טיפים לפני שאני מתחרפנת

ג' שבט 22:38
כבר כמה ימים הבית נראה כמו גיהנום הבאתי עוזרת ועדיין אני לא מצליחה להשתלט לא על הבלאגן ולא על הילד בן ה2 שמבלגן. הייתי רוצה לקחת הכל בפרופורציות. קשה לי ככה אני בסטרס תמידי כולם אומרים לי להתבגר. אני רוצה לעזור לעצמי ולא יודעת מאיפה. קשה לי שלא הכל מושלם ואני נדפקת מזה.
ד' שבט 10:04

אני מה זה מבינה אותך, אין לי להגיד לך שום דבר חוץ מלהזדהות ולהגיד לך שאת כמו כולם, (רק שהנשים ה"מושלמות" שעושות הצגות כאילו הכל מושלם אצלן לא יודו בזה, לא אומר שלא קיים אצלן)......

שאלו החיים ושזו המציאות הנורמלית פחות או יותר....

 

ויש מצב שזו תקופה וגיל שנתים זה גיל באמת  מהמם ומצחיק אבל טכנית יחסית קשה מבחינת הבלגן והעקשנות וכו' - ואח"כ יותר קל 

 

נראה לי גם צריך להחליט להיות שמחים גם כשהבית מבולגן, אני גם עובדת על עצמי - לא יכולה להיות רגועה כשהבית לא מסודר, זה משפיע עלי מאוד - אבל האמת שבבית עם ילדים אין בזה הגיון- אז לעולם לא נרשה לעצמנו להיות שמחות? למה לאמלל את עצמנו? תהיי שמחה למרות הבלגן, אז מה אם לא הכל מושלם, הבלגן לא באשמתך - הילד מבלגן לא את, יהיו ימים שתתגעגעי לבלגן ולצחוק של הילדים מן הסתם..........

אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט' שבט 16:03
תשאירי שטח בסלון או איפשהו שבו מותר לצעצועים להיות מפוזרים על הרצפה.
תבחרי מקום הגיוני, מקום שבו כבר עכשיו הילד משחק ויש בו צעצועים מפוזרים..
ואת שאר הדלתות בבית לסגור.

אם עדיין יש בלגן בשאר החדרים, כנראה שהבלגן לא קשור לילד אלא לזה שאין מקום מוגדר לכל דבר.
ייקח קצת זמן, לאט לאט תראי מה הדברים שמסתובבים ונשארים בחוץ ומעצבנים, ותמצאי להם מקום.
למשל, סלסלה לדואר ושמונצס קטנים, מפתחות, חלקים שנשברו מדברים ואת לא יודעת ממה ולא בטוחה אם לזרוק, ועוד כהנה וכהנה. תמיד יש כאלה, פשוט צריך שיהיה להם מקום ואז הבית מסודר.
פינת פלאפונים ומטענים.
לפעמים זה אומר שצריך לקנות עוד מגרות או להוסיף מדפים בארון. זה לוקח זמן וגם קצת ניסוי וטעייה אבל ככה זה בית..

ואת הצעצועים צריך לסדר למקום כל ערב כשהבלגניסט הולך לישון.. אחרת באמת נהיה בלגן מטורף. ואם אפשר, להשתדל להכניס משחק אחד לפני שמוציאים עוד אחד, או לאסוף תוכן של מגרה אחת אחרי שהוא רוקן את השנייה..
י"ט אדר א 21:41
לעשות עבודה פנימית שיש שלבים בגידול ילדים. יש תקופות שילד יודע יותר לשמור על סדר או שיש אחים גדולים שעוזרים ויש שלב שיש יותר בלאגן ועדיין אנחנו הורים בסדר גמור. לא מזניחים בכלל, פשוט אפשר לגמור את החיים על סדר.. קצת לקבל את זה ופחות להתבאס. סדר חשוב לשקט הפנימי שלנו וזה בסדר שזו השאיפה. אבל יש תקופות שמרפים.
לשמוח שיש שובב קטן ולזכור לקשר בראש בין הבלאגן לחיוך והצחוק שלו, לרגעי הנחת שלנו מהחוכמות שלהם. לתת הקשר חיובי גם לבלאגן, זה בראש שלנו.

פרקטית לאפשר פחות משחקים מבולגנים יחד. משחקים גדולים קל בקלות לאסוף ופתאום יש סדר. לשמור משחקים עם המון חלקים רק לזמנים שיש לנו כח גם לאסוף אחכ.
אני מרשה להשאיר על השטיח של המשחקים קצת משחקים מפוזרים אבל רק שם. השטיח צבעוני וגם אם יש עליו קצת משחקים כל עוד שאר החדר מסודר פחות או יותר זה נראה לא רע בעין.
כ' אדר א 03:47

מדהים כמה סדר הוא בעצם שאיפה לאסתטיקה ורוגע בעיניים.

ב' ניסן 18:26
אולי זאת התשובה שאת מחפשת.
את מרגישה שהבלאגן גורם לך לחוסר שקט. הרבה אנשים כמוך. הרבה סטודנטים למשל מסדרים את החדר לפני שהם מתחילים ללמוד. מראה חיצוני משפיע על הנפש. סדר עוזר להגיע לתחושת שלווה.
אבל השימוש שלך במילה "סטרס" גורם לי לחשוב שאת הופכת בין הדברים.
לחץ נפשי זה לא ביטוי נרדף לחוסר שקט. סטנדרט שרוצה להגיע למצב סדר "מושלם" (מילה שלך), הוא לא נפוץ באותה מידה שחרדה גורמת לצורך בסדר.
מאפיין משמעותי של אנשים חרדתיים הוא הצורך הדחוף בסדר מושלם (ביחס לאדם הממוצע) באופן כפייתי. אלו מילים שנשמעות אולי קיצוניות, אבל כמובן שיש טווח רחב של העוצמה (כמה חרדה, כמה סדר, כמה משמעותית הכפייתיות). המצב הקיצוני ביותר הוא ocd - אנשים אומרים שיש להם ocd כל הזמן, זה קשקוש. אחוז הלוקים בהפרעה נמוך מאחוז אחד. אנשים פשוט לא יודעים מה התסמינים האמתיים של ההפרעה. ה"טקסים" הלא רציונאלים שמבצעים אנשים עם ocd נובעים באופן ישיר מחרדה קיצונית.
אז אני לא מאבחנת אותך כחרדתית ולא ככפייתית, אני רק מסבירה למה אני חושדת שיש לך סטרס פנימי שאת רוצה להשקיט בעזרת סדר חיצוני. דבר שכנראה גבר בימים האחרונים. אבל את לא יכולה להגיע לרמת סדר שתאפשר מנוחה נפשית.
אם את בסטרס תמידי תלכי לטיפול!!! וטיפשות לחשוב שיש קשר בין לחץ לבגרות. לחץ קיצוני במקרים רבים נובע מדברים פנימיים, מה שעושה רושם לכך שהלחץ מיותר ולא רציונלי. אבל אם תביני למה את מרגישה ככה, את תביני למה הרגש שלך "הגיוני" לחלוטין. למה את מרגישה מה שאת מרגישה. ואם תביני את המצב כפי שהוא באמת, תוכלי למצוא דרכים יעילות יותר להתמודד עם הרגשות מאשר לעשות סדר בבית.
כתבתי הרבה דברים, מקווה שהם מספיק מובנים והלוואי תקחי אותם ברצינות. יש לך תינוק בן שנתיים, הוא צריך אמא רגועה. את זכאית לטיפול פסיכולוגי במחיר סמלי ביותר דרך קופ"ח.

זה לא בטוח