גם כשאתה לומד, אין משמעות ללימוד, אם לא התחלת אותו מ"מצווה" של אמונה - חובה להאמין בלימוד - להתייחס אליו ברצינות, ומתוך כך ללמוד, וגם לקיים. בזמן שאתה מקיים - אין משמעות לקיום - אם אתה לא מקיים מתוך הבנה של "מה צריך לקיים".
כתוב בגמרא (מסכת סוטה כא-כב), הגמרא מונה כמה סוגים של 'פרושים', שהגמרא מגדירה אותם כסוג של 'חסיד שוטה'. הגמרא כותבת שניים מהם 'פרוש מאהבה, פרוש מיראה'. ואז הגמרא אומרת - אמורא אחד אמר לזה שלימד את הברייתא אל תגרוס בברייתא 'פרוש מאהבה פרוש מיראה',והוא אמר לו את הסיבה למה לא לגרוס? כי יש מימרא 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. לפני זה, הגמרא גם מביאה פסוק, ודורשת אותו על הילל ושבנא, והגמרא מדגישה - שזה לא דומה למקרים אחרים, כמו המקרים של שמעון אחי עזריה, שזה המקרה הידוע שמסבירים בדרך כלל. שהגמרא אומרת, 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו'. - שניצל הלך ללמוד, ושבנא הלך לסחורה. ובסוף, כשהילל הצליח בלימוד - שבנא אמר לו: בוא נעשה שותפות על הזכויות לעולם הבא. וחז"ל אומרים, זה 'בוז יבוזו לו'. והגמרא מבדילה בין זה למקרים האחרים. כלומר, 'פרוש מאהבה' או 'פרוש מיראה' - זה טוב אם זה נעשה לכתחילה, מתוך רצון. לא שאחרי שאתה רואה משהו אתה גם אומר: טוב, גם אני רוצה. והגמרא אומרת, גם לפני, שאם דואג ואחיתופל היו דורשים את הפסוק הזה נכון - או פסוקים אחרים, שהם אומרים אותו דבר - הם לא היו רודפים אחרי דויד. כי הם חשבו, שברגע שאדם יש לו 'הרגש', יש לו איזה תפיסה של טעמי המצוות. והוא עושה את זה יחד עם מה שהוא מרגיש, ולא רק מתוך 'ידיעה' - הם חשבו שזה נחשב 'פרוש מאהבה פרוש מיראה' במובן השלילי - הוא עושה את זה, כי המצוות נותנות הרגשה של דבר חשוב, אמיתי, נכון. האם יש לו הוכחה? האם הוא בנה מערכת של הוכחות הלכתיות לפני שהוא החליט על פעולה כזו או אחרת? אז הם אמרו שזה לא בסדר. והגמרא אומרת - דואג ואחיתופל לא ידעו - ש'עבירה מכבה מצווה, ואין עבירה מכבה תורה' - מי שעושה את המצוות מתוך לימוד - זה לא נקרא 'פרוש מאהבה פרוש מיראה' - גם אם יש לו 'הרגש' אישי, בצורה של הלימוד. הדבר הפסול זה רק כמו 'חסיד שוטה'. מה זה הדוגמא של חסיד שוטה? הגמרא נותנת דוגמא ספיציפית - אישה טובעת בנהר, והחסיד שוטה אומר: 'אנוס ולא אראנה'. אני אברח כדי לא לראות אותה. זה לכאורה לא מובן - מה החסיד השוטה הזה חשב, ומה הוא לא הבין, או למה בכלל הוא 'דמוי' חסיד? אבל יש, רואים, בדינים של כוהן - אסור לו להיטמא לאף מת. לעומת זאת, לשבעת הקרובים - יש לו חובה להיטמא. אבל יש עוד דוגמא אחת שיש לו חובה להיטמא - למת מצווה. מת מצווה - ההגדרה שלו 'כל שצועק ואין קולו נשמע'. זה, בעצם, הדבר היחיד של חסידות שהוא חובה. - כלומר, חסיד שוטה, זה אדם, שחושב, שאם הוא עסוק בחסידות - והוא הרי למד כל מיני דבר כזה ודבר כזה. ולא בטוח שהוא יודע לשמור על טהרה גמורה במצב כזה או אחר של קיום חובותיו. ולא בטוח בכלל שהוא בדק איך עושים את זה לפי כל כללי ופרטי ההלכות, ואולי הוא יפגום בטהרה. חז"ל לא רק אומרים, שצריך להיזהר בפיקוח נפש - זה ודאי. אבל חז"ל אומרים גם, שכמו שאמר הגר"א 'לא צריך ללכת לחפש מצוות בשוק', אבל אם אתה חושב שכשיש משהו לקיים, מבחינתך זה 'מצוות בשוק', עד שתגמור לדעתך את כל התורה כולה - אז זו טעות, וזה כבר בבחינת 'יבמה לשוק - מי התירה?'
