מאז ומתמיד. לא מפחדים לקרוא את הדברים בשמם, מדגישים את היופי שיש באברי הגוף או באיך ה' ברא את המערכת המופלאה שלנו . אנחנו מאד פתוחים לגבי כל העניינים האלה. 

אני מבינה את מה שאת אומרת שהמילים האלה כשלעצמם הן לא גסות. אבל מה תגידי על ארוחה שמתנהלת תוך כדי שלא מפסיקים להשמיע רעשים של גזים (במחילה...) ורצפים רמים של ''פיפי, קקי, פות, פלוץ, ציצי'' (מחילה ממש, אבל רציתי להמחיש שתבינו...) בשירה ובצחוקים...? והילדים מוסיפים לכל זה תנועות כאילו הם מפתפנים או מצביעים שוב ושוב על האיברים שלהם בהקשר של השתוללות כזאת... עושים תנועה של חזה עם הידיים או 'מתיישבים' כאילו הם באמצע להתפנות, עם רעשים של שרותים וככל העולה על יד הדמיון... לדבר כזה התכוונתי... כמובן שזה לא כל ארוחה ב''ה. ולא כל דקה ביום. ב''ה יש עוד המון דברים טובים שקורים במשפחה, מיוזמתם או מיוזמתנו. והם ילדים נפלאים ב''ה. אבל זה כן משהו יחסית מאד נוכח, וזה מאד לא נעים. 

וזה אחרי הרבה מאד הסברים רגועים... אז לא נראה לי שבהקשר הזה תגובה כמו 'מה רצית להגיד על איבר המין שלך?' פחות תקדם 

את יכולה להסביר? 

''כשאת בחדר עם אח שלך - בבקשה''. את יכולה להסביר למה שם זה כן בסדר? תודה! 

בגדול סביר יותר שהם ממשיכים או שאנחנו נאלצים להקשיח את הטון כדי לשים לזה סוף. זה מצבים כאלה שהם בשוונג כזה של צחוקים וכו'. לא בדיוק פנויים כדי לשמוע למה שיש לנו להגיד, אלא אם כן אנחנו מתחילים לאיים...

יש שם גם ילדים מסורתיים, שצופים בכל מיני תכנים ושומעים כל מיני שירים (וגם ילדים דתיים כמונו אבל גם הם מושפעים משאר הילדים). ממש ברור לנו שהם מחקים את החברים. אני רואה את זה כשיש חברים שמגיעים הביתה, זה אותה התנהגות גם אצלם. כך שזה נראה לי יותר משהו תרבותי . כן עניין אותי לדעת אם זה רק אצלנו בגלל ההשפעות של בית הספר או אם זה משהו שדי חולש על כל המגזרים איכשהו.

(ברור שכשיש חבר שמתארח הוא לא מדבר ככה בשולחן. אבל כשהם משחקים ביניהם זה משהו שיכול לקרות. ואגב זאת אחת הסיטואציות שאני כן מצליחה להשליט סדר. אני אומרת להם שאני לא מזמינה חברים כדי שזה יתנהל ככה ואם זה ימשיך אז נקצר את האירוח או לא נחדש אותו במשך הרבה זמן. בדרך כלל זה עוזר לגייס שת''פ ). 

לגבי מה שכתבת בסוף, אני ממש בדילמה. עד לפני תקופה מסוימת ממש היינו נוקשים סביב זה. כולל להוציא מהשולחן ולשלוח לחדר. זה גרם ללא מעט פיצוצים האמת. וחוץ מזה התופעה גם חזרה על עצמה כל פעם (עם תקופות טובות יותר באמצע). אני זוכרת שרשור על האווירה בשבתות, שם משהי כתבה שהיא ובעלה לקחו על עצמם לא להעיר הערות בשולחן השבת ואיך זה שינה הכל. זה משהו שאנחנו מנסים לעשות בזמן האחרון ובשאר התחומים אנחנו ממש רואים ברכה. שולחן השבת הרבה יותר נינוח ושמח והרבה יותר משפחתי. אבל זה במחיר של להחליק אירועים כאלה (או לפחות את רובם) 

אשמח שתקראי גם את מה שעניתי לנעמי. אנחנו לגמרי מתייחסים אליהן בטבעיות, ועדיין הילדים שלנו מתלהבים מלחזור עליהן 

והם ממש יודעים להגיד מתי נכון להשתמש בהן ומתי לא... הם גדולים ונבונים ודיברנו איתם על הדברים גם בזמנים רגועים. אבל לא עזר עד היום. בפועל כמו שכתבתי אנחנו לאחרונה יותר מחליקים את זה אבל אני תוהה עד כמה זה נכון. כי זה די זוועתי להרגיש בשורתים כשאני בסלון ביתי ורק רוצה להינות מהזמן עם המשפחה... גם עוזר בחלק מהפעמים להוביל את השיחה למקומות אחרים ('אבא תספר לנו סיפור', 'מיכאל, איך זה הבדיחה שסיפרת לנו?'. אבל זה חלק מהפעמים וגם סתם ככה אני תוהה אם זה נכון להתעלם כשיש התנהגות כזאת בולטת, מבינה? 

כמו שכתבתי למעלה למשהי עכשיו, הוא יודע שצריך לבחור ללמוד התנהגות מאנשים שהם דוגמא טובה, אבל בפועל הוא כנראה לא עומד בזה. לפי מה שהיה עם הבן שלך, יש לך צפי מתי זה עובר השלב הזה? 

או שעשיתם משהו כדי לאכוף את הכלל הזה? וסביב איזה גיל זה עבר להם אצלך? 

עם דגש על המיוחדות של עם ישראל וכו. תברכו אותי שזה ישא פירות איכשהו. אני מרגישה שצריך נס כדי שהם יפנימו את זה עם עוד שיחה. אבל ניסים יכולים לקרות.

אני צריכה לחשוב על זה. תודה שהגבת 

תודה רבה 

על כל מה שכתבתן. האמת היא שהתמונה שקיבלתי כאן היא שהמצב בבית שלנו יחסית מוגזם ביחס למה שקורה במקומות אחרים. הופתעתי כי חשבתי שזה פשוט קטע כזה של הגיל הזה. אני זוכרת לדוגמה איך בבני עקיבא סביב הגילאים האלה הבנים מהשבט שלי דיברו בצורה ממש דומה 

בכל מקרה, החלטתי, עם בעלי, ללכת על דרך פעולה מסויימת שאני ממש מקווה שהיא תעבוד. השלב הראשון אגב היה לקיים איתם שיחה משמעותית ברוח הדברים ש@לפניו ברננה! הציעה, שזה היה ממש מרגש בשבילי. הרגשתי שהשרשור הזה ממש עזר לי להתחבר לרצון הגדול שלי שהדברים ישתנו ולאמונה שאולי זה אפילו אפשרי. ויש לי בקשה קטנה מכן... יש מצב שתתפללו עלי (עלינו למעשה) שהמהלך יצליח? אני מרגישה שאני צריכה סיעתא דשמייא גדולה... תודה ממש 

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.