כיף שפה אני יכולה לומר עליו מה שאני רוצה

למרות שגם לבעלי אני חופרת כמה אני שונאת אותו...

אני מתלבטת אם זה שחמותי תדבר איתו יעזור או שהוא דווקא ירצה יותר להרגיז אותי. אולי באמת אנסה...

פעם הוא גם עשה לבן שלי משהו ממש נוראי וכמובן נעלבתי ממש והוא כ"כ נהנה מזה שלקחתי את זה קשה שבמשך איזה שבועיים הוא לא הפסיק לשלוח על זה בדיחות לכל המשפחה ולהתקשר אלי ולהגיד לי דברים מגעילים...

הוא חצוף שאין כדוגמתו.

אלוהים ישמור, הלוואי שישתנה לפני שיתחתן 

מוקדם כל יום. ונראה לי שאם הוא יגיד לי משהו אני פשוט אתחיל לבכות ולא לצרוח עליו אז פחות בא לי...

בברית של הבכור שלי הוא היה ממש מעצבן.

כאילו לא נעים לי ליפול עליה עם הבקשה הזו כי אנחנו ביחס טוב אחת עם השניה ואני לא רוצה לפגוע בה...

זו דרך הדיבור שלו.

מבטיחה לך שלא קשה לי בכלל לדמיין אותו מחקה את הרעידות והדיבור של אבא שלי כל פעם שאנחנו נפגשים!!

אוף, אני מתחילה לבכות כשאני חושבת על זה. אבל ברור לי שהוא מסוגל לעשות את זה. והבדיחות שהוא יכול לשלוח... דייי נמאס לי מהאיש הזה!

ברוב טמטומם. ב. כנראה שלא כי הוא באמת עושה דברים פשוט מפגרים ליד אנשים שזה נראה כאילו לא אכפת לו שיחשבו שהוא חולה נפש.

ועוד מול אנשים במשפחה- מישהו צריך לנער אותו מהר!

אני לא מבינה- אין שם אנשים עם קצת רגישות?

חצוף כזה.

אם היה לי גיס כזה

הייתי צורחת עליו שיתבייש

שופכת עליו כוס מים

ועונה לו על כל ההודעות שהוא אדם שצריך פסיכיאטר!!!

אין מצב שהוא יקבל לגיטימציה ממישהו.

ונשמע שהוא מקבל.

למרות שממש בא לי לומר לו שלא יבוא!

אבל קשה לי על לחשוב לפגוע בה...

אז באיז הקטע היא קודמת לרגשות שלך? לעצמך?

אם לא תדאגי לעצמך מי ידאג לך?

ואולי הוא או היא מרגישים את זה.. שאת מאפשרת שאת מוכנה שידרכו עלייך ככה

באיזשהו מקום בנפש

כי יקרה

מה שאת מתארת זה ממש לא חוסר טקט אלא רשעות ונבלות ברמות חמורות!!

בעלך ואת צריכים להכיר בזה ולהדיר אותו מחייכם ומהארוע שלכם!

ולא פחות-מהילדים שלכם! מה ז"א פגע בילד ועוד שלח על זה אחר כך בדיחות?

מה ז"א מחקה  וצוחק על אבא שלך שחולה וממשיך לחקות אותו שנה אחרי???

באיזה עולם ממשיך קשר עם בנ"א כזה להתקיים?

ועוד נשמע שהוא מתנכל בעיקר אלייך ועוד בהנאה סדיסטית כזאת

בעדינות אומר שבעלך היה כבר מזמן אמור לריב איתו לנתק איתו קשר על כאלה פגיעות באשתו.

צר לי אם היית חריפה בעייני זו האמת וחבל ליפות אותה

בסוף מי שנפגע זו את והילדים שלך

ואת יקרה וראויה וטובה מכדי להסכים לנוכחות ולפגיעה של אדם כזה!

לא פחות ואפילו יותר מהמשפחה מסביב, נראה לך שפוי שיש אישה שתעודד התנהגות כזו? הוא לא נשמע בן אדם שאפשר לעצור את ההתנהגות שלו.

אני ממש מבינה את הפותחת, במיוחד כשהיא כותבת שהגיסה מסכנה כשבעלה עושה את זה..

אז להוסיף על סבלה, ועוד כשזה כמעט בוודאות לא יעזור?

זו שאלת השאלות באמת.

עצוב עצוב עצוב בלתי ניתן לתיאור

אבל קיים ולא מעט לצערנו

אחרי מה ששמעתי בחיי ובעבודתי כבר לא מופתעת משום דבר כמעט

(אגב יש מצב באמת שגיסתה של הפותחת היא אישה מוכה. נשואה לאדם ככ מרושע.. לכאורה אין סבה שזה יפסח עליה ועוד ביתר שאת השם ישמור)

הוא אומר שזה אח שלו ואין מה לעשות ושאני צריכה להבין שהוא פשוט דפוק ואין מה לעשות עם זה. מבחינתו אין אופצי\ה להגיד לו לא לבוא...

בכוונה. וגם, כמו שכתבתי, אני מפחדת שישים לב שאבא שלי חולה ויצחק על זה גם אחרי הברית...

אז אני לא רוצה לתת לו את המידע הזה...

ונראה לך שיש לו כבוד עצמי??

הוא מסוגל לחקות אותו כל פעם שנפגש. אני ממש בלחץ מזה! ולא יודעת אם זה שאני אגיד לו לא יגרום לזה להיות גרוע יותרץץץ

וזה צריך להיאמר בלי שום הסתרה ובלי שום עדינות!

שיהיה ברור לכל המשפחה וגם לו מה את חושבת עליו.

איכסה! לא להאמין פשוט לא להאמין

הוא מסוגל עכשיו שנה לצחוק על אבא שלי...

הם הרבה בשבתות אצל חמי וחמותי. כמה פעמים ווידאתי לפני זה שהם לא באים ואז פתאום כמה שעות לםני שבת הם הודיעו שהם באים

ויש הרבה מפגשים משפחתיים...

לא להעלב ממנו. בעלי אומר לי שזה טפשי להעלב מבן אדם כל כך מטומטם. לא יודעת אם הוא צודק או לא...

שהוא לא יבוא לברית.

תסבירי לה את המצב, היא בטוח תבין.

ותחשבי על עצמך ועל אבא שלך לפני הכל.

כשאני הורמונלית אני הורמונלית לא בטוחה שאצליח להתמודד אם הוא יגיד משהו על אבא שלי...

ואני מסכימה עם מה שמיואשת אמרה

זה ממש לא נכון לפרש את זה ככה

סתם להוציא שם רע לנשמות טהורות..

המקרה המדובר זה ממש לא חוסר טקט אלא הרבה מעבר

רוע טהור שנמשך ונמשך גם אחרי הסברים וידיעה שהצד השני סובל

ממש לא תואם את ההפרעה של אספרגר\הרצף האוטיסטי

הלוואי שבעלי היה גם אומר לי שאפשר פשוט להתרחק ממנו. אבל בעלי בחיים לא נעלב מאף אחד בעולם והוא אומר שאי אפשר לא להזמין אח לברית...

רק בפעם הזאת שהוא עשה משהו ממש מגעיל לבן שלי היא התחילה לבכות וצרחה עליו שיעזוב הרגע את הבית... אולי אם היא הייתה יודעת שעדיין קשה לי עם הפגיעות שלו היא הייתה ממשיכה למחות בו אבל לא אמרתי לה...

הוא באמת פשוט דפוק. בחיים לא חשבתי שיכול להיות כזה אדם בעולם...

אני מאחלת לך לידה קלה! (לא ילדת נכון?)

והרבה שמחה בריאות ושלום

ושתוכלי בראש ובראשונה לרצות קודם כל להגן על עצמך

ולהבין שאי אפשר לחיות חיים בריאים וגם לבוא במגע עם אדם כזה.

שיהיה במזל טוב ובנקל!

מרגע לרגע הסיפור נשמע רע יותר

ולמה החמות שלך לא יודעת מהכל? תגידי לכולם! ולה! שידעו

ויגנו עלייך

ובראש ובראשונה בעלך..

היכן הוא בסיפור הזה?

הוא מחויב לך ולשלומך הרגשי למה הוא לא מגן עליך?

אם לא עוזר דבר מולו הייתי פונה לטיפול זוגי לברור הענין.

מגיע לך יחס אחר עם המצב הזה.

הוא מבין שהדברים שאח שלו עושה באמת נוראיים (שזה כבר יפה) אבל  אומר לי פשו לסנן ולא להתייחס. והוא מכיר את אח שלו ויודע שאין מה שיעזור מולו אז הוא אומר שחבל לנסות ולגרום שהוא רק יהנה מזה יותר וימשיך...

ושבבן שלו פגעו ובאשתו-אכפת לו?

אח לא אח

ברגע שיש כאלה פגיעות חמורות אי אפשר לשמור על קשר. מחילה.

אני מניחה שאם לא כתבת מה הוא עשה לבן שלך זה היה משהו חמור שאת לא רוצה לכתוב אפילו..

מאחלת לכם לקבל החלטות נכונות בקלות ולהצליח להתנתק ממנו באמת.

את הבדיחות שהוא שולח על חשבוננו בווצאפ!

הוא כל הזמן צוחק על המשפחה שלי והם צוחקים מזה. לא מבינים שאפשר להפגע מזה...

על הדברים שאמרת?

אמרת בהתחלה בנחרצות שאת לא רוצה, ואז זה הפך לסוג של משהו שצריך להשלים אתו.

תחליטי אם את רוצה להשלים עם זה שהוא יבוא,

ועל הדרך להרגיש כעס עליו ועל בעלך

וחרדה לגבי המצב של אביך

ומן הסתם גם חרדה על התינוק

או שאת לא רוצה להשלים עם זה

ואת קובעת מראש שהוא לא בא וזהו.

כי את צריכה להיות מאוד ברורה פה- ולהגיד משהו מאוד ברור. גם לעצמך וגם לסביבה.

האם זה ברור לך שאת לא רוצה שהוא יבוא- תגידי את זה חזק. 

תני לבעלך לחשוב מה מה הוא עושה עם זה

ולנסות למצוא פשרות

ולשבור ת'ראש מה להגי לאח שלו.

תאמיני לי-

ברגע שתהיי ברורה מול בעלך

בלי שיקולים של- בעיניי בעלי פשוט צריך לסתום ולהכיל 

ובלי שיקולים של- מה יהיה על הגיסה שלא תתבייש

יהיה לך הרבה יותר קל!

לכי עם הרצון המקורי שלך.

תגידי אותו ברור וחזק.

זה יגרום לבעלך לעשות חישוב מסלול מחדש, תאמיני לי...

את היולדת פה למען ה'!!

ואת תהיי כאובה אחרי לידה

ו*בך* הכי צריכים להתחשב

פחות בבעל

פחות מזה בגיסה

והכי פחות- בגיס.

את העיקר.

אז שימי את הרצון שלך במקום העיקרי.

את לא רוצה לעבור את היום המיוחד הזה של הברית

כשאת מרגישה שהתחשבת ברצון של כולם

ואת עצמך שמת בצד.

אז אזרתי אומץ והתקשרתי לגיסתי והיא שיא ההבינה אותי וכמובן לא נעלבה וגם לה זה ברור שהוא מתנהג בצורה ממש מגעילה. היא אמרה שהיא תעשה לו שיחת אזהרה ממש חמורה שלא יעז להגיד שום בדיחה לידי ושלא יגיד בחיים שום מילה על אבא שלי (היא אמרה שאם היא לא תגיד לו מראש שהוא חולה אז ברור שהוא יעשה מאבא שלי בדיחה אז לדעתה צריך להגיד לו מראש ולהזהיר אותו באזהרה חמורה). היא אמרה שהיא מאינה שזה יעזור כי אם היא ממש כועסת עליו הוא לא מעז לעשות את זה. ואז גם דיברנו כמה המשפחה שלהם חסרת רגישות והיה לי כיף לגלות שגם היא שונאת את זה ונפגעת מהם מלא. בקיצור, תודה שעודדתן אותי לעשות משהו ולא להמשיך רק להתבשל עם הפחד שלי. היא תעדכן אותי מה היה בשיחה...

אבל צריך מידי פעם לפרוק... וזה כיף לדעת ששתינו סובלות מזה ושהיא לא ב"צד" שלהם...

ידעתי שהיא לא תהיה בעדו.

ב"ה הברית הייתה לפני כמעט שבוע והיה ממש טוב ב"ה, גיס שלי לא העז להתקרב אלי ושתק כמו דג חחח

אבל אנשים אחרים מהמשפחה המורחבת באו לשאול את חמותי אם לאבא שלי יש פרקינסון ואם הכל בסדר איתו.

אוף אוף.

הו אכל כך צעיר וכל פעם שאנשים שמים לב לזה זה יותר קשה לי...

אלא יותר שזה שוב מפגיש אותי עם האמת בפרצוף. ולפעמים אני מנסה לדמיין שהכל כרגיל ואז כשאנשים באים ושואלים (בברית לא שאלו אותנו ישירות אבל ביומיום כן) אז זה מנפץ לי אץ האשליה הזו.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת