הרבה מאוד מדענים חוקרים שחקרו את התופעה חושבים שהיא אמיתית.

גם אני חשבתי פעם שזו בעיקר דעה של מחזירים בתשובה וכו', אבל אחרי שקראתי כמה ספרים בנושא (כולם נכתבו ע"י אנשי מדע שחקרו את התופעה), שיניתי את דעתי.

בקישורים האלה יש סקירה יפה של הנושא, כולל חוות דעת של כמה חוקרים:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?
חלק א
חוויות סף מוות - עדויות שאומתו
חלק ב

יש גם סדרה דוקומנטרית של נטפליקס שיצאה לפני שנה, שהפרק הראשון שלה מוקדש לנושא. יש שם גם הסברים של כמה מדענים בתחום על התופעה, וגם מקרים יוצאי דופן של מוות קליני - כאלה שנתנו תיאור מדוייק של מה שקרה בזמן שהיו מחוסרי הכרה. הסדרה נקראת surviving death.

העיוורים כנראה לא תארו איך הדברים נראו, אלא לפי הכלים שיש להם. לא ידועים לי פרטים על זה.

זה לא נכון. ידועים מקרים של חוויית סף מוות שנפסקה בלי התערבות רפואית (אבל במקרה של האשה שטבעה כן הייתה התערבות רפואית אם אני זוכר נכון).

לא יודע, אולי היא אמרה לו? ואולי במצב לא גופני התודעה יכולה לקלוט מידע בצורה שלא מוכרת לנו?

לדעתי, הרבה יותר סביר לומר שיש פה משהו, מאשר לטעון שכל מקרה הוא לא חד משמעי ולכן לבטל את האמינות של התופעה.
חוץ מזה, יש גם מקרים של אנשים שנתנו תיאורים מדוייקים שאומתו.

לא הבנתי בדיוק את ההסבר שהצעת, אבל חוקרי מוח ישבו על הסוגיא ולא הציעו הסבר מספק (באחד הקישורים שהבאתי הובאו כמה, ושלילה שלהם). האנשים לא ראו עם העיניים - הם היו בהרדמה מבוקרת.

לגבי סתירות בין דתות שונות - האמת היא שבדר"כ החוויה כללית מאוד, בלי זיהוי של דמויות רוחניות מסויימות או מקומות כמו גן עדן יהודי או נוצרי. אנשים דתיים שמדווחים על החוויה לפעמים מפרשים את הישויות שפגשו כמלאכים, ואת המקום כגן עדן/גיהנם, לפי האמונה שלהם. אבל התיאור שלהם הוא כללי ודומה בין דתות שונות, כולל אתאיסטים.
אבל יותר מזה, יש אנשים שהחוויה שלהם בזמן המוות הקליני הייתה שונה ממה שהאמינו כאנשים דתיים.

ודבר נוסף, לא חייבים להניח שכולם חווים את אותה חוויה בדיוק. אם התיאור של שני אנשים לא זהה בדיוק (ואין שני תיאורים זהים בתחום הזה), אולי זה אומר שכל אחד עבר משהו קצת אחר?

לגבי השימוש במונח "מוות" - זה עניין של טרמינולוגיה. אם לדעתך חלק מההגדרה של מוות זה שהוא בלתי הפיך - אז אל תקראי לזה מוות, זה לא באמת משנה (האמת היא שהמונח שמשתמשים בו לרוב הוא "חוויית סף-מוות").

מי אמר לך שמוות הוא רגע אחד? מי אמר לך שאי אפשר לחזור מהעולם הבא? את מלבישה תפיסות שכבר יש לך על הממצאים, במקום להיפך.
להגיד שהם היו חיים בזמן המוות הקליני זה שוב עניין של טרמינולוגיה, אין לו שום השלכה על השאלה אם החוויה אמיתית או לא.

בהרבה מקרים אפשר להגיד את מה שאמרתי. אבל מה זה קשור, בעצם?

לכן צריך לברר במקורות אמינים (הניסוי עם החפץ הגבוה - ייתכן שהיו כמה ניסויים כאלה, לא בטוח שאלה גרסאות סותרות).

אנחנו לא יכולים לדעת מה קורה אחרי מוות סופי. נכון. אבל:
א. מוות קליני יכול ללמד אותנו הרבה על דברים אחרים (למשל, קיום של התודעה בנפרד מהמוח).
ב. אולי אפשר להקיש דברים מסויימים ממצב של מוות קליני, למצב של מוות מוחלט.

בכל מקרה, אני ממליץ לך לא להסתפק במה שכתבתי, אלא לקרוא חומר בנושא.

שוודאות מוחלטת אי אפשר להשיג באף תחום, והמטרה ששופאים אליה צריכה להיות עמדה יציבה וסבירה, לא וודאות.

חשוב להיות מודע לזה בכל תחום, במיוחד בתחום האמונה ותפיסת העולם.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה