל בהורות שלנו

וכנ"ל בכל דבר בחיים הללו.

אז למה בזוגיות זה נראה לכולנו כאילו "או שיש להם את זה" או "שאין להם את זה"

ואם אנחנו לא "נולדים" עם יכולת לזוגיות מולשמת אז אנחנו דפוקים או שזה לא הפרטנר הנכון?

לא!

אתם לא דפוקים!

וזה כן הפרטנר הנכון!

פשוט זוגיות זה דבר שצריך לימוד, זה הכל.

וההבנה הכה פשוטה, אבל הכה הכרחית כאן היא סופר סופר סופר (ועוד פעם סופר) חשובה!

הלוואי שכולם יבינו אותה כי זה יכול לשנות חיים, פשוטו כמשמעו.

ולהציל אלפי אלפי משפחות, ממש כך.

כי ברגע שמבינים שזה מצריך לימוד ועיון,

קודם כל נרגעים

לא נבהלים מכל ריב או מכל קושי ש"הנה! זהו! זו הוכחה שאנחנו לא מתאימים!"

אלא נושמים,

ומנסים לעבוד על זה

לבד,

לבד עם ספרים או הרצאות או חומר אחר

או בעזרת אנשי מקצוע

או באינסוף דרכים -

אבל עובדים על זה!

(והבהרה חשובה: אני כמובן לא מדברת על מצבי קיצון או מצבים בהם הפתרון הנכון עבור כולם הוא אכןם להתגרש, אלא מדברת על כל אותם אלפי המקרים האחרים...)

5. ולגבי שאלתך עצמה - בהחלט יש מצבים שניתן להגיע לקירבה שלמה אפילו אם היה משבר גדול לפני כן (ויש גם מצבים שלא, כמובן)

למשל הזוג אותו הזכרת - ניתן לראות שהם באמת אוהבים אחד את השנייה, ובגלל טעויות והרבה מטענים וחוסר הבנה או חוסר ניהול נכון של מצבים (אפילו אם לא מכוונה רעה) - הם לאט לאט נכנסו לתוך "כדור שלג", שהלך והחריף עם הזמן... ופתאום שהם לומדים כלים חשובים, או מביטים על הזוגיות שלהם "במבט על" - משהו שם מתחיל להיפתח והבסיס הכ"כ טוב וחזק ביניהם  מתחיל להתגלות. נראה שהוא תמיד היה שם ורק כיסתה אותו "שמיכה" של כל המטענים והפגיעות ההדדיות והכעסים והריבים...

למשל מצב כזה שבו לומדים על עצמנו קודם כל, ומגלים תובנות,

ועל על בן/בת הזוג שלנו,

ואז על הזוגיות שלנו

ואז לומדים איך לנהל נכון מצבי קונפליקט או חילוקי דעות,

איך לא נכון להתנהג - כמו "סור מרע", ואיך דווקא כן נכון להתנהל - "עשה טוב",

ועוד דבר חשובים שלומדים - 

ניתן לראות שיפור עצום עם הזמן והתהליך וניתן להגיע לקירבה שלמה...

יש לי עוד הרבה לכתוב אבל חייבת לסיים אז שולחת

אז אם בסעיף הראשון המחשבות שליוו אותי היו בעיקר על המשתתפים עצמם ומה הם עוברים וחווים עתה שכל העולם צופה בהם, התחדדה לי עוד נקודה כעת:

באחד הפרקים, תוארה המצוקה שתמר חווה בעקבות כך שבעלה מצלם ומתעד את ההתפרצויות שלה.

ממש ראו עד כמה זה מכווץ אותה וגורם לה לכ"כ הרבה כאב ורע,

והמפליא הוא - שהיא עצמה נמצאה באותה עת בסיטואציה שבה יש *כמה וכמה מצלמות*

*שמתעדות* ומנכיחות לעולמי עד - את המצוקה שלה כאן ועכשיו - בטיפול,

ומתעדות ומכיחות גם את כל ההתנהגות שלה ואיך היא "מאבדת" את זה בביתה שלה - מול כל עם ישראל שצופה.

עצם הדבר הזה - שלא רק בעלה מתעד את המצוקה שלה ואת הרגעים הכי קטנים ונמוכים שלה,

אלא שבטיפול עצמו היא חווה מצלמות שמתעדות גם את ההכי פרטי ונמוך שהיה לה בביתה שלה וגם את התגובות שלה בלייב לריבים עם בעלה או למציאות הזו של המצלמה - זה פשוט אבסורד בעיניי.

איך אותה אישה, ממש אותה אחת שלקחה כה קשה צילום ותיעוד במצלמה (ובצדק) - תתמודד עם כמה וכמה מצלמות שמתעדות אותה בכל הנ"ל?

וגם אם אותו הזוג יגיע ב"ה לקירבה שלמה בזוגיות שלהם בסיום התהליך - מה יעשה להם לצפות בעצמם במצבים הכי נמוכים? מה זה יכול להעלות בהם? מה זה יכול לעשות שעוד אנשים ועוד עיניים יתערבו להם בביחד שלהם?

לא יודעת, כל תוכניות הריאליטי האלה, כמו האח הגדול וכל אלה, ועכשיו שמכניסים לתוך-תוכי הזוגיות והחיים האישיים את כל העולם ואשתו - זה פשוט מרגיש לי כמו ניסו8י בבני אדם... קשה לי מאוד עם זה

התקופה בה התוכנית משודרת וכולם צופים - בזמן הזה אני ממש מקווה שהם בסדר (בעיקר רגשית), מכל מה שזה מציף ומכל העיניים הבוחנות ומכל הדבר הכי הכי אישי שנהיה ציבורי כ"כ - ואז כל ההתמודדות עם ההשלכות של כל זה...

אין לי ספק שמהטיפול עצמו הם יכלו להיתרם ומאוד הגיוני שאכן נתרמו ממנו המון!

בהודעתי לא התייחסתי בעיקר לשאלה למה הם עצמם הסכימו להשתתף, כי בדיוק כמו שאמרת, בטוח היו להם הרבה סיבות טובות.

אני לא הצלחתי להבין את הלך המחשבה בעיקר של המטלפים עצמם שמכוון יודעים שהמטופלים שלהם יאלצו לעבור רכבת הרים רגשית בעקבות החשיפה ושידור התוכנית וכל החפירה שכתבתי בהודעה הקודמת

וכן, גם תהייה על הזוגות עצמם מעצם החשיפה, שלמרות כל ההסברים שיש - זה עדיין מחיר מאוד גדול לשלם, אבל כמו שכתבת - יכול מאוד להיות שהסיבות ללמה כן גברו במקרה הזה.

שאולי אלו זוגות שכבר התגרשו או מתגרשים בטוח בזמן הקרוב, והציעו להם הרבה כסף על התכנית וכבר אין להם מה להפסיד.

כי להצליח לצאת ממצבים כאלה לעיני כל ישראל נראה לי חסר סיכוי לחלוטין

בלי קשר, עוד יותר מזה אני חושבת על הילדים שלהם שיראו את זה וזה עושה לי חלחלה ממש. 

ללא החשיפה, יש גם הרבה מאוד דברים חיוביים (גם אליהם התייחסתי בהודעתי, וחשבתי שהדרך הטובה ביותר מצד  אחד להביא את החיובי ומצד שני לנטרל את השלילי - היא ע"י שחקנים שישחקו את הזוגות (על סמך מקרים אמיתיים כפי שהם / או על סמך מקרים אמיתיים שפרטיהם טושטשו - כך או כך החשיפה של הזוגות עצמם הייתה נמנעת והצופים היו צופים בעיקר בפן החיובי בלי ההשלכות של החשיפה מצד המשתתפים, ובלי המציצנות או הרכלנות שעלולה להיות מצד הצופים וכן הלאה...)

קצת לא הוגן להשתמש בסטנדרטים דתיים כדי לשפוט הצלחה או כישלון של נישואים חילוניים ולהפך.

אנשים שנשואים 60+ שנים, והם לא ממש מאושרים ושמחים יחד, אבל חיים יחד מתוך שותפות שמקובלת על שניהם וכנראה יהיו יחד עד 120, וגידלו ילדים לתפארת - תמצאי לא מעט חילונים שיגידו לך שזו החמצה וזה חבל ושהיה צריך לפרק. זה לא בגלל שהם כאלה שטחיים ואנוכיים (כפי שכל דתי ישר יחשוב), זה בגלל שבשבילם נישואים זה דבר אחר ממה שזה עבורך.

כתבתי לך גם בשרשור השני, ועכשיו רואה גם את הודעתך זו - ממש ניכר שאת במערבולת רגשית גדולה כפי שכתבת,

וואו כמה זה לא פשוט בכלל.

לא רק לחוות רגשות קשים, אלא לחוות גם בילבול נורא גדול,

חוסר אונים נורא גדול,

חוסר ודאות נורא גדולה.

וואו, זה ממש מכביד על הלב ויכול לשגע בנאדם...

אני לא כ"כ יודעת מה ואיך לייעץ כי אינני מכירה אותך/אתכם, וזה נשמע שיש כאן המון מה לברר ולהבין, עד לדקויות הכי קטנות.

אם היה כאן סיפור של שבירת אמון למשל, רק תהליך של בניית אמון מחדש, שזה לא דבר פשוט אבל אפשרי בחלק מן המקרים, יכולה לעזור כאן ב"ה.

אבל בשביל לעשות את זה צריך באמת להתחיל ולפתוח את הלב, אפילו קצת,

מה שיכול להיות מאוד מאוד מאוד קשה אם חווינו פגיעה מהאדם הכי קרוב אלינו - שהייתה כ"כ כואבת עד שהלב נסגר כ"כ חזק ולא מוכן להיפתח שוב - כדי לא להיפגע שוב. וזה בעצם סוג של מנגנון הגנה הסגירות הזו / או האדישות אם קיימת / או הריחוק...

נדרש כאן תהליך שלם על איך בכלל לברר מהו הרצון האמיתי, קודם כל שלך בנפרד,

ואז של בעלך,

ואם בירור הרצון הוביל להישאר יחד - אז איך לבנות את האמון מחדש, ואיך לפתוח את הלב מחדש, ואיך ב"ה להגיע כן לאהבה גדולה למרות העבר הלא פשוט.

הלוואי הלוואי שתצליחו, ממש מאחלת לך מכל הלב אושר שלם ובהירות שלמה

וטוב שלם וגדול, בחסד ובגלוי ב"ה 🙏🌹🙏

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌