הייתי מראה לחניכות שלי דברים שהוא כתב.

מעבירים אותה מלא והיא מאוד מפורסמת ואמורה להיות איזו הכאה על חטא העובדה שאנחנו לא חרדים ולא חילונים, אז מה כן.

אני גםזוכרת כשהעלו את זה לפורומים ותהיתי למה כל האזכורים התרבותיים החילונים בני 30 שנה לפחות וממש לא בראש של צעיר בן 24 אמיתי, והקריקטורה של דתי לאומי נראת כאילו גם נתקעה לפני כמה עשורים טובים כאילו הדתי הממוצע הוא איזה חייל מורעל שהמדינה חשובה לו יותר משמירת מצוות. מי שמע על כזה דבר בימנו?

אז אני די בטוחה שזה היה @פשוט אני.. שענה שבאמת ההתכתבות הזאת באמת הייתה לפני כ20 שנה, ואז גם היה נפוץ למצוא "מזרוחניק עם שפם".

ומתברר שאותו תלמיד ישיבה שענה להם בנתים הפך לרב בעצמו.

אני רוצה להוסיף ששמימלא הפעולה הזאת רצה כבר כמה עשורים עד שהיא ממש לא מעודכנת, לא מבחינת הדוגמאות שהיא מדברת עליהן, ולא מבחינת האווירה המגזרית שהיא מבקרת. ובמיוחד שברוב המקרים לא מוסיפים את תשובת הרב הלל מרצבך וזה נשאר ב"נוקאאוט של חיים ולדר לציונות הדתית"  שבמיוחד במה שידוע עליו עכשיו ממש לא נראה מתאים.

מהאתר של תנועת אריאל:

ראשון כתב אורי אורבך:

בשבחי החינוך הדתי לאומי

הוא צעיר בן 24, חרדי מלידה , גר בירושלים.
בעולם האסוציאציות שלו לא משחקים שום תפקיד הביטלס', שלום חנוך, עמוס עוז, "מבית אלפא עד נהלל", חיים יבין, פרס נובל, כ"ט בנובמבר, הבימה, הפקולטה לחקלאות, חנה סנש, קידה שעירה, חיימקה גרוסמן, ריטה ורמי. הוא שמע מילה פה מילה שם, אבל הוא לא ממש מבחין בין 'ידיעות' ל'מעריב'. עיתון הארץ או מקור ראשון מעולם לא ראה, בטח לא קנה. הוא לא זוכר שמות שלחמישה רמטכ"לים, לא תקבלו תשובה אם תשאלו אותו מי אלה התרנגולים, ומה זה משפט קונסטיטוציוני. הוא יודע מילים בודדות באנגלית, וכלום במתמטיקה, רק חיבור חיסור כפל וחילוק. פיזיקה וכימיה מחוץ לתחום, ספרות עברית מעולם לא קרא, וכנראה גם לא יקרא, ספרות יפה, שירה עברית, ספר חדש בהוצאת עם עובד. המחקר החדש באוניברסיטה על מגדר וזהות לא יובא לידיעתו, גם לא התצוגה החדשה בגלרית עמליה ארבל. הדיון על חופש הדיבור, ועל מדיניות הרווחה במשנה הסוציאל-דמוקרטית לעולם לא יחצה את המסננת שלו. אולי הוא שמע משהו מהמושגים הללו באקראי, אבל אף אחד מהמינוחים, השמות, הטעמים, הספרים והנושאים הללו לא מדבר אליו. אף אחת מהמילים: אום-כולתום, חשבון דיפרנציאלי, יחידה 669 ואדמונדו דה-אמיצ'יס לא מוכרת לו. בלוטות האקטואליה והנוסטלגיה שלו לא ינועו לחלוטין למשמע התיבות: גיורא שפיגל, טלעד, אהרון אפלפלד, יובנטוס, חנוך לוין, דגניה
הוא חרדי ואין לו מושג!

הוא צעיר בן 24, חילוני מלידה, גר בירושלים.
בעולם האסוציאציות שלו לא משחקים שום תפקיד חסידי קרלין, הסטייפלר, החזון איש והרב כהנמן. "תהא השעה הזאת שעת רחמים", קידוש השם, זצוק"ל, איצקוביץ, חוג חת"ם סופר, ישיבת המתמידים, השיעור השבועי ו"שירו למלך". הוא שמע משהו פה ושם, אבל הוא לא מבדיל בין 'המודיע' ל'יתד נאמן'. שבועון חרדי מעולם לא נפל לידיו והוא לא מכיר שמות של שלושה גדולי תורה. לא תקבלו תשובה אם תשאלו אותו מה זה "תוספות", ומי זה הרבי מסאטמר. הוא יודע מילים בודדות בארמית: רחמנא ליצלן ואדרבה, אבל לא מבין כתב רש"י. חומש הוא קורא בשגיאות נוראיות, הוא לא ידוע על קיומם שלהריטב"א והמהרש"א, תוספות יום טוב, וקידוש לבנה. הוא ניזון ממקורות רבים, אבל מעולם לא שמע ויכוח על דין גרמא, ועל שלוחו של אדם כמותו. לא פתח את הספר שמירת שבת כהלכתה, אין בעברית שלו "מַחְשוֹבֶה" ו"מה הפשט?", הגבהה וגלילה. זעקת היתומים וביטול תורה. הוא לא מבדיל בין ראשונים ואחרונים. אף אחד מהמושגים: כלי שלישי, המשגיח, האדמו"ר הזקן, כּוֹ'לֶל ערב והופרשו תרומות ומעשרות לא חדר למקורות המידע שלו. "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'" לא עושה לו את זה, לא מתרגש מ"אבינו מלכנו חננו ועננו", ואינו מגיב לזימון בעשרה, צאן קדושים, שמירת הלשון, ורבנו בחיי.
הוא חילוני ואין לו מושג!

הגיב על זה חיים ולדר, סופר חרדי:

בשבח החינוך הדתי לאומי–

במאמרו המרתק של אורי אורבך חלה לדעתי השמטה. הוא התייחס למושגים של צעיר חרדי ושל חילוני ושכח משום מה את מושגי הצעיר הדתי לאומי. מכיוון שאורי אורבך הוא ידיד, מצאתי לנכון להשלים את החסר.

הוא צעיר בן 24, מזרוחניק, וגר בירושלים.
בעולם האסוציאציות שלו משמשים בערבוביה: הביטלס' עם חסידי ברסלב, עמוס עוז והרמח"ל, הבימה ומרכז הרב, חנה סנש וחנה ושבעת בניה, 'ידיעות' ו'הצופה'. הוא זוכר שמות של חמישה ראשונים ושל חמישה רמטכ"לים, אבל דווקא אצל החמישה האחרונים נוצצות לו העיניים. הוא קורא ספרות עברית, שומע שירים באנגלית, ולומד גמרא בארמית, ההשוואה בין השלוש לא ממש עובדת לטובת הארמית. הוא יושב ב"טיש" של הרב מרדכי אלון, אך גם במופע האחרון של ריטה ורמי, בשניהם תראה אותו עם עיניים עצומות שר בדבקות. הוא ישתתף בהפגנות סוערות נגד פינוי היישוב "נוה יהופיץ" המונה שלושה קראוונים, אבל לא תראה אותו בהפגנה נגד חילול שבת. הוא בהחלט מכבד רבנים, אך המ"פ שלו הוא בשבילו אלוהים. הוא די מעריך כאלה שמגיעים להישגים ב"מפעל הש"ס", אבל מעללי הגיבוש האחרון של דובדבן יגרמו לו למבטי הערצה ולדפיקות לב של ציפייה.
גם אםהוא מרשה לעצמו לדבר איתך כל התפילה, אם תדבר איתו ב"תפילה לשלום המדינה" הוא לא ידבר איתך יותר. הוא סובלני כלפי החילונים ויגלה הבנה לעובדה שהם משתמטים מקיוםתורה ומצוות, אבל לא יכול לסבול את החרדים שמשתמטים משירות צבאי. אם תספר לו שאתה לומד כלכלה באוניברסיטה הוא יעריך אותך הרבה יותר מאשר אם תספר לו שאתה לומד גמרא בכולל. הוא ישתולל בטירוף למראה גול של נימני, אבל בשמחת תורה לא יהיה לו נאה לקפוץ ב"מוישה אמת".
הוא לא יחשוב שמוכרחים לגדל זקן ופאות, אבל על השפם שלו הוא בחיים לא יוותר.
הוא מזרוחניק, ואין לו מושג מה הוא יותר, דתי או חילוני.

הרב הלל מרצבך:

חיים ולדר היקר, 
שלום, קראתי את מכתבו של אורי אורבך ותגובתך לדבריו. אמנם מסכים אני איתך שישנו ציבור ד"ל (דתי לאומי), החי מתוך בינוניות בכל התחומים, כפי שכתבת. אך דע לך שישנו ציבור נוסף, שחי במקום אחר וגישתו שונה לגמרי. 
ברצוני לספר לך על שנים מחברי הממוצעים, בוגרי הישיבה בה אני לומד: 
א. הוא צעיר בן 24. יש לו ילדה קטנה. לאחר 5 שנים שלמד תורה בהתמדה מתוך בחירה חופשית אישית בישיבת ההסדר, ותרם לשמירת עמו בשירות צבאי בחטיבת גבעתי במסלול ההסדר של ישיבתו, עמד בהכרעה אישית גורלית: האם לקבוע כל ימיו לתורה, לבניין הרוחני של עמו, או שתפקידו לתרום לעם ישראל בתחומים אחרים. לאחר התייעצות עם רבותיו הגיע למסקנה שעניינו בחיים, יהיה בתרומה בתחום התעניינותו. הוא החל ללמוד רפואה, על מנת לתרום לעם ישראל, ולפרנס את משפחתו בכבוד, ע"י מיצוי כוחותיו, ורצון שלא רצה לחיות מתוך דחקות ונדיבות. 
הוא קובע עיתים לתורה, מדי ערב, בלימוד דף היומי בשקידה עצומה, למרות שזה על חשבון זמן איכות בביתו, וזמן התכוננות למבחנים בלימודיו ברפואה. הוא הקים שיעור תורה שבועי קבוע לחבריו הדתיים שלומדים עימו באוניברסיטה. הוא רואה בזה ערך עליון, להיות מחובר כל ימיו לתורה. בחופשת הסמסטר האחרונה, הוא יצא לשבוע התנדבות עם משפחתו למען ילדי קו לחיים. הוא כלל לא מבולבל, הוא יודע שהתורה היא המרכז, ומתוך התורה הוא לומד את לימודיו, מתוך שליחות ומסירות. 
הוא לא פוחד מחבריו החילונים שיקלקלו אותו, משום שהוא בנה את בניין האמונה שלו, מתוך התמודדות רצינית, בתקופתו בישיבה, וחבריו העקריים דתיים. הוא מכיר את הויות העולם הזה, ומבין את יחס התורה אליהם. יש לו: מחשב נייד, רכב, מצלמה דיגיטלית ופלאפון (אך לא טלביזיה), וברור לו, שכלים אלו מרחיבים את נפשו, ולא סותרים את עבודת ה' שלו, אלא ההפך. 
יש לו התלבטויות רבות נוכח המורכבויות שבהם נתקל בלימודיו, לאחר שהוא מתייעץ עם רבו, הוא יודע כיצד לנהוג בשאלות הרבות שבהם הוא מתמודד. הוא מיושב בדעתו, ומרגיש שלמות בכל תחומי חייו. 

ב. חבר נוסף, שרצוני לספר לך עליו: 
הוא צעיר בן 24, אשכנזי ונשוי לבחורה ספרדיה (העיקר אצלו זה היראת שמים, ומידות טובות, ולא הגזע שלה). 
אשתו צנועה עם כיסוי ראש מלא, אב לילד, וגר בגבעה בשומרון. בבוקר הוא קם מוקדם טובל מתפלל ותיקין לומד תורה בהתמדה (ללא קבלת שקל מהמדינה או מתורמים שונים), בצהרים הוא עובד בבניית הארץ, ובלילה הוא שומר על הגבעה שלו. יש לו תעודת בגרות, אבל הוא יודע בהחלט שהתורה היא עיקר חייו. הוא לא מתלבש ע"פ המודה, ואשתו לא עם פאה ונעליים נוצצות. לבושו יותר דומה למלבושו של אבותינו הקדושים. הוא שומע את מוזיקה יהודית אמיתית (כהגדרתו). הוא לומד הרבה תנ"ך, ומשתדל לחיות בצורה בריאה בגוף ובנפש, כדברי הרמב"ם. 
הוא מכיר בכך, שהוא לא צריך להיות גדול הדור, ולכן הוא לא מרשה לעצמו להתפרנס מכספים של לימוד תורה, אבל בשעה שהוא לומד, אין זה ממניעות חיצוניות, אלא מתוך רצון לעשות רצון ה'. הוא עובד קשה, ובעל כוח פיזי רב, ומרגיש שהוא ממצה את הכוחות שלו בכל התחומים, הוא חי בקישור ובקרבה אמיתית לקב"ה. 
כל תשעה באב, יש לו מנהג קבוע לעלות להר הבית, למקומות שהתירו לו רבותיו, ולבכות על חורבן המקדש. כאב השכינה בוער בנפשו, ולא רק באמירת קינות נוסח פולין או נוסח ליטא. 
המדהים הוא, ששני חברי הם אוהבים מאוד אחד את השני, למרות השוני הרב שבניהם. אמנם שניהם לא הגיעו להפגנה נגד פינוי ספק עצמות יהודים מלפני 2000 שנה בכביש 6, אבל שניהם התייצבו נגד פינוי אלפי יהודים חיים ובתי קברות ודאיים, ממקום משכנם בגוש קטיף. 

לסיום, בישיבה שבה אני לומד תלו בלוח המודעות את המאמר שכתבת, האם אצלכם גם יתלו גם את מכתבי? 
האם מבית המדרש שלכם ייצאו גם אנשים בריאים בנפשם, שירגישו שהם מממשים את כשרונותיהם, וחיים באושר? 
אתם, מעולים בלהוציא "אחד מאלף" גדול הדור בתורה, השאלה היא היכן כל האלף, שחיים מתוך דחקות, לחץ, עצבות ומחוייבות חברתית מתמדת, משום שהם לא זכו להיות ה"גדולים"? 
דרך אגב, אם תבדוק באמת, תגלה שגם אצלנו ישנם כמה גדולי תורה, שמשום מה לא זוכים להערכה אצלכם. 
חיים היקר, אני ממליץ לך להכיר את החברים שלי, אינני בטוח שמהישיבות שלכם ייצאו כאלו אנשים. אולי עם מעט פתיחות תזכו לראות שיש עוד סוגים של עובדי ה', אולי מעט יותר טבעיים, ולאו דוקא פחות יראי שמים. 

שנזכה לבירור רצון ה' באמת, 

בברכה רבה, 
[הרב] הלל מרצבך, 
ישיבת תורת החיים 
נווה דקלים (בינתיים יד בנימין)

בדיוק העתקתי את הקישור

לא אהבתי את הפעולה הזאת בגלל ההתמסכנות והלקאה עצמית הזאת, שבגלל שהתוכן שלה ממש לא רלוונטי לימינו נשאר רק ברמת רגשי הנחיתות בלי שום מסר בר יישום. שוב, כי לרוב לא מקריאים את התשובה השלישית.

השרשור שמצאתי בנושא מחיפוש גוגל הוא מלפני 10 שנים שווה קריאה!!!!!!!!!!!!!באמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! - נוער וגיל ההתבגרות 

והקישור המאוחר שמצאתי הוא מ2006 אבל כקרוב לוודאי שההתכתבות הרבה יותר עתיקה מזה כי כתוב שהתשובה השלישית "עכשווית" שם, ומאחר ותמיד שוכחים אותה, כנראה הוספה על גבי ההתכתבות הרבה יותר ישנה מ2006  דתילוני- דיון....

מא אתם יותר? חרדים או חילונים? - נוער וגיל ההתבגרות

היה זכור לי שאני הייתי זה שכתב שהקטעים פורסמו לפני יותר מ-20 שנה, אבל אף אחד לא כתב את זה בשרשור שקישרתי אליו...

אז בדקתי, וגיליתי גם את השרשור הזה, שבו אכן כתבתי את זה: נכון - הארי פוטר

תודה שהבאת אותו.

מצאתי מאמר של הרב יוני לביא על בסיס ההתכתבות הזאת.

אם כבר מעביר יופי את המסר על "להיות 100% בכל התחומים" בלי ההתישנות, הסטריוטיפ הלא מעודכן, והחיבור לדמות בעיתית. אפילו שגם המאמר הזה נכתב גם כן לפני קרוב ל10 שנים הוא לא נשען על אזכורי תרבות מיושנים, אלא על בחירות במסלול חיים, והוא נמצא בזווית חיובית ולא שלילית.

נראה לי שזה תחליף הרבה יותר טוב.

גאה להיות דתי-לאומי

על ידי הרב יוני לביא יום רביעי, מאי 8, 2013

קוראים לו שמוליק ואתם מכירים אותו. הוא גר בעיר ממוצעת, בשכונה רגילה, ויש לו משפחה חמודה וילדים מתוקים. יש לו קרובי משפחה חרדים, הוא עובד יחד עם חילונים, אבל הוא מגדיר את עצמו ‘דתי-לאומי’. והוא גאה בזה! הוא לא פוסל ולא מזלזל במי שבחר בדרך אחרת, אבל מאמין בכל ליבו בדרך שהוא צועד בה. הוא מתפלל בנוסח אשכנזי אך אשתו היתה רגילה לאכול קטניות מהבית. הוא הכיר אותה דרך חברים משותפים, הם יצאו במשך חודשיים וחצי, וזה מאוד התאים לו. לא שלוש פגישות חטופות ולא שלוש שנים של מגורים משותפים. מספיק זמן כדי להכיר את האדם שעומד להיות החשוב בחייך ולהתחיל לרקום ביניכם משהו משותף. לא הפריע לו בכלל שהיא מעדה אחרת. למען האמת הוא גם לא פסל הצעות של ‘חוזרות בתשובה’. ולא, אין לו שום מום גופני או בעיה נפשית. הוא גם לא גרוש. הוא פשוט מאמין במה שאמרו חז”ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים.

כל חייו שמוליק שואף לְחַבֵּר. הוא עובד במקצוע חופשי, אך הספיק להיות בישיבה חמש שנים, שבתוכם שילב גם שירות צבאי משמעותי. הוא היה קרבי ועד היום הוא משרת במילואים למרות שאם היה רוצה להתחמק מזה היה מצליח בלי בעיה. הוא לא חושב שמצווה להעלים מס, ואפילו שמח לתת חלק מהכסף שלו כדי לממן בניית הכבישים, עזרה סוציאלית למשפחות במצוקה וקניית טנקים ומטוסים. הוא יודע לקרוא ארמית בכתב רש”י אך גם להסביר באנגלית קלה לתייר מזדמן איך להגיע לכותל. הוא מזיל דמעה בצפירת יום הזיכרון וב’כל נדרי’ גם יחד, ומתרגש בטקס הדלקות המשואות כמו בהלל של ליל הסדר. החזה שלו התנפח מגאווה כשישראל שיגרה עוד לווין לחלל, כמו גם כשהבת שלו עלתה לשלב המחוזי בחידון התנ”ך וכשהבן בישר שיוצא להדריך בהתנדבות בקייטנה של ילדים חולי סרטן. אשתו לומדת לתואר שני אך תמיד אומרת שהעיקר בשבילה זה הבית והילדים. היא הולכת עם כיסוי ראש אופנתי, יפה וסולידי. פאות יוקרתיות ותכשיטים מנקרי עיניים זה פשוט לא הסגנון שלה. התענוג הגדול שלהם הוא המפגש בערב כשכל המשפחה אוכלת יחד, וכמובן סעודות השבת והטיולים של ימי החופשה. הם בעד להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים, והספיקו לבקר עד היום כמעט בכל מעין אפשרי. שמוליק יוצא לעבודה מוקדם וחוזר רק לקראת הערב, אך למרות העייפות הרבה הוא לא מוותר על השיעור הקבוע בדף היומי. הוא גם מקפיד לשמוע חדשות כשמזדמן לו. לא בגלל סקרנות. פשוט כי איכפת לו. זה העם שלו, האחים שלו. הוא מתאמץ לא לאבד את קהות החושים לשמע עוד פרשיית שחיתות או מעשה אלימות, ולעולם לא יפטור את עצמו באמירה ש’זה דברים שקורים א-צ-ל-ם…’. הוא לא פוחד כל הזמן ‘להתקלקל’, אבל חשוב לו לשמור על עצמו ועוד יותר מזה על הילדים שלו מלהחשף לדברים שעלולים לפגוע בהם. הוא מאמין גדול בפתיחות. לא כזו של לספוג הכול בלי אבחנה, אלא להיות פתוח לכל הטוב שהקב”ה הביא לעולם ולבחור מה מתוך זה לצרף לעולם הפרטי שלו.

הוא לא ישתולל בהפגנה נגד פינוי עצמות ספק יהודים מלפני אלפיים שנה, אך כאב לו מאוד חורבן גוש קטיף והוא לקח את המשפחה להפגין כדי לבלום את ההרס. בארון הספרים שלו לצד “אורות” ו”מי מרום”, יש גם “קובץ שיעורים” ו”אמונה וביטחון”. השילוב שלהם נראה נורא יפה על המדף, אך עוד יותר מזה בתוך הלב והראש. יש אצלו בארון ספרים של גדולי ישראל מכל החוגים ולא רק של אנ”ש המצומצם. הוא חושב שלא צריך להתפשר בפסיק על השולחן ערוך, אך מודע לכך שההלכה לוקחת בחשבון את נסיבות המציאות ואת מצבי הדחק, ויותר משהיא צבועה בשחור-לבן היא פורשת מִנְעַד רחב של סולם צבעוני הניצב בארץ וראשו מגיע השמימה. הוא גאה בישיבות ההסדר, במכינות הקדם צבאיות, במדרשות לבנות, בפורום תקנה ובבתי הדין לגיור, מוסדות שלא יכולים להתקיים באף ציבור אחר. הוא מאמין שיש סוגים שונים של עבודת ה’ ושל עובדי ה’, ושייתכן גדולי תורה גם אם הם לא שייכים לציבור ‘שלו’. הוא לא רוצה לחיות מהקצבות ומילגות ומעדיף להיות “נהנה מיגיעו” למרות המחיר האישי שהוא משלם על זה. הוא מאמין שהדרך שלו איננה פשרה, דרך של מי שלא הצליח להחליט האם הוא דתי או חילוני ומנסה להיות שניהם ביחד. הוא מבין שהאמת אינה נמצאת בקצה כזה או אחר אלא דווקא במקום שבו הקצוות נפגשים. הוא מאמין בדרך חיים שלא נועדה רק להוציא “אחד מאלף” – גדול הדור בתורה, ולהותיר מאחורה אלף שחיים מתוך דחקות, לחץ ותסכול על שלא זכו להיות בראש הפירמידה. הוא דוגל בדרך שתוציא אלף יהודים שיהיו עובדי ה’ בשמחה, אנשי עמל, חקלאים, אנשי היי-טק, מורים, וכמובן תלמידי חכמים, המכבדים זה את זה, ומוקירים גם את מי שאינו תלמיד חכם כמותם. הוא מאמין בתורה שלימה וחי חיים שלמים. הוא דתי-לאומי.

תודה לאורי אורבך, חיים ולדר והלל מרצבך.

אני רואה שהוא מזכיר "טיש של הרב מרדכי אלון"

ממש מצא מין את מינו....

אבל לדעתי (שיכולה להשתנות) אני חושבת שאין בעיה כי כל אדם עושה דברים רעים אבל יש בו גם משהו טוב...

אז אני חושבת שאם לך הפעולה הזאת השפיעה ואין בה בעיה אז אין בעיה.

אני לא זוכרת יש איזה שבת אחת (כאילו פרשת שבוע אחת שאני לא זוכרת איזה...) שאבא שלי תמיד אומר משהו על זה שהיטלר בסופו של דבר נולד לא נולד בתור רשע אחר כך הוא נעשה רשע... קיצור אבא שלי אומר את זה לא בדיוק ככה אבל קיצור אף אחד לא נולד רשע ואם בהתחלה הוא אמר ועשה דברים טובים ואחר כך רעים אז זה לא אומר שעכשיו אסור ללמוד מימנו שום דבר (מהדברים הטובים כמובן)... קיצור לא זוכרת איך בדיוק זה הולך אבל לבנתיים אני לא חושבת שיש בזה בעיה בטח שאני לא חושבת שיש בזה בעיה אם זה היה עוד ליפני הסיפור איתו...

חס וחלילה אני לא זילזלתי בשואה ולהבדיל מולדר אבל זו דעתי הקטנה לבנתיים.

ואת הפעולה הזאת אפילו צריך, כיוון שהיא ממש חשובה.

בגילאים קטנים פשוט לומר להם שם בדוי, ובגילאים גדולים, להסביר שכמו שאנחנו לא נמנעים מלקחת את הטוב במקומות רבים אחרים, גם כשהאדם הוא רשע אז כך גם כאן.

סיפור נפלא שממחיש את העניין (אנחנו לא נמנעים מללמוד את דברי אריסטו).

"[תלמידיהון אשכחן להו לאריסטו סבא דיוון יתיב בביתא ואכיל תרנגולתא בידיהו] מעשה באריסטו, מפילוסופי יוון, שמצאוהו תלמידיו יושב בביתו ואוכל תרנגולת חיה בידיו. אמרו לו תלמידיו: "רבנו! הרי אתה לימדתנו אתיקה וכעת היית כאחד הריקים". אמר להם: "תלמידיי! ממה נפשכם? והרי גם גיאומטריה לימדתי אתכם, ולא שאלתם האם אני משולש."

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!