אחרי ההפגנהבשדרות החלטנו דייייי נמאס שרק עושים הפגנות ולא מארגנים כניסה לגוש קטיף- אנחנו הולכים לגוש..

מצאנו בס"ד  מישהוא עם 7מקומות שהסכים לקחת את כולנו.

במחסום ה1  הנהג שכנע את החייל שאנחנו מבנ"ע ובאנו למחנה עבודה בעלומים ולא ידענו שצריך אישור.הנהג הוריד אותנו לפני המחסום ה2.

את המחסום השני עברנו ברגל בדרך מאולתרת דרך השביל עפר של השדות היה חושך ושמרנו על שקט ,כל פעם שהיתה עוברת מכונית עצרנו במקום והתכופפנו.

מצאנו לפני ישוב לא ברור כמה אנשים שגם נסעו לגוש הסתבר שהיישוב היה עלומים(אם אני זוכר טוב),חילקו לנו שם ת"ז של אנשים מהגוש וכל מחסום הבאנו את הת"ז שהיו לנו. כך עברנו עוד 4 מחסומים והגענו לנווה דקלים.

וזה לא בגוש זה קיבוץ לפני כיסופים..

משם נכספים להגיע לגוש..

אני נכנסתי עם תעודה כחולה כזאת של תושבת הגוש..

לא היתה ברירה..

רבנים יודעים את זה..

אל תבנה עליהם כלום.

לצערי לא זכיתי להיכנס

ביום של 9 באב, כשהבנתי שאכן זה הולך לקרות (כי עד אז הרגשתי שאין מצב שדבר כזה יקרה..), החלטתי שלא מזיז לי כלום (ההורים..לא ממש הסכימו, וגם אני פחדתי) והתחלתי לעשות בירורים רציניים לדרכים להיכנס לגוש, העבירו אותי ממספר למס', כולם דיברו בחשאיות מפחידה, מחשש שאולי אני שב"כניקית.. בסופו של דבר קיבלתי מס' של איזה אחת מהגוש שאמרו לי שהיא מוכנה שבנות יכנסו תחת הפרטי ת"ז שלה, אבל היא אמרה שהיא כבר לא מסכימה כי פוול נכנסו תחת הפרטים שלה והחיילים כבר זוכרים... אז לכן נאלצתי להישאר מאחור ולהסתפק בצפייה בשידורים (איזה שמאלנות נטפה בשידורים!)

מקום מקסים!!

עוש נשוב ונחזור!!

וואו זה היה נשמע ממש כמו סרט אקשן...

בקצרה- הוא נכנס עם עוד 14 חבר'ה במשאית להובלת פרחים, והם היו צריכים להידחס במרחב פיצפון שהקצו להם, וליסוע 50 דק' בחושך מוחלט וללא חלון... (מזל שלא הייתי איתם, הייתי תוקפת התקף קלסטרופוביה..) והיו להם בדרך כמה אקשנים עם החיילים...

ווי.. איזה כיף...

אין לו הרבה בררות, הוא לא מסוגל 'להילחם' נגד חבריו מהמשטרה (כי הוא שוטר..), אבל אמא שלי לדעתי אם לא היו ממתנים אותה היא היתה פאנטית בטירוף.... איזה זוג משמיים, אה?

אבל ההורים שלי לא רצו שאני אלך לשם כי זה 'לא בשביל בנות, במיוחד בנות כמוך'.... אבא שלי גילה לי סודות מהמשטרה וסיפר את כל האימונים שהם עושים לקראת זה, אז הוא אמר שזה לא בשבילי, ואמא שלי אמרה שלא יהיה לי מקום נורמלי לישון בו ולהתקלח, ולא יהיה לי מספיק אוכל, בקיצור- אני אסבול. חוצמיזה שהיום שהחלטתי סופית שאני הולכת ולא אכפת לי כלום היה 9 באב, אז אמא שלי הזהירה אותי שביום כזה להתחיל להסתובב ולמצוא דרכים להיכנס- זה ממש לא אטרקציה, שוב, 'בייחוד בשבילך''....

שאני הייתי ממששש משתגעת במקומך..

אבל יאללה חפיף.

שאם לא היית מתפארת או לפחות אם היית קצתמתביישת לא היית כותבת את זה-

פשוט היית שותקת..

בזמן הגירוש הייתי ממלכתית איומה, רק אחרי עמונה התפכחתי.

בגירוש לא הייתי בגוש ולא ניסיתי להכנס.

תמכתי במה שעשו בעצמונה, גיניתי את מה שעשו בכפר-דרום.

אוי, הבושה, הבושה...

שכוייח שאת אומרת את זה..!!

ברצינות!

אני לא נכנסתי לגוש כי ההורים שלי לא הרשו לי. הם פחדו מאלימות החיילים והשוטרים. אז עשיתי כל מה שיכולתי מחוץ לגוש, אבל עד היום כואב לי הלב על כך. אגב הייתי בעמונה אחרי ההריסה ובקושי עמדתי בזה לראות את הבתים הרוסים. אז לראות יישוב שלם נחרב ממש לא נראה לי שהייתי יוצאת מזה בשלום. אז כנראה שההורים שלי קצת צדקו בקשר ליכולת שלי להתמודד עם אלימות שוטרים.