כל פעם שמשהו מתגבר זה מתחלק לכמה חלקים -

1. מה שצריך להתגבר עליו - אויב פיזי, רגשות שונות (בושה, אשמה וכדומה), מציאות לא נעימה

2. למה להתגבר? לשם מה? - כבוד, הישרדות, הרגשה טובה, עשיית רצון ה'

3. דרך שבה מתגברים - לחימה, החזרת עלבון, הכרה בחטא

הגיבור שהכי עוצמתי הוא הכובש את יצרו. היצר הוא הכוח הכי חזק באדם. כוח שקשור לרבדים הכי יסודיים באדם, קשור להישרדות שלו. 

בוא נחשוב על המאמר השני שהבאת - "הקב"ה עוזרו", הקב"ה מציל אותו ממש מאפס? נשמע המאמר שהקב"ה רק "עוזר" לו ולא עושה בשבילו הכל. מה העשייה וההשתדלות של האדם ומה הצד של הקב"ה? מובן מהאמירה שחייבים את הצד של הקב"ה בעסק הזה.. אבל מהו הצד של האדם? מה היחסי כוחות בין הקב"ה לאדם בהתגברות של האדם על יצרו שלא יהרוג אותו?  

אבל מה התשובה המוגמרת שלך? (ולא הבנתי מה תועלת ההקדמה שמספרת)

התועלת בהקדמה נועדה לפרוש את העניין. 

כשאמרת שמצד אחד האדם מוצג כ'גיבור' ומצד שני הוא מוצג כלא גיבור - על איזו גבורה אתה מדבר? על איזה מניע אתה מדבר?

לצורך העניין גם התשובה של @חסדי הים היא גבורה במלוא מובן המשמעות של המילה. גבורה על ייאוש זה גבורה מאוד עוצמתית.. גם לפי הפירוש שהוא הביא - האדם נשאר גיבור גם באמירת חזל הזאת, גיבור על דבר מסויים) האם בזה הקב"ה עוזר לאדם או שהוא עוזר על ההתגברות על יצר אחר? (אני מניח שיאוש מחובר לאיזשהו יצר שאני לא יודע להגדיר עכשיו).

התשובה לשאלתך היא באופן פשוט - למה אתה מניח לכך שאם הקב"ה עוזר זה סימן שהאדם חלש? גם גיבור במלחמה צריך עזרה ע"י הנשק שמסייע לו להלחם, אז נאמר שהוא לא גיבור?

גם במה אתה חושב שהקב"ה עוזר לאדם? אני אישית לא יודע.

אני יכול לנסות לחשוב על משהו ולכתוב את ההשערה האישית שלי (או לחפש בפרשנים) אבל אתה מבין שכבר עניתי על השאלה שהצגת, נכון?

אבל לא פתרנו את השאלה. קיימא לן שאין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. אם הקב"ה מסיים את העבודה - זו לא כבישה שלנו אלא כבישה של הקב"ה. את האמת שהאמירה שהבאת אפ' יותר מקשה - משמע שרק אם אתה בא להטהר - מסייעים ומשלימין בשבילך (כך זה נשמע מדבריך) - זה גיבור? מה הוא כבר עשה? רק בא! אם ככה אז לא כ"כ קשה להיות גיבור, ונשמע שזו מעלה קצת יותר מסובכת, אחרי הכל לפי הרמב"ם זו אחת מן המעלות הנדרשת לנבואה, כמו חכמה ועושר (שמח בחלקו).

שרק אדם כזה ראוי להקרא גיבור?

ובעזרתה להתגבר על יצרו

או שהוא דוחה אותה, ובוחר אחרת.

ואם הוא בחר להעזר, הוא גיבור.

הופכת אותו לגיבור?

נשמע שתפיסתך היא שהגבורה אינה בגמר המעשה אלא בגישה הראשונית אליו, הרצון הנפשי שלא להכנע ותחילת המעשה ללכת כנגד היצר.

אולי צריך להרחיב ולהגדיר את זה כך: האמירה של הכובש את יצרו היא לא אמירה שנאמרת על מעשה פרטי אלא על דרך חיים - אדם שמרגיז את היצר הטוב ונוקט תחבולות נגד היצר הרע בראשית הסטת היצר (או אולי בתורת הקדמת רפואה למכה) נקרא גיבור.

אבל על מה הוא התגבר? הוא לא התגבר על היצר ממש.. (ועוד, כנ"ל, אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. אולי יש לומר שפה באופן מיוחד הקב"ה בוחר לקרוא את המלאכה על שם מתחילה [או שהכלל הזה של "גומרה" הוא רק בפעולה של אדם ושאדם אחר השלים אותה, אבל השלמה אלקית לא נקראת כגמירה]).

או שאולי יש להציע את כל הרעיון אחרת - זה לא שאדם מתחיל והקב"ה גומר, אלא שהאדם מתחיל וממשיך, לעולם לא מפסיק ויש סיוע וכלים שהקב"ה תומך מהצד ומסייע ביד האדם להשלים. ההתגברות היא תהליך מתמשך ולא דבר שקורה רק בהתחלה.

בשתי השורות האחרונות.

מנין ההנחה ש"הקב"ה עוזרו" משמעה שהקב"ה גומר? 

האדם מתגבר אבל זקוק לעזרה מלמעלה להתחיל, להמשיך, לסיים... (בחלק מהם או בכל אחד מהם, והסדר לא משנה)

הקב"ה לא עוזר לנו להתגבר אלא להתמודד עם הכשלון?

מחודש בעיני. תודה.

יש מקור?

הרי יש ימים שהולכים ממש טוב ולא מרגישים שום ייאוש 

וגם אם נאמר שיש מקצת יאוש...

מקצת יאוש יכול לגרום אולי לפחות התלהבות ממה שהאדם מסוגל, אבל לא לנזק שאמרת

כך לפחות ממה שאני חוויתי 

בכל אופן, אני מצטרף לשואל ואשמח לדעת אם יש מקור לדברים 

הסברת בבהירות רבה, תודה!

כלומר, הקב"ה מקל על הבחירה ומוריד אותה מן הבלתי אפשרי לאפשר, אבל עדיין האפשר דורש כוחות רבים וגדולים (ספק שואל ספק מסיק)

אני לא רואה כאן מחלוקת ביניכם, בעל התניא לא קורא רשע למי שעלה בלבו לעשות רע, הוא קורא לו בינוני. רשע גם לפי בעל התניא הוא מי שהוריד את הרע למעשה בידיים..

כדברי @מצטרפת למועדון והסקתי מהם - הבנתי. - צעירים מעל עשרים

וקודשא בריך הוא חד הם, הגבורה שלנו היא הגבורה של הקב"ה.

אנחנו מתגברים אבל בלעדיו לא היינו יכולים להתגבר. 

כל תכונה שלנו היא בעצם מהקב"ה ולולא הוא אין לנו אותה. מה השאלה?

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם