באמת מילים מכאיבות  ואפילו פוצעות, אבל יקרה אני בטוחה ומאמינה

שאנשים יכולים להשתנות,כמובן על ידי עבודה על המידות ובהכוונה טובה,

מכירה אנשים שפתחו כבר תיק ברבנות,ועל ידי הדרכה נכונה שינו את הבית

מקצה אל קצה, והיום ממש חיים טוב עם שלום בית טוב וכנה,והעיקר יקרה לא

להתייאש ולהתקדם הלאה בהצלחה רבה רבה לך אמן.

לא יודעת להגדיר, אבל לשמוע משהי מדברת לא יפה לבעלה, יכול לצור באיזה שהוא מקום בראש שזה אפשרי.

לכן שואלת, האם מעבר לחוויות צפיה כלשהיא (מי שישמע) זה נותן עוד משהו???

מישהי יקרה הפנתה אותי אליה וצפיתי גם בכל הפרקים.

בגלל שכל הנושא הזה קרוב לליבי מאוד, רציתי לכתוב את כל המחשבות שהיו לי, אנסה לסדר לפי סעיפים:

1. קודם כל ובראש ובראשונה - הזוגות עצמם המשתתפים בתוכנית:

הם הראשונים שאני חושבת עליהם בתוך כל זה.

והתחושות שעולות הן תחושות של חוסר הבנה - לא רק מצידם, אלא בעיקר מצד המטפלים שלהם בסדרה - להיכנס *במכוון* למקום הכי הכי אינטימי-אישי-קיומי של הזוגות שם, כל אחד מהם בנפרש ושניהם גם יחד כזוג - ולחשוף את המקום הזה לעיני כל ישראל.

זה כ"כ כ"כ תמוה בעיניי, ושוב, עוד לא דיברתי על הצד של הצופים - אלא כרגע רק על הצד של הנצפים עצמם, של המשתתפים עצמם.

הרי הם עוברים שם ממש ניתוח לב פתוח בשידור חי...

חיתוך בבשר החי...

מוציאים את כל הכאבים, הסודות הכי כמוסים, 

המקומות הכי קטנים שלהם,

הטראומות,

מדברים גם על בני משפחתם - שהם לא רצו ולא בחרו להשתתף בסדרה - אבל הם עולים שם - וכל מי שמכיר וגם מי שלא מכיר אותם - יודע את כל נבכי נפשם...

והם עצמם?

איך אפשר לשים אותם כך "בגוב האריות" - נתונים לגחמות ולמחשבות ולכל מה שיש לכל צופה וצופה לומר עליהם במקום הכי פגיע שלהם כאשר זה משודר?

ולכל הטוקבקיסטים?

ולכל הביקורת עליהם?

ולכל המבטים?

ולכל זה שכו-ו-ל-ם יודעים מה עבר ועובר עליהם, לפרטי פרטים?

איך מטפל (והמטפלים שם, שניהם נראים סופר מקצועיים ואיכותיים, אז אני עוד יותר לא מצליחה להבין את זה!) - שם במכוון מטופל שלו במצב הזה? 

איך? הרי אחת מאבני היסוד בטיפול זו הדיסקרטיות המוחלטת,

זה יחסי האמון בין המטפל-מטופל

זה הידיעה שאתה במקום בטוח.

בטוח בטוח.

שרק אתה והמטפל כאן, וכלום לא יוצא החוצה.

ואתה בטוח להוציא הכל - ולקבל עזרה וכלים.

אז כאן כאילו עושים בדיוק בדיוק להיפך וזה קשה לי מאוד.

בכנות. לחשוב על אותם זוגות - שעכשיו צופים בעצמם, ויודעים שכל עם ישראל צופה יחד איתם,

שהכאבים והפצעים הכי עמוקים שלהם נגלים לעיני כל,

שהם יודעים שהשכנה עכשיו יודעת שעברנו א' ב' ג',

וההוא מהמכולת יודע שבעבר הייתה לי טראומה X

וההורים והאחים שלי יודעים איך כיניתי את אשתי/בעלי

וכל האנשים שלא שומרים על לשונם - וןאומרים ומטיחים ביקורת כלפיהם - איך הם יכולים לסחוב את כל זה?

ומי יודע אילו נזקים זה חלילה יכול לעשות להם אישית? גם אם לא עכשיו, בעתיד?

ולזוגיות שלהם?

באמת זה בנפשי הדבר הזה... כואב לי מאוד עליהם, ויש בי תמיהה גדולה על המטפלים שהסכימו ונכנסו לכך במכוון.

ובכלל, נדמה שכל התרבות הזו של הכל בחוץ,

כל הריאליטי לסוגיו, קצת נכנס ועלה לאנשים לראש יותר מדי...

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים מן השורה מרגישים קצת כאילו הם חיים בסרט ודמות מאיזה סרט,

עד כדי כך שגם אנשי מקצוע כבר נשאבים לדבר הזה בשביל הרייטינג...

גם בסדרה הזו, גם בסדרה "חתונה ממבט ראשון" וכן הלאה...

כל התרבות הזו של להכניס מצלמות לתוך-תוכי הבית פנימה - איך אפשר?!

שוב, גם מצד המשתתפים עצמם, ועוד יותר מצד אנשי המקצוע...

זה נכון שהם בחרו בזה. אבל רגע, אתה בתור איש מקצוע לא אמור לדעת קצת יותר מה זה עלול חלילה לגרום לנפש שלהם? לזוגיות שלהם? עכשיו? בעתיד? אתה לוקח אחריות על מה זה יעשה להם בכל הזמן הזה?

אז מקסים שיש טיפול, באמת מקסים - אבל למה עם מצלמות? למה שכל העולם יצפה בזה?

ואם רוצים להראות מה זה טיפול זוגי - אז מצוין, זה מבורך בעיניי -

אבל אפשר בדיוק בדיוק באותה מידה להשתמש *בשחקנים* - ולכתוב בפירוש שאלו שחקנים - ואפילו להשתמש בסיפורים על סמך מקרים אמיתיים מהקליניקה - אבל אז כל הדבר הזה של שמירה על הפרטיות ולא לדעת מיהם אנשים נשמר!

אפילו אם היו עושים טקסטים אמיתיים ממש מהקליניקה - רק ע"י שחקנים (ומציינים שהם שחקנים כמובן וזה מבוסס על מקרים אמיתיים לגמרי) - אפילו אז הייתה נשמרת הפרטיות של אותם הזוגות, והם היו יכולים גם להינות מהטיפול וגם לא לספוג את כל הרע שמגיע בעקבות הצפייה הבלתי מבוקרת של כל עם ישראל בהם...

וכמובן שאפשר גם לטשטש פרטים ולהכין טקסט שמבוסס על מקרים אמיתיים אבל עם שינוי פרטים, וגם עם שחקנים, ואז בכלל הפרטיות נשמרת,

לפחות כך ניתן גם להראות לצופים מה זה טיפול זוגי (בערך, כי זה אף פעם לא יהיה אותו דבר כי זו טלוויזיה בסופו של דבר...) וגם לשמור על הפרטיות הכה חשובה, אפילו קריטית של הזוגות כאן.

2. מחשבות על בני משפחתם של המשתתפים -

גם אלו שנזכרים בתוכנית עצמה

וגם אלו שלו -

איפה הפרטיות שלהם?

איפה נלקח בחשבון מה הם מרגישים? גם אלו שלא מוזכרים,

מה זה עושה להם?

מה זה עושה לזוגות שבני משפחתם יודעים עליהם את כל הדברים הללו?

3. מחשבות שלקחו אותי דווקא למקום חיובי - שאולי כל השיח הזה על מה זה טיפול זוגי בכלל יכול קצת להתקדם, להשתנות.

כי לצערי המחשבה הרווחת היא שטיפול זוגי על כל סוגיו - נועד רק לזוגות "מקולקלים",

או זוגות שמשהו באחד מהם או שניהם "דפוק"

וזה כ"כ כ"כ לא נכון.

זו מחשבה שגויה.

טיפול זוגי נועד ***לכל הזוגות***

כולם.

כוווולם.

*כל* זוג באשר הוא יכול להיתרם מלשים פוקוס על הזוגיות שלו.

ולו רק בגלל העובדה שפתאום משקיעים בה מחשבה,

התבוננות,

אנרגיות,

מודעות,

מקבלים כלים,

מקבלים תובנות,

על עצמנו ועל הזוגיות -

זה דבר כל כך מבורך בעיניי!

גם זוג מאוהב שהם 10 מתוך 10 יכול להיתרם ולהיות 11...

זה כ"כ לא הסטיגמה הזו שמשהו בנו דפוק ולא בסדר ולמה אנחנו לא "כמו כל הזוגות האחרים" שהם "לא צריכים" ללכת לטיפול זוגי.

לא!

הכי להיפך

דווקא הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי - נותנים לעצמם מתנה, נותנים לעצמם עוד בוסט של אנרגיה ועוצמה לזוגיות שלהם!

4. הבנה של מהות הנישואין - שאני חופרת עליה באמת הרבה כאן אבל זה כ"כ חשוב!

יש גם בהבנה של ***מה זו בכלל זוגיות, מה הם בכלל נישואין***

שאלה של ה*מה*, של ה*איך*, ולא רק של ה"מי" (למשל ב"חתונה ממבט ראשון" כל הדגש הוא על ה"מי" - מי יהיה הזיווג שלי, בלי להתייחס בכלל למה זה בכלל זוגיות, ואיך בכלל מקיימים זוגיות, וניתן לראות פעם אחר פעם שגם זוגות שלכאורה התאימו ב"מי", והיו על גג העולם וזוגיות "מושלמת" לכאורה - נפרדים אחד אחרי השני וזה לא מחזיק. ואם הייתה התייחסות נכונה ל"מה" זה בכלל זוגיות, ו"איך" עושים זוגיות - עם הכלים הללו היה ניתן להחזיק זוגיות יציבה ואמיתית ולא מלאכותית שנמשכת לשתי שניות עד האדם הבא בתור שוב ושוב ושוב...)

אז להבין מה זו בכלל זוגיות, ונישואין בפרט, ולהבין ***שאף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות***

אלא זה לימוד!

לימוד חשוב!

כמו שלומדים נהיגה

כמו שלומדים לתואר

כמו שלומדים להיות הורים

וחייבים להבין את זה

זה לא שמשהו בנו לא בסדר!

זה לא!

זה  להבין שפשוט במהות אנחנו צריכים ללמוד ולגדול לתוך זה!

וככל שיותר נלמד, ויותר נתאמן - כך נהיה יותר טובים בזה!

כמו כל דבר אחר בחיים הללו!

הרי לא ידיגו לאדם בלי השכלה: "למה אתה דפוק ואין לך תואר רביעי ככה פוף כמו קסם?

הוא הרי יצחק עליהם ויגיד שכדי להגיע לזה צריך לעבוד קשה, ללמוד ואז להגיע לכך...

כנ"ל בהורות שלנו

וכנ"ל בכל דבר בחיים הללו.

אז למה בזוגיות זה נראה לכולנו כאילו "או שיש להם את זה" או "שאין להם את זה"

ואם אנחנו לא "נולדים" עם יכולת לזוגיות מולשמת אז אנחנו דפוקים או שזה לא הפרטנר הנכון?

לא!

אתם לא דפוקים!

וזה כן הפרטנר הנכון!

פשוט זוגיות זה דבר שצריך לימוד, זה הכל.

וההבנה הכה פשוטה, אבל הכה הכרחית כאן היא סופר סופר סופר (ועוד פעם סופר) חשובה!

הלוואי שכולם יבינו אותה כי זה יכול לשנות חיים, פשוטו כמשמעו.

ולהציל אלפי אלפי משפחות, ממש כך.

כי ברגע שמבינים שזה מצריך לימוד ועיון,

קודם כל נרגעים

לא נבהלים מכל ריב או מכל קושי ש"הנה! זהו! זו הוכחה שאנחנו לא מתאימים!"

אלא נושמים,

ומנסים לעבוד על זה

לבד,

לבד עם ספרים או הרצאות או חומר אחר

או בעזרת אנשי מקצוע

או באינסוף דרכים -

אבל עובדים על זה!

(והבהרה חשובה: אני כמובן לא מדברת על מצבי קיצון או מצבים בהם הפתרון הנכון עבור כולם הוא אכןם להתגרש, אלא מדברת על כל אותם אלפי המקרים האחרים...)

5. ולגבי שאלתך עצמה - בהחלט יש מצבים שניתן להגיע לקירבה שלמה אפילו אם היה משבר גדול לפני כן (ויש גם מצבים שלא, כמובן)

למשל הזוג אותו הזכרת - ניתן לראות שהם באמת אוהבים אחד את השנייה, ובגלל טעויות והרבה מטענים וחוסר הבנה או חוסר ניהול נכון של מצבים (אפילו אם לא מכוונה רעה) - הם לאט לאט נכנסו לתוך "כדור שלג", שהלך והחריף עם הזמן... ופתאום שהם לומדים כלים חשובים, או מביטים על הזוגיות שלהם "במבט על" - משהו שם מתחיל להיפתח והבסיס הכ"כ טוב וחזק ביניהם  מתחיל להתגלות. נראה שהוא תמיד היה שם ורק כיסתה אותו "שמיכה" של כל המטענים והפגיעות ההדדיות והכעסים והריבים...

למשל מצב כזה שבו לומדים על עצמנו קודם כל, ומגלים תובנות,

ועל על בן/בת הזוג שלנו,

ואז על הזוגיות שלנו

ואז לומדים איך לנהל נכון מצבי קונפליקט או חילוקי דעות,

איך לא נכון להתנהג - כמו "סור מרע", ואיך דווקא כן נכון להתנהל - "עשה טוב",

ועוד דבר חשובים שלומדים - 

ניתן לראות שיפור עצום עם הזמן והתהליך וניתן להגיע לקירבה שלמה...

יש לי עוד הרבה לכתוב אבל חייבת לסיים אז שולחת

אז אם בסעיף הראשון המחשבות שליוו אותי היו בעיקר על המשתתפים עצמם ומה הם עוברים וחווים עתה שכל העולם צופה בהם, התחדדה לי עוד נקודה כעת:

באחד הפרקים, תוארה המצוקה שתמר חווה בעקבות כך שבעלה מצלם ומתעד את ההתפרצויות שלה.

ממש ראו עד כמה זה מכווץ אותה וגורם לה לכ"כ הרבה כאב ורע,

והמפליא הוא - שהיא עצמה נמצאה באותה עת בסיטואציה שבה יש *כמה וכמה מצלמות*

*שמתעדות* ומנכיחות לעולמי עד - את המצוקה שלה כאן ועכשיו - בטיפול,

ומתעדות ומכיחות גם את כל ההתנהגות שלה ואיך היא "מאבדת" את זה בביתה שלה - מול כל עם ישראל שצופה.

עצם הדבר הזה - שלא רק בעלה מתעד את המצוקה שלה ואת הרגעים הכי קטנים ונמוכים שלה,

אלא שבטיפול עצמו היא חווה מצלמות שמתעדות גם את ההכי פרטי ונמוך שהיה לה בביתה שלה וגם את התגובות שלה בלייב לריבים עם בעלה או למציאות הזו של המצלמה - זה פשוט אבסורד בעיניי.

איך אותה אישה, ממש אותה אחת שלקחה כה קשה צילום ותיעוד במצלמה (ובצדק) - תתמודד עם כמה וכמה מצלמות שמתעדות אותה בכל הנ"ל?

וגם אם אותו הזוג יגיע ב"ה לקירבה שלמה בזוגיות שלהם בסיום התהליך - מה יעשה להם לצפות בעצמם במצבים הכי נמוכים? מה זה יכול להעלות בהם? מה זה יכול לעשות שעוד אנשים ועוד עיניים יתערבו להם בביחד שלהם?

לא יודעת, כל תוכניות הריאליטי האלה, כמו האח הגדול וכל אלה, ועכשיו שמכניסים לתוך-תוכי הזוגיות והחיים האישיים את כל העולם ואשתו - זה פשוט מרגיש לי כמו ניסו8י בבני אדם... קשה לי מאוד עם זה

התקופה בה התוכנית משודרת וכולם צופים - בזמן הזה אני ממש מקווה שהם בסדר (בעיקר רגשית), מכל מה שזה מציף ומכל העיניים הבוחנות ומכל הדבר הכי הכי אישי שנהיה ציבורי כ"כ - ואז כל ההתמודדות עם ההשלכות של כל זה...

אין לי ספק שמהטיפול עצמו הם יכלו להיתרם ומאוד הגיוני שאכן נתרמו ממנו המון!

בהודעתי לא התייחסתי בעיקר לשאלה למה הם עצמם הסכימו להשתתף, כי בדיוק כמו שאמרת, בטוח היו להם הרבה סיבות טובות.

אני לא הצלחתי להבין את הלך המחשבה בעיקר של המטלפים עצמם שמכוון יודעים שהמטופלים שלהם יאלצו לעבור רכבת הרים רגשית בעקבות החשיפה ושידור התוכנית וכל החפירה שכתבתי בהודעה הקודמת

וכן, גם תהייה על הזוגות עצמם מעצם החשיפה, שלמרות כל ההסברים שיש - זה עדיין מחיר מאוד גדול לשלם, אבל כמו שכתבת - יכול מאוד להיות שהסיבות ללמה כן גברו במקרה הזה.

שאולי אלו זוגות שכבר התגרשו או מתגרשים בטוח בזמן הקרוב, והציעו להם הרבה כסף על התכנית וכבר אין להם מה להפסיד.

כי להצליח לצאת ממצבים כאלה לעיני כל ישראל נראה לי חסר סיכוי לחלוטין

בלי קשר, עוד יותר מזה אני חושבת על הילדים שלהם שיראו את זה וזה עושה לי חלחלה ממש. 

ללא החשיפה, יש גם הרבה מאוד דברים חיוביים (גם אליהם התייחסתי בהודעתי, וחשבתי שהדרך הטובה ביותר מצד  אחד להביא את החיובי ומצד שני לנטרל את השלילי - היא ע"י שחקנים שישחקו את הזוגות (על סמך מקרים אמיתיים כפי שהם / או על סמך מקרים אמיתיים שפרטיהם טושטשו - כך או כך החשיפה של הזוגות עצמם הייתה נמנעת והצופים היו צופים בעיקר בפן החיובי בלי ההשלכות של החשיפה מצד המשתתפים, ובלי המציצנות או הרכלנות שעלולה להיות מצד הצופים וכן הלאה...)

קצת לא הוגן להשתמש בסטנדרטים דתיים כדי לשפוט הצלחה או כישלון של נישואים חילוניים ולהפך.

אנשים שנשואים 60+ שנים, והם לא ממש מאושרים ושמחים יחד, אבל חיים יחד מתוך שותפות שמקובלת על שניהם וכנראה יהיו יחד עד 120, וגידלו ילדים לתפארת - תמצאי לא מעט חילונים שיגידו לך שזו החמצה וזה חבל ושהיה צריך לפרק. זה לא בגלל שהם כאלה שטחיים ואנוכיים (כפי שכל דתי ישר יחשוב), זה בגלל שבשבילם נישואים זה דבר אחר ממה שזה עבורך.

כתבתי לך גם בשרשור השני, ועכשיו רואה גם את הודעתך זו - ממש ניכר שאת במערבולת רגשית גדולה כפי שכתבת,

וואו כמה זה לא פשוט בכלל.

לא רק לחוות רגשות קשים, אלא לחוות גם בילבול נורא גדול,

חוסר אונים נורא גדול,

חוסר ודאות נורא גדולה.

וואו, זה ממש מכביד על הלב ויכול לשגע בנאדם...

אני לא כ"כ יודעת מה ואיך לייעץ כי אינני מכירה אותך/אתכם, וזה נשמע שיש כאן המון מה לברר ולהבין, עד לדקויות הכי קטנות.

אם היה כאן סיפור של שבירת אמון למשל, רק תהליך של בניית אמון מחדש, שזה לא דבר פשוט אבל אפשרי בחלק מן המקרים, יכולה לעזור כאן ב"ה.

אבל בשביל לעשות את זה צריך באמת להתחיל ולפתוח את הלב, אפילו קצת,

מה שיכול להיות מאוד מאוד מאוד קשה אם חווינו פגיעה מהאדם הכי קרוב אלינו - שהייתה כ"כ כואבת עד שהלב נסגר כ"כ חזק ולא מוכן להיפתח שוב - כדי לא להיפגע שוב. וזה בעצם סוג של מנגנון הגנה הסגירות הזו / או האדישות אם קיימת / או הריחוק...

נדרש כאן תהליך שלם על איך בכלל לברר מהו הרצון האמיתי, קודם כל שלך בנפרד,

ואז של בעלך,

ואם בירור הרצון הוביל להישאר יחד - אז איך לבנות את האמון מחדש, ואיך לפתוח את הלב מחדש, ואיך ב"ה להגיע כן לאהבה גדולה למרות העבר הלא פשוט.

הלוואי הלוואי שתצליחו, ממש מאחלת לך מכל הלב אושר שלם ובהירות שלמה

וטוב שלם וגדול, בחסד ובגלוי ב"ה 🙏🌹🙏

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה