ערב טוב לכולם.
בהמשך לדיון משבוע שעבר היום נעסוק במצוות תוכחה.
כל מי שיש לו שאלות/הארות/הערות על המקורות הנ"ל- מוזמן בכיף 
[מצטער על האיכות של הדף.. סבירה סה"כ, אבל קצת מציקה].
לשרשור הצעות לנושאים בביהמ"ד: נושאים לדיון בביהמ"ד הווירטואלי - נוער וגיל ההתבגרות
למפגש הקודם: *ביהמ"ד הווירטואלי פתוח!* - נוער וגיל ההתבגרות
נ"ב: בשלב כלשהו צריך לבחור ראש ישיבה שינהל את העסק.. כרגע זה אני משום מה.. אם תרצו, אפשר אפילו היום.
דיון בעניין יקרה בשרשור מקביל (בע"ה אשלח אותו בתגובה הבאה)
לימוד פורה ובהצלחה!
החבר, או מצוות "הוכח תוכח את עמיתך"?
תמיד דרך ארץ קדמה לתורה או שבמקרים מסויימים לא?
כמובן שאין עניין לבייש בתוכחה, כי אז הוא לא יקבל אותה והתוכחה תתרוקן מתוכן..
ולגבי "ואהבת"- דווקא בגלל שאתה אוהב אותו אתה מוכיח, בבחינת "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
--
לגבי "דרך ארץ קדמה לתורה"- לא תמיד לענ"ד. אני צריך רק להוכיח..
כתוב במפורש: "אין אם אין תורה -אין דרך ארץ", מצד שני כתוב בהמשך: "אם אין דרך ארץ - אין תורה". (משם המשפט: "דרך ארץ קדמה לתורה").
יש מצבים שהאדם שלומד ומתנהג "ע"פ" התורה, הוא דוחק את המוסר הטבעי ואת האנושיות והמידות הבסיסיות, וזה לא טוב, האדם צריך שיהיה לו הבסיס ואז שילמד תורה שהיא מעלה.
מצד שני, המוסר והמידות אינם עומדים בפני עצמם, הם כולם שאובים מן התורה, עיין מסל"ש ודומיו, והברייתא של ר' פנחס בן יאיר שהמסל"ש מביא, שלפני "זהירות מביאה לידי זריזות וכו'..." עד רוח הקודש וכל המידות האחרות, כתוב: "תורה מביאה לידי זהירות", התורה היא בסיס הכל.
ועיין מהר"ל נתיב התורה.
לגבי תוכחה כתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", דווקא במצב שהדברים נשמעים והוא יפרוש מהאיסור ויקבל הדברים, אבל אם לא ישמע, מצוות תוכחה לא שייכת. וא"ת לא יועיל - לא יזיק, כתוב כבר: "כשם שאומרים דבר הנשמע כך אין אומרים דבר שאינו נשמע", שזה סתם יחריף ויעשה לו "אנטי" ורק במצב שבאמת זה לא יגרום לו אף השפעה ולא יזיק יש לדון האם אומרים שיש עניין להוכיח או לא.
אם הכוונה לבין אדם לחברו על פני בין אדם למקום- הדיון שונה.
אם הכוונה להנהגות בעלמא על פני תורה- ח"ו.
לא אומר שנימוס קודם למצוות.. למשל- המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק.
נ"ל בס"ד כפל הלשון (הוכח תוכיח) לימד הכתוב מוסר גדול לאדם שיהיה מוחל לחבירו אע"פ שחטא לו ולא יקפיד על כל דבר כי יביט בענייניו שבינו לבין הבורא יתברך כמה חטאים חוטא להשי"ת בכל יום והוא יתברך מוחל לו ולמה יתכעס ויקפיד על חבירו שנגע בכבודו שהוא בשר ודם ובמה נחשב כבודו כנגד כבוד השי"ת וא"כ למה יתכעס על חבירו ויחרה אפו עליו עד שיאמר ראוי זה להרגו על אשר חטא לי בכו"כ וכן על זה הדרך בהפלגות שמפליג בענשו של חבירו ומה ישיב לעצמו בחטאיו שבינו למקום ..... וז"ש הוכח תוכיח את עמיתיך ר"ל כשתבא להוכיח את עמיתיך שחטא לך ויחרה אפך בו הנה תחלה הוכח לעצמך בדברים שבינך למקום כמה וכמה חטאת ואח"כ תוכיח את עמיתיך ואז ודאי לא תשא עליו חטא אלא תמחול לו כי תאמר בלבבך אם אני אפליג עליו בעונש על חטאו לי א"כ כמה וכמה אהיה חייב עונשין להקב"ה בחטאי בכבודו כמה וכמה
האמירה היא שחשוב להיות "בן אדם".. אבל זה לא סותר את עדיפות המצווה מפני הצורך.
וכן, לעיתים רחוקות יש צורך בתוכחה חזקה ש"תעמיד אותו" במקום.
--
במעשה שתיארת- התשובה היא שהמלחמה היא לא רק ספיציפית נגד האדם, אלא נגד הההשכלה והניסיון לכפות על הקהילה. במקרה כזה, דווקא חילול ה' הגדול היה להימנע מ"להיכנס בו".
--
והסטייה מהדיון לא נוראית.. הכל טוב, גם ככה [לצערי] לא דיברנו על תוכחה גופא..
כרגע אין מנוס מלעשות את זה.. וכן, אע"פ ודווקא משום שאנחנו מצווים לאהוב אותו- אנחנו נוכיח אותו.
ולצערנו אם לא נעשה את זה- זה ייצור נזק בל יתואר.. לכן יש פעמים שחשוב למחות למרות הפגיעה באדם עצמו.
כמובן שאין אידיאל לפגוע באדם עצמו.. ייתמו חטאים וכו'.
אמנם זה פוגע בחיידקים חיוניים שבגוף, אבל בלי זה- הגוף כולו ימות.
נראה לי תלוי כמה הדבר הזה הוא קו אדום או לא.
יש דברים שאני לא אעשה בחיים ויש דברים שאני אתפשר אם לא תהיה לי ברירה.
למדנו את הלכות שבת ושמי שמחלל שבת סוקלים אותו באבנים
ואני חשבתי שזה מזעזע. אם הקב"ה רוצה להמית בן אדם למה הוא צריך "לבקש" מאנשים לעשות את זה? הוא לא יכול להפיל אבנים מהשמים? למה בית הדין חייב לעשות את זה? בסוף זה יהיה על המצפון של הבנאדם כל החיים, גם אם הוא לא עשה את זה מרצונו
אם הוא מחלל שבת בפרהסיא כנראה שהוא לא ממש מאמין, לא יעזור לומר לו "הקב"ה יעניש אותך" בפועל, כמעט ואין מקרים שבהם זה צריך לקרות ואם זה קורה, מי שסוקל אותו זה העדים, אם הם מעידים על מישהו כדי שהוא ימות, הם צריכים להיות מספיק שלמים עם עצמם כדי לעשות את זה בעצמם
אם ה' אמר בפירוש- עושים. נקודה.
כי בסוף ה' הוא טוב מוחלט, ואין לה' עניין לבוא בטרוניא לבריותיו..
וכל מה שה' עושה- לטובה הוא עושה.
יש טוב מוחלט- ה' יתברך (והתורה כפועל יוצא), ויש רע מוחלט- עבירות.
כמובן שיש עניין ש"רוח הבריות" תהיה נוחה הימנו, אבל זה לא המרכז- אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ולכן המוצא בבגדו כלאיים פושטן ואפילו בשוק.
כפועל יוצא מהנ"ל, כל מה שה' אומר ע"י נביאיו והתורה הקדושה הוא טוב ואמיתי, רק שאנחנו לא מבינים תמיד למה.
ולגופו של עניין:
"והאדם הטוב ביותר ייתכן ויכול לעשות פתאום את הדבר שהכי לא מתאים כביכול למה שהוא מייצג"- אם הוא מייצג את התורה ופועל לפיה, הרי שהפעולה מתאימה לערכים שלו; אם הוא פועל נגד התורה, אז יצה"ר הכניע אותו; אם הוא מייצג ערך כלשהו שאינו תורה ומצוות, הרי שכל הבסיס שלו שגוי ואכן יש סיכוי לסתירה פנימית.
"מה שכתבת קצת מטריד.. מה אנשים מסוגלים לעשות בשם אמונה מסוימת.."- נכון. אנשים מסוגלים לעשות דברים מדהימים בשם האמת האמיתית, וכיוון ש"זה לעומת זה עשה האלוקים" אנשים מסוגלים לעשות דברים נוראיים בשם השקר..
לא קשה לך לקבל, למשל, את הפיגוע שבו נרצח יהודה דימנטמן הי"ד? אתה באמת מרגיש שזה טוב גמור? כי לי קצת קשה לקבל את זה
הלב כואב מאוד.. כמעט בכיתי. (ובד"כ אני לא בוכה יותר מדי..)
המוח אומר שאם זה מה שה' החליט שיקרה- זה מה שצריך להיות..
קשה ליישם את ההבנה בראש על הרגש בלב. זה חלק מעבודת ה' (לפחות ע"פ חב"ד- שהמוח יהיה שליט על הלב)
יודעת, לי זה קשה
לקבל את הנהגת ה' אבל שבמקרים מסוימים זה קשה
כתוב שהתוכחה היא עד קללה/ מכה
ואני שואלת:
למה הפרשנים בכלל נתנו אפשרות לזה? כל המרים על חברו יד נקרא רשע!
עד היכן - אדם חייב להוכיח את חבירו:
עד הכאה - עד שיקצוף זה ויכה את המוכיח:
עד קללה - שיקלל את המוכיח:
שעד הכאה וקללה זה בסדר ודברים יותר חמורים אסור?
הנפק"מ היא כזו: האם כאשר זה שמוכיחים אותו מקלל את המוכיח עדיין יש חיוב להמשיך ולהוכיח?
לדעה הראשונה, התשובה היא לא.
לדעה השנייה, כל עוד הוא לא מכה את המוכיח- עדיין חובה להוכיחו..
ההבדל בהלכה בין שתי שיטות
מחמירה
זה שהוא טעה כמה פעמים אומר שמותר לו לטעות שוב?
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
