20211213182628.pdf

התחלתי לקרוא (ללמוד), מחכה לדיון...



זה בית מדרש שיוויוני?

אנחנו פשוט נראה בחודש הקרוב אם העסק עובד ככה, ואם לא- מישהי תיאלץ להקים את המדרשה הווירטואלית לבנות..

"אך המידה הזאת משובחת מאוד בעזות התורה והעבודה, להעז פניו נגד הרשעים ולהקשות עורף כנגדם, שלא לשמוע לעצתם ושלא להודות על שקריהם ותועבותיהם ושלא להחניף להם. וצריך להעז פניו אף בקיום המצוות, אף אם ישחקו בו בני-אדם. וצריך להעז פניו נגד רבותיו לשאול מה שאינו יודע, ולא יתבייש בזה (עיין אבות פ"ג מ"ה). וצריך להעז פניו להוכיח בני-אדם לגלות להם חטאתיהם."

נכון שיש מצווה בתורה, של הוכח תוכח את עמיתך, אבל יש גבול.  אני לא אלך לכל בנאדם שהולך ברחוב בלי כיפה ואגיד לו שהוא עושה עברה... מה דעתכם?

מבלי להעמיק בדיון על מצוות תוכחה [או שכן נעמיק בו?], הוא מזכיר שני דברים: 1) עזות נגד הרשעים, 2) תוכחה. מול הרשעים להכעיס- וודאי שיש להוקיע אותם ולא להחניף להם. לגבי סתם "עמיתך"- כמובן שיש להוכיח ע"פ דיני תוכחה, שבגדול מטרתם שהתוכחה אכן תישמע ולא סתם תציק..

שכוללות את 'מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע'
מה גם שהוכך תוכח את עמיתך נאמר על עמיתים, והמשנה ברורה אמר ששדם שאינו שומר תומ"צ אינו נכלל בגדר עמית ואסור לך להוכיחו.

מוכיחה אותם אבל אולי יש אנשים שכן? הם עדיין עמיתים שלי

אחרת. אין פסיקה ברורה

חפץ חיים - הלכות לשון הרע ד ד – ויקיטקסט

קיצוניות מאשר לכבות את האור!

חפץ חיים - הלכות לשון הרע ד ה – ויקיטקסט

מצרף כאן את ההלכות ברמב"ם הנוגעות בתוכחה: 

רמב"ם, הלכות דעות פרק ו

הלכה ז

הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם.

הלכה ח

המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים אף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל.

הלכה ט

מי שחטא עליו חבירו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר או שהיתה דעתו משובשת ומחל לו בלבו ולא שטמו ולא הוכיחו הרי זו מדת חסידות לא הקפידה תורה אלא על המשטמה.

לו הייתם רואים את החבר\ה שלכם מדליק\ה אור בשבת?

דרך ארץ קדמה לתורה. עדיף לא לפגוע באנשים מאשר לא לחלל שבת. לא ככה?

אם הוא הדליק בטעות, פעם אחת- אין שום עניין להעיר לו.

אם הדליק הרבה פעמים בטעות- יש מקום להעיר לו בעדינות.. וכאן נכנסות הלכות תוכחה לתמונה.

מפדח. לא היתי רוצה שיעירו לי על משהו שבכלל לא התכוונתי לעשות...

כי פעם ב.. זה בד"כ קורה ומתחרטים על זה במקום.

סימן שהוא מתריס/מציק.
וכשמישהו מתריס ולא מכבד גם התוכחה לא תעזור ואולי אף תזיק.
אני לא אוכיח. אני אלך לחדר אחר בשביל לא לראות חילול שבת.

שמחלל שבת...

יש הרבה פעמים מקרים שאנשים לא יודעים כול מיני הלכות ואם אני לא יוכיח הם ימשיכו לחטוא בשוגג וזה בסוף עלייך כי כול ישראל ערבים זה לזה. בנוסף לזה שאת אמורה להרגיש סוג של קנאות לה' שאנשים חוטאים כנגד רצון ה' יתברך.

היא תכבד שלא נעים לי לראות חילולי שבת.
ואם היא לא תכבד זו כנראה התרסה.
אא"כ זה צורך שלה, ואז אני אגיד בעדינות שזה לא מכבד אותי ואת ה', ואז אם היא תמשיך אני את שלי עשיתי...

לדוגמה מישהי שמה מוזיקה על עצמה גבוהה עכשיו את מעירה לה פעם פעמיים והיא לא מקשיבה ואת רואה שהיא עושה לך דווקא. את תפסיקי להעיר? 1. תלוי עד כמה הרעש מפריע לך 2. תלוי עד כמה התגובה שלה מוגזמת.

 אז ככה גם כאן זה תלוי עד כמה החילול שבת מפריע לך. וזה אמור להפריע לך כי כול ישראל ערבים זה לזה וגם משום קנאות לה. וזה תלוי עד כמה התגובה של הבת תקינה. לפי הרמב"ם זה עד שיכהו.

אנחנו מתווכחים על תורה!

מידת העזות: מתי צריך להשתמש? ומול מי?

ונכנסת...
זה עוזר לי להבין שאולי אני מתביישת, אבל בשביל להתקרב לה' אני צריכה להיות עזה, ולהיות עזה זה קשה כי אני יוצאת מאזור הנוחות שלי.

אם כי יש לנו [כמו לכולם] את "יתגבר כארי" וכו'..

אז אני צריכה ליזום וזה מפדח.

"וצריך להעז פניו אף בקיום המצוות, אף אם ישחקו בו בני-אדם"

איך אתה עושים את זה? מה מחזק אותכם?

לא מתפשרת עליהם

בגדול הדיון נסגר.. אבל למי שירצה, בפעמים הבאות של ביהמ"ד אביא גם את הקישור לזה שלפניו בלי נדר.

אגב, הפעם הבאה שאני אשלח תהיה ביום ראשון ב-18:00 בע"ה. נתראה!

פשוט רק חזרתי מהסמינריון ועוד לא הספקתי להכין מקורות..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....