באמת מילים מכאיבות  ואפילו פוצעות, אבל יקרה אני בטוחה ומאמינה

שאנשים יכולים להשתנות,כמובן על ידי עבודה על המידות ובהכוונה טובה,

מכירה אנשים שפתחו כבר תיק ברבנות,ועל ידי הדרכה נכונה שינו את הבית

מקצה אל קצה, והיום ממש חיים טוב עם שלום בית טוב וכנה,והעיקר יקרה לא

להתייאש ולהתקדם הלאה בהצלחה רבה רבה לך אמן.

לא יודעת להגדיר, אבל לשמוע משהי מדברת לא יפה לבעלה, יכול לצור באיזה שהוא מקום בראש שזה אפשרי.

לכן שואלת, האם מעבר לחוויות צפיה כלשהיא (מי שישמע) זה נותן עוד משהו???

מישהי יקרה הפנתה אותי אליה וצפיתי גם בכל הפרקים.

בגלל שכל הנושא הזה קרוב לליבי מאוד, רציתי לכתוב את כל המחשבות שהיו לי, אנסה לסדר לפי סעיפים:

1. קודם כל ובראש ובראשונה - הזוגות עצמם המשתתפים בתוכנית:

הם הראשונים שאני חושבת עליהם בתוך כל זה.

והתחושות שעולות הן תחושות של חוסר הבנה - לא רק מצידם, אלא בעיקר מצד המטפלים שלהם בסדרה - להיכנס *במכוון* למקום הכי הכי אינטימי-אישי-קיומי של הזוגות שם, כל אחד מהם בנפרש ושניהם גם יחד כזוג - ולחשוף את המקום הזה לעיני כל ישראל.

זה כ"כ כ"כ תמוה בעיניי, ושוב, עוד לא דיברתי על הצד של הצופים - אלא כרגע רק על הצד של הנצפים עצמם, של המשתתפים עצמם.

הרי הם עוברים שם ממש ניתוח לב פתוח בשידור חי...

חיתוך בבשר החי...

מוציאים את כל הכאבים, הסודות הכי כמוסים, 

המקומות הכי קטנים שלהם,

הטראומות,

מדברים גם על בני משפחתם - שהם לא רצו ולא בחרו להשתתף בסדרה - אבל הם עולים שם - וכל מי שמכיר וגם מי שלא מכיר אותם - יודע את כל נבכי נפשם...

והם עצמם?

איך אפשר לשים אותם כך "בגוב האריות" - נתונים לגחמות ולמחשבות ולכל מה שיש לכל צופה וצופה לומר עליהם במקום הכי פגיע שלהם כאשר זה משודר?

ולכל הטוקבקיסטים?

ולכל הביקורת עליהם?

ולכל המבטים?

ולכל זה שכו-ו-ל-ם יודעים מה עבר ועובר עליהם, לפרטי פרטים?

איך מטפל (והמטפלים שם, שניהם נראים סופר מקצועיים ואיכותיים, אז אני עוד יותר לא מצליחה להבין את זה!) - שם במכוון מטופל שלו במצב הזה? 

איך? הרי אחת מאבני היסוד בטיפול זו הדיסקרטיות המוחלטת,

זה יחסי האמון בין המטפל-מטופל

זה הידיעה שאתה במקום בטוח.

בטוח בטוח.

שרק אתה והמטפל כאן, וכלום לא יוצא החוצה.

ואתה בטוח להוציא הכל - ולקבל עזרה וכלים.

אז כאן כאילו עושים בדיוק בדיוק להיפך וזה קשה לי מאוד.

בכנות. לחשוב על אותם זוגות - שעכשיו צופים בעצמם, ויודעים שכל עם ישראל צופה יחד איתם,

שהכאבים והפצעים הכי עמוקים שלהם נגלים לעיני כל,

שהם יודעים שהשכנה עכשיו יודעת שעברנו א' ב' ג',

וההוא מהמכולת יודע שבעבר הייתה לי טראומה X

וההורים והאחים שלי יודעים איך כיניתי את אשתי/בעלי

וכל האנשים שלא שומרים על לשונם - וןאומרים ומטיחים ביקורת כלפיהם - איך הם יכולים לסחוב את כל זה?

ומי יודע אילו נזקים זה חלילה יכול לעשות להם אישית? גם אם לא עכשיו, בעתיד?

ולזוגיות שלהם?

באמת זה בנפשי הדבר הזה... כואב לי מאוד עליהם, ויש בי תמיהה גדולה על המטפלים שהסכימו ונכנסו לכך במכוון.

ובכלל, נדמה שכל התרבות הזו של הכל בחוץ,

כל הריאליטי לסוגיו, קצת נכנס ועלה לאנשים לראש יותר מדי...

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים מן השורה מרגישים קצת כאילו הם חיים בסרט ודמות מאיזה סרט,

עד כדי כך שגם אנשי מקצוע כבר נשאבים לדבר הזה בשביל הרייטינג...

גם בסדרה הזו, גם בסדרה "חתונה ממבט ראשון" וכן הלאה...

כל התרבות הזו של להכניס מצלמות לתוך-תוכי הבית פנימה - איך אפשר?!

שוב, גם מצד המשתתפים עצמם, ועוד יותר מצד אנשי המקצוע...

זה נכון שהם בחרו בזה. אבל רגע, אתה בתור איש מקצוע לא אמור לדעת קצת יותר מה זה עלול חלילה לגרום לנפש שלהם? לזוגיות שלהם? עכשיו? בעתיד? אתה לוקח אחריות על מה זה יעשה להם בכל הזמן הזה?

אז מקסים שיש טיפול, באמת מקסים - אבל למה עם מצלמות? למה שכל העולם יצפה בזה?

ואם רוצים להראות מה זה טיפול זוגי - אז מצוין, זה מבורך בעיניי -

אבל אפשר בדיוק בדיוק באותה מידה להשתמש *בשחקנים* - ולכתוב בפירוש שאלו שחקנים - ואפילו להשתמש בסיפורים על סמך מקרים אמיתיים מהקליניקה - אבל אז כל הדבר הזה של שמירה על הפרטיות ולא לדעת מיהם אנשים נשמר!

אפילו אם היו עושים טקסטים אמיתיים ממש מהקליניקה - רק ע"י שחקנים (ומציינים שהם שחקנים כמובן וזה מבוסס על מקרים אמיתיים לגמרי) - אפילו אז הייתה נשמרת הפרטיות של אותם הזוגות, והם היו יכולים גם להינות מהטיפול וגם לא לספוג את כל הרע שמגיע בעקבות הצפייה הבלתי מבוקרת של כל עם ישראל בהם...

וכמובן שאפשר גם לטשטש פרטים ולהכין טקסט שמבוסס על מקרים אמיתיים אבל עם שינוי פרטים, וגם עם שחקנים, ואז בכלל הפרטיות נשמרת,

לפחות כך ניתן גם להראות לצופים מה זה טיפול זוגי (בערך, כי זה אף פעם לא יהיה אותו דבר כי זו טלוויזיה בסופו של דבר...) וגם לשמור על הפרטיות הכה חשובה, אפילו קריטית של הזוגות כאן.

2. מחשבות על בני משפחתם של המשתתפים -

גם אלו שנזכרים בתוכנית עצמה

וגם אלו שלו -

איפה הפרטיות שלהם?

איפה נלקח בחשבון מה הם מרגישים? גם אלו שלא מוזכרים,

מה זה עושה להם?

מה זה עושה לזוגות שבני משפחתם יודעים עליהם את כל הדברים הללו?

3. מחשבות שלקחו אותי דווקא למקום חיובי - שאולי כל השיח הזה על מה זה טיפול זוגי בכלל יכול קצת להתקדם, להשתנות.

כי לצערי המחשבה הרווחת היא שטיפול זוגי על כל סוגיו - נועד רק לזוגות "מקולקלים",

או זוגות שמשהו באחד מהם או שניהם "דפוק"

וזה כ"כ כ"כ לא נכון.

זו מחשבה שגויה.

טיפול זוגי נועד ***לכל הזוגות***

כולם.

כוווולם.

*כל* זוג באשר הוא יכול להיתרם מלשים פוקוס על הזוגיות שלו.

ולו רק בגלל העובדה שפתאום משקיעים בה מחשבה,

התבוננות,

אנרגיות,

מודעות,

מקבלים כלים,

מקבלים תובנות,

על עצמנו ועל הזוגיות -

זה דבר כל כך מבורך בעיניי!

גם זוג מאוהב שהם 10 מתוך 10 יכול להיתרם ולהיות 11...

זה כ"כ לא הסטיגמה הזו שמשהו בנו דפוק ולא בסדר ולמה אנחנו לא "כמו כל הזוגות האחרים" שהם "לא צריכים" ללכת לטיפול זוגי.

לא!

הכי להיפך

דווקא הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי - נותנים לעצמם מתנה, נותנים לעצמם עוד בוסט של אנרגיה ועוצמה לזוגיות שלהם!

4. הבנה של מהות הנישואין - שאני חופרת עליה באמת הרבה כאן אבל זה כ"כ חשוב!

יש גם בהבנה של ***מה זו בכלל זוגיות, מה הם בכלל נישואין***

שאלה של ה*מה*, של ה*איך*, ולא רק של ה"מי" (למשל ב"חתונה ממבט ראשון" כל הדגש הוא על ה"מי" - מי יהיה הזיווג שלי, בלי להתייחס בכלל למה זה בכלל זוגיות, ואיך בכלל מקיימים זוגיות, וניתן לראות פעם אחר פעם שגם זוגות שלכאורה התאימו ב"מי", והיו על גג העולם וזוגיות "מושלמת" לכאורה - נפרדים אחד אחרי השני וזה לא מחזיק. ואם הייתה התייחסות נכונה ל"מה" זה בכלל זוגיות, ו"איך" עושים זוגיות - עם הכלים הללו היה ניתן להחזיק זוגיות יציבה ואמיתית ולא מלאכותית שנמשכת לשתי שניות עד האדם הבא בתור שוב ושוב ושוב...)

אז להבין מה זו בכלל זוגיות, ונישואין בפרט, ולהבין ***שאף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות***

אלא זה לימוד!

לימוד חשוב!

כמו שלומדים נהיגה

כמו שלומדים לתואר

כמו שלומדים להיות הורים

וחייבים להבין את זה

זה לא שמשהו בנו לא בסדר!

זה לא!

זה  להבין שפשוט במהות אנחנו צריכים ללמוד ולגדול לתוך זה!

וככל שיותר נלמד, ויותר נתאמן - כך נהיה יותר טובים בזה!

כמו כל דבר אחר בחיים הללו!

הרי לא ידיגו לאדם בלי השכלה: "למה אתה דפוק ואין לך תואר רביעי ככה פוף כמו קסם?

הוא הרי יצחק עליהם ויגיד שכדי להגיע לזה צריך לעבוד קשה, ללמוד ואז להגיע לכך...

כנ"ל בהורות שלנו

וכנ"ל בכל דבר בחיים הללו.

אז למה בזוגיות זה נראה לכולנו כאילו "או שיש להם את זה" או "שאין להם את זה"

ואם אנחנו לא "נולדים" עם יכולת לזוגיות מולשמת אז אנחנו דפוקים או שזה לא הפרטנר הנכון?

לא!

אתם לא דפוקים!

וזה כן הפרטנר הנכון!

פשוט זוגיות זה דבר שצריך לימוד, זה הכל.

וההבנה הכה פשוטה, אבל הכה הכרחית כאן היא סופר סופר סופר (ועוד פעם סופר) חשובה!

הלוואי שכולם יבינו אותה כי זה יכול לשנות חיים, פשוטו כמשמעו.

ולהציל אלפי אלפי משפחות, ממש כך.

כי ברגע שמבינים שזה מצריך לימוד ועיון,

קודם כל נרגעים

לא נבהלים מכל ריב או מכל קושי ש"הנה! זהו! זו הוכחה שאנחנו לא מתאימים!"

אלא נושמים,

ומנסים לעבוד על זה

לבד,

לבד עם ספרים או הרצאות או חומר אחר

או בעזרת אנשי מקצוע

או באינסוף דרכים -

אבל עובדים על זה!

(והבהרה חשובה: אני כמובן לא מדברת על מצבי קיצון או מצבים בהם הפתרון הנכון עבור כולם הוא אכןם להתגרש, אלא מדברת על כל אותם אלפי המקרים האחרים...)

5. ולגבי שאלתך עצמה - בהחלט יש מצבים שניתן להגיע לקירבה שלמה אפילו אם היה משבר גדול לפני כן (ויש גם מצבים שלא, כמובן)

למשל הזוג אותו הזכרת - ניתן לראות שהם באמת אוהבים אחד את השנייה, ובגלל טעויות והרבה מטענים וחוסר הבנה או חוסר ניהול נכון של מצבים (אפילו אם לא מכוונה רעה) - הם לאט לאט נכנסו לתוך "כדור שלג", שהלך והחריף עם הזמן... ופתאום שהם לומדים כלים חשובים, או מביטים על הזוגיות שלהם "במבט על" - משהו שם מתחיל להיפתח והבסיס הכ"כ טוב וחזק ביניהם  מתחיל להתגלות. נראה שהוא תמיד היה שם ורק כיסתה אותו "שמיכה" של כל המטענים והפגיעות ההדדיות והכעסים והריבים...

למשל מצב כזה שבו לומדים על עצמנו קודם כל, ומגלים תובנות,

ועל על בן/בת הזוג שלנו,

ואז על הזוגיות שלנו

ואז לומדים איך לנהל נכון מצבי קונפליקט או חילוקי דעות,

איך לא נכון להתנהג - כמו "סור מרע", ואיך דווקא כן נכון להתנהל - "עשה טוב",

ועוד דבר חשובים שלומדים - 

ניתן לראות שיפור עצום עם הזמן והתהליך וניתן להגיע לקירבה שלמה...

יש לי עוד הרבה לכתוב אבל חייבת לסיים אז שולחת

אז אם בסעיף הראשון המחשבות שליוו אותי היו בעיקר על המשתתפים עצמם ומה הם עוברים וחווים עתה שכל העולם צופה בהם, התחדדה לי עוד נקודה כעת:

באחד הפרקים, תוארה המצוקה שתמר חווה בעקבות כך שבעלה מצלם ומתעד את ההתפרצויות שלה.

ממש ראו עד כמה זה מכווץ אותה וגורם לה לכ"כ הרבה כאב ורע,

והמפליא הוא - שהיא עצמה נמצאה באותה עת בסיטואציה שבה יש *כמה וכמה מצלמות*

*שמתעדות* ומנכיחות לעולמי עד - את המצוקה שלה כאן ועכשיו - בטיפול,

ומתעדות ומכיחות גם את כל ההתנהגות שלה ואיך היא "מאבדת" את זה בביתה שלה - מול כל עם ישראל שצופה.

עצם הדבר הזה - שלא רק בעלה מתעד את המצוקה שלה ואת הרגעים הכי קטנים ונמוכים שלה,

אלא שבטיפול עצמו היא חווה מצלמות שמתעדות גם את ההכי פרטי ונמוך שהיה לה בביתה שלה וגם את התגובות שלה בלייב לריבים עם בעלה או למציאות הזו של המצלמה - זה פשוט אבסורד בעיניי.

איך אותה אישה, ממש אותה אחת שלקחה כה קשה צילום ותיעוד במצלמה (ובצדק) - תתמודד עם כמה וכמה מצלמות שמתעדות אותה בכל הנ"ל?

וגם אם אותו הזוג יגיע ב"ה לקירבה שלמה בזוגיות שלהם בסיום התהליך - מה יעשה להם לצפות בעצמם במצבים הכי נמוכים? מה זה יכול להעלות בהם? מה זה יכול לעשות שעוד אנשים ועוד עיניים יתערבו להם בביחד שלהם?

לא יודעת, כל תוכניות הריאליטי האלה, כמו האח הגדול וכל אלה, ועכשיו שמכניסים לתוך-תוכי הזוגיות והחיים האישיים את כל העולם ואשתו - זה פשוט מרגיש לי כמו ניסו8י בבני אדם... קשה לי מאוד עם זה

התקופה בה התוכנית משודרת וכולם צופים - בזמן הזה אני ממש מקווה שהם בסדר (בעיקר רגשית), מכל מה שזה מציף ומכל העיניים הבוחנות ומכל הדבר הכי הכי אישי שנהיה ציבורי כ"כ - ואז כל ההתמודדות עם ההשלכות של כל זה...

אין לי ספק שמהטיפול עצמו הם יכלו להיתרם ומאוד הגיוני שאכן נתרמו ממנו המון!

בהודעתי לא התייחסתי בעיקר לשאלה למה הם עצמם הסכימו להשתתף, כי בדיוק כמו שאמרת, בטוח היו להם הרבה סיבות טובות.

אני לא הצלחתי להבין את הלך המחשבה בעיקר של המטלפים עצמם שמכוון יודעים שהמטופלים שלהם יאלצו לעבור רכבת הרים רגשית בעקבות החשיפה ושידור התוכנית וכל החפירה שכתבתי בהודעה הקודמת

וכן, גם תהייה על הזוגות עצמם מעצם החשיפה, שלמרות כל ההסברים שיש - זה עדיין מחיר מאוד גדול לשלם, אבל כמו שכתבת - יכול מאוד להיות שהסיבות ללמה כן גברו במקרה הזה.

שאולי אלו זוגות שכבר התגרשו או מתגרשים בטוח בזמן הקרוב, והציעו להם הרבה כסף על התכנית וכבר אין להם מה להפסיד.

כי להצליח לצאת ממצבים כאלה לעיני כל ישראל נראה לי חסר סיכוי לחלוטין

בלי קשר, עוד יותר מזה אני חושבת על הילדים שלהם שיראו את זה וזה עושה לי חלחלה ממש. 

ללא החשיפה, יש גם הרבה מאוד דברים חיוביים (גם אליהם התייחסתי בהודעתי, וחשבתי שהדרך הטובה ביותר מצד  אחד להביא את החיובי ומצד שני לנטרל את השלילי - היא ע"י שחקנים שישחקו את הזוגות (על סמך מקרים אמיתיים כפי שהם / או על סמך מקרים אמיתיים שפרטיהם טושטשו - כך או כך החשיפה של הזוגות עצמם הייתה נמנעת והצופים היו צופים בעיקר בפן החיובי בלי ההשלכות של החשיפה מצד המשתתפים, ובלי המציצנות או הרכלנות שעלולה להיות מצד הצופים וכן הלאה...)

קצת לא הוגן להשתמש בסטנדרטים דתיים כדי לשפוט הצלחה או כישלון של נישואים חילוניים ולהפך.

אנשים שנשואים 60+ שנים, והם לא ממש מאושרים ושמחים יחד, אבל חיים יחד מתוך שותפות שמקובלת על שניהם וכנראה יהיו יחד עד 120, וגידלו ילדים לתפארת - תמצאי לא מעט חילונים שיגידו לך שזו החמצה וזה חבל ושהיה צריך לפרק. זה לא בגלל שהם כאלה שטחיים ואנוכיים (כפי שכל דתי ישר יחשוב), זה בגלל שבשבילם נישואים זה דבר אחר ממה שזה עבורך.

כתבתי לך גם בשרשור השני, ועכשיו רואה גם את הודעתך זו - ממש ניכר שאת במערבולת רגשית גדולה כפי שכתבת,

וואו כמה זה לא פשוט בכלל.

לא רק לחוות רגשות קשים, אלא לחוות גם בילבול נורא גדול,

חוסר אונים נורא גדול,

חוסר ודאות נורא גדולה.

וואו, זה ממש מכביד על הלב ויכול לשגע בנאדם...

אני לא כ"כ יודעת מה ואיך לייעץ כי אינני מכירה אותך/אתכם, וזה נשמע שיש כאן המון מה לברר ולהבין, עד לדקויות הכי קטנות.

אם היה כאן סיפור של שבירת אמון למשל, רק תהליך של בניית אמון מחדש, שזה לא דבר פשוט אבל אפשרי בחלק מן המקרים, יכולה לעזור כאן ב"ה.

אבל בשביל לעשות את זה צריך באמת להתחיל ולפתוח את הלב, אפילו קצת,

מה שיכול להיות מאוד מאוד מאוד קשה אם חווינו פגיעה מהאדם הכי קרוב אלינו - שהייתה כ"כ כואבת עד שהלב נסגר כ"כ חזק ולא מוכן להיפתח שוב - כדי לא להיפגע שוב. וזה בעצם סוג של מנגנון הגנה הסגירות הזו / או האדישות אם קיימת / או הריחוק...

נדרש כאן תהליך שלם על איך בכלל לברר מהו הרצון האמיתי, קודם כל שלך בנפרד,

ואז של בעלך,

ואם בירור הרצון הוביל להישאר יחד - אז איך לבנות את האמון מחדש, ואיך לפתוח את הלב מחדש, ואיך ב"ה להגיע כן לאהבה גדולה למרות העבר הלא פשוט.

הלוואי הלוואי שתצליחו, ממש מאחלת לך מכל הלב אושר שלם ובהירות שלמה

וטוב שלם וגדול, בחסד ובגלוי ב"ה 🙏🌹🙏

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)