חייתי כמה ימים בלי לפתוח את הקופסא של שרדינגר
אומרת לעצמי שזה כלום ומה פתאום ולא יכול להיות. בגילי המופלג
ומתווכחת שיש ניסים
וחולמת על המתיקות וההתרגשות והחרדה
בעצם.
במציאות כלום לא השתנה.
אבל הלב שלי היה על ספידים
וקשה לו להאט בחזרה
להתנתק מהחלום המתוק
לפתוח את הקופסה ולגלות שהחתול מת.
אני אתאושש.
אני אתגבר.
עברתי הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה
יותר גרוע מזה.
פדוט, זה עוד יקח כמה ימים.
וכבר הייתי מאוזנת ושכחתי את הציפיה.
ואת הנפילה.
אז אני פותחת זרועות ומחכה פה
שתחבקו אותי חזק
כי אתן מבינות. באמת
) *ענקית!!!!* היא מידה 39 בנעליים (!!!!!) ומתקרבת ל 1.50 ואני כבר קונה לה מידה 18 או s של נשים, והיא כולה רוך ותום ואיזון נפשי מפעים ונורא מרגשת אותי השנה הזו. אנחנו עושות ביחד 11 פעילויות משותפות וה - 12 תהיה בת המצווה. בינתיים היינו בחדר בריחה, ומתכננות גם סדנת סריגה וסדנת אפייה וטיול בשביל ישראל - אשמח לעוד רעיונות!
