קינות לחורבן שרון בעזה ושומרוןחייים

נשלח ב-31/7/2006 06:57יראשמים  
   

במלאות שנה לחורבן שרון של יישובי גוש קטיף, עזה, וצפון השומרון. ישנם מי שמבקשים להנציח את העוול באמירת קינות בתשעה באב. כמה מן הקינות הופיעו כבר בעלוני פרשת השבוע של השבת האחרונה, ובאתרי הרשת.


האם נכון וראוי להכניס לסדר הקינות המקובל, גם קינה על חורבן יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, בחודש אב תשס"ה? האם חורבן זה שקול לחורבן ירושלים ובית המקדש הראשון והשני? מהי פרספקטיבת הזמן הנדרשת מאז הגירוש, על מנת לחבר קינה מעין זו, ולהכניסה למסגרת הקינות? מה יהיה אם ח"ו יבואו צרות מאוחרות יותר ("התכנסות") וישכיחו את הראשונות? מי ראוי לחבר קינה שכזאת? מה צריך להיות תוכנה של הקינה, מהם ההדגשים? על מה חשוב שיקוננו במהלך הדורות הבאים בהקשר זה, איזה מסר רוחני וערכי יילמד מהם? האמנם יקוננו על כך גם בשנים הבאות? צפוי שלא כל באי בתי הכנסת בט' באב יאמרו קינה כזאת. יש שומרי מצוות הסבורים שתוכנית ההתנתקות היא טובה ולגיטימית, ויש מבין הציבור החרדי למשל, שהתנגדו לה, אך לא היו מוכנים לסייע ולתמוך במאבק נגדה, אף לא בתפילת המונית בכותל. אולי רק מי שגורש בעצמו מביתו, או רק מי שהענין קרוב ללבו, ראוי שיאמר קינה שכזו, ומראש אין לצפות שמעמדה של קינה זו יהיה כמו הקינות האחרות.

*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />


ירמיהו הנביא קונן תוך כדי החורבן ולאחריו, וכעבור מאות שנים, נוספו עוד קינות וסליחות הקשורים לחורבן, שחוברו ע"י הגאונים, והבאים אחריהם. בשלב מסוים נוספו גם קינות, בעקבות אסונות ומאורעות שפקדו את הקהילות היהודיות בפזורות ישראל השונות (על קהילות שו"ם, על שריפת ספרי התורה, ועוד). צרות אילו קיבלו מימד כלל ישראלי, על אף היותם מקומיים לכאורה. במספר קהילות נוהגים להוסיף בשנים האחרונות קינות על חורבן יהדות אירופה בשואה.

האמנם, עם כל הצער והכאב, שקול חורבן גוש קטיף לאותם צרות ואסונות שהיו לאורך כל שנות הגלות?


בהיבט האנושי: מדובר על חלוצים שמסרו נפשם בשליחויות ממשלות ישראל לדורותיהם, על פיתוח המקום עם קשיים רבים - ביטחוניים, כלכליים, חקלאיים ועוד, וב"ה הארץ האירה להם פנים והם הצליחו. והנה הכל חרב. מגורשי גוש קטיף מתמודדים כיום עם שאלות אישיות וקהילתיות קשות ומורכבות- פרנסה, חינוך ילדים, החלטה מחודשת היכן לגור, ועוד. אך זה כשלעצמו, עם כל הקושי והיגון, עדין לא שקול לתכני הקינות המקובלות.


מבחינה חברתית וציבורית: כואב מאד שהעקירה נעשתה ביוזמת ממשלת ישראל והכנסת תוך הונאה וכחש, ובוצעה ע"י חלק חשוב מעם ישראל- חיילים ושוטרים, שקיבלו גיבוי ותמיכה מסיבית מהתקשורת, מערכת המשפט ועוד, בנחישות רובוטית, וללא רגישות כלל. העזרה בשיקום וסיוע למגורשים, התמיכה והעידוד, הם ע"י קרוביהם וחבריהם. את רוב החברה הישראלית, זה לא מענין. גם מבחינה לאומית- המתיישבים ראו באחיזה במקומות אלה, מילוי יעד דתי- לאומי, והנה מסתבר שחלק גדול מהחברה הישראלית לא מעונין ביעד זה. שיקוליה הם ביטחוניים, גם במחיר הונאה עצמית. מאז ההתנתקות, הפך המקום למדינת טרור, הרבה יותר מהר מכל התחזיות השחורות שטענו מי שהתנגד למהלך הזה מבחינה פוליטית ובטחונית.


סיפור אישי - זמן קצר לאחר הגירוש פגשתי מכר, יהודי מבוגר ניצול שואה, שתמך מאד במאבק תושבי גוש קטיף, ומאד כאב לו הגירוש. הוא שאל שאלות שונות על שהיה, התענין היכן נמצאים כעת המגורשים, ולאחר חקירה רחבה בענין, תפס את ידי בחמימות ואמר לי: "מה אני אגיד לך. כשגירשו אותנו מהבית, לא לקחו אותנו לבתי המלון, אלא למחנות עבודה, או לאושוויץ". וכך נסתיימה השיחה. ללמדך מהו איזון.


מאידך אי אפשר בלא כלום, ובודאי מבין מי שחווה את הגירוש על בשרו, או כאלה שהגירוש נגע מאד לליבם, יש החשים צורך לתת ביטוי לרגשותיהם ולמחשבותיהם. באופן כללי, הציבור הדתי לאומי, בשונה מהציבור החרדי לגווניו, נח יותר לקבל תפילות חדשות שמתחברים ע"י בני דורנו, המתייחסים למצב ולמציאות הווית (תפילות יום העצמאות, תפילה לשלום המדינה [כולל שינויים בהתאם למציאות הפוליטית], תפילה לחיילי צה"ל, תפילה לצנחן ולפני היציאה לקרב, לשלום ההתיישבות, לשחרור שבויים, יזכור לחללי צה"ל ולקדושי השואה, ועוד). אעפ"כ בענין זה, נדמה שקהל היעד לומר קינה זו, בשלב זה ובנתונים הקיימים, הוא הציבור הקרוב יותר לענין.


הקינה צריכה לבטא געגועים כואבים בעיקר למה שהיה וחרב. למסירות הנפש לישוב הארץ, לחבל ארץ שנתן יבולו בעין יפה, למזכי הרבים מאיסור שרצים, למקום של תפילה ולימוד תורה, לגוש של חסד ועזרה לזולת בתוכו ומחוצה לו, במשלוח כמויות אדירות של תוצרת חקלאית לעמותות שונות, לציבור המורכב מחכמים ופשוטי עם, אנשי תורה עם אנשי עבודה, יוצאי קהילות שונות, החיים בהרמוניה מיוחדת במינה. קומות גבוהות של אמונה נבנו במהלך השנים ממכלול זה. הכל נעקר ממקומו הטבעי, ולכן יש מקום לקונן.


אי אפשר להתעלם מהשאלה מי יזם ומי בצע את הגירוש הזה, ובאופן הביצוע, שהיה בו גם מימד משמעותי של רשעות וניכור. אך על זה אין לומר קינה. זה דבר שאפשר וצריך לתקן, כדי שהדבר לא יחזור על עצמו. תפילה וקינה שאחרים יחזרו בתשובה על מעשיהם השליליים, או קריאה "לא נסלח" לא תועיל, אם השותפים בעקירה לא יכירו ויפנימו מה פסול במעשיהם. יש מביניהם שבאמת לא מבינים מה הבעיה, יש ששטפו את מוחם, והם נבהלים מדיבורים על ארץ גדולה ורחבה, ומהכמיהה ובמיוחד בט' באב למקדש ולירושלים.


לשם הגילוי הנאות - ראיתי מספר קינות שנכתבו על חורבן גוש קטיף (רוב המחברים לא הזדהו בשמם). הם עוסקים בעיקר בהרס ובחורבן, ובמי שהחריב  - ראש הממשלה, צבא, משטרה וכד', תוך חיקוי ודמיון בולט לקינות על חורבן המקדש וירושלים. כמעט ואין בהם את ההדגשה הנדרשת, את הקינה על מה שהיה בגוש קטיף בתפארתו, וחרב. נסיון להעתיק מהקינות המצויות בידינו, ביטויים שנאמרו על גוים אויבים- זדים, טמאים, רשעים, ועוד, לא יקדם דבר, ולא ימנע לעשות זאת שוב במהדורה חדשה ח"ו, אלא אם נברר ונסביר לעצמנו ואח"כ גם לאחרים, להיכן אנו חותרים, ומדוע. ייעודה של קינה הוא לעורר את הרצון, להצביע על שחסר, וכדי שהכל או לפחות כמה שיותר, כולל המגרשים, שולחיהם ותומכיהם יפנימו וירגישו בזה, יש לפעול במישורים אחרים. להאיר ולהסביר פנים, ללמוד וללמד ביחד. אין לקונן במקום שניתן לעשות ולתקן.


 


הרב יהודה זולדן / קטיף.נט
התגורר בנוה דקלים, ושימש כרב בישיבת ההסדר בנוה דקלים.


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 06:59יראשמים  
   
מצורף קובץ

1

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 06:59יראשמים  
   
מצורף קובץ

2



כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 07:01יראשמים  
   

3
איכה


מאת ד"ר יואל אליצור

איכה ארץ זבת חלב ודבש שדדה נהרסה, חרבה ותיבש.

<>
if (sLinkData != "") document.write("עריכה
");



אֵיכָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַש
שֻדְּדָה נֶהֶרְסָה, חָרְבָה וַתִּיבַש
שָדוֹת יְרֻקִּים, מַטָּעִים, חֲמָמוֹת
הָיוּ לְמִרְמָס לְרוֹעִים וּבְהֵמוֹת


אֵיכָה בָּגְדוּ נִבְחֲרֵי הָעָם
בֵּאלוֹהֵיהֶם, בְּבוֹחֲרֵיהֶם, בְּנַפְשָם וּבְזַרְעָם
וְאֵיךְ נֶהֶפְכוּ חַיָּלִים וְשוֹטְרִים
מֵאַחִים אֲהובִים לְאוֹיְבִים וְצָרִים


אֵיכָה גוש קטיף אֶרֶץ אֲהוּבָה
גַּן יָרָק, חוֹל וְיָם, אַהֲבָה וְאַחְוָה
מְלֵאָה כָּרִמּוֹן תּוֹרָה וּמִצְווֹת
וְעַתָּה חֳרָבוֹת וְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת


אֵיכָה דָּת וָדִין וְצֶדֶק וָחֹק
נִשְכְּחוּ וְהָיוּ לְלַעַג וּשְחוֹק
יִשְרֵי דֶרֶךְ כְּלוּאִים, רָבְתָה הַמְצוּקָה
מִשְפָּט לְמִשְפָּח וּצְדָקָה לִצְעָקָה


אֵיכָה הֲמוֹנֵי לְבוּשֵי שְחוֹרִים
פָּרְצוּ עִם בֹּקֶר אֶל בָּתֵּי יְקָרִים
לֹא בוֹשוּ לִתְפּוֹר דְּגָלִים עַל מַדֵּיהֶם
לְחַלֵּל לָבָן וּתְכֵלֶת כִּסֵּא כְבוֹד אֱלוֹהֵיהֶם


אֵיכָה וְלָמָּה בָּתֵּי כְנֶסֶת הַמְפוֹאָרִים
הָיוּ בְרֶדֶת יוֹם לְלַפִּידֵי אֵש בּוֹעֲרִים
"אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִי" זָעֲקוּ שָם לְפָנֶיךָ
אַךְ לֹא זָכוּ לִתְשוּבָה מִשְּמֵי מְעוֹנֶךָ


אֵיכָה זֵדִים מַטִּילֵי אַלְפֵי פְּצָצוֹת
חוֹגְגִים עַל חָרְבוֹתֵינוּ בְּרֹאש כָּל חוּצוֹת
גֹּרְשָה הַגְּבִירָה וַתֵּשֶב לָהּ הַרְחֵק
וּבֶן הָאָמָה עוֹמֵד וּמְצַחֵק


אֵיכָה חָרְשוּ חוֹרְשִים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית
עַל אלי סיני, דוגית וְניסנית
מִבֵּין חָרְבוֹתֵיהֶן מְחַבְּלִים צוֹרְרִים
עַתָּה פִּגְזֵי מָוֶת עַל אַשְקְלוֹן יוֹרִים


אֵיכָה טְהוֹרֵי לֵב חָשוּ אֶל כְּפַר מַיְמוֹן
אַךְ לֹא עָצְרוּ כֹחַ לִפְרוֹץ בְּהָמוֹן
צִפְּתָה אָז לַשָּוְא נצרים הַנְּצוּרָה
קטיף וְתל קטיפא בְּרוּחַ נִשְבָּרָה


אֵיכָה יָשְבוּ בָדָד גדיד וְגני-טל
מִנּצר חזני כָּל הֲדָרָהּ נִטַּל
לִמְעוֹן תַּנִּים הָיְתָה נוה דקלים
בְּשירת הים וּכפר ים נוֹתְרוּ רַק גַּלִּים


אֵיכָה כִּלּוּ בוֹזְזִים אֵת פאת שדה
אֵת רפיח ים רָדוּ כִּבְמִרְדֶּה
וְרוּחַ נָסַע וַיָּגָז אֶת שְׂלָו
וּבְחוֹלוֹת בּדֹלח הוּעַם הַזָּהָב


אֵיכָה לֹא עָמְדָה הַזְּכוּת בַּמָּרוֹם
לַתַּנָּא ר' אֶלְעָזָר אִיש כפר דרום
אַךְ בְּעִקְבוֹת מְגִינֵּי כְּפַר דָּרוֹם בְּתַשַ"ח
הַצְּעִירִים עַל הַגָּג רֹאשָם לֹא יִשַּח



אֵיכָה מִן הָאָרֶץ נִמְחֲתָה עצמונה
בכרמהּ אֵין עֲנָבִים, נָדְדָה מִקִּנָּהּ
מורג כִּבְמוֹרַג הוּדְשָה וְנִפְזְרָה
בְּגן אור רַב הַחֹשֶךְ כָּבְתָה הַמְנוֹרָה


אֵיכָה נִשְכְּחָה בִּרְכַּת מֹשֶה
"וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַים וְהֵם אַלְפֵי מנשה"
אֵיךְ כְּמוֹ לְפָנִים בְּכֶרֶם נָבוֹת
בְּנֵי בְלִיַּעַל גָּזְלוּ נַחֲלַת אָבוֹת


אֵיךְ סְבָבוּנוּ בְּחומש חַיָּלִים וְשוֹטְרִים
בְּכֹחַ גָּרְרוּ נְעָרוֹת וּבַחוּרִים
אֵיךְ עָמְדוּ בְשא-נור אַנְשֵי אֱמוּנָה
לְהָגֵן עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶאַךְ עַתָּה נִבְנָה


אֵיךְ פֻּנְּתָה כדים וְחָרְבוּ בִנְיָנִים
אֵיךְ צָהֲלוּ בְגֶ'נִין בְּהֶרֶס גנים
אֵיךְ קָמוּ בְּעַמּוֹנָה הוֹרְסִים וּמְשַבְּרִים
אֵיךְ רָדוּ וְהִכּוּ וּפָצְעוּ כְּאַכְזָרִים


אַיֶּכָּה שוֹמֵר אֶת כָּל אוֹהֲבָיו
קָרוֹב לְקוֹרְאָיו נֶאֱמָן בִּדְבָרָיו
הֲתִמְצָא בְכָל הָאָרֶץ בָּנִים כְּנֶאֱמָנֶיךָ
הַאִם לֹא לֵב טָהוֹר שָפַכְנוּ לְפָנֶיךָ


אֵיכָה תִרְעֶה וְתַרְבִּיץ אֶת הַצֹּאן
קַבֵּל תְּחִנָּתָם וְיִהְיוּ לְרָצוֹן
הָשֵב מְהֵרָה בָּנִים לִגְבוּלָם
כַּכָּתוּב "וְלֹא יֵבֹשוּ עַמִּי לְעוֹלָם"


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 07:02הנכד  
   

תיקון קטן.על חורבנו של שרון אף אחד לא מתאבל.
האבל הוא על החורבן ששרון גרם.

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 07:03יראשמים  
   

4





ב"ה                             מנחם אב התשס"ה


 


אלי ציון ועריה, כמו אישה בצירה


וכבתולה חגורת שק, על בעל נעוריה


 


עלי ארץ אשר הוחרבה, ביד אחים מכאיבה


ובתי מדרשות אשר חרבו, ונדם קול התורה


 


עלי שדות וחממות, אשר נעקרו ביד אחים


ובתי חמד היו לתל, ונדמו קולות  הילדים


 


עלי אחים גיבורים, בעוז רוח גברו על אויבים


ועל כבודם אשר הושפל, כאשר נדדו כפליטים


 


עלי קולות תורה ועבודה, אשר דמם בעריה  


חכמים  ועובדי אדמתך, בקדושה וטהרה


 


אלי-סיני בדולח, גדיד גן-אור גני-טל


דוגית חומש כדים כפר-דרום, כפר-ים מורג


 


 נווה-דקלים ניסנית, נצר-חזני נצרים


עצמונה  פאת-שדה, קטיף  רפיח-ים


 


שירת-הים,שליו, שנור ותל-קטיפה


אשר חרבו מבלי יושב, וניתנו ביד אויב


 


עלי שמחת אויביה, שחקו על שבריה


ועל ביזוי יושביה, גיבוריה טהוריה


 


עלי שמך אשר חולל, בפי קמי מציריה


ועל תחן יצווחו לך, קשוב ושמע אמריה  


 


עלי עמך אשר נקרע, בחטאות מנהיגיה


ועל אש השנאה, שלא תשרוף שבטיה


 


תרחם ציון תבנה חורבותיה, כדברי נביאך


תחיש הגאולה  ותביא ישועה, לבניך אהוביך


 


נאמר בציבור במיתר,


בליל הקריעה על חורבן הישובים


חובר ע"י הרב משה ביגל


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 07:15יראשמים  
   
מצורף קובץ

5

עַל חוּרְבָּן שָרוֹן אֶשָא קִינָה

עַל חוּרְבָּן שָרוֹן, בְּעָרֵי עַזָה וְשוֹמְרוֹן,
אֶשָא קִינָה וּבְכִי. וְעַל שֶבֶר עוֹז גָאוֹן.

עַל עָרִים וּמוֹשָבוֹת, מְלֵאֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
אַשֶר הָפְכוּ לְשוֹמֵמוֹת, הָרוּסוֹת וָחָרֵבוֹת.

עַל בָּנִים חֲלוּצִים, שֶהִפְרִיחוּ אֶת הַחוֹלוֹת.
שֶהוּגְלוּ כַּפְּלִיטִים, לֶקָרַוִילוֹת וּמְלוֹנוֹת.

עַל מוֹסְרֵי נַפְשָם, עַל קְדוּשַת שִמְּךָ וְאַרְצֶךָ.
אַשֶר מִקִבְרָם גָרְרוּם, לְשִבְרוֹן לֵב מַעַרִיצֶךָ.

עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיוֹת, יְשִיבוֹת וּמִדְרָשוֹת.
שֶאַסַפְסוּפִים פָלַשְׂטִינִים, הִצִיתוּ בַּלְהָבוֹת.

עַל דִיכּוּי רְגָשוֹת הָאַחְוָוה והָרַחֲמִים,
כְּשֶהֵסִיתּוּ אֶת חַיָילֵינוּ גַם לִשְׁפּוֹך דָמִים.

עַל מִי שְאֵין אִמוֹ מִיִשְׂרָאֵל, שְהֱעֶמַדנוּ עָלֵינוּ,
שְבֶּאַכְזָריוּת זַרְנוּקִים וּפָּרָשִים, הִכָּנוּ וַעָצָרַנוּ.

עַל הַמוֹרך שְנִטָע בָּנוּ, מֵאָז חוּרְבָּן בְּגִין בְּסִינָי,
וְעַל הַהַבְלָגָה לְסַאדָם, שְגָדְעָה רוּם קַרְנָי.

עַל וִיתּוּר נַחְלוֹת אַרְצֵנוּ לְחוּסֵיין מִמִזְרָח,
וְעַל מַנְהִיג נְאְלָח שְמִלְבָנוֹן שְלָנוּ בָּרָח. 

עַל הַגוֹיִים שֶהוֹתַרְנוּ בָּעַווֹנוֹתֵינוּ כְּהוֹמַאנִים,
שְצוֹרְרִים אוֹתָנוּ כַּכָּתוּב, כְּשִיכִּים וּכְּצְנִינִים.

עַל בֵּית מִּקְדָשְך הֶחָרֵב, הַנֶחְרָש וְנִרְמָס
בְּמִיעוּט עוֹלֵי רְגָלֵינוּ, מוּל רִבְבוֹת חַמָאס.

עַל הַנְהָגַת יִשְרָאֵל, הַנְתוּנָה בִּיְדֵי רְשָעִים.
אַשֶר לַגוֹיִים חוֹנְפִים, וּמִדָת יִשְרָאֵל פּוֹרְשִׁים.

וְעַל הַשׁוֹפְטִים אַשֶר לַמָוֶות אוֹתָנוּ מַפְקִירִים,
בָּעַרָכִים הַמְעוּוָתִים, שֶל דָת הַנְאוֹרִים.

אָנָא הַשֵם, חוּס נָא וְרַחֵם,
פְּדֵנוּ מהם, הַמִיעוּט הַנוֹהֵם.
הֵעַמֵד אֶת הַשִלְטוֹנוֹת, בְּיָדַיִים אֶמוּנוֹת,
שֶל רוּבֵּי הָרְבָבוֹת, שוֹמְרֵי מַסוֹרֶת אָבוֹת.
אַשֶר בְּמִצְווֹתֶיך יָגִילוּ, וּמִקְדָשְך יְשַכְלְלוּ,
אֶת אוֹיְבֶיךָ יְכַלוּ, וְאֶת עַמְך יַצִילוּ.
עָרֵי אַרְצֶך יִבְנוּ, וּמִנָהָר עַד יָם יִשׁכּוֹנוּ.
אוֹר תּוֹרָתְך יַקְרִינוּ, וְעוֹלָמְך הַטוֹב יְתַקְנוּ.



כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 07:57isratal  
   

קינות חוברו לא רק לגירוש שרון אלא במשך כל תקופת עם ישראל חוברו הרבה קינות על מאורעות וצרות שהיו באותה תקופה הרבה מן הקינות אבדו אבל חלק מהם נשאר.
קינות על גירוש ספרד 
קינות על הרוגי מסעי הצלב
קינות על גזירות תח תט
קינות על השואה
וכן קינות רבות חוברו על הרג צדיקים בזמן הפרעות והגזירות חלק מהם מובאים בספרי החסידות השונים.
 
קינה על השואה


קינה מאת הרב שמואל הלוי וואזנר
אש תוקד בקרבי / בהעלות על רוחי / חרבן עדתי


קינים אגידה / בזכרי קדושי / ערבה שמחתי
קהלות קודש / לומדי תורתי / מחזיקים בבריתי
נחרבו ונשרפו / נחנקו ונהרגו / אוי לי כי חטאתי
כזבחים וכעולות / עלו מזבחה / לכפר משובתי
בני ציון היקרים / בחורי חמד / לומדי תורתי
גולת אירופא / מקום אבותי ורבותי / הבאר שכריתי
נהפך לדם ואש / מקורי דמעה / אהה כי נדמיתי
איכה נשמדו / לעיני בני עמי / אבדה תקותי
אלפי רבבות עלו על מוקדה / מי יתן תמורתי
חתנים וכלות / זקנים וזקנות / מי יתן חליפתי
השמר לך / פן תשכח מעש עמלק / מחריב כנסתי
עדי ינקום ה'/ נקמת עמו / יבנה את ביתי
אנא ה' נקם / נקמת עבדיך / והשב את שבותי
יקומון מתיך / ויחיון צדיקיך / ואז אסיר אבלתי


 


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 09:00מאה_חמישים  
   

כיום כבר אפשר לכנות "מטומטם" לכל מי שראה במדינה איזשהוא אתחלתא דגאולה,
זה היה פשוט תהליך טכני שנגרם ע"י היטלר ושות' או שאר פוגרומים ואין לו שום קשר לגאולה האמיתית שתהיה ע"י משיח דתי ולא הרצל בן גוריון בגין וחבריהם ,
אפי' הרבי מחב"ד לא דיבר מעולם על איזה קשר בין המדינה והגאולה הוא פשוט פחד כי אם יתנו לערבים אצבע ירצו את כל היד ,
 
אך לעשות קינות כאילו עם ישראל עבר איזה קטסטרופה זה טירוף,

בסה"כ כבשו מהערבים שטח והם קיבלו זאת בחזרה כמו שככל הנראה יקבלו את שאר השטחים שנכבשו בתשכ"ז

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 09:50הבאבא_תור  
   



אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,
וְדָמַם רן בִּצְפוֹן הַשּׁמְרוֹן,
וְגרְשׁוּ יוֹשְׁבֵי עַזָּה בְּשִׁבָּרוֹן,
וְנָע מִמָּדוֹר אִיש כְּפַר-דָּרוֹם.

בָּכוֹ תִבְכֶּה, וְתִדְמַע עֵינִי,
כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבַּר עַמִּי,
זֶה חָזִיתִי, הַשָּׁבָץ אֲחָזַנִי,
הָשְׁלַכְתָּ מִבֵּיתְךָ, נֵצֶר-חַזָּנִי.

גָּלְתָה עַזָּה, עֲזוּבָה תִהְיֶה,
כָּלְתָה הָרָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,
אָבְלָה אֲדָמָה, שֻׁדַּד שָׂדֶה,
כִּי תְכַלֶּה אֶת פְּאַת-שָׂדֶה.

דַּרְכֵי שׁמְרוֹן אֲבֵלִים שׁוֹמֵמִין,
וַיָּפָג לִבֵּנוּ, כִּי לא הֶאֱמִין,
יָגוֹן תִּמָּלֵא הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,
כִּבְרוּחַ קָדִים נָפצוּ הַכַּדִּים.

הָיוּ צָרֶיהָ לְראשׁ, איְבֶיהָ לַעֲנָה,
הֲפַכְתֶּם לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וַיִּגְדַּל עֲוֹנָהּ,
בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ,
לא יָרְאוּ לְשַׁחֵת אֶת כֶּרֶם-עַצְמוֹנָה.

וַיֵּצֵא מִמְּקמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לִקְצָפָה,
אֲחָזַתְנִי זַלְעָפָה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה,
גֶּפֶן פרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה לִשְׂרֵפָה,
הָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה תֵּל-קָטִיפָה.

זָכְרָה יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים,
יְדוָד אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,
בֵּרַךְ
נְוֵה צַדִּיקִים יוֹשְׁבֵי אהָלִים,
עַתָּה יָצְאוּ מְבהָלִים מִנְּוֵה-דְקָלִים.

חֵטְא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבַר בְּרִית,
לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית,
בַּעֲוֹן תָּכְנִית, הֵסַבּוּ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית,
הָלַכְנוּ קְדרַנִּית, כְּסָפוּ דוּגִית וְנִיסָנִית.

טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לא זָכְרָה פְּלָאָיו,
יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו,
רְאֵה כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב, חָרַק עָלַי שִׁנָּיו,
כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה אָבָד וְנֶאֱסַף הַשְּׂלָו.

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, לֹא הֵשִׁיב אָחוֹר,
הֶחְשִׁיךְ לָאָרֶץ, הִקְדִיר מְאוֹרֵי אוֹר,
וַאֲיַחֲלָה כִּי יֵצֵא מִשְׁפָּטִי לָאוֹר,
וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בְּגַן-אוֹר.

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָח, זָעֲקוּ אֶל טוֹב וְסַלָּח,
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רָשָׁע תִּצְלָח, מֵאֵן לְשַׁלַּח,
חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ יִצְלָח, נָוֶה נֶעֱזָב ומְשֻׁלָּח,
רוֹדִי יָדוֹ הַחֲזָקָה שָׁלַח אֶל הַבְּדלַח.


לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ לָתוּר,
שָׂא קִינָה וָנֶהִי, כִּי נִצְּתוּ וּמִי יָסוּר,
עוֹרֵנוּ נִכְמָר כְּתַנּוּר, ולא רָאִיתִי אוּר,
כי לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָגוּר בְּשָׂא-נוּר

תגובה 45 - יוסי טרבלסי מטבריה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3283333,00.html

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 10:18מאה_חמישים  
   

חולים

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 10:31מאירקה99  
   


מאה וחמישים

לפחות על הסיפא של דבריך אני מסכים. נבירה וגירוד בפצעים של עצמם - לא ירפא את השבר.
קצת מגזימים.

ואם כבר - קינה על חוות גלעד, עמונה וכו'.



כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 11:00ארץישראל  
   

אוי להם לבנים שטיפשותם עולה על חכמתם.... אוי


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:16יראשמים  
   

אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל
שאמרו וקיוו לחיות לעד בצל
צדו צעדיהם מלכת ברחובותיהם
נסגרו הדלתות ויצאו מבתיהם.

לנצח לא נפסח על עזה
נזכור איך לזרים נחלתנו נהפכה
ואיכה נמחול על חטאת נביאנו
בבא קציננו כי בא קצינו.

מנהיגינו, שרינו, רודפי שלמונים
איכה האמינו למלכי ארץ ולאומים
שציפו לראות אויבנו בשערי ירושלים
ונחשבנו לנבלי חרש, נמכרנו בעבור נעלים.

ה', א-ל רחום, אל תוסיף להגלות
אל תתן רוח אפינו להילכד בשחיתות
בכתם טוב.ותכלת תאחה קרעינו
ושמחינו לעד בבנין ביתינו. *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />


 


יצחק רום.



כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:21יראשמים  
   

הבאבא_תור,
הקינה שהבאת חצויה, הנה היא במלואה מכאן:
http://new.katif.net/corner.php?page=63

אֵיכָה?!
*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />


קינה על חרבן עשרים וחמשה ישובים בארץ ישראל וגלות יושביהם על ידי אחיהם בית ישראל.


 


אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,


וְדָמַם רן בִּצְפוֹן הַשּׁמְרוֹן,


וְגרְשׁוּ יוֹשְׁבֵי עַזָּה בְּשִׁבָּרוֹן,


וְנָע מִמָּדוֹר אִיש כְּפַר-דָּרוֹם.


 


בָּכוֹ תִבְכֶּה, וְתִדְמַע עֵינִי,


כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבַּר עַמִּי,


זֶה חָזִיתִי, הַשָּׁבָץ אֲחָזַנִי,


הָשְׁלַכְתָּ מִבֵּיתְךָ, נֵצֶר-חַזָּנִי.


 


גָּלְתָה עַזָּה, עֲזוּבָה תִהְיֶה,


כָּלְתָה הָרָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,


אָבְלָה אֲדָמָה, שֻׁדַּד שָׂדֶה,


כִּי תְכַלֶּה אֶת פְּאַת-שָׂדֶה.


 


דַּרְכֵי שׁמְרוֹן אֲבֵלִים שׁוֹמֵמִין,


וַיָּפָג לִבֵּנוּ, כִּי לא הֶאֱמִין,


יָגוֹן תִּמָּלֵא הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,


כִּבְרוּחַ קָדִים נָפצוּ הַכַּדִּים.


 


הָיוּ צָרֶיהָ לְראשׁ, איְבֶיהָ לַעֲנָה,


הֲפַכְתֶּם לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וַיִּגְדַּל עֲוֹנָהּ,


בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ,


לא יָרְאוּ לְשַׁחֵת אֶת כֶּרֶם-עַצְמוֹנָה.


 


וַיֵּצֵא מִמְּקמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לִקְצָפָה,


אֲחָזַתְנִי זַלְעָפָה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה,


גֶּפֶן פרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה לִשְׂרֵפָה,


הָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה תֵּל-קָטִיפָה.


 


זָכְרָה יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים,


יְדוָד אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,


בֵּרַךְ נְוֵה צַדִּיקִים יוֹשְׁבֵי אהָלִים,


עַתָּה יָצְאוּ מְבהָלִים מִנְּוֵה-דְקָלִים.


 


חֵטְא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבַר בְּרִית,


לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית,


בַּעֲוֹן תָּכְנִית, הֵסַבּוּ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית,


הָלַכְנוּ קְדרַנִּית, כְּסָפוּ דוּגִית וְנִיסָנִית.


 


טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לא זָכְרָה פְּלָאָיו,


יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו,


רְאֵה כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב, חָרַק עָלַי שִׁנָּיו,


כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה אָבָד וְנֶאֱסַף הַשְּׂלָו.


 


יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, לֹא הֵשִׁיב אָחוֹר,


הֶחְשִׁיךְ לָאָרֶץ, הִקְדִיר מְאוֹרֵי אוֹר,


וַאֲיַחֲלָה כִּי יֵצֵא מִשְׁפָּטִי לָאוֹר,


וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בְּגַן-אוֹר.


 


כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָח, זָעֲקוּ אֶל טוֹב וְסַלָּח,


מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רָשָׁע תִּצְלָח, מֵאֵן לְשַׁלַּח,


חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ יִצְלָח, נָוֶה נֶעֱזָב ומְשֻׁלָּח,


רוֹדִי יָדוֹ הַחֲזָקָה שָׁלַח אֶל הַבְּדלַח.


 


 


לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ לָתוּר,


שָׂא קִינָה וָנֶהִי, כִּי נִצְּתוּ וּמִי יָסוּר,


עוֹרֵנוּ נִכְמָר כְּתַנּוּר, ולא רָאִיתִי אוּר,


כי לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָגוּר בְּשָׂא-נוּר.


 


מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ, וְאָכְלָה אַרְמוֹן,


אָז נִבְהֲלוּ עֲצָמָי, נְתָנַנִי בְּשִׁמָּמוֹן,


בֵּין עֲצוּמִים יַפְרִיד, וְהֶגְלָה הָמוֹן,


כּחוֹ עָצַם, וְהִשְׁחִית בְּנֵי-עַצְמוֹן.


 


נִשְׂקַד עֹל בְּיָדוֹ, עַל צַוָּארִי יִשְׂתָּרַג,


עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי, אֵלֶיךָ תֶּעֱרָג,


עַל דּוּשׁוֹ בֶחָרוּץ, וּפַחְדּוֹ יְשֹׂרָג,


הִנֵּה כִּלָּיוֹן חָרוּץ שָׂם לְמוֹרָג.


סִלָּה כָל אַבִּירַי לִשְׁבֹּר בַּחוּרִים,


רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים,


רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל גִּבּוֹרִים,


נֶהֶפְכוּ לְזָרִים נִטְעֵי נְצָרִים.


 


עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה לַיְלָה וְיוֹמָם,


הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, יָצְאוּ וְאֵינָם,


נָדְדוּ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיָּם,


וְנָעוּ מִכְּפַר-יָם עַד רָפִיחַ-יָם.


 


ֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל,


מְבֹרֶכֶת אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל,


לֹא יִהְיֶה עוֹד הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טָל,


כִּי הֻשְׁלַךְ עַל הָאָרֶץ וְהוּטַל גַּנֵי-טָל.


 


צַדִּיק הוּא יְדוָד בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד,


וְלָנוּ הִגִּיד, כִּי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יָדִיד,


וְעַתָּה לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד,


כִּי יָבֵשׁ תָּמָר, כָּלָה וְעָבַר גָּדִיד.


 


קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי, הֵמָּה בָּגְדוּ בַּידֹוָד,


אֱלִי וְאַלְלַי, אֶרֶץ רָעָשָׁה מִפְּנֵי סִינָי,


כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי,


כִּי לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלת אֱלֵי-סִינָי.


 


רְאֵה יְדוָד וְהַבִּיטָה, מִמָּרוֹם תַּשְׁקִיף,


כִּי צַר יָדוֹ הֵנִיף, וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף,


בְּפֶשַׁע בָּא תַּקִּיף, עַל חַטָּאתוֹ הוֹסִיף,


וּמַרְשִׁיעַ הֶחֱנִיף, וְאָסַף אֶת קָטִיף.


 


שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מֵשִׁיב נָפֶשׁ,


בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי מְצָאֻנִי רָעוֹת חֹמֶשׁ,


עָלוּ חֲמֻשִׁים, הִשְׁחִיתוּ הָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ,


וְהִנֵּה הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ, וַיַּכֵּה אֶל הַחֹמֶשׁ.


 


תָּבא לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ, וּשְׁמַע שַׁוְעָתָם,


חוּסָה יְדוָד עַל עַמְּךָ, חוּשָׁה לִתְשׁוּעָתָם,


יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם,


וְאָז נָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה כְּשִׁירַת-הַיָּם.


 


כָּתַב בְּדִמּוּעַ


מְצַפֶּה לִישׁוּעָה


בּוּךְ  יְהוֹשֻׁעַ


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:25יראשמים  
   
מצורף קובץ

קינה חדשה לט' באב רומזת: שרון רשע 

כמעט שנה עברה מאז יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות, אך הפצע בלב המפונים עדיין לא הגליד. לקראת צום ט' באב חולקה בבתי הכנסת תפילה חדשה, בשורה המרמזת על השינוי בעמדתו של שרון נכתב: "התחזה לידידנו - וקם עלינו פתע לגרשנו"

יואב פרידמן / ויינט

לקראת שנה להתנתקות חולקה קינה חדשה השבת בבתי הכנסת, חלק ממנה מתייחס ככל הנראה לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון: "התחזה לידידנו - קם עלינו פתע לגרשנו". התפילה המכונה "קינת תפילה על גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון בעשירי באב התשס"ה", נכתבה בלשון דומה לקינות המבכות את חורבן בית המקדש, שנהוג לומר בבתי הכנסת במהלך ט' באב.

בקינה החריפה מותחים ביקורת קשה על יוזמי ההתנתקות , והיא מתייחסת למקבלי ההחלטות באופן דומה לזה שקינות ט' באב מתייחסות לכובש הגוי שהעלה את בית המקדש באש. כך למשל, נראה כי השורה הראשונה של הקינה עוסקת ככל הנראה בראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, "באכזריותו ורשעותו" שעל אף היותו איש ימין, לא ריחם ופינה את התושבים: "לא הניח הרף לנו, זמם לטלטלנו, לעקרנו משורשנו, לחלל שמנו ולחרף אלוקינו - לא חמל". 

על הכנסת ובג"ץ שאישרו את התוכנית נכתב: "מבית גנזיו ומועצת חכמיו ושופטיו שלף רשע חוק פלסתריו. לקעקע, לגרש להגלות טף ונשים ביום אחד, לגזול נחלתם ופת לחמם. עמל כפים הוריש לאויבם". 

הקינה אף מבכה את העברת הקברים ובתי הכנסת לידיהם של הפלסטינים: "תינוקות של בית רבן נתלשו מהורתם, ופעוטות וילדי גן הושמו במעצרם. מחלב אם נשתו. אוי מה היה לנו. דמעות כמעין הוריד ראש הישיבה, בעפר עולל ראשו. תלמידיו חפו קרעו בגדם. ואנו עמך ישראל עימו נמוגים, בנהי מקוננים". בסיום הקינה פונים המתפללים אל האל: "עורה, למה תישן ה'? הקיצה, אל תזנח לנצח". 

עבור רבים מאלפי התושבים בגוש קטיף וצפון השומרון שפונו מבתיהם לפני כמעט שנה, העזיבה לא היתה רק מעבר מבית אחד לאחר, אלא תחושה של חורבן ממשי. חלק ניכר מהמפונים נקטו במנהגי אבלות בזמן העזיבה ואף קרעו "קריעה" בחולצתם. נראה שהזמן שחלף מאז לא הקל על כאב המפונים או על הדרך החריפה באמצעותה הם נוהגים להביע אותו.



תוקן על ידי - יראשמים - 31/07/2006 23:25:56

נלקח מהאתר בחדרי חרדים!
כרטיס אישי


כתובת חסויה

המשךחייים
פורומים · אקטואליה וחדשות · בחדרי חרדים · קינות לחורבן שרון בעזה ושומרון
כתוב תגובה הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.
נשלח ב-31/7/2006 23:30יראשמים  
   

בירור ולקחים  /   נכתב ע"י משה פייגלין    


לרגל יום השנה לגירוש אחינו מבתיהם, מנהיגות יהודית הוציאה חוברת מיוחדת של מסקנות ולקחים.
(PDF)



לעיון בחוברת, לחץ כאן.



דרושות תרומות להדפסה והפצה. אנו מעוניינים להפיץ חוברת זו בעשרות אלפי עותקים. המבינים את חשיבות הפקת הלקחים האמיתיים של הגירוש – למניעת הישנותו, מתבקשים לתרום להפצת החוברת בטלפון 09-7929046 בין השעות 09:00-15:00

 ב אב התשסו 27.07.2006 





 








  קִינָה עַל חֻרְבַּן גּוּשׁ קָטִיף וּצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן, בִּמְלֹאת שָׁנָה לַחֻרְבָּן



  



הרב דוד דרוקמן


מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מָיִם  וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה
וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיִל  עַל יִשּׁוּבֵי הָרְצוּעָה.
נְוֵה דְּקָלִים הָרִאשׁוֹנָה אֵלֶיהָ הַצּוֹרֵר עָלָה
הָפְכָה לְעִיֵּי חֳרָבוֹת  בִּפְקֻדַּת הַמֶּמְשָׁלָה.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא הֵאִיר  אוֹר הַבֹּקֶר הָאָיֹם
הַיְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר  כִּי בָּאנוּ עַד הֲלוֹם.
עִם שַׁחַר פָּרְצוּ שְׁלִיחֵי שָׁאוּל מוֹפָז, אָרִיק שָׁרוֹן
וְהֵנִיפוּ גַּרְזֶן רֶשַׁע  עַל בֵּיתִי בִּכְפַר דָּרוֹם.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא רָאִיתִי  אֵיכָה בָּאוּ לְהַשְׁמִיד
כְּשֶׁפִּקֵּד מֹשֶׁה קָרָאדִי עַל כִּבּוּשׁ מוֹשָׁב גָּדִיד.
בְּבוֹא לוֹבְשֵׁי שְּׁחֹרִים עִם סֵמֶל הַ"מְדִינָה"
בִּשְׁעוֹט "צְבָא הַהֲגָנָה" לְנַפֵּץ אֶת עַצְמוֹנָה.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא נִבְחַר  יוֹנָתָן בַּשִׂיא, מֵעוֹלָם
וְלֹא שִׁתֵּק זְאֵב בּוֹים אֶת צְלִילֵי שִׁירַת הַיָּם.
אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא  וְאַל תִּשְׁכַּח אֲשֶׁר אֵרְעַנִי
בִּפְשׁוֹט אַלּוּף דָּן חָלוּץ עַל בָּתֵּי נֵצֶר חַזָּנִי.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא טִּמְאוּ  עַם דּוֹמִים לַחֲמוֹרִים
אֶת "מִקְדָּשׁ מְעַט" שׁוֹמֵם  בְּעִיר טְהוֹרָה נְצָרִים.
מַצְפּוּן הַחַיָּלִים עִקֵּר  אֶלְעָזָר שְׁטֶרְן הַמַטִּיף
כְּשֶׁגָּרְרוּ מִתְפַּלְּלִים  מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּקָטִיף.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא אִשֵּׁר  שׁוֹפֵט בָּרָק, חֹק נֶאֱלָח
וְעוֹדֵד אֶת דָּן הַרְאֵל לְכַבּוֹת אוֹרוֹת בְּדֹלַח.
אֵיכָה אוּכַל וּבִכְאֵבִי לֹא אֶזְכֹּר אַרְיֵה שָׁאַג
נַהֲמַת הַבּוּלְדוֹזֶר אֲשֶׁר נִתֵּץ בָּתֵּי מוֹרָג.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא שׁוּחֲדוּ  השֻּׁתָּפִים הַמּוּעָדִים
וְשָׂמַח אֵהוּד אוֹלְמֶרְט בִּנְפוֹל גַּנִּים וְגַּם כַּדִּים.
אָנָּא ה' מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ נָא הַבִּיטָה וְהַשְׁקִיפָה
שְׂרֵפַת בָּתֵּי מִדְרָשׁ בִּשְׂלָו בִּכְפַר יָם וּבְקָטִיפָא.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא אֵרְעוּ  אוֹי נָא לִי וְאַלְלַי
חֻרְבַּן דּוּגִית וְנִיסָנִית וְגֵרוּשׁ אֱלֵי סִינַי.
וְלֹא הִשְׁמִידוּ הַיַסַ"ם אֲשֶׁר גִּדְעוֹן עֶזְרָא שָׁתַל
חֲמָמוֹת פְּאַת שָׂדֶה  בְּנֵי עַצְמוֹן וְגַנֵּי טַל.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא זָמַם  יָאִיר נָוֶה, לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
לְהַכְחִיד בִּזְדוֹן לִבּוֹ  קְהִלּוֹת שָׂאנוּר וְחֹמֶשׁ.
אוֹי ה' אַל נָא תִּשְׁכַּח אוּרִי בַּר לֵב, לָעַד זְכוֹר
אֲשֶׁר יִבֵּשׁ רָפִיחַ יָם  וְהֶחְשִׁיךְ זֹהַר גַּן אוֹר.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא צִעֵר יִשְׂרָאֵל וַיְס, אֶת הַמֵּתִים
בְּחִפּוּי כְּלֵי הַתִּשְׁקוֹרֶת מַקְהֵלַת הַמְּסִיתִים
וְלא שָׁתַק מֹשֶׁה קַצָּב בְּמִשְׁכַּן הַנְּשִׂיאִים
וְחָתַם עַל חֲנִינוֹת  לְרוֹצְחִים וּמְפַגְּעִים.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא רִפֵּד  מֶנִי מָזוּז אֶת הָאֶתְרוֹג
וְאָבִי דִיכְטֶר לֹא עָקַב אַחֲרֵי כָּל קָדְקֹד סָרוֹג
וְלֹא לָחַשׁ עָמְרִי לְאַבָּא חַה חַה חַה, כִּי אֵין בִּלְתֵּנוּ
רְמֹס, עֲקֹר, צָעִיר וְסַבָּא כָּךְ תַּשְׁכִּיחַ אַשְׁמוֹתֵינוּ


 


מִי יִתֵּן וְלֹא תָּמְכוּ  ג'וֹרְג' בּוּשׁ וְקוֹנְדוֹלִיסָה
בַּאֲסוֹן הַ"הִנָתְקוּת"  וּמַעֲשֶׂה שָׂטָן הִצְלִיחָה
לֹא נִסְלַח לְשִׁמוֹן פֶּרֶס לְכָל שׁוּתָּף קָטָן גָּדוֹל
וְלֹא נִשְׁכַּח עֲדֵי נַחְזֹר לִבְנוֹת לִנְטֹעַ וְלִגְאֹל.



מִי יִתֵּן וְלֹא קָלַט  נַסְרַאלְלָה, אֶת הַמֶּסֶר
וְאָמַר לְ"אַל-יַהוּד"  זּוֹ הַדֶּרֶךְ "אַתֶּם עֶשֶׂר"!
וְכַאֲשֶׁר "אֵהוּד בָּרַח" אוֹי וַאֲבוֹי אֵיזוֹ בּוּשָׁה
הִתְחִיל הַחִיזְבּוֹלְלָה  לְהָכִין תַּ'קַטְיוּשָׁה.


 


מִי יִתֵּן וְלֹא חָבְרוּ  אֶל-קַעיְדַא לַחָמָאס
בְּשִׁגּוּר הקָסָאמִים  בּוּם! טְרַאח! דַּי נִמְאַס.
הַכֹּל בִּגְלָלְךָ, חָבֵר  הִתְאַכְזַרְתָּ לְלֹא רַחֵם
רַק שׁוּב אַל תַּגִּידוּ  שֶׁלֹּא אָמַרְנוּ לָכֶם.



מִי יִתֵּן שֶׁלֹּא פִּצְּחוּ  סוּס וְרוֹכְבוֹ בְּעַמּוֹנָה
רָאשֵׁי יְלָדִים וִילָדוֹת  שָׁפְכוּ דָּמָם בִּזְדוֹנָה.
מָה פָּשַׁעְנוּ, מָה חָטָאנוּ צָעֲקוּ הֵם, אַבָּא! אִמָּא!
אַתֶּם "אוֹיְבֵי הַשָּׁלוֹם" לִכְלֵך נְשִׂיא "קָדִימָה".


 


מִי יִתֵּן וְלֹא הִגַּעְנוּ  לְקוֹנֵן וּלְהַסְפִּיד
לְגוּשׁ קָטִיף וּצְפוֹן שׁוֹמְרוֹן יָד וָשֵׁם לְהַעֲמִיד.
כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ  וְסִפַּרְנוּ בְּשִׁנּוּן
לְדִרְאוֹן עוֹלָם הִזְכַּרְנוּ 22 זְרוֹעוֹת תְּמָנוּן.


 


מִי יִתֵּן וְתִתְקַבֵּלְנָה  תְּפִלּוֹתֵינוּ, שׁוֹכֵן עַד
הָשֵׁב כָּרִאשׁוֹנָה שׁוֹפְטֵינוּ בְּנֵה מִקְדָּשׁ דָּוִד חָמַד.
נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת חוּשׁ קַבֵּץ אֶל אֶרֶץ צְבִי
עַל יְדֵי מְשִׁיחֲךָ, מְנַחֵם לְצִיּוֹן גּוֹאֵל תָּבִיא.



תוקן על ידי - יראשמים - 31/07/2006 23:54:31

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:33יראשמים  
   

בס"ד



 



ארצי בידי זרים כבובה
שליטיה היתה נפשם נבובה
ויד ה' בארצי הויה
על אלה אני בוכיה

לא אשתוק. אשאל תמיד על מה
עקרתם אנשים צדיקים מהאדמה
האם מת טוב לבכם, נשמתכם נרדמה
על אלה עיני יורדה דמעה

זרים חרצו לשונם ככלבים
ועל ירושלים הטילו יהבים
ובני עמי מאמינים לכזבים
ונפרדו נעימים ונאהבים

ביזו תלמידי חכמים ותורה
ואת כל אוהביה ההולכים לאורה
וכל מנעמיה היו לזרא
ויצא מן בת ציון כל הדרה

ביום התשיעי נשרף בית הבחירה
ולמחרתו הוחל בביצוע בביצוע גזירה
על חבל קטיף הנודע לתפארה
ונוסף על יגון עניה סוערה
 
באו בני קטיף אל עיר האלהים
ותאמר ציון מי ומי ההולכים
ושם טף ונשים צעירים וזקנים
וברחובות ירושלים עצבו הילדים
 
באו אל מקום השראת השכינה
ונדמה שעדין עשֶן משכנה
אל גולי גוש קטיף נפשו יצאה
וכל ישראל יבכו את השריפה
 
כל הזכויות על היצירה קינה על גוש קטיף שייכות למחבר/ת היצירה .  
פרטי היוצר:  שם בדוי     yekhezkel@gmail.com
סיווג : שירה     כותרת :קינה על גוש קטיף 

היצירה  
(קוד היצירה : 24137)

http://tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=24137



תוקן על ידי - יראשמים - 31/07/2006 23:36:14

כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:46יראשמים  
   









מגילת גוש קטיף
שלש קומות של זעקה על המשבר

אודיה צוריאלי

 


 


 


 


הדברים שלפניכם נכתבו בערבו של יום ד', י"ב אב, בסערת הגירוש הנורא מגוש קטיף. כותבם איננו נמנה לא עם תושבי הגוש ואף לא עם מתנחלי יו"ש, אבל המאורעות נגעו לליבו כמו לרבים אחרים עד כדי מיצוי הנפש, ובסערת נפשו המשתגעת ממראה עיניה ומהקולות המנסרים באוויר הארץ, כתב מילים ושורות אלו, שיותר ממה שמביעים את רחשי נפשו הפרטית, מביעים הם את הזעקה שנשמעה אז בחללו של עולם.


בימי התשובה הללו, ולאחר המאורעות הקשים שעברנו, ראויים אולי דברים קשים כגידים להישמע כדי לעוררנו לחשבון נפש עמוק ויסודי יותר מהרגיל, שרק בכוחו על פי תחושתי להפך את מידת הדין למידת רחמים.


א. קינה


שכינה זועקת בְּהָרֵעַ


שובו בנים, חדלו הרֵע!


כי קצר המצע מהשתרע.


                  (מתוך קינות ט' באב)


הוי גוי חוטא


עם כֶּבֶד עוון,


זרע מרֵעים,


בנים משחיתים (ישעיה א, ד).


האדמה בוערת! האדמה בוערת!


הארץ רועדת תחת רגלינו,


השמיים לוהטים מעלינו כברזל מלובן


עת אחינו כקלגסים שחורים עטים עלינו


משליכים נער אשה וזקן מאדמתם


והופכים את בית חיינו, משוש לבנו, לעפר ואפר.


והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה.


יפי אדמתנו לזרים


בתינו לנוכרים,


ערינו לחרבה


ולמאכולת זדים.


והבתים העזובים


זועקים בדממה:


איך הם מעיזים?!


מאין להם החוצפה


לקום ולנתצנו יום אחד, סתם כך?


אדמת הגוש, כבת מלכים שנמסרת בשבי,


קורעת בגדיה היום ומתכסה בשק,


מתלשת בשערותיה –עציה וגניה, דשאיה ופרחיה,


ומפזרת אפר עליהם,


לבל יחמדו עם הרוצחים חינה ויופיה.


עלבון הבתים והאדמה עולה השמיימה,


ומרעיד את כל העולמות.


כל הקדושה והתורה, החסד והשמחה,


האבל והשכול, החן והתחנונים שהיו בהם


הולכים לאיבוד


נופלים בידי קליפות אכזריות


ומי יודע מתי גאולתם?


אוי לי לשכינה שגולה ממקומה!


אוי לי על בתי כנסיות ובתי מדרשות שמתחללים!


מי יכול למלל עלבונה של אבן,


עלבונו של בית ושל קיר?


חדל אונים עומד הוא למולנו,


אנו הבאנו אותו, אנו בנינו אותו,


ועכשיו אנו בוגדים בו, שוברים אותו, רוצחים אותו,


מפשיטים מעליו את עורו ואת קדושתו,


את אורו ומשמעותו.


קירות לבי זועקים את עלבונם של קירות גוש קטיף


עצמותי זועקות את עלבונה של אדמת גוש קטיף.


                  *


אך לא לנצח תבליג הקדוּשה הדוממת:


זעקת האדמה והאבן תוליד את


נקמת האדמה והאבן.


ואחז ה' בשולי הארץ ויינערו רשעים ממנה


והארץ תקיא בגועל נפשה את הקמים עליה


לא תסלח להם ולא תשכח אותם,


כל הורסיה, מפשיטיה ורוצחיה


ומוסריה ביד זרים.


והנוכרים לא יינָקו.


כארון הברית עת נפל ביד פלשת


תכה הארץ ולא תחמול כל הפלשתים הטמאים


הבועלים אותה באכזריות ושופכים בה תזנותיהם


כולם ינגעו נגעים איומים


מכות גדולות ונאמנות


עדֵי ינוסו ממנה על נפשם ויקראו:


שובו וקחו את ארצכם,


למה אמרתם אחותינו היא


והיא אשת חיקכם!


ב. רוחו של אליהו


רוח בעֵר, רוח משפט ודין


רוח שורף הולך ושט בארץ


יחד עם העקורים ההולכים ושטים.


רוח עזה


עזות של קדושה


תעלה מן הדרום ותתפשט בכל ארץ ישראל


ותשרוף,


תשרוף ותכלה את כל הרשעה וכל המוחצנות וכל החומרנות


וכל אלילי הכסף והזהב אשר עשו להם להשתחוות---


רוחו של אליהו תִקדם לרוחו של משיח


ובאש קנאתה תברר את עם ישראל בעזות ובכוח


וייצרפו ויתבררו ויתלבנו רבים


והרשיעו רשעים ואבדו מפניה


והצדיקו צדיקים ופרחו ועלו


ושלטו באמת ובעוז


והמלכות תימסר לקדישי עליון.


רוח פירוד ונסירה נוראה


מלחמת הקודש האחרונה בחול –


בפתחינו.


אי אפשר להימלט עוד.


"עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?!" – זועק אליהו.


הכריעו!


מי לכאן, ומי לכאן.


מי לקדושה, ומי לטומאה.


כל אחד יעמוד מול רגע האמת.


כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל


ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה


ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים


ונשגב ה' לבדו ביום ההוא


והאלילים כליל יחלוף.


ובאו במערות צורים ובמחילות עפר


מפני פחד ה' ומהדר גאונו


בקומו לערוץ הארץ (ישעיה ב).


אש קנאה קדושה באה להפריד בין התאומים


הדבוקים אחור באחור, זה אל זה, עשרות בשנים


ומזינים איש את רעהו:


הציונות המאמינה – והציונות האפיקורסית


היהודים – והמתיוונים.


היא תברר: מי לה', ומי לסטרא אחרא?


מי שומר ברית, ומי מחלל ברית?


מי בונה, ומי משחית?


איש לא יתחמק!


והקליפה האחרונה של הרשעות האפיקורסית תבוער,


תיעלם מן העולם.


משיח מתייסר מעוונות ישראל שהם הם כבלים לרגליו.


רוחו של אליהו, מלאך הברית, עוברת לפניו,


ושורפת את הקליפות,


כדי שתוכל רוח משיח להופיע בכליל הדרה.


הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא


לפני בוא יום ה' הגדול והנורא(מלאכי ג)


והשיב לב אבות על בנים…


גם מלאך הברית יתדפק על הדלתות


אבל לא של המגורשים האומללים


אלא של כל מפירי ברית הקודש.


הוא ידפוק על דלתם ובידו צו,


צו התשובה.


יציע להם בעין יפה לחזור בהם,


לחזור בתשובה,


והשיב רבים מעוון


… ולב בנים על אבותם,


שובו בנים שובבים


ארפא משובתם.


ואלו שלא ישובו…


יזכו לביקורו השני של מלאך הברית


מלווה בצבא מלאכי זעם שחורים ודוממים


מלאכי אש שחורה


וגררו את יושבי הבית החוצה


וניתצו את הבית על אבניו ועפרו ועציו


ופיזרו את יושביו הלאה הלאה מעבר לגבול ישראל


נעים ונדים יהיו בארץ


עד אשר ירצו את עוונם.


      ***


לא יוסיף להגלותך עוד, בת ציון!


לא עוד יגלה ישראל כולו מפני עוונות רשעים!


הרשעים הם שייענשו ויגלו


והם ירצו את עוונם


וישראל ישב על אדמתו לבטח


ויינטע על אדמתו לעד.


ג. לידת משיח (המתקה)


כל הצעקות, החרפות והנאצות שניתכו על החיילים והשוטרים, הם רק ביטוי חיצוני לזעקה הפנימית של הנשמה הישראלית הטהורה שזועקת בחבליה, חבלי לידת אורו של משיח, שרוצה כבר להתגלות והוא דוחק לצאת, דוחק ודוחק על רחם אמו, ואמו זועקת השמיימה אל אישה, אל קודשא בריך הוא.


משיח רוצה לצאת מכבליו, כבלי הרציונליות החומרנית החילונית שכבלנו בהם את רגליו זמן רב, מאז ראשית הציונות, שבגינם התנהלותו היא כל כך איטית, כל כך מחושבת והדרגתית והגיונית - בזמן שהוא עצמו אינו שייך כלל להתנהלות הזו, אלא לדילוגים, לקפיצות, מעל החומר, מעל הטבע. ותלמידיו של הרב קוק זועקים את זעקת משיח, וייסוריהם הם הם ייסוריו, ותנחומותיהם יהיו תנחומותיו. "אנכי אנכי הוא מנחמכם", אנכי – מי שאנכי, הארת עצמותו יתברך תבוא ותאיר לעילא לעילא מכל מחשבותינו ותפיסותינו.


זעקתנו היא אל האינסוף ברוך הוא, זעקה לא רציונלית, כי רוצה היא לשבר את המהלך הרציונלי ולהוביל במקומו מהלך אחר, מהלך אורו של משיח בן דוד, האור היהודי הישראלי החופשי הגאה, המשוחרר מכל מועקה גויית ומכל חקיינות של תרבות ניכר, שאיננו כבול לתפיסות מערביות אלא משתמש בהן ומשעבד אותן לתורת אמת, תורת משיח.


האיילה, דאיהי כנסת ישראל, איילתא קדישא, יושבת על המשבר ומתקשה לילד. רחמה צר, והקב"ה חס עליה ומזמין לה דרקון, נחש, והוא עוקץ אותה בבית רחמה והיא מתעלפת, מרפה, ויולדת (בבא בתרא, טז, ב).


יהי דן (חלוץ, הראל) נחש עלי דרך, המחלץ את האיילה מהמשבר.


היולדת בועטת לכל הכיוונים, זועקת, שונאת את כולם. ברוב כאביה וחבליה היא אינה יודעת את נפשה ואינה מבינה למה היא צריכה לסבול כל כך. טרם הבינה מה גדל לה ברחמה. היא איננה משערת את גודל ערכו של התינוק הזה. "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ויקרא שמו פלא יועץ, אל גבור, אבי עד שר שלום" (ישעיה ט).


היולדת הזאת הי*:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />א הציונות הדתית, תנועת הגאולה היהודית הטהורה. עתה הגיעה שעתה, והיא עוד לא יודעת זאת, היא רק מרגישה כאב ולחץ. רק לאחר העילפון והלידה יתחיל להתברר לה מה נולד מתוכה, ותנועת הגאולה השלמה תחל את מסעה ותירש את קודמתה הדהויה – הציונות. "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת" (ישעיה שם).


 


כרטיס אישי


כתובת חסויה
נשלח ב-31/7/2006 23:55יראשמים  
   

קינה על גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון וחורבן הישובים שם 1


הלל אפלבום


עוד לא תמו צרות חודש אב
ובאב תשס"ה גוש קטיף חרב
ושקול החורבן לשרפת בית אהב2
על כן יקוננו כל ישראל קדושיו.
איכה אלי נקונן מאליו3
נשכח גוש קטיף ומפעליו4
עלה הכורת וחרש עליו5
חרב ונכרת הישוב שליו.
בליל נגב תימנה, חם ולח6
פגע רשע ודרכו צלח7
וניטשה אוניה מידי מלח8
וגורשו יהודי מושב בדולח.
גם עני אביון, אליך יעטיף9
ועשיר מהון, דמעות עליך יטיף
אבל שוכן שחק10, כאשד ישטיף
בגירוש יהודי מושב קטיף.
דץ קוצץ11 כאיכר עם חרמש
שיבולי ביכורים לעקור מחמש12
כחרק ותולע13 ברגל רומש
גורשו גם יהודי חומש.
היכה בנו מנהיג כחובל בגיגית14
הותיר לנו רק דמעה נוגית
לא נשאר דבר משמחה חגיגית
כי גורשו גם יהודי דוגית.
ואקרא אל ה', לתפילתי לא ענני
שיוועתי לפניו, ביקשתי ולא חנני
יושב מרום עטה גלימת דין, ודנני
וגורשו יהודי נצר חזני.
זה שבכה והיליל על ימי בן דינאי15
יאלם דום עת ישמע על זכרוני
ואיך תצאנה תפילות מבין שיני
כי גורשו יהודי אלי סיני.
חשך עולמנו, נותרנו בלי מאור
עבשה העיסה, נותרה בלי שאור
צחקי וצהלי, יושבת בת יאור16
כי גורשו יהודי גן אור.
טרם נשמע שכזה לידידים
ארץ ושמים נחרדים מעידים
בראותם יהודים מגרשים יהודים
ומחריבים את הישוב כדים.


ירח אב עוד האריך מענית17
לא זעו פניו, דמו לגרניט18
וגזר הגוזר עם כנס חמסנית19
גירוש וחורבן על ניסנית.
כדלים ורקים אליך נעטיפה20
זעקנו וקראנו יחד ולא נעדיפה
אלו שהשלטון להם החטיפה
וגורשו תושבי תל קטיפא.
למול אכזר כיענים במדברים21
נחלצו לעזרתו עמך כגורים22
אך לא עמדו בפרץ גיבורים
גורשו יהודים גם מנצרים.
מי לא מילא פיו יללה ולא יודה
הוותנו היתה ואח לא פדה יפדה23
את אחיו מגזרת רודן רודה
כי גורשו יהודי פאת שדה.
נהרו גברים נשים וטף בהמון
נדחפו לגדרות כפר מימון
עליהם גבר קול הממון
וגורשו יהודי בני עצמון.
סוערים מים אל רוחך בעים24
גלים נוהמים לא שוקטים דים25
כסופה עלו רבים כחול הים
גורשו קומץ תושבי שירת הים.
על אפיקי נגב כאייל נערג26
כל היום דומה כעליך נהרג27
כנכרי מושלך מאחורי הסורג28
הושלכו מביתם יהודי מורג.
פסק כל דיבור ואומר ניטל
וכל לב יהודי נחמץ ונקטל
ראשינו רסיסים כי יבש הטל29
בגירוש יהודי גני טל.
צדיק הוא ה' וסולח למרים
אך עת משחית שוּלח מֵאַיָם
לא יבחין ויפגע בצדיק קיים30
כך נשחתה ונחרבה רפיח ים.
קרענה בנות ציון כל שהרון ורדיד31
אויה לנו שהייתה בנו יד ידיד
שבנו ראינו עם יהודי נדיד
בגירוש יהודי מושב גדיד.


רם ונישא דגלנו, בבואנו ציונה32
היום יבכו וילילו, כל בני המונה33
קופל הדגל ומקהלות לא תרונה
בגירוש יהודי כרם עצמונה.
שברי הים מעלים עוד גלים34
חרבו נפלו סוכות דגלים
ורבבות חיל יכולים ומסוגלים
וגורשו מביתם יהודי נווה דקלים.
תלו עוללים עיניהם במרום35
תפילתם כערבות36 שחקים נערום
ולא שעית לפלל בני מרון37
גורשו יהודים מכפר דרום.
הלא מני קדם רדפונו כנענים
אדומים, יונים, רומאים וגרמנים
ועתה אחינו, חשבנום נאמנים
גירשו והחריבו גנים בגנים.
לך פנינו תומך עני ורש38
שלא אותנו בן האמה יירש39
ולא עלה לנו שום מדרש
וכפר ים נחרב ונגרש40.
ליל הקיץ בוער כתנור
בוכה בשמים נהר די-נור
ועל הארץ לא האיר לנו נור
כבו הנרות בישוב שא-נור.
[אלה אזכרה ולבי אהמיה
אף מתים קדושים לא זכו לתנומה
בקום עלינו גוים איווינו נקמה
אך מפשעי אחינו אין זו נחמה
חנון השמעת כזאת מעולמים ?
באים לכובשם ואינם נלחמים
לאחות רכת עין מסרה סימנים
מאחיהם ציפו לגבורת רחמים
זאבי ערב41 על במותינו רננים
גם בחצריך ישמעאל לנים
קנא לביתך, ישיבות וגנים
אמור לרחל "ושבו בנים"42.]
קומי מעפר בת עם אל
עוד בטרם יבוא גואל
נשוב נבנה חרבת אריאל
כי לא ישקר נצח ישראל.
-------------------


1. הקינה מבוססת על הקינה של הקליר 'איכה ישבה חבצלת השרון' על עקירת משמרות הכהונה מישוביהן.
2 בדומה למה שייסד הפייטן קלונימוס ב"ר יהודה על פרעות תתנ"ו: "כי שקולה הריגתם להתאבל ולהתעפרה / כשרפת בית –לקינו האולם והבירה"
3 על יסוד הקינה של הקליר על המלך יאשיהו 'איכה אלי קוננו מאליו'
4 בדומה לקינת הקליר על המלך יאשיהו 'ולא נזכר לו שיגוי מפעליו'.
5 בדומה לקינה של עשירי בטבת 'אזכרה מצוק'.
6 בניגוד לשיר הידוע על הקמת פתח תקווה 'בבוקר לח בשנת תרל"ח' ששם השיר עוסק בבניית הארץ וכאן בחורבנה.
7 על פי ירמיהו י"ב א : " מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה".
8 על בסיס הפיוט של ליל יו"כ 'כי הנה כחומר'.
9 על פי הפסוק בתהילים ק"ב א, פסוק זה הולחן והושר בימי הגירוש.
10 על פי הפיוט לימים נוראים 'אתה הוא –לקינו / בשמים ובארץ'.
11 על יסוד הפיוט של הקליר לפורים 'אץ קוצץ בן קוצץ'.
12 מ' במשמעות של 'מאשר', 'חמש' במשמעות של חיזוק.
13 הבית אמנם מדבר על ישוב בשומרון אולם יש כאן רמיזה על הירקות נטולי התולעים של גוש קטיף.
14 גם מכה בגיגית שזה דימוי אירוני וגם מי שמשיט ספינות בגיגית מים וזה דימוי לעגני.
15 על פי משנה סוטה ט' ט. נזכר בקינת הקליר לתשעה באב 'שבת סורו מני'.
16 מצריים שקיבלו אחריות על הגבול.
17 עיין הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
18 התנהגות החיילים על פי תיאורי המגורשים.
19 הכנסת.
20 עיין הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. לעיל.
21 על פי איכה ד' ג.
22 על פי ירמיהו נ"א לח.
23 על פי תהילים מ"ט ח.
24 על פי ישעיהו י"א טו.
25 על פי ישעיהו ח' ל.
26 על פי בתהילים מ"ב ב.
27 על פי תהילים מ"ד כג.
28 בבית המקדש – הגבול אליו מותר לזר לגשת. לכאורה זרים אנו בארצנו.
29 בניגוד לשה"ש ה' ב.
30 על פי ב"ק ס.
31 רומז לישעיהו ג'.
32 על פי השיר הציוני 'שאו ציונה נס ודגל'.
33 על פי יחזקאל ל"ט.
34 על פי תהילים צ"ב ד.
35 על פי ישעיהו מ' כו.
36 מו"ק כ"ה:
37 על בסיס המשנה בראש השנה פ"א מ"ב. וכן מופיע בפיוט 'ונתנה תוקף'.
38 על בסיס הפיוט של ליל יו"כ 'כי הנה כחומר' (על פי תהילים פ"ב ג).
39 על פי בראשית כ"א י.
40 על פי ישעיהו נ"ז כ.
41 על פי חבקוק א' ח וצפניה ג' ג, במקור 'ערב' בשני סגולים ואפשר בפתח וקמץ.
42 על פי ירמיהו ל"א טז (וכן באיכה רבה סיפא של פתיחתא כד).



 
http://www.hazofe.co.il/web%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=47800&Word=&gilayon=2817&mador=136


כרטיס אישי


כתובת חסויה
  
פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > קינות לחורבן שרון בעזה ושומרון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
כתוב תגובה הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

לדף הקודם 1 2 : סך הכל 2 דפים

<form name=SendMsg action=post_info.asp method=post>

שכחת סיסמה? הרשמהתגובה מהירה
צרף חתימה שמור פרטים סיסמהשם משתמש
הודעה
 


</form>

לא הבנתי, קוראים את זה היום?חרדייה מאשדוד!
פששש הרגע קראתי את זה בחדרי חרדים.חרדייה מאשדוד!
מה את עושה פה אם את חרדייה?חייים
יש לך בעיה?חרדייה מאשדוד!

אתה חרדי?

אז מה אתה עושהבחדרי חרדים?

אני לא חרדי, אבל יש שם גם כאלה שלא חרדים!חייים
אוקי, אז פה יש חרדים!חרדייה מאשדוד!
קבלתי באישיאנונימי (פותח)

 

בס"ד

 

קינה על חורבן גוש קטיף

 

מי יתן ראשי מים        ועיני מקור דמעה,

ואבכה יומם וליל         על קריה יפהפיה,

נוה דקלים מעטירה,       שחרבה ביד רשע,

והפכה לתל חורבות,         אויה אנא אני בא.

 

מי יתן ולא האיר       אור בוקר זה  היום,

בו הונף גרזן רשע        על ביתי בכפר דרום;

יום בא צר ומהרס,        הוא יום נורא ואיום,

נא ה' ראה עניי,        מול בכיי אל נא תידום.

 

מי יתן  ולא ראיתי       איכה באו להשמיד,

ועלו עושי רשעה        להחריב בתי גדיד;

בבוא המון לובשי שחורים,   אויה לי ואוי לי נא,

כי ראיתי מהרסים         מחריבים את עצמונה.

 

מי יתן  ולא קֵרבו         מחריבַי שפעת חילם

ולא הרסו נוה מחמד        אהובתי שירת הים;

אנא ה' הושיעה נא,        ואל תשכח אשר באני,

בבוא מחריב ומהרס         אל בתי נצר חזני.

 

מי יתן ולא רקדו    טמאים פראי אדם רוצחים,

עלי חורבות מקדש מעט       בעיר הקדש נצרים;

ולא ניגרה עיני דמעה,       אויה כי על זאת אטיף,

בעלות באש היכל,       בית הכנסת בקטיף.

 

 

 

 

מי יתן ולא רמס,      בזדון ליבו אחות ואח,

ולא הגלה גם אב גם אם,       ולא הרס בתי בדולח;

איכה אוכל ובכאבי          לא אבכה ולא אשאג,

בהעלות על לב חורבן          נוה הקדש במורג.

 

מי יתן ולא נראו    יהודים מגרשי יהודים,

ולא עלה על לב גירוש   גם גנים וגם כדים;

אנא ה' ממעון קדשך   נא הביטה והשקיפה,

חורבן בתי עמך בשליו,      בכפר ים ותל קטיפא.

 

מי יתן ולא אירעו,     אוי נא לי ואללי,

חורבן דוגית וניסנית,       וגירוש אלי סיני;

ולא הלם גרזן זדון       להחריב את כל עמל,

בתי ושדות פאת שדה,        בני עצמון וגני טל.

 

מי יתן ולא זמם     ולא שלח ידו בקודש,

להשמיד בזדון ליבו     קהילות שאנור וחומש;

נא ה' הן אל תשכח, ולעד הבט וזכור,

מחריבי רפיח ים     ומהרסי פאר בתי גן אור.

 

 מי יתן ולא באתנו       לספר ולהספיד,

אך זאת נדע כולם לעד        להזכיר ולהעיד;

לא נסלח לזד מחריב,      מקטון ועד גדול,

ולא נשכח עדי  נחזור,  לבנות לנטוע ולגאול.

 

 

 

נ.א. 0524295566

 

זה היה במעט מן האור לא?פלפלתיאחרונה
פתיחת ווצאפ במחשביאיר גדסי

אני מנסה לפתוח ווצאפ במחשב הבעיה שיש לי פלאפון כשר ניסיתי להתקין אימולטר 

ניסיתי מאה סוגים אבל בכל אחד הוא לא נתן לי להתקין ווצאפ

מישהו עם פלאפון כשר הצליח להתקין ווצאפ על מחשב?

ויכול להדריך אותי בדיוק איזה אימולטר ואיזה ווצאפ להוריד

ממש יועיל לי

אתה לא בפורום הנכוןזיויק
חפש בפורום טכנולוגיה
טעותיאיר גדסיאחרונה

אתה צודק לא ידעתי אני חדש 

איך אני מוחק

אשכרה הפורום הזה נפתח שנה לפני שנולדתי!!!!!!!!!!!ההרהמורניק

בואו נחיה אותו

מה קורה פה?פיטוניה
כלוםזיויק
פורום נטוש ככל הנראהקעלעברימבאר
אבל אולי לא. מי יודע?קעלעברימבאר
וואו. מקום עם הסטוריהמשה
מה היה פה?שדמות בחולות
פורום פעיל עם חברים אהוביםמשהאחרונה
סביב העשר שנים אחורה.
שיר חדש לקראת פורים!שירים חדשים
מוישי קליינרמןעשב לימון

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ 7

 

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

 

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

 

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?דבדב

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב? פודקאסט חדשדבדב

 

 

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>

, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>

אולי יעניין אותך