רק קצת מידע על איך נראה הטרול. כפי שהיכרתי אותו. בשעה שהוא כותב את הדברים הכביכול שנונים. ולעגניים.

הוא בעצם עושה כל מיני תנועות עם הפה - תנועות של אדם שחי בתוך בועה של נוכלות, זמימות, דרמטיות של מחזות שטניים, וכן הלאה. ואת כל זה הוא מכסה על ידי כישרון של תיאטרליות שנונה, שתחילתה טיפשות (כי הוא לא בודק את הדברים שהוא מדבר עליהם, אלא בצורה שטחית, בכדי חיי ההטרלה, כמה שצריך באופן מינימלי לכסות את מה שהוא קיבל על עצמו להטריל) וסופה גאווה (כי תמיד נדמה לו שההטרלה "הצליחה". - כמו שמלכתחילה הוא מסתמך על מידע לא אמין ולא בדוק כך גם בסוף - והמידע הלא אמיתי שכביכול נגלה לעיניו בסוף - מביא אותו לגאווה בלתי רגילה, לתחושת שליטה בעולם כאילו הרייך השלישי וכל חזונו של הרייך השלישי התגשם לנגד עיניו בחיזיון שהוא לדעתו כמו "בפועל ממש". וזה מביא אותו לכזאת גאווה. שהוא עושה וממשיך את כל הנ"ל - הלעגניות, הדחייה, רצון הרחקה ושנאה, גם כשכלפי חוץ הוא כביכול מציג דמות אדם שכולו "אהבה" - והוא ממשיך את הכל בתיאטרליות השנונה, שכולה שקר וגאווה ולעג - זה היה ניכר, במלוא העוז, שהוא חש אותו כ"און" (אחת מהמילים האהובות עליו - הוא לא השתנה בין אז להיום) - זה היה ניכר מאוד, באותם שנים שהוא חשב שהנה הנה נגלה לעיניו איך אני נופל כחוטא גמור כביכול - והוא הצדיק, שכביכול חס עליי - וגם קיבל דברים לכאורה שהיו נראים לו שכיוון שהבעתי דברים (סגוליים לחלוטין, לא שונה משאר כל הקודים שאני כותב, אבל דברים שמעידים על איזה קשר או קשר אפשרי על זכויות צניעות שיש - ובכן - בעיקר לאישתו, ולא לו, כיוון שהוא ידע שיש בו איזה מקום שונה מבחינת הקודים שהוא היה רוצה (כמו "כוהן")) אבל זה הספיק לו כדי להתלהב ממני על זה שהערכתי אותו - ולרדוף אחריי כל החיים - תוך התנהגות מליאת שנאה וטיפשות שהוא התנהג בהם. וגם להתגאות ש"הינה הינה הוא תפס את החוטא וראה במו עיניו איך שהוא נופל ונכשל בחטאתיו". ובעיניו זה עצם הניצחון. ואין דבר שממלא אותו שמחה יותר מזה. שהוא חושב שהוא הצליח ליצור השוואה לכאורה בינו לבין האחר (אני) - ולהראות את מעלותיו. וגם להוציא את עצמו כביכול "צדיק" בעיני אחרים (מה שהיה כמובן, זמני בהחלט - כיוון שהוא חושב ש"צדיק" (או גם לפחות "צודק" יותר מ"טועה") זה על פי מה שנראה להם אולי באותו רגע, והוא לא מבין - בעיקר הוא שמח מאוד להתעלם מהעובדה שלמעשיו יש השלכות ארוכות טווח - גם למעשים שהוא עושה במקום שכביכול מבטיח לו יציבות - אבל הוא לא מעוניין להקשיב לדברים שאומרים לו שמה שקובע את היציבות זה יותר ה"ראוי" מאשר איזה הבטחה שנראית לו בפועל, בלי הבנה מוסרית או התייחסות ותפיסה של "ראוי")

הוא כמובן ידע - הוא עצמו ראה אותי כאדם שנועד ובעל יכולות. והוא ציפה ממני לגדולות.

אבל הוא חשב, ורצה מאוד, שזה יהיה הכל, כפי שהבהרתי 'תחת שליטתו'. (מה שנקרא "ממשלת בובות" או "רפובליקת בננות" - כמובן - אף אחד אז לא חשב על "ממשלת" אלא על "גדילה בתורה" (אולי הוא דמיין, שאני יש לי איזה "תאוות שלטון" בטיפשותו המדומיינת, או איזה "שאיפה פוליטית" לפי הזיותיו, או שאר הזיות שהוא רגיל מומחה בהן מאוד) ) על כל פנים, הוא היה עסוק תמיד בהמצאת והזכרת - תוך שהוא מאמין בי באמת - ברצינות, ולא כמטריל - אבל בד בבד, במסתרים, חרש מזימות ומחשבות, על חשדותיו בי. ושלכן חשב שאומנם כל מה שהוא אומר (כל ההבטחות, שהוא רואה מבחינתו, ביחס אליי) יהיה - אבל יתקיים רק לפי פרשנותו ולא לפי פרשנותי.

*ייתכן שבהתחלה הוא החשיב את עצמו לממש בקודים של "כוהן". למרות שהוא ידע, שדרכו פסולה בעיניי מכל וכל בענייני אמונה.

(אבל הוא הסתמך על המדרש שאמרתי לו, והוא חש שאני מתייחס אליו (אני אולי חשבתי על " מי שהוא" ומי שהוא קשור אליו. אבל לא אמרתי שהוא ספיציפית נחתם ככזה - היו לו אולי פוטנציאל מסויים, אבל הוא חשב שזה אומר שרק הוא והוא והוא. ואני, גם למעשה לא אמרתי לו כלום - רק הוא אהב לדמיין את עצמו על פי מה שהוא ראה ממה שאמרתי ומידת ההתלהבות שהייתה נראית לו לכאורה. וזה הספיק לו לגרור את עצמו בכל הגאוה והטיפשות), ביחס לזכויות של צניעות ושל שידוכים. וזה הביא אותו לכל אותה גאווה)

[[[ יש מדרש אחד כזה בחז"ל

עליות וירידות.

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

(כתבתי לך בפרטי)