למהר"ל בנתיבות עולם יש נתיב שלם שמוקדש לזה, "נתיב הצדק".
שם המהר"ל אומר שלעומת העקמימות והסטייה מן היושר, הרשעות, שיש הרבה דרכים להיות רשע ואפשר לסטות בזה או לסטות במשהו אחר, ואילו הצדק הוא אחד, היושר הוא אחד.
ב"ה יש לנו את התורה שהיא מגדירה לנו את היושר המוחלט והצודק, ומי שבתוך גבולות התורה הוא בגבול ה"צדק", מי ששומר תרי"ג מצוות ונאמן לכל התורה, כולל המצווה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", דהיינו להישמע לחכמים בתורה שבע"פ, הוא בתוך הגבול, ואילו מישהו שמחוץ לגבול, לא רק שהיום הוא יכול להיות מוסרי ומחר לא, ולא רק שגדול המצווה ועושה ולא מישהו שבכל רגע "עושה טובה" ו"מתנדב" להיות מוסרי", אלא שאין משמעות באמת למוסר שלו, זה מוסר אנושי מוגבל ואין למוסר הזה משמעות נצחית אובייקטיבית, ולכן רוב הפעמים המוסר הזה הוא רק כדי להשקיט את המצפון, או במילים אחרות מוסר שלא בא בגישה של נתינה אלא של קבלה, מה הכי טוב לי, איך אני אהיה הכי מסופק, ולכן הרבה פעמים זה לא מחזיק מים כי לפעמים "וואלה, דווקא משהו אחר יכול לספק אותי, אולי היצר שלי, לפעמים זה יותר זורם ואני "יותר מקבל", אע"פ שלא בטוח שזה מוסרי ובוודאי שזה לא ע"פ ערכי התורה.
וזה לא סותר את זה ש"שבעים פנים לתורה", כי יש את הבסיס של התורה, תרי"ג מצוות וכו'...ועל גבי זה יש הבנות של הפרטים ומחלוקות נקודתיות על איך להבין דברים מסויימים, אפילו הרבה מחלוקות, אך יש בסיס שהוא מוסכם, ומי שזה לא מוסכם עליו ובוחר בארחות עקלקלות, הוא "סוטה" מן היושר, סוטה מדרך הישר, עוזב את דרך האמצע, דרך הזהב, שמובילה את האדם לטוב ולחיים ("ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע : ...ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"), בשביל להשקיט את המצפון שלו ולהתנהג בחופשיות משולחת רסן שתספק את תאוותיו, שכמו שאמרתי, זה גם יכול להיות שהוא יתן הרבה, אבל הכל שיקול של "כמה אני אקבל", אינטרסים...
שנזכה.
נ.ב. לגבי עונשים, בוודאי שהקב"ה פועלו תמים: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", וכן הרמב"ם גורס בגמרא: "אין אדם ניקף באצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים...מלמעלה", דהיינו, שלא דוקר את האדם קוץ, בלי שזה הוגן ומגיע לו לקבל את זה. (לא בתור "עונש", או ייסורים ממרקין, או ייסורים של אהבה...((או שזה יחנך אותו ויחזק אותו וכדו'...))).
