לא מתיימרת להגיד שיודעת מה עובר עלייך, רק קוראת בין השורות שאת עצמך כתבת. אם מבינה נכון את מה שתיארת את חווה דיסוננס. מהסיפורים שאת שומעת, מצטייר לך שקשר צריך להיות בצורה מסויימת. ואת לא חווה את זה בקשרים עם הבחורים שאת נפגשת איתם. מסיבה מובנת, השלבים בקשר שונים, רמת הפתיחות והתקשורת שונה. ואצלך עולה חוסר ההתאמה בין השלב שהחברה נמצאת בו ומספרת עליו ומשתפת בו, לשלב שבו את נמצאת בקשרים שלך, וזה גורם לרוב להשוואה. וברגע שהחוויה האישית שלך מול הבחור לא משתווה ולא מגיעה בכלל לחוויה שאת לומדת מהחברה ש'אמורה וצריכה להיות' כשעומדים בשלב של אירוסין וחתונה, או אפילו שיודעים שלשם אנחנו מכוונים, זה מאליו מכבה הכל ואת לא רוצה להתחתן. ובמיוחד לא עם הבחור שאיתו את יוצאת, כי החוויות שלך איתו לא מתקרבות בכלל למה שאת חושבת שאת צריכה להרגיש כדי להתקרב לשם.
לכן, כשאין סיפורים את חוזרת לעצמך. כי את מחוברת למקום הנוכחי ולמציאות שאת בה, ולא לשלב עתידי שעוד לא הגעת אליו, ומרגיש לך מאוד ממשי וקרוב ומעבר לפינה נוכח סיפורי החברה, אבל בפועל את והבחור עדיין לא במקום של החוויות האלו. כי היפתחות היא הדרגתית וקשרים הם שונים מזוג לזוג, מאדם לאדם, ואפילו אותו אדם בקשרים שונים הוא אחר.
מה אפשר לעשות?
אפשר להקשיב, לתמוך, להיות ולשמח, במיוחד כלה, אבל חשוב גם לדעת להפריד.
בתוכך פנימה לעשות הפרדה בינך לבין כל אחת אחרת, ובמקרים שצריך גם בין בחור לבחור. אין קשר אחד דומה לשני.
תסכימי לעצמך להיות נוכחת בקשר שאת בו, ללמוד את מה שאת צריכה ללמוד ולברר אם זה הדבר שאת רוצה ונכון לך, תרשי לעצמך לגלות את החוויות המיוחדות לכם, שלא יהיו בשום קשר אחר. לא לך עם בחור אחר ולא לאף אחת אחרת עם הבחור שלה. כי כל חיבור הוא באמת יחידאי וחד פעמי כמו שכל אחד מאיתנו הוא חד פעמי (במשמע המפעים של המילה, לא זה המתכלה(
.
כשאת שומעת סיפור על החוויות, ומה עשו ואיך,
תרגישי איך נכון לך לפעול עכשיו - להחליף נושא באלגנטיות מבלי לפגוע בהתלהבות המובנת שלה, לדבר איתה על הקושי שלך ומה שזה גורם לך להרגיש אם אתן ברמת קשר כזו, או שיש לך כח להקשיב ובתוכך את מזכירה לעצמך, שזה מעשה שלה וזה מעשה שלי, והם שונים וזה בסדר וזה רצון ה'.
בע"ה שתזכי לגלות את המעשה שלך בשמחה ובקלות.
