מלא דעות (זה היה ממש ממש מבאס אבל סבבה) דעות שבחיים לא האמנתי שיישתנוו לי כאילו ההיתי בטוחה שמצאתי את האמת בקטע כזה...

זה לא אומר שכל הבנים הם כאלה ח"ו! אל תדאגי את תתחתני ותהיי מאושרת עם בעלך בעז"ה

מוזמנת לאישי.

אבל לא אחותי שמעי היה לנו גם שיחה על זה עם המנהלת שלי בכיתה קיצור ודיברנו על זה שזה לא נכון לפחד מכל אדם ושאנחנו עם מתוק וחמוד אבל עדיין לא מושלם ותמיד יש אנשים כצת ''חורגים'' אבל תכלס אנחנו עם מתוק וזה ממש לא נכון להתחיל לפחד מכל אחד.

לא אמרו את זה ממש ככה זה היה יותר שאני ירדתי על חברות שלי שכשאני הולכת איתם בערב ברחוב אז כל שניה הם מסתכלות אחורה ומכל רעש של ציפור הם קופצות וכשהם ראות בן אדם הם בטוחות שהוא שיכור וזה קיצור ואז הם אמרו עלי שזה שאני לא מפחדת מכלום זה לא טוב וצריך לפחד קיצור התווכחנו וההחלטה הייתה שלא צריך לפחד כמו שהם אבל לא גם להיות כמוני שמיבחינתם אני כאילו לא מודעת...

עוד משהו הם עוד יותר מפחדות כי עשו מתישהו לאחותי באולפנה משהו כזה של קרב מגע שאם בא אליך מחבל אז עושים ככה וככה וזה קיצור אז כשהם מפחדות אני צוחקת אליהם ואני אומרת להם תיהיו מוכנות וזה (כי הם יודעות איך עושים את זה) ואז אני מבילה אותם וקיצור זה ממש מצחיק...

אבל מה שאני זה לא שאני לא מודעת לזה שיש אנשים רעים אבל אני שמה לי את זה בתת מודע שאם ו אז יהיה לי את זה ככה בשלוף.

ולעניינו אני חושבת שצריך לדעת איך כן להתנהג במקרה ו אבל לא בגלל זה להפסיק תחיים!

ולא להתחתן זה להפסיק תחיים.

הי.

כמה דברים:

1. טוב שאת שומרת על חוש הומור! זה חשוב.

2. זה בסדר גמור שתרגישי כרגע כל דבר. ואם את מרגישה שלא תרצי להתחתן - תרגישי את זה! חופשי. את יכולה להתחבר למה שאת מרגישה עכשיו, ולהחליט כרגע כל מה שתרצי להחליט. תמיד תוכלי לשנות את דעתך. 

3. זה מאוד טבעי שכשיש "טראומות", חששות, וכו' - זה משפיע על הרצון. יש לנו כבני אדם רצון טבעי לקשר אנושי, ולפעמים מקרים שקרו או חששות מסוימים יכולים "לכבות" קצת את הרצון הזה, או לגרום לו לשנות צורה. וזה לא נורא. אגב, גם האנשים שמתחתנים לא מקיימים כולם את אותה הזוגיות. יש הבדלים. בכל מקרה, אין שום סיבה להתחתן או להיות בקשר זוגי "כי חייבים", "כי צריך". את יכולה להיות רגועה ולא להיכנס לחששות מזה. אפשר להתמודד עם החששות, אבל לא "כדי" שתתחתני (תתחתני ותהיי נורמלית כבר!! (: ) , אלא פשוט כדי שתוכלי לבחור מה מתאים לך בלי חששות. מתוך רצון חופשי ולא מתוך פחד. 

4. את לא לבד! מוזמנת לדבר עם חברות, בנות משפחה, אנשים שאת סומכת עליהם, וגם איתנו במוקד, בכוכבית 8298. 

בהצלחה!

סתם דיברתי איתה בפלאפון)
שהקשר הזה הסתיים זוועה ועדיין אין לי  מושג למה?
לימד אותי שאין כזה דבר קשר נורמאלי בלי התחייבות
חתונה = התחייבות = ההוכחה האמיתית שהם אוהבים ומוכנים לשעבד  את החיים שלהם זה לזו

לכי תבדקי ברצינות מה זה אומר...

זה מופרז מידי להוציא הודעה כזאת

עובדה שיש מלא זוגות מאושרים

את תמצאי את שלך בעיתו ובזמנו אל דאגה

אני מובכת מעט

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...