ב38 עשיתי פעמיים סטריפינג אחד ביום שנימואחד בשישי שבמהלך הזמן הזה הפקק יצא במלא המשכים, היו דקירות והתכווצויות אבל לא משהו סדיבמהלך כל השישי שבת הייתי היצור הכי חא נינוח עלי האדמות, בקידוש עם צירים שעברו, קמה יושבת שוכבת חוזרת
בשישי בלילה בעלי אמר בואי נצא להליכה אולי יזרז.. יצאנו ל2 קילומטר
בשבת בבוקר שוב כל השבת אני נודניקית ברמה בלתי אפשרית אצל חמותי רק מנסה לשבת קמה שוכבת קמה לא יודעת לא מוצאת את עצמי!! פרצוף נפוח שפתיים של בוטוקס..
במוצש ניסיתי לרדם והייתי ערה עד 2 עם דקירות ברחם.. נרדמתי
בעלי קם לעבודה ב6 וחצי והיה לי ציר חזק.. עבר.. הוא יצא לעבודה ב7:37
ב7:50 אני במיטה בוהה בטלפון מרגישה שיוצאת הפרשה, אמרתי טוב בטח עוד חתיכה מהפקק הנאחס בואי ננגב שלא יהיה לי מעצבן בתחתונית
קמה לשירותים- תחתונית לבנה.. אומרת מוזר אולי הפרשה רגילה טוב.. מתםנה מריחה את התחתונית אין ריח של כלום מחליפה תחתונית.. בזמן הצחצוח שוב מרגישה שיוצא משהו מסתכלת אין כתמים
מסיימת לשטוף פנים באה לשכב במיטה מרגישה זרימה..
מחייגת לבעלי אומרת לו חביבי תחזור (היה בדרך לעבוד באיזור המרכז) נראה לי ירדו לי המין או שאני אהבלה ומשתינה על עצמי כבר רבע שעה
הוא עשה אחורה פנה והגיע הביתה תוך משהו כמו 40 דקות שבהם אני מתארגנת מכניסה את התיקים לאוטו.. ותוכ מרגישה דבגים יוצאים והתחתון לאט לאא נרטב
כל הדרך לביח אני אומרת לו רק שאני לא אהבלה ועשיתי פיפי על עצמי.. בנתיים הרגשתי את העובר אז הייתי רגועה
הגענו לביח ב9 בבוקר.. היה ריק במיון ישר התקבלתי בדיקת שתן תוכ יוצא עוד דברים....
בודקים בחדר רופא כבר בלי הברווז כי היא באה להכניס ויצא מלא מים.. נקיים
מוניטור מראה צירים חמודים אבל פתיחה 1.5
2 אופציות
לעלות לנשים לחכות להתפתחות ואז להכנס לחדר לידה
או לעלות לחדר לידה פיטוצין אפידורל
לא רציתי להתערבב במחלקת נשים ולחכות אז עלינו לחדר לידה
ב11 כבר הייתי אחרי אפידורל עם 12 טיפות םיטוצין, התקדמות איטית.. בזמן הזה צחוקים בחדר לידה בעלי ואני עושים שטויות מדברים ההורים שלי באים מתחלפים איתו קצת אחרי זה חמותי.. כל שעה וחצי לוחצת על האפידורל ואני סבבה ויש צירים יפים
ב11 אמרתי לבעלי שילחץ על האפידורל כי מתחיל כאבים ובא לי לשים את הראש
לוחץ יש השפעה שמה את הראש גם הוא
ב12 בול שעה אחרי קמה ושוב- כאבים אומרת לו שילחץ כי לא משפיע ואולי בגלל שיש התקדמות צריך תדירות אחרת
מיילדת בודקת פתיחה 3 ...
אני מרגישה את הרגליים רדומות אבל אין שום השפעה על הצירים- צירים כבר כואבים פיטוצים על 60 ומשהו....
אני משהו כמו 3 שעות ע עד 3 4 לפנות בוקר סוחבת צירים בלי השפעה של האפידורמנסה להתמודד עם הכאבים בנשימות בכל שיטה שקיימת המיילדת לא זזה מהחדר בעלי עושה מסאזים בגב.. היא קוראת למרדים שעראה מה קורה ולמה אני ככה
הוא מחדיר לידוקאין לתוך האפידורל תוך 40 שניות מאבדת תחושה בכל החלק התחתון ברמה של נכות
אני אומרת לבעלי אני עומדת להתעלף ולהקיא והמייילדת הביאה סיר כזה.. מתעלפת במיטה מתעוררת מקיאה את חיי.. הרגליים חוזרות לי ואיתן הכאבים!!! צירים צירי גב איומים !!!
המיילדת אומרת אולי גדלה הפתיחה יכן- מ3.5 כזה קפצה ל8 בעקבות ההקאות בין היתר כנראה
אמרה לי הראש מאוד גבוה בואי ננסה קצת ללחוץ להוריד אותו..
אני עובדת כמו משוגעת בנתיים פתיחה כבר 9.. מנסה להןריד לא יורד!!! צירי גב איומים נעים מ50 ל140 ל50 ל150.. אני מקיאה מתעלפת מתעוררת לא מפסיקה לאבד הכרה להקיא לקום
בעחי מנסה עם המבאס בגב
המיילדת מנסה לעזור לי להוריד אותו
ואני פשוט מוצאת את עצמי צורחת ומרביצה למשענת הצדדים של המיטה מכות רצח מכאבים (ואני בחורה סופר מאופקת)
בשלב מסויים סביב 6 בבוקר אמרתי להם בבקשה תנתחו אותי אני מךחדת על חיי ועל חייו בעלי חסר אונים לא יודע איך לעזור כבר
עומדים מולי בעלי מרדים מיילדת ו2 רופאות שהרופא שלי של הביח שלח שיטפלו בי (טופלתי במחלקת נשים בביח והוא דאג כל הזמן שיבואו אנשי צוות שהוא דיבר איתם)
הם מדברים איתי ואני במיטה שהמיילדת העלתה לשכיבה שחא אחנק מההקאות.. אני מאבדת הכרה חושרת מאבדת הכרכ חוזרת אני לא יודעת מה מדברים איתי!!!
אמאתי להם די ניתוח בבקשה ניתוח אני לא אשרוד אני רוצה את הילד בחןץ בבקשה
מחליטים שאין מנוס מלתנח חוסר התקדמית ראש תקוע בתעלות לפני שהעובר ייכנס למצוקה
כל התהליך לחדר ניתוח מלווה בצירים!! מיטת שינוע הכנה הכל..
מכינים לניתוח בעלי בחוץ...
מחדירים הרדמה ספינלית- רק צד ימין נרדם צד שמאל נועט נושם חי וקיים
אמרתי להם תרדימו אןתי תוציאו את הילד אני לא יכולה יותר!!! והלכתי לישון
קמתי בהתאוששות
.ברקע- הילד נולד ללא דופק ונשימה בוצעה לו החייאה הוא התאושש מהר נכנסתי לניתוח בפתיחה 9.5 כשהוא בעצם תקעתי אותו בתעלה היה צריך לחלץ ממש
בעלי ראה מבחוץ טיילת רופאים והוא כמעט איבד את עצמו שם עד שהמיילדת יצאה אליו עם הילד... היא אמרה לו חצי שעה אני יוצאת אליך על תינוק הוא אמר לעצמו אני מניח תפילין מסיים והיא מביאה.. ומתעכבים מתעכבים והואמרואה מבלוץ שמשהו לא בסדר.. בשלב הזה ההורים שלי הגיעו
מפה לשם.ת הילד יצא אליו אאמרו שעכשיו מנתחים אותי וזהו
הלך איתו לבדיקת רופא ושמו בתינוקייה כי אני בהתאוששות
יצאתי מהתאוששות בעלי מראה לי תמונה םרצתי בבכי מטורף אמרתי ומהיה מה אני קמה מהמיטה אני רוצה את הילד שלי עוד היום עליי
עלינו למחלקה.. אמרו לי שסביב 1 יבואו להקים אותו
באה כוח עזר שמה לי תחתון הורידה קטטר.. קמתי!! לכורסה.. אמרה לי את צריכה לעשות פיפי אמרתי לה אין בעיה 10 דקות יש פיפי וכך היה קמתי מהכורסה בשלב הזה בעלי שלחתי לנוח אחרי הלילה וגם אמא שלי לנוח אבא שלי נשאר איתי פה
נעזרתי בו קמתי לפיפי!! פעמיים!!
אמרתי לו אבא בוא אני מטיילת אני היום רואה את הילד
ליווה אותי סיבוב במחלקה.. לאט לאט 2 צעדים עוצרת 2 צעדים עוצרת האחיות בתחנת אחיות היו בהלם!! הן אומרות אחת לשניה מתלחששות שאני מהניתוח של הבוקר ואיזה לביאה אני
ב4 בעלי חזר לכאן והאחות הביאה את הילד
אני אמרתי שאני עושה הכל כדי שהילד יהיה אצלי עוד היום אני אתאושש רק בשבילו!!!!
כשהאחות הביאה פרצתי בבכי והיא לא הבינה למה אני ככה בעלי הסביר לה כל מה שחווינו לפני ההריון והיא הבינה את הבכי שלי המתפרץ...
מאז אני פשוט קמה כל שניה שיש אני זזה עושה איתו סיבובים במחלקה אני כבר מרגישה טוב אני עם תפרסים נמסים שזה החלמה יותר קלה אני מטפלת בו אמא ישנה איתי אמנם אבל היא יותר כדי לעזור לי להתרומם מהמיטה ששם יש קצת כאב...
אני פשוט מודה לאל שהיה איתי והשאיר אותי בחיים אני חשבתי שלא אצא מזה כבר.. בעזרת השם בברית אני אברך ברכת הגומל בלי נדר
אני מחבקת אןצר כל כך מושלם שנולד במשקל 3.290 ומסתבר שפשוט הרופאים צדקו- האגן שלי נורא צר! להבא אקשיב לרופרים בדברים האלה.. והריון הבא בעזרת השם אני אנתח אלקטיבי- אני לא רוצה לסכן אותי או את הילדים העתידיים שלי !
הריון ולידה זה נס משמיים שלא מובן מאליו בשום דרך!! לצאת מלידה בריאה שלמה בידיים מלאות זו זכות ענקית



