אני מרגישה שה דופק אותי.
וואלה זה האמת שלי עכשיו.
כל הזמן חשבתי (ועדיין חושבת) על דברים שיש בי שאתה מעריך, שאתה תסתכל עליהם בצורה של הערכה, שאתה תעריך בי. והדברים האלה גורמים לי לנחת רוח שאתה תראה או ראית אותם בי והערכת ואז אני הייתי רגועה שאני טובה בעיניך . זה עושה לי טוב בלב שיצא שראית אותם בי, שהם היו לנגד עיניך, וככה אתה תעריך אותי ואולי אף תרצה אותי. ובכלל, ההערכה שלך אותי חשובה לי בכל מקרה. אני זקוקה לה. וגם זקוקה לך איתי, חפץ בי, שמור לי.
והשתדלתי להיות אמיתית ולא להציג דברים שאינם אני על אף שאתה מעריך אותם.
אבל היו בי גם דברים שרציתי שתעריך ולא הערכת,
והיו דברים שגם אני התביישתי בהם ואתה גם לא הערכת אותם,
חסרונות,
וזה ממש ביאס אותי . לא רציתי שהם יהיו קיימים בי. כי לא רציתי שלא תרצה אותי. או שלא תעריך אותי.
ועכשיו מה יהיה עם השבת הזאת ???
ה ישמור
מן הסתם לא יהיה לי טוב איתם
מכירה כבר את הקונספט
ואני רגישה מידי בשביל לסבול
שרוה הסיכויים 99.9 אחוז שזה מה שיהיה.
ואין לי סבלנות לזה.
רוצה מקום שיכיל ויקבל אותי ולא ההפך.
ולא שאצטרך למצוא את עצמי ולהיכנס ולהתאמץ בכוח להיות חלק.
מקווה שיהיה לי מקום אחר טוב להיות בו.
ועלאק היא מזמינה אותי עם הזוג הזה ע ל א ק..
כאילו למה נראה לה שאני ארגיש בנוח איתם?
אני לא מבינה מה זה החוסר הבנה הזה של מי אני ומה מתאים לי
לא מבינה מי היא חושבת שאני ולמה היא מתנהגת בתמימות מידי?!?
מוזרה באמת.
והיא גם לא אמרה מי. פשוט הזוי . אנשים זה עם. מוזר.
שונאת אותם
תמיד אני נדפקת ולא שמים עלי
יש להם יותר מידי מקום ומפנות אחת לשניה ואני כלום
