שלום לכולן.
אז מעבר לסיפוק, להנאה והנחת עם המתוקים שלנו יש גם סיפור לא מסופר על העומס של הורים ואימהות בפרט.
רציתי לשאול אימהות מנוסות לכמה ילדים,
איך אתן מנהלות את האימהות על כל פניה וגווניה (אחריות, דאגה, טיפוח, הקדשה של זמן לכל דבר אצל עבור הילדים החל מרופאים, קניות, תזונה, משחק והתפתחות, שינה במיטה ועוד) יחד עם דאגה לעצמכן?
אני אפילו לא מדברת על זוגיות והבעל (נושא אחר וטעון רווי עומסים),אלא על הילדים שיהיו בריאים לבין העומס של העבודה והבית על כל מה שהוא דורש (שהוא גם הכרחי), אני מרגישה שאני נדחקת ואין לי זמן לעצמי. אני לא מדברת על קריאה, בילוי או תחביבים ורווחה נפשית (דווקא אלו ישנם ב"ה)
.
אני מדברת על אין זמן לאכול בריא, להקדיש לעצמי לטיפוח או לענייני בריאות, אפילו לא לשתות.
ענייני הבית והאימהות מקיפים וסובבים אותי וזה כ"כ אינטנסיבי ודורש ונוכח עד שלא נשאר לי זמן לעצמי בהרגלי היומיום.
דוגמאות: לקום לפניהם מוקדם בבוקר לא קורה כי אני כ"כ עייפה וברגע שאני כבר קמה הם מתעוררים ואז צריך להכין להם בקבוק, להחליף להם חיתול ובגדים כי הם רטובים מהלילה ואז אני רואה את הבית ומה שצריך לעשות וכו' וכו' ואז בטח לא זמן לקפה עם עצמי אבל אפילו לשתות כוס מים אין לי. במשך היום, העבודה שלי אינטנסיבית ודורשת. לקחתי על עצמי פרויקט גדול. אבל כמעט אין לי חלון או פנאי לעצמי ובגלל שלא הכנתי אוכל מסודר או הבאתי בקבוק מים מהבוקר, אני לא שותה וקונה אוכל מבחוץ שהוא כמובן, יקר ולא בריא. דוחפת כל מיני דברים לא קשורים. ואז הכל מתגלגל לא נכון כמו טעות נגררת. כמובן שברגע שאני מגיעה הביתה יש לי זמן סופר מוגבל ומצומצם בקושי לאכול צהריים ואז כבר צריך להזדרז ולצאת לקחת אותם.
כשהם איתי הם מיד רוצים לצאת מהעגלה ולהסתובב בבית, בלול הם בוכים, ואז צריך לשעשע אותם ולשמור עליהם ושוב אין לי זמן אפילו לא לבצע עבודת בית פשוטה, לעצמי ברור שאין זמן. בערב, צריך להרדים אותם ולהיאבק בהם שישנו אז כל סידור הבית נדחה ל22:00 שזה הזמן שבקושי יש זמן לאכול ארוחת ערב. בקיצור לו"ז צפוף, דורש ואינטנסיבי ששמתי לב לאחרונה שאין לי בו זמן לעצמי, וגם אם שומרים עליהם אין לי את הזמן באופן קבוע ורציף. אח"כ אני בלחצים והמצב הבריאותי שלי לקוי.
אשמח מאד לטיפים והארת עיניים, כי זה דיי מטורף.
הקטע של ארוחת ערב לילדים פלוס מקלחות והרדמה שהתחלנו להרדים במיטות שלהם אשכרה גוזל ערב שלם.
רק אחרי שהם נרדמים (מוציא את המיץ) אני מוצאת את עצמי מארגנת את הבית עד 23:00!
ברור שימים שבהם הכל מתוקתק כמו למשל שאני מכינה להם תיק עוד מהלילה זה נהדר אבל לפעמים אני מפורקת ורוצה לקרוס לטלויזיה להנות קצת ולהשתחרר או לישון שזה רב הפעמים. מי יכול להאשים אותי?
וכן, אני שמחה ומצליחה. הילדים שיהיו בריאים מתוקים ומקסימים ב"ה. הבית אכן יפה ומתוקתק. יש להם הכל ובזמן. סה"כ.
עכשיו, אין צורך בדאגה, אני מניחה שאני לא שונה בהרבה מאחרות. חשוב לי לציין שבאופן יחסי אני מקבלת זמן לעצמי וגם טיפוס שגואג לעצמי רק שהמון ממנו הולך על בדיקת מבחנים וענייני עבודה שלוקחת הביתה או השתלמויות בזום ועומסים שיש לי. וגם, אולי אני לא אחראית מספיק. דואגת לעצמי לראות פרק בסדרה אבל אין לי זמן להכין לעצמי אוכל לעבודה.
אני רק אשמח לטיפים.....מה עובד בשבילכן?
כיף לשמוע שצריך להתנהל בסדר מופתי ובארגון. אבל האם באמת אתן מצליחות לעמוד בזה? נראה לי לא אנושי.
איך מספיקים קפה? לקום ב-5? תאמת שב-4 לפנות בוקר אחד מהם מתעורר ודואג לנו לתעסוקה והרגעה עבורו אז ב-5 אני כבר משוועת להמשיך לישון ולקום זה תסריט לא ריאלי.
תודה לכולן,
ואשמח לטיפים מעשיים ופרקטיים.
אני בטוחה שאני לא הראשונה ולא האחרונה אז מה בכ"ז אני עושה לא נכון?!
