אני בלחץ תרגיעו אותי.שנה טובה ומתוקה
אני מורה ועם הטירוף שהולך בבתי הספר אני ממש חוששת!! אני בהריון ברוך השם ויש לנו תינוק ומה אני עושה??? אני לא יכולה להישאר בבית מי יודע מתי הטירוף הזה ייגמר?
הסיכון שלך להינזק הוא ממש קטן..נעם85

לא יותר גדול משפעת (שנשים בהריון נמצאות בסיכון גדול יותר לסיבוכים שלה)

ההבדל הוא בעיקר בהסיטריה, תסתכלי על נתונים, מי החולים קשה.

 

גם אני בהריון ועם תינוקת, יותר חוששת להדבק בשפעת מבקורונה

ואגב, אני לא חושבת שהקורונה תעבור אי פעם,נעם85

אלא שהיא תהפוך לחלק משגרת המחלות השכיחות שלנו ונלמד לחיות איתה ולהתחסן ממנה

מסכימהים...
במיוחד עם האומיקרון שמתפשט מהר אבל זו מחלה קלה.
ככה כולם יתחסנו טבעית ומקווה שנוכל לחזור לחיים נורמליים בקרוב
זה באמת מלחיץ אני לא חושבת כמו נעםאוהבת את השבת
יש פה באמת סכנה!
לדעתי תקני מסכות n95 ותקפידי לא להוריד בכלל!
וגם תמיד להיות ליד חלון פתוח בכיתה ונגיד חדר מורים לא להיכנס
כן מסכימנ עם נעם שגם שפעת מסוכנת!אוהבת את השבת
בטח בחורף הזה שיש זן יותר אלים..
אבל קורונה מסוכנת פי כמה וכמה..

הייתי עושה השתדלות מיוחדת בשבועיים הקרובים כשההדבקה כ"כ מטורפת!!
התחלואה מהאומיקרון קלה יותר משמעותית.נעם85

הוא מדבק יותר אבל אלים פחות.

תסתכלי כמה נשים בהריון מאושפזות כרגע מסיבוכי קורונה.

משפעת יש הרבה יותר.

(אני לא קונספירטיבית, מחוסנת שלוש פעמים, אבל רואה את הנתונים, ורואה שהם בהחלט מרגיעים, ואפילו מעוררים תהיה על הנחיצות של ההגבלות)

נתונים מynet היום:נעם85

יש כרגע למעלה מ72,000 חולים פעילים.

מתוכם מאושפזים 307 חולים.

מתוכם חולים קשה 134.

 

זה אומר פחות מחצי אחוז  מאושפזים, פחות מחמישית אחוז חולים קשה!

 

יותר מ-16 אלף מאומתים אתמול: עשרות חולי קורונה אושפזו, 134 במצב קשה

 

ממש לא רואה סיבה ללחץ.

ומתחילה לחשוב שהנזקים הלימודיים, הנפשיים והכלכליים לא מצדיקים את מדיניות הבידודים.

את החולים קשה מתוך המאומתים של אתמולתמיד להודות
תראי עוד שבועיים.

החולים קשה שיש היום זה מהתחלואה שהייתה לפני שבועיים ולכן החישוב שלך לא נכון.

יכול להיות, בא נראהנעם85
יש לך סיבה לחשוב שהפעם יהיה שונה?תמיד להודות
תמיד רואים את החולים קשה כשבועיים אחרי ההדבקה כי לוקח זמן שהמצב מדרדר. אין סיבה שהפעם יהיה שונה גם בכל העולם ראו את זה.

אמנם עבר שבוע, אבל האחוזים לא עולים.נעם85
ב"ה.
עדיין לומדים את ההתנהגות של הזן הזה.
(כמובן שמספר החולים עולה מאוד, אבל אחוז החולים קשה רק יורד)
מראש לא חשבו שהאחוזים יהיו כמו בזנים קודמיםתמיד להודות
אבל את מערכת הבריאות מעניין כמה חולים יש במספרים מוחלטים ולא כמה אחוז זה.

לצערינו מספר החולים קשה עולה בהתמדה במספרים גבוהים והסכנה למערכת הבריאות מוחשית מאד.

רוב הסיכויים שבשבועות הקרובים מספר החולים המאושפזים מקורונה יהיו יותר מחולי השפעת וכמובן שהם יצטרפו לחולי שפעת ושאר מחלות החורף ורם לא יקרה פה נס אז מערכת הבריאות שלנו תהיה בבעיה קשה.
אבל השרשור לא על מערכת הבריאותנעם85
אלא על לחץ של אישה בהריון מהקורונה.
ובהקשר הזה אני עדיין חושבת כמו שחשבתי לפני שבועיים וכמו שהאחוזים מראים, הסיכון להנזק קטן מאוד. קטן כנראה הרבה יותר מהסיכון שבחרדה
לא נראלי שהוא קטן יותר מחרדה, וזה משפיע גם עליה כי לא יטפלואוהבת את השבת
כ"כ טוב עוד מעט במי שיגיע..

וחרדות יש לנשים בהריון כל הזמן מהרבה דברים.. לא נראלי שזה פקטור משמעותי, מה גם שיש מה לעשות בפועל כדי להתמגן מקורונה ומשפעת, ששתיהן מסוכנות בהריון.
עם זה אני מסכימהתמיד להודות
הסכנה לה אישית לא משמעותית אבל אני הגבתי לגבי מספר החולים קשה לא לגבי רמת הסיכון שלה
מאיפה את מביאה את כל ההפחדות האלו?מיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ד בשבט תשפ"ב 08:28
>כבר שבועות אומרים את זה- יהיו מאות חולים קשה, יגמרו מכונות הנשצה, יהין יותר מחולי שפעת… אמרו גם שיהיו כמויות של ילדים מאושפזים ושצריך להתכונן ל״הצפה״
ובינתיים שום שבר מזה לא מתגשם
אם זה לא היה קורונה בכלל לא היית יודעת שיש מאושפזים בבתי חולים זה עד כדי כך לא משפיע.
מה שמשפיע על מערכת הבריאות כרגע זה בידוד של רופאים ואחיות. בארה״ב כבר החזירו אנשי צוות חולים! לעבוד.
רמת ההפחדות השיטתית פה בפורום ממש לא תואמת את המציאות. (וזה לא את בלבד כמובן) אפילו פרויקטור הקורונה לא מסתובב ומפחיד אנשים ברמה שעושים פה.
מספיק.
יש פה ממש הגזמה כללית, תפתחו חדשות ותקראו לבד את המצב. לא בערוצים של מתנגדי חיסונים, ולא פה. פשוט חדשות. פשוטות. דיווחים מבתי חולים. רופאים ואחיות בשטח.
תסתכלו במספרים של החולים לבד, זה מפורסם בכל יום מפורסמים מספר החולים קשה, מונשמים, חולים משפעת, יש נתונים על הכל.
כבר במערכת הבריאות יש קולות שקוראים להפסיק עם הטירוף, ואפילו אלו שלא- לא עוסקים בהפחדות מטורפוך כמו שיש פה בכמה וכמה שרשורים.
מקריאה בפורום באמת ניתן לחשוב שהמדינה קורסת מרב חולי אומיקרון ושכולם הולכים לפתח לונג קוביד חמור , שכמובן הרבה יותר גרוע מאשר להיות בבית חודש בלי פרנסה ובידוד נפשי לילדים מתחת לגיל חמש וכולנו צריכים להישאר בבית שבוע על כל אפצי. זה מוגזם מכל כיוון אפשרי


סתם דוגמא מהבוקר/ נכנסים לאתרי חדשות ואין אף כותרת על קורונה! אפילו לא אחת! בשיא ה״מגיפה״ . ואם יש זה לא על חולים אלא על התנצחויות בין רופאים… נראה לי שזה יותר מהכל מראה מה באמת המצב בשטח ושהוא רחוק מאד מכל ההפחדות והקריסות למינהם

ואת זה צירפתי אתמול כבר למי שרוצה להבין לאן הרוח נושבת גם בקרב האנשים האמינים ביותר

איגוד רופאי בריאות הציבור: "להתייחס לקורונה כמו למחלות אחרות". פרופ' רהב: "אנחנו עוד לא שם"

מסכימה עם כל מילה. ממשהמקורית
אני אכן קוראת ועוקבת אחרי הנתוניםתמיד להודות
לא אמרתי שכרגע מערכת הבריאות בקריסה אבל מה שאמרתי , שאם לא יהיה נס ומה שקורה בארצות אחרות שמקדימות אותנו יקרה גם אצלינו אכן מערכת הבריאות תהיה בסכנה בסוף החודש / תחילת פברואר.

אין לי יכולת לחזות את העתיד ואני גם לא מתיימרת ומקווה ומתפללת שהתחזית לא תממש אבל מניתוח של הנתונים קל לראות שהסכנה לא כזו רחוקה.

גם בתרחיש האופטימי שבו על כל 1000 מאומתים רק 2 אנשים יחלו בצורה קשה, היות ואנו צפויים כבר בשבוע הקרוב להגיע למעל 300,000 מאומתים ביום זה אומר שיהיו 600 חולים קשים חדשים ביום. זה אכן מספר שמערכת הבריאות תתקשה להתמודד איתו ובארצות הברית לדוגמא שמקדימה אותנו בשלושה שבועות זה כבר המצב בהרבה מאד מדינות.

גם בגל הרביעי מערכת הבריאות הייתה על סף קריסה ומנהלי מחלקות הודו שהחולים לא מקבלים טיפול מירבי ויש כאלו ששילמו על זה בחיים, היה גם מקרה של גבר שחטף התקף לב שבסבירות גבוהה מאד חייו היו ניצלים לו היה לו מכונת אקמו להתחבר אליה אבל לצערו כל המכונות היו תפוסות עי חולי קורונה.

גם בצוות המייעץ לראש הממשלה, המומחים שנוקטים עמדות מאד אופטמיות לגבי רמת התחלואה חוזים שנגיע ל1200 מאושפזים כמו בשיא של הגל הקודם. רק שבשיא של הגל הקודם בתי החולים לא היו מלאים באנשים עם תחלואת חורף והרבה פחות אנשי צוות חלו והיו מבודדים (חלק מהמבודדים באמת לא יכולים לעבוד כי לא מרגישים טוב) וכבר אז עם הנתונים היותר מעודדים המצב לא היה טוב.

בשורה תחתונה, אם מסתכלים לנתונים בעיניים ולומדים ממה שקורה מסביב האומיקרון בהחלט פחות מסוכן אבל בכמות הדבקה כזו הסיכוי שמערכת הבריאות תתמודד עם המצב ביעילות מירבית לא גדול.
מאיפה הבאת שתיים לאלף?מיואשת******
בשבוע האחרון נדבקו 280 אלף אנשים
נכון לעכשיו יש 380 חולים קשה לפחות חצי מהם הם מלפני השבוע האחרון עד כמה שהבנתי.
זה ממש לא מסתדר עם המספרים שהבאת
המצוקה במערכת הבריאות בארה״ב וגם פה, נובעת מבידודים מפגרים יותר מאשר מספרי החולים.
כשמלא אנשי צוות יושבים עם ילדים מבודדים בבית סתם בלי שום הצדקה רפואית למשל, או שיש ארבעים אחוז של בדיקות חיוביות כוזבות באנטיגן ורופאים בבידוד בגלל בדיקה כוזבת. אז חסר הרבה אנשי צוות ויש בהחלט בעיה במערכת הבריאות.
אני דיברתי על ההפחדות שהולכות פה לגבי להידבק באומיקרון. ועל ההפחדות על זה שצריך להתבודד בכוח ולא להתיחס למחיר הנפשי של הילדים בכלל וכן הלאה הרוח הנושבת פה מכמה שרשורים.
הפחד ממערכת הבריאות צריך להיות שווה או גדול יותר לגבי אנשים שנדבקים בשפעת או מפתחים דלקת ריאות ומחלות חורף מסוכנות אחרות שלא יהיה להם מענה כי- אחת הסיבות לפחות- הרופאים והאחיות בבית עם הילדים שלהם . לפחות קיצרו עכשיו לשבעה ימים מי שחלה. כי מבינים שעשרה זה חסר הצדקה.. אבל
אם היו ממשיכים עם עשרה עוד יותר חוסר באנשי צוות. וכל מי שיצא לו באנטיגן שלילי (חמישים אחוז לא אמין) ובא לעבודה והדביק את כל הרופאים והאחיות שעובדים איתו (מכירה אישית שתי מקרים כאלו)
מרב דברים עקומים שהולכים פה במדינה קשה לדעת לאיפה להסתכל.
את החולים קשה לוקח בערך שבועיים לראותתמיד להודות
כלומר אם את רוצה לדעת כמה חולים קשה מתוך החולים את צריכה לבדוק את כמות החולים קשה שהתווספו ביום (כמות ברוטו לא סך הכל הגידול שלוקח בחשבון ירידה של חולים שהחלימו / נפטרו) ולהשוות לכמות המאומתים שהייתה שבועיים לפני.

בדיוק בגלל זה למרות שהצפי שכבר השבוע נגיע ל300,000 מאומתים ביום אין מפי שמערכת הבריאות תהיה בקריסה כבר השבוע אלא בעוד שבועיים / שלושה. את המספר של שני חולים קשה לכל 1000 מאומתים הבאתי מהערכה מאד אופימית של גורמי מקצוע בהתחשב בכך שהאומיקרון הרבה פחות מסוכן ובהתאם לנותנים שרואים בשאר העולם.

אם יש לך בעיה עם הפחדות אחרות את מוזמנת לענות עניינית למי שכתבה הודעה שבענייך מוגזמת. לא זכור לי שאני התייחסתי פה לחובת הבידוד אלא כתבתי לעניין הסכנה למערכת הבריאות.

ולא, זה לא הגיוני להתייחס לזה כמו כל מחלת חורף אחרת כי זה פשוט לא דומה ואין שום שנה שהיה צפי לכל כך הרבה מאושפזים בגלל שפעת/ דלקת ראות / כל מחלת חורף אחרת וכמובן שהחולים בקורונה מצטרפים לחולים במחלות חורף אחרות העומס על בתי החולים כפול ומכופל.
זה לא מה שאמרתימיואשת******
אמרתי שמי שצריך לדאוג מהעומס על בתי חולים זה כל מי שחולה בכל מחלת חורף ולא רק באומיקרון
ושהעומס על בתי חולים מושפע הרבה גם ממחסור באנשי צוות שנובע ממדיניות בידודים משוגעת וחסרת הצדקה או הגיון.
ברור שכולם צריכים לדאוג מהעומסתמיד להודות
זה בדיוק הבעיה שאם מערכת הבריאות בקריסה כל אחד שמגיע לקבל טיפול בבעיה (גם יולדת וגם מי שצריך ניתוח אפדנציט ובטח כל האנשים שמחכים לטיפולים לא דחופים רק שמשפיעים מאד על איכות החיים שלהם שזה כבר עכשיו בתי חולים דוחים) ולכן בדיוק עד היום נעשו מאמצים והגבלות כדי לא להגיע למצב הזה.

וזה בדיוק הסיבה שמי שלא מתחסן כל כך משפיע על המחוסנים ולא כמו הטענה שלהם שכל עוד אתה התחסנת מה אכפת לך אם אני מחוסן, כי הם תופסים מקומות בבתי חולים וזה משפיע על כולנו.

אין ספק שהבעיה של מערכת הבריאות היא גם הבידודים וזה מאד מקשה על ההתנהלות אבל גם אם יחליטו מהיום שאין בידוד לאנשי צוות רפואי עדיין מערכת הבריאות תהיה בבעיה (שלא לדבר על כך שחלק מהמבודדים לא מסוגלים לעבוד כי הם לא מרגישים טוב ועל הסכנה שלשחרר אנשים שאולי מדבקים לטיפול בקרוב באנשים שהמערכת בחיסונית שלהם לא משהו ואם הם ידבקו הם בדיוק האנשים שאצלם זה יהיה תחלואה קשה)
אפשר כבר לרדת מזה? אין הבדל במאושפזים כמעטמיואשת******
בין מחוסנים ללא מחוסנים. די. כבר הביאו פה אפילו גרפים למינהם ואפילו במערכת הבריאות כבר לא מדברים על זה.
אולי במונשמים, אבל לא במאושפזים בכללי.
ואגב חיסונים אם כבר הזכרנו
פגיעה במערכת החיסונית: ארגון הבריאות העולמי מתריע מפני מנות בוסטר נוספות נגד קורונה



ועוד דרך אגב הלכתי לקרוא קצת בעקבות דברייך וראיתי שרופאים מצהירים שבבריטניה, הונגריה והולנד כרגע אחוזי המאושפזים יורדים (לא רק שלא עולים בכמה שחשבו אלא יורדים)
חושבת שצריך להיזהר בגבולות ההגיון , להתחסן בגבולות ההגיון(לא לשלוח אנשים לחיסון רביעי שלא אושר בשום מקום בעולם ואז לומר להם אופס הרסנו את מערכת החיסון שלכם מרב התלהבות, למשל…) ולהפסיק להיות בהיסטריה כי זה מחוץ לגבולות ההגיון. זהו, נגמר לי החשק להגיב
בוודאי שיש הבדל גם ברמת התחלואהתמיד להודות
וגם במשך האשפוז.

וחוץ מזה שהקורונה לא התחילה ונגמרה באומיקרון בזנים הקודמים זה היה עוד יותר מובהק.
אין הרבה קשר בין הזנים הקודמים לעכשיומיואשת******
זה ממש לא רלוונטי בעליל הביא נתונים מזנים קודמים לעכשיו.
ואם תשחקי קצת עפ הגרפים ולא רק מגיל שישים, תראי שאין הרבה הבדל. כולם רואים מה שהם מחפשים כנראה.
זה פשוט לא נכוןתמיד להודות
אם תבדקי את מספר החולים קשה המחוסנים באופן יחסי לחלקם באוכלוסיה גם בגל הנוכחי הוא קטן יןתר מהלא מחוסנים / מחלימים והפער גבוה יותר ככל שהגיל יורד.

וגם לגבי משך האשפוז רואים בצורה מוחשית שמחוסנים מאושפזים לתקופה קצרה יותר וזה כמובן מאד משפיע על העומס בבתי חולים.
וואובת 30
האומיקרון בשיא, כבר ברור שמחוסנים או לא מחוסנים זה לא רלוונטי עכשיו, ועדיין מאשימים את הלא מחוסנים?
צריך להאשים מישהו. וכבר אי אפשר את ביבימיואשת******
בדיוק קראתי חוקר שטוען שאחת הסיבות שבאפריקה האומיקרון עבר מהר יותר זה בגלל אחוז החיסונים הנמוך שגרם לזה שהיו המון מחלימים מזנים קודמים וזה סיים את האומיקרון יותר מהר.
האמת זה לא ברור לי כי אני רואה שמחלימים נדבקים לא פחות אבל זה מה שהוא טוען.
איך בא לי לקפוץ חמישים שנה מעכשיו ולשמוע את התוצאות של כל הפולמוסים האלו ולדעת מי צודק
😁
מה שקורה זה שבאפריקה יש המון מחלימיםמיקי מאוס
לא דווקא מחלימים ולא מחוסנים (למרות שנראה לי עדיין מחלימים חסינים יותר ממחוסנים אבל כבר לא ברור), אלא בפשטות- לא הצליחו לבלום את המגיפה עד עכשיו אז אחוז אדיר היו חולים.
אוכלוסיות בסיכון - מתו בהמוניהם (ממילא אין הרבה כאלה במדינת עולם שלישי כי הרפואה חלשה)
אז הגל עבר בקלות כי אין כבר כמעט את מי להדביק ושזה יורגש

כמובן הכל בהקצנה אבל זה הכיוון...

בקצב הזה עוד 50 שנה אנחנו בפולמוס אם זן אפסילון יותר עמיד מקודמיו או פחות ולמה בדיוק עכשיו סופסוף הקורונה הזו תעלם😆 סתם. בעז"ה נהיה כבר הרבה אחרי ונדע מצוין
לגבי תחלואה קשה זה בהחלט רלוונטיתמיד להודות
את כותבת ממש מדוייק!אוהבת את השבת
ובחדשות באמת לא מדברים על שום דבר עכשיו..
נראלי פוליטית לא נוגעים בשום דבר שקשור לריח של כשלון של ממשלתנו היקרה...
אין לי זמן להתייחס לכל, אבל רק רוצה לתקן משהובארץ אהבתי
האמינות של בדיקות האנטיגן היא אכן נמוכה, אבל אי אפשר להגיד שזה 50% לא אמין.
הנתון של 47% שלילי כוזב לא אומר שכל מי שקיבל שלילי, יש 50% סיכוי שהוא בעצם חיובי. זה אומר שהבדיקה מזהה רק כחצי מהחולים. אבל עדיין החולים הם מיעוט מהאוכלוסייה (בינתיים לפחות...). אז במקום לזהות כ-10% מהחולים מתוך הנבדקים, הבדיקה מזהה רק כ-5% מהחולים, ועוד 5% הבדיקה מפספסת. עדיין מי שקיבל שלילי - 90% סיכוי שהוא באמת שלילי, ו-5% סיכוי שהוא בעצם חיובי.
אם יצא חיובי - 63% סיכוי שזה אכן חיובי, ו-37% סיכוי שזה חיובי כוזב. לכן בתוצאה חיובית הגיוני יותר לעשות בדיקה חוזרת (אם היא חיובית, זה כבר כמעט 90% סיכוי שזה באמת חיובי), או יותר טוב - PCR.

ועוד משהו שמצאתי בעניין בדיקות האנטיגן-
על דגימה ורגישות: הבדיקות המהירות והאומיקרון
אני חושבת שקצת עיוותת את הנתוניםמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ד בשבט תשפ"ב 11:21
צריך תואר בסטטיסטיקה כדי להבין מה אחוז האמינות של האנטיגן. איך הגעת לחמש אחוז ממש לא ברור אבל לחלוטין לא נכון.

אם אדם חיובי עשה אנטיגן, יש קרוב לחמישים אחוז שהבדיקה לא תזהה את זה. זהו.
כמה אחוזים זה מהאוכלוסיה? ברגע שהאנטיגן לא אמין ויש כל כך הרבה שמסתמכים עליו באמת אין לך שום שום שום דרך לדעת אף מספר או אחוז אמין, פשוט אין על מה לבנות נתונים.

אגב, לפי הקישור שהבאת רצוי לחכות שלוש ימים אחרי החשיפה לפני שעושים את הבדיקה. מה זה אומר על אמינות הבדיקה בשלוש ימים הראשונים נראה לי אפשר להסיק לבד
תראי, גם אני לא אוהבת את הבדיקות אנטיגןבארץ אהבתי
וזה בהחלט מעצבן החוסר אמינות שלהם, לשני הכיוונים.

לגבי הסיכוי של מי שקיבל שלילי להיות חיובי-
אני הגבתי על מה שאת כתבת, שאנטיגן שלילי זה 50% לא אמין. אני לא בטוחה למה התכוונת כשכתבת את זה, אבל לי זה היה נשמע שאת אומרת שיש 50% סיכוי שהוא בעצם חיובי (או במילים אחרות - אין הבדל בין הטלת מטבע לבין בדיקת אנטיגן כדי להחליט אם בן אדם חיובי או שלילי).
וזה לא נתון נכון.

אם ידוע לנו שכ-10% מהאוכלוסייה היא חיובית, אז אדם שיצא שלילי בבדיקת אנטיגן, יש 5.13% סיכוי שהוא בעצם חיובי. (את הנתון הזה ביקשתי מאבא שלי לחשב לי, כי באמת אין לי תואר בסטטיסטיקה, אבל לאבא שלי יש תואר שני במתמטיקה ואני סומכת על החישובים שלו).
נכון שככל שיש יותר אנשים שמסתובבים חופשי כשהם חולים ומדביקים אנשים, המידע שלנו לגבי אחוז החיוביים באמת נהיה פחות מדוייק. וככל שיש יותר חיוביים, יש יותר סיכוי להיות חיובי גם אם הבדיקה יצאה שלילית.
ועדיין - זה לא 50% (אלא אם כן כל האוכלוסיה חולה...).

ולגבי ההמלצה לעשות ביום השלישי -
עד כמה שאני עקבתי, הנתונים האלו פורסמו לפני שהיתה המלצה כזו (בהתחלה ההמלצה היתה להיבדק מיד כשנודע על החשיפה לחולה, גם אם זה רגע אחרי החשיפה).
אז אני לא יודעת איך בדקו, וכמה זמן אחרי החשיפה בדקו את הנדגמים במחקר, אבל אני הבנתי שבעקבות המחקר הזה עדכנו את ההוראות כדי להעלות את רגישות הבדיקה, כי שיתפספסו פחות מ-47% חולים.

N12 - נתונים בלעדיים: בדיקות האנטיגן מפספסות כמחצית מהנדבקים
בואי נעזוב פלפולי מתמטיקה לרגעמיואשת******
מצטטת לך מישהו שמן הסתם אמין בעינייך.
לטענתו (ושל עוד הרבה) בימים הראשונים הבדיקות מפספסות מאה אחוז. זה פחות או יותר מה שהוא אומר. מניחה שאם תשקללי את זה בכל הפלפולים שהבאת קודם תקבלי נתונים אחרים אבל פשוט אין לזה משמעות בכלל מה האחוז מפה והאחוז משם. הבדיקות לא אמינות נקודה. ההדבקה ההמונית חוגגת בחסות הממשלה וזה מה יש כרגע.

ם פרופ' דורון גזית מהאוניברסיטה העברית, שמייעץ לקבינט הקורונה יחד עם חברי צוות המומחים של האוניברסיטה, חולק על הכוונה של השר הורוביץ: "עד כה בוצעו בישראל לא מעט מהלכים שניתן להגדירם כצעדי חירום. העיקרי שבהם הוא העובדה שלמחוסנים, למרות שהם נדבקים במידה גבוהה באומיקרון, כרגע אין ניטור באמצעות בדיקות.
"משרד הבריאות הנחה מחוסנים לבצע בדיקה לאחר מגע עם מאומת, ובמקרה של תשובה שלילית - לחזור לעבודה. אבל אם בדיקה זו מבוצעת עד 72-48 שעות מהמגע האחרון עם המאומת, אין לה משמעות. היא תיתן תשובה שלילית בכל מקרה. זו טעות. היא נועדה להוריד את מספר הבידודים אבל מגבירה את ההדבקות, ולכן בסופו של דבר מגבירה את הפגיעה במשק.
מסכימה עם זה לגמרי...בארץ אהבתי
ואמרתי את זה גם קודם.
רק התייחסתי לטענה שכתבת, שהבדיקות לא אמינות ב-50%, שזה נשמע שזה בדיוק כמו להטיל מטבע.
הרבה אנשים פירשו ככה את האמירה ש-47% מהחולים יצאו שליליים בבדיקת אנטיגן. וזה פשוט חוסר הבנה של הנתונים.

אבל תכלס, לסמוך על הבדיקה הזו, ובפרט במדיניות הנוכחית, זה בהחלט לא הגיוני בעיני, וגורם להמון חולים להסתובב חופשי ולהדביק את כולם.

(אני ממשיכה לעבוד, למרות חשיפות לחולים על בסיס יומיומי כמעט, לצערי.. עושה בדיקות לפי ההוראות, כשלא מרגישה טוב עושה pcr ומחכה לתוצאות, ומקפידה על מסכת n95 כל הזמן - גם בשביל להגן על עצמי, אבל בהחלט גם בשביל להגן על אחרים. לא מורידה אפילו בשביל לאכול, אלא אם כן יש לי חדר לאכול בו לבד. את הילדים שלי כרגע אני לא שולחת, כי אני לא יכולה לשמור עליהם באותה מידה).
מיואשת******
אני מניחה שאת כבר יודעת מה אני חושבת על זה.
ולכל אחד מותר לחשוב ולהתנהג אחרת כפי דעתו ואמונותיו כמובן, רק מכל הלב, שימי לב לילדים שלך. הנזקים הנפשיים והרוחניים שעלולים להיגרם מלהיות בבית ,במיוחד בלי הורים צמודים, עלולים להיות רציניים. בסופו של דבר כל אחד מנהל את מערכת הסיכונים שלו. זה המהות של ניהול סיכונים. וזה בסדר. אני רק אומרת לשים לב שמבינים את הסיכונים לאשורם ולא מפריזים בערך סיכון אחד ומפחיתים בערך סיכון אחר וזה כמובן נכון לכולנו. גם לי.
רק בריאות ❣️❣️❣️
מסכימה איתךבארץ אהבתי
ותודה על איך שכתבת, ברגישות ובאכפתיות אמיתית.
ב"ה בימים שאני עובדת בעלי יכול להיות עם הילדים בבית, לא הייתי חושבת להשאיר כל כך הרבה זמן בלי הורים צמודים. הילדים מאפשרים לו ללמוד (ויודעים שאם יריבו או ישגעו אותו יותר מידי אז נשקול שוב את השארתם בבית), אבל הוא בהחלט משגיח ואחראי. והם משחקים ומתגבשים להם ביחד, לדעתי כרגע זה עושה להם הרבה טוב (אחרי תקופה של מריבות, עכשיו הרבה יותר רגוע ביניהם). וכמובן עם הגדולה אני מקפידה להתקדם בלימודים כדי לא לצבור פער.
ואנחנו בהחלט עם היד על הדופק בנושא. אבל תודה על העלאת הדברים.
❣️❣️❣️מיואשת******
לגבי כמות החולים הקשיםבארץ אהבתי
עד כמה שאני מבינה - הדאגה היא לא מהכמות שלהם כרגע אלא מהעלייה שלהם ביחס לעליה בכמות החולים.
את כותבת ש'נכון לעכשיו יש 380 חולים קשה לפחות חצי מהם הם מלפני השבוע האחרון'.
זה נכון, אבל את מבינה מה זה אומר? שתוך שבוע מספר החולים הקשים הוכפל. לפני שבועיים זה היה סביב 100, תוך שבוע זה הוכפל לבערך 200, ותוך עוד שבוע שוב הוכפל לבערך 400.
העליה פה היא לא לינארית, אם כל שבוע זה מוכפל, תוך שבועיים נוספים באותו קצב אנחנו עלולים להגיע לכ-1600 חולים קשים.
נכון שאנחנו עוד לא במספרים של החולים הקשים שהיו בגל הקודם, למרות שמבחינת מספר המאומתים אנחנו הרבה יותר ממה שהיה אז.
אבל כשרואים את הגרף של החולים הקשים, זה כן מדאיג, לא ממה שקורה כרגע, אלא מהכיוון של הגרף, שאם לא יקרה שום דבר בקרוב עלול להמשיך לעלות ולהגיע למספרים גבוהים




(אני לא מתייחסת כרגע למה שכתבה פרופ' מטות, כי אני באמת לא יודעת מספיק. התגובה של משרד הבריאות לא מספיק ברורה לי, אבל ההסברה שלהם תמיד היתה די גרועה. בכל מקרה, רציתי להסביר רק למה יש חשש ממצוקה אמיתית במערכת הבריאות, גם אם כרגע מספרי החולים הקשים באמת לא גבוהים).
תראי מה פרסמו היוםהמקורית
N12 - כמה מוגדרים חולי קורונה אבל מאושפזים בגלל בעיות אחרות?

בממוצע גס 50 אחוז מהחולים קשה בקורונה התאשפזו בגלל סיבות אחרות.
אלמלא הבידודים של עובדי מערכת הבריאות, על פניו, המצב לא כזה גרוע בגל הנוכחי אף על פי שאין למה להשוות עם הגלים הקודמים כרגע כי אין נתונים
איפה ראית שמדובר על חולים קשים?תמיד להודות
ממה שאני ראיתי מדובר על סך כל המאושפזים במחלקות קןרונה.

בנוסף, כתוב שהם הגיעו לבית חולים בגלל סיבה אחרת ואז גילו שהם חולים. השאלה אם במהלך האשפוז המצב של הקורונה הדרדר והם נשארו לאשפוז בגלל זה או שברגע שטופלה הבעיה שבגללה הם הגיעו לבתי חולים הם שוחררו.
צודקת. מדובר על כלל המאושפזיםהמקורית
אז עדיין נשארנו עם הסימן שאלה בנוגע לזה כי אין נתונים ברורים עדיין.
אבל לפי כמות המאושפזים קשה נראה שחסרים םה עוד חולים שלא רשומים בכתבה. מן הסתם הם לא פירטו לגבי כל בתי הרפואה
אכן הקורונה לימדה אותנותמיד להודות
שיש יותר שאלות מתשובות.

אבל שוב, אם לא יהיה הפתעות בגדר ניסים גלויים (והלוואי ויהיו!) בתוך שלושה שבועות בתי חולים יהיו מלאים בחולים קשים מהקורונה בדיוק כמו שרואים באנגליה, ארהב, איטליה וכו
ושאלה לגבי בידודיםתמיד להודות
את באמת חושבת שהגיוני שרופא שנחשף לחולה / שנדבק ואין לו תסמינים יטפל בחולה אונקולוגי / גריאטרי / מושתל איבר וכו או "סתם" חולה שמאושפז בבית חולים ומן הסתם מערכת החיסון שלו לא במיטבה כאשר הרבה פעמים הטיפול הוא מגע קרוב מאד כולל נגיעה בנוזלי גוף?

כל הזמן אומרים שבגל הנוכחי צריך לשחרר הכל ושקבוצות סיכון יגנו על עצמם. איך בדיוק מגינים עליהם ככה ? הרי אחוז מסוים מהרופאים האלו ידביקו אנשים וזה בדיוק האנשים שבשבילם הדבקה באומיקרון זו סכנת חיים ממשית.

זה בלי להתייחס לזה שדי ברור שלא 100% מהתחלואה היא אומיקרון אלא יש עדיין דלתא ויכול להיות שהרופא שנדבק ללא תסמינים ידביק את החולה בכלל בדלתא.

למה זה מתבקש דווקא בצוות רפואי לשחרר בעניין הבידודים? (לא מדברת על בידודי ילדים שהורים מפסידים עבודה לזה יש פתרון הרבה יותר פשוט שכבר התחילו באיחור לעבוד עליו וזה שמרטפיה לילדים)
לא אמרתי לשחרר דווקא רופאיםהמקורית
שעוסקים עם חולים מורכבים, או רופאים ואנשי צוות רפואי בכלל.
אבל - ממה שאני מבינה יש רופאים בבידוד בגלל ילדיהם.
ומעניין מה שאת אומרת. אני תוהה לעצמי אם בשל הטענה שאת מעלה, רופאים חולי איידס נדרשים לפרוש? באמת שואלת, כן? מעניין איך נוהגים במקרים כאלה.

מה שכן,הבנתי שרופאים שנדרשים בבידוד היו מטפלים בחולי קורונה במצב הזה.שזה גם פתרון כלשהו

ועדיין, במדיניות הנוכחית לפיה בדיקות אנטיגן משקרות אותנו על ימין ועל שמאל אנחנו לא מגנים על האוכלוסיה בסיכון ממילא, אז לפחות שהצוות הרפואי יהיה זמין לעבודה.כרגע אחנו גמככה במצב שכולם חשופים לאומיקרון, ועוד לפי החוק מה שנקרא.
רופאים תמיד עטו מסכות לפני שזה נהיה נחלת הכללמיקי מאוס
לא כדי להגן על עצמם אלא כדי להגן על המטופל...
אני לא יודעת אם יש הנחיות מיוחדות לרופאים אבל מניחה שמשתדלים מאוד שלא יגיעו חולים לעבודה

(וסתם לגבי איידס- היום זה מחלה נכחדת ב"ה אבל מי שמטופל בתרופות בכלל בכלל לא מדבק. ולגבי מה שהעלית זה בכלל לא רלוונטי כי זה לא מדבק באוויר אלא רק בנוזלי גוף וספציפית במגע מיני. בגלל זה זה מחלת מין והיתה נפוצה שנים דווקא אצל אנשים פרוצים מינית)
ממה שאני מכירה אצלינו הישראליםתמיד להודות
ברגע שפותחים את הסכר ומתירים משהו הכל מותר.

ברגע שיפטרו רופא ללא תסמינים מבידוד יום אחרי זה הוא כבר יעבוד בכל מחלקה , אני מתקשה לראות את זה שהוא יעבוד רק במחלקת קורונה למרות שאני מסכימה עם זה שאם זה אפשרי זה רעיון מעולה (אני רואה מה קורה סביבי אנשים על דעת עצמם יוצאים מבידוד אחרי 5 ימים כי ככה עושים בארהב והם מחליטים ממי ומתי נדבקו וסופרים את הימים מאז ולא מיום הבדיקה כי היום הכל מותר )

עד היום כל ההצדקות שאני שמעתי להפקרות של כולם הייתה שזה מה יש ושמי שבקבוצת סיכון שיגן על עצמו ולא יצא מהבית, לא שמעתי טענה במוצהר שאנחנו שולחים אותם לחלות בצורה קשה / למות כי אין מה לעשות (אם לא יגנו עליהם בזמן קבלת טיפול רפואי זה בדיוק זה, מי שבקבוצת סיכון לא יכול להרשות לעצמו לא להגיע לבית חולים כדי להגן על עצמו)

לגבי הילדים של הרופאים, ראיתי ידיעה שפתחו שמרטפיות בבתי החולים מקווה שזה נכון , אומנם קצת באיחור אבל עדיף מכלום.
אני מעריצה אותך על הסבלנות מיקי מאוס
ועומדת כמעט מאחורי כל מילה שלך...
איזה מחמאה זה ממךתמיד להודות
כל כך הרבה פעמים שאת מגיבה אני מרגישה שאת מדבררת אותי (בצורה יותר מדויקת ומוסחת היטב )
זה לא הפחדות, זו דעתן ואני ביניהן של חלק מהבנות כאן..אוהבת את השבת
רק דבר קטן..
כמו שהבת שלי אומרת לחברה שלה שהן מתווכחות

מה שאת אומרת זה בסדר מה שאני אומרת זה בסדר וככה נגמר הויכוח

יש פה דעות שונות
כל אחת חושבת שונה וזה מה שכיף בפורום וכיף שאפשר להתבטא להביע את דעתך ולהישאר באווירה נעימה..

כמובן שכותבת את זה אני הקטנה את הרבה יותר ותיקה כאן ופעילה ואני מקווה שזה בסדר שאני כותבת, פשוט הרגשתי שחבל שאפסיק להגיב כאן ובכללי כי התכווצתי מזה...

לי אישית אחרי שקראתי מה שכתבת קצת התכווצתי ולא רציתי יותר להגיב אני לא טובה בהתנצחויות ואני לא אוהבת לדבר בטונים כאלה וגם לא לכתוב...

אני בטוחה שלא התכוונת וכנראה הרגשת שזה בנפשך אבל גם אני וכולנו כותבות את דעתנו כי גם לנו זה תחושה שצריך להגיד את הדברים ויובאו לדעת כולן...

בקיצור
אני חושבת ככה
את חושבת אחרת
שתינו חושבות שצריך לדאוג לחיים ולשמור עליהם וזה מה שחשוב
לא נשכנע אחת את השנייה כנראה
אז בוא נישאר בשיח רגוע כי מבאס שרק בגלל הקורונה תיכנס אווירה פחות נעימה..
אבל לא יודעת יכול להיות שאני סתם מרגישה מותקפת..

בכל מקרה מאוד מעריכה אותך ואת מה שאת כותבת בכל מיני נושאים פה ומעריכה את האכפתיות הגדולה שתמיד משתקפת כשאת כותבת לבנות פה שמתייעצות♡♡♡♡

בהצלחה לכולם כולם כולם כי אין ספק שאיך שלא נסתכל תקופה מאוד מאתגרת....
סליחהמיואשת******
לא התכוונתי לגרום לאף אחד להתכווץ
אבל ההפחדות שרצות פה הם בלי קשר למה שקורה בעולם האמיתי ועברו את ההפחדות של אנשי מערכת הבריאות. וזה חשוב לומר את זה לדעתי, כי להפחדות יש משקל ומשמעות לאיכות החיים של אנשים. ימי שניזונה רק מכמה בנות בפורום תחיה בפחדים גדולים שאם היא סתם תפתח חדשות היא תגלה שאין כזו רמה של הפחדות כרגע ברב האוכלוסיה.
ואני ממש ממש לא חושבת שלכמה שנים אני כותבת בפורום יש קדימות או עדיפות או איזושהי רלוונטיות בכלל דעתך חשובה כדעתי.
רק ביקשתי להסב תשומת לב להלך הרוח באוכלוסיה הכללית לעומת מה שפה בפורום (ויתכן שחלק מזה זה שזה מעגל שמזין את עצמי בתוך הפורום, יש הפחדות כי הופחדו, וכן הלאה)
והמלצתי להיכנס לאתרי חדשות אחרים. ולהתרשם. לאו דווקא להקשיב לי
אני חושבת שהמצב הנפשי של אנשים כרגע בקרשים. ומה שהולך פה בימים האחרונים מזיק לדעתי כי זה כאילו יצא מפרופורציות גם של המחמירים בקורונה בארץ. זה להרגשתי.
ושוב סליחה ממש לא התכוונתי לגרום למישהי להרגיש מותקפת.
ממה שאני קוראתבת 30
הסכנה למערכת הבריאות כתוצאה מהמון אנשי צוות בבידוד היא הרבה יותר מעשית ומוחשית מאשר הסכנה מחולי הקורונה.
זה לא מדוייק, באמת יש הבדל מבחינת המאושפזים לעומת גלים קודמיבארץ אהבתי



הקו הכחול זה מספר המאומתים, לפי הציר השמאלי, הקו הכתום זה מספר החולים קשה, לפי הציר הימני. רואים איך העליה של החולים קשים הפעם הרבה יותר מתונה מאשר בגל הקודם.
וזה בהחלט מעודד, רק שעדיין אין מידע על השלכות לטווח הארוך. ולכן אני באופן אישי משתדלת עדיין להיזהר מאוד, עד כמה שיכולה.

ומצטרפת להמלצה של @אוהבת את השבת על מסכות n95, אני בעבודה רק איתם, לא מורידה בכלל חוץ ממתי שאני לבד בחדר (היו ימים שלא אכלתי כי לא היה לי חדר לבד והיה קר מידי לאכול בחוץ).
והיו כמה פעמים שעבדתי בכיתה שכולם בה נדבקו, ואני ב"ה לא נדבקתי. מאמינה שההקפדה על המסכה זה מה ששמר עלי.
ברור שיש הבדל ובכל העולםתמיד להודות
רואים שהאחוזים של החולים קשה נמוכים יותר מזנים אחרים זה עדיין לא אומר שהחישוב שנעם הציגה נכון
מסכימה איתךבארץ אהבתי
האם ראית גרף דומה שבו לא מכניסים בחישוב מחלימים?מיקי מאוס
כי אחד השינויים המשמעותיים הוא שמחלימים ומחוסנים נדבקים הרבה יותר. והם הרבה פחות מפתחים מחלה קשה זה ידוע
ממה שהבנתי כל המידע על אומיקרון גם מחו"ל לא מבחין בין מחוסנים לכאלה שלא ולכן אין טעם להשוות את האחוזים...

עוד דבר- הזן הזה מדבק בקצב פסיכי, אבל לתחלואה קשה לוקח זמן להתבטא. אין לנו בטחון מה יהיה בשיא הגל, אנחנו רק בתחילתו...
שאלה טובה, המידע הזה בהחלט חסרבארץ אהבתי
מעניין באמת. לא נתקלתי בגרף שמתייחס רק לחולים חדשים, אנסה לראות אם יש על זה מידע.
ומצד שני, בכל זאת יש משמעות לגרף הזהבארץ אהבתי
הסיבה שבוחנים את הגרף הזה, היא בשביל לדעת מה הצפי לעומסים בבתי החולים. ושם זה פחות משנה אם מי שמגיע לאשפוז זה מחוסן, מחלים או לא מחוסן. מה שמשנה זה כמה תפוסה יש.

ועכשיו מצאתי גרפים שמפרידים בחישובים בין מחוסנים, מחוסנים ללא תוקף ולא מחוסנים. (מחלימים לא נכללים, אבל מניחה שמאושפזים ביניהם הם באחוזים זניחים מכדי להיכלל בגרפים. אם כל יום רק כ-10% מהמאומתים הם מחלימים, אחוזי המאושפזים ביניהם הוא אפילו קטן יותר ולא משנה הרבה את התמונה).

בכל אופן, מצרפת כמה גרפים שצילמתי-


בגרף הזה רואים את כמויות מאושפזים הקורונה לאורך כל השנה האחרונה.
רואים פה שרוב החולים הם לא מחוסנים, בכל הגלים וגם בגל הנוכחי. אבל גם כשמסתכלים רק על העליה שלהם לעומת הגלים הקודמים, היא עדיין מתונה יותר.


כשמסתכלים יותר מקרוב, רואים שאם בודקים במספרים מוחלטים, כמות המאושפזים המחוסנים עולה ונראית די זהה לכמות המאושפזים הלא מחוסנים.
אבל עדיין אם משקללים ביחס לגודל שלהם באוכלוסייה, יש הרבה יותר סיכוי ללא מחוסנים להתאשפז, כמו שרואים בגרף הבא-

איזה אלופה את על ההסבר המפורט!!אוהבת את השבת
אני רוצה להעיר לגבי הגרפים שהבאתבת 30
אני בוחנת אותם כבר כמה זמן.
תמיד הגרף שמוצג בדשבורד מציג את הקו התכלת של הלא מחוסנים- למעלה.
אבל, אם משחקים עם הנתונים למעלה- נניח, בוחרים ''כלל האוכלוסייה'' ולא רק עד או מגיל 60, וכד'- אז רוב רובם של הגרפים מציגים את הקו הירוק כהה של כמחוסנים כקו העליון.
כלומר- לפחות בגל הנוכחי, מספרי החולים והחולים קשה מבין המחוסנים הם הגבוהים ביותר.
זה לא מפתיע,אגב, שכן האומיקרון לא מבחין בין מחוסנים, מחלימים, או לא מחוסנים. כולם כולם נדבקים. גם בסביבה שלי מלא מחלימים נדבקים (כולל הבת שלי) והמוני מחוסנים נדבקים.
כך שאם אחוז המחוסנים באוכלוסיה הוא יחסית גדול, אז ברור שגם מבחינה מספרית, הם יהיו ה''נתח'' הגדול ביותר של החולים.
זה באמת חידוש בגל הנוכחיבארץ אהבתי
בגלל שכבר אין הבדל בסיכויי ההדבקה בין מחוסנים ללא מחוסנים, אז כמות החולים המחוסנים היא הרבה יותר גדולה (כי יש יותר מחוסנים באוכלוסייה), ואז למרות שהסיכוי שלהם למחלה קשה הוא נמוך יותר, מספרית יש יותר חולים קשים מחוסנים כרגע.
אבל זה ממש בערך מהשבוע-שבועיים האחרונים.
אפשר לראות פה בגרף (במספרים מוחלטים), אם מסתכלים על כל השנה האחרונה, רק עכשיו יש עליה של הקו הירוק כהה מעל התכלת



אגב, אצל צעירים (עד גיל 60), גם במספרים מוחלטים עדיין יש יותר חולים קשים לא מחוסנים-



אבל באמת מעל גיל 60 יש יותר חולים קשים לא מחוסנים, בערך מהשבוע-שבועיים האחרונים (בגילאים האלו יש גם אחוז הרבה יותר גדול של מחוסנים)-



ועדיין, כשמשקללים לפי גודל הקבוצה (בודקים כמה חולים ל-100,000 איש), בשתי קבוצות הגיל יש פער גדול בין מחוסנים ללא מחוסנים-



הערה לגבי חולים קשיםבת 30
מכמה רופאים ששמעתי וקראתי- גליה רהב, עידית מטות ועוד.
גם החולים קשה'- זה לא ברמה של הדלתא.
חלק ממי שמוגדר שחולה קשה, הוא אכן עם קורונה, אבל חולה קשה במשהו אחר.
פרופ' עידית מטות כותבת שבאיכילוב רוב המאושפזים בקורונה פשוט גילו להם את הקורונה כשהגיעו לבי''ח. לא בגללה הם הגיעו.
ציטוט מהיום לגבי החולים הקשיםמיואשת******
פרופ' פייר אמר: "התמונה באיכילוב דומה למה שמתאר עמיתי משיבא. לנו יש היום 87 מאושפזים, רובם במצב קל. מספר החולים הקשים שלנו הוא 23, והם פחות קשים ממה שראינו בגלי הקורונה הקודמים. אנחנו לא רואים את הפגיעה הריאתית הקשה שהביאה לתמותה משמעותית. לרוב החולים הקשים יש מחלות רקע, שהן הסיבה למחלה הקשה. הקורונה נלווית אליהן. ***הקורונה היא הבעיה המרכזית רק אצל 20% מהחולים***
אכןבת 30אחרונה
כנראה שזה המצב כולם מסכימים על זה..
אלים פחות פי 3, זה עדיין סיכון לא קטן.. זה לא צחוקאוהבת את השבת
1800 כרגע מאושפזים בגלל שפעת. מהם 605 ילדיםנעם85
וואו האמת מלחיץ, צודקת לגמרי שצריך להיזהר משניהם!!!אוהבת את השבת
מזל שזה אותם דרכי התגוננות..


עורכת ..
רק שלא יתחילו לבדוק שפעת ולבודדבת 30
כמו שעושים עם קורונה...
לגבי הסוגריים44444
לדעתי בגלל זה "משחררים" מחוסנים.
המחלה קלה יותר והסיכוי של מי שמתחת גיל 60 להיות חולה קשה אפסי. גם מעל גיל 60 הוא נמוך....

לדעתי בעיקר לוחצים על חיסונים בשביל להוריד את מס' החולים הקשה- שזה מה שהכי חשוב.
אני רק יכולה להגיד לך שיש כ"כ הרבה מאומתים שאיבתי 123
אפשר לברוח מזה
רק אם תסגרי בבית ולא תפגשי אף אחד וגם בעלך לא יפגוש אף אחד.
והוריאנט האומקרון מאמת יותר קל
הלחץ לא יעזור לך, אבל באמת שווה לך לחשוב טוב מה האפשרויותמיקי מאוס
האם את יכולה לשמור מרחק? ללמד רק עם חלון פתוח?
כמובן להקפיד על מסכה תמיד ועדיף 2 מסכות או מסכה אנטי ויראלית
וגם להקפיד על התלמידים בכיתה
ולאכול לגמרי לבד ולא ליד עוד מורים כי באוכל מורידים מסכות

קורונה בהריון זה סיכון.
תנסי לראות איך את ממזערת את הסיכון שלך להידבק כמה שאפשר

את מחוסנת? אם כן אז את יכולה להיות יותר רגועה. החיסון די מגן מפני הסיבוכים.
אם לא- אז זה הצעד הראשון שאני ממליצה לך לעשות כדי להגן על העובר ועליך. כרגע זו ההמלצה הגורפת
אין לדעת. אנחנו עושים את ההשתדלותאביול
שמים מסיכות, מתחתנים, זה מה שאפשר לעשות. וכמובן להתפלל . יהיה בסדר בעזרת ה'
מתחסנים חחח זה ישר תיקן ליאביול
אני בעד להתחתן. למה לא?בת 30
שירבו שמחות בישראל ..
חחח לא מתנגדתאביול
ממה את לחוצה?בת 30
תראי, עד לדלתא, נשים בהריון לא נחשבו לקבוצה בסיכון.
מי אמר שהזן הנוכחי הוא מסוכן לנשים הרות? הרי באופן כללי הוא הרבה הרבה פחות מסוכן.
לא חושבת שנכון להשליך מהדלתא על המצב הנוכחי, מכל כיוון שהוא.
מעבר לזה, לחץ, באופן עקרוני, הוא לא טוב. לא להריון ולא בכלל.
אז עדיף שתהיי רגועה. ותכניסי לך לראש שבע''ה לא תידבקי, אבל גם אם כן, שזה סביר מאוד, כנראה שזה יעבור בלי בעיה מיוחדת.
ובינתיים, קחי ויטמין d באופן קבוע, זה הוכח כמפחית תחלואה קשה.
נשים שלוקחות זריקות הרזיהברונזה

אשמח לקצת סדר, מתחילה ברצינות לחשוב על העיניין..

דבר ראשון ובסיסי - ממי מבקשים מרשם? לא הצלחתי להבין באינטרנט

כמה זמן קצב הירידה? איך התחושות? ממליצות/לא ממליצות?

למב בעצם זריקות ולא ניתוח?🤔

וכל מה שעולה לכם שיכול לעזור לי

מרגישה אבודה בנושא ורוצה לשמוע מנסיון

אני לא לוקחת אבל בעלי וביתי.דיליה

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

הלכל החיים מלחיץ אותיברונזה

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

לא צריך להפסיק בשביל להיכנס להיריוןדיליה

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

באמת? הבנתי שחייב אמצעי מניעהברונזה

ממש מקווה שלא

כמו שאמרתי לא מכירה מעצמידיליהאחרונה

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

מה? אני יחדעת שצריך להפסיק חודשכבת שבעים

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

צריך ללכת לרופא משפחהכבת שבעים

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

תודה!ברונזה

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלראות את המשקל יורדכבת שבעים

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

אמאלה זה מגרה אותי😅ברונזה

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

אחרי שנהכבת שבעים

אצל מי שהבייבי היה צורח בנסיעה-באיזה גיל זה עבר?🫠בידיים פתוחות

צריכה קצת עידודים כי כבר נוסו כל הטיפים..

כרגע בן 3 חודשים וצורח מ day one מתחילת הנסיעה עד סופה, וכואב לי הלב עליו.

וכל נסיעה סיוט..

יודעת שמשתנה בין תינוק לתינוק..

ממש משתנהכורסא ירוקה.

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אצלי כשהפכנו את המושבמנגואית

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

יאוו.. את גיבורהיעל...

האמת שזה בדרכ בסדר לי. ההקאות..מנגואית

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

לא מעודדתדרקונית ירוקה

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

אצל הגדול רק סביב גיל שנהאחת כמוני

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

כתבו כאן בעבראפונה

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

אני חושבת שבגיל חצי שנה זה התחיל לפחותרוני_רון

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

בגיל מאוחר עבר...סליחה שלא מנחמתממתקית

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

לא מעודדת, סביב שנה ואחרי תקופה שלאורוש3

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

בסביבות גיל שנהיהלומה..אחרונה

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

שאלה על החזרת עובר קפואכבדה

על בסיס המחזור הטבעי.

רופא הפוריות אמר שיש דבר כזה חצי טבעי, כדי שלא יצא בשבת. ונותנים אוביטרל. (בהחזרה הקודמת עשיתי רק בדיקות דם וא.ס , והחזרה 3 ימים אחרי הביוץ. אח"כ לקחתי תמיכה )

לא הבנתי מתי לוקחים אותו. אם מישהי יודעת ויכולה להסביר אשמח. תודה רבה!

נותנים אוביטרל כדי לתזמן ביוץ תוך 36 שעות.Sheela

לא בטוחה איך זה אמור להסתדר עם שבת אבל כנראה הוא יודע מה הוא אומר..

תודהכבדה

זהו, שגם אני לא הבנתי איך זה עוזר בסבב טבעי בלי הורמונים נוספים. טוב, כשנגיע לשם נברר

הוא צריך לתת לך הנחיה מתי בדיוק לקחתאורוש3

יום ושעה.

כי זה מתוזמן לפי זמן ההחזרה (אם אני זוכרת נכון בעצם שהביוץ יצא לפני ההחזרה לפי גיל העובר). זה גם עוזר לתזמון הביוץ וגם תמיכה כלשהי.

בהצלחה!

טוב ,תודה רבהכבדה

אני עוד לא בטיפול, רק היינו בפגישה עם הרופא. להכין תכנית טיפול...

כשנגיע לטיפול מן הסתם ייתנו לי את כל ההנחיות. תודה!

כן וזה גם לפי המעקב זקיקים לא ממש נקבע מראשאורוש3

כשמנסים על בסיס טבעי יש הרבה יותר מעקב וההנחיות משתנות לפיו.

לגמרי עדיף אגב, התרופתי קשוח יותר לפחות לדעתי. למרות שפחות דורש מעקב.

ממה שאני מבינההשם שליאחרונה

עושים מעקב זקיקים כדי לעקוב מתי הביוץ.

את מקבלת הנחיה מהרופא מתי לקחת את האוביטרל ומתי ההחזרה.

האוביטרל גורם לתזמון מדויק של הביוץ, כדי שתהיה יותר שליטה עליו יוכלו לדאוג שזה לא יצא בשבת.

יאוש.רוצה עוד

אני מאד רוצה עוד ילדים. אני בגיל לא הכי צעיר כבר. בעלי הרבה שנים התנגד, בסוף הסכים שנפסיק למנוע, אבל עדיין לא רוצה אלא אומר; מה שה' רוצה...

הילד/ה הכי קטנים כבר די גדולים.

אני יודעת שזה ממש הזמן האחרון. ואני לא נכנסת להריון בינתיים. בעבר נכנסתי די מהר. המניעה לא הייתה הורמונלית. נכון שהגיל מתבגר אבל בכל זאת...

ברוב החודשים אם לא כל האחרונים כנראה היינו יחד סביב הביוץ. עשיתי בדיקות בסיסיות כמו פרופיל הורמונלי ומעקב זקיקים וב"ה תקין. גם בעצמי עברתי התנגדות לדבר, ועשיתי טיפול לגבי זה, עד שעכשיו אני באמת באמת רוצה מכל הלב. וזה לא קורה😭😭😭

כבר חודש שני מאז שאני מרגישה סופסוף שאני באמת שם.

קול חיצוני אומר לי עזבי, יש לך כבר משפחה. הרבה יותר קטנה ממה שחשבת, אבל משפחה. הילדים הקטנים כבר גדלים, שחררי, תהני מהחופש וצאי לשלב הבא בחיים.

אבל אני פשוט לא שם. סובלת מכל רגע, ומרגישה או אפילו יודעת, שאמורים להיות לנו עוד ילדים במשפחה, ואני לא יכולה ולא מסוגלת להתקדם.

בעלי לא בקטע של טיפולי פוריות, מרגישה שמיצינו נסיונות אפשריים. הפער בין הקטנים שלנו להריון שיהיה הולך ונהיה עצום, בחיים לא פיללתי כזה פער. הגיל שלי גם מתקדם.

מרגישה בין הפטיש לסדן. ולא יודעת מה לעשות. בא לי לצרוח ולבכות, ולבעוט. וללכת לישון לעולם.

מרגישה גם, שאת כל ההתפתחות וההתקדמות שלי המקצועית והאישית, אני עוצרת כי מבחינתי עוד מעט אני בחופשת לידה... ואז מגדלת קטנים... ורק כשאסיים אוכל באמת להתקדם ולהתמסר לשלב הבא.

אבל אני תקועה בשלב המעבר. ולא יודעת מה לעשות עוד.

החלק הכי כואב, זה שאני עוברת את זה לבד. אין אף אחד שיודע, וגם בעלי היקר, לא פרטנר לכאבי לב שלי... כי מבחינתו הכי טוב ככה... אז לא משתפת אותו כמעט.

ויום יום, חודש חודש, אני בעצם בדבר הזה, לבד. בתקוות, באכזבות, בניתוח סימנים ופרשנותם, בתפילות, בסגולות, בטיפולים אישיים, בהתרסקות, ברכבת הריםםםם. כבר שנים.

יש חברה ששיתפתי קצת בדברים של הטיפול. אבל לא מתאים לי לשתף בכל טבילה, וכל תקווה, וכל ביוץ.

וכל פעם אני אומרת וואו טבילה בפורים, איזה מיוחד, ודאי יהיה מטבילה כזאת תינוק מהמם והריון ניסי.. כנ"ל פסח, ושבועות וראש השנה... הנה עכשיו אין שום דבר מעניין.

ולא ברור לי בכלל איך הלב שלי עוד אופטימי ומקווה, וכל חודש אני מרגישה שהנה זה זה, זה בטוח זה.

כולל החודש הזה, שהיו לי תחושות מטורפות של הריון, וקצת בחילות, ורגישות פסיכית בחזה (עדיין יש).

ושוב אמרתי הנה הנה זה קורה. עשיתי היום בדיקת הריון ויצא שלילי. נכון שהפעם אני יודעת רק טווח של שבוע שבו היה הביוץ ויתכן שעוד לא עבר מספיק זמן, וכאילו קיים עוד סיכוי.

אבל די נמאס לי להיות פטתית. לחפש באור שמש ופנס פסים לא נראים. זה יצא שוב שלילי. ואני גמורה.

ולא יודעת איך להמשיך מכאן.

בא לי רק לישון.ואני לבד בעולם בזה.

ולא, אל תשכנעו אותי לרדת מזה. אין פה שם דבר רציונלי או הגיוני. ואני לא מסוגלת להפרד מזה.

מרגישה שאני רשמתירק אמונההה

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

אמןןןןןרוצה עוד

דחוף

וואו ממש הרגשתי את הקושי, הציפייה, האכזבה והבדידותשיפור

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

תודה רבה לךרוצה עוד

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

משתתפת איתךאור עולה בבוקר

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

אמן ואמןרוצה עוד

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

קשוחאורוש3

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

תזמון יחסים אני עושה לבדרוצה עוד

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

בגדול היוםאורוש3אחרונה

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

התלבטות על רכב - מה אומרות?גוגי גוגי

לקראת ילד שלישי ב"ה

מכרנו את הרכב הקודם כי כבר לא היה מתאים

מתלבטים אם לקנות 5 מקומות או 7, מאמינה שהילד הרביעי יגיע בעז"ה תוך שנתיים /שלוש.. מה חושבות?

אם נקנה עכשיו 7 מקומות זה יאפשר לנו לשים את הגדול בספסל האחורי ואז יהיה יותר מקום באמצעי..

לא חושבת שכדאי מעכשיו רכב של 7 מקומותדיאט ספרייט

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

מסכימהרוצה עוד

אנחנו גם קנינו 7 מקומות עם 3 ילדים.. ממש נח!בת מלך =)

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

זה תלוי תקציב אפשרי ומוכנות השקעהנברשת

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה הרבה הרבה יותרמשתדלתלהיותאני

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

אנחנו בדיוק היינו ככה באותנ התלבטותניק חדש2

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

מוסיפה שיקולאפונה

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

לא יודעת בן כמה הגדולתוהה לעצמי

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

וגםאפונה

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

לגמרייייתוהה לעצמיאחרונה

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

במצב דומה קנינו 5 מקומות, שמחה בזהשיפור

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

מוסיפה שיקול לרעת ה7 מקומות - מקום חנייהיראת גאולה

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

אח שלי מתגרשאנונימית בהו"ל

ויש לי על זה מיליון שאלות.

איך מסבירים לילדים שפתאום הוא בא אלינו עם הילדים אבל בלי אשתו. הגדולה שלי מתבגרת הבינה כבר שמשהו קורה, אבל עם האחרים (12 ומטה) לא הסברתי ואני לא כל כך מוצאת מילים.

ואני גם לא יודעת איך להתייחס לגיסתי, שעוד רגע תהיה לשעבר. יחסית אנחנו בקשר די טוב, ומוזר לי לנתק את הקשר. מצד שני מרגיש לי קצת 'בגידה' באח שלי להיות בקשר איתה.

וההורים שלי שבורים ואני לא יודעת מה להגיד להם. הם מהדור שגירושין זו לא אופציה. וקשה לי כבר לשמוע את אמא שלי בוכה לי על זה בטלפון.

(האמת שאני מבינה את שני הצדדים מאוד. לא רואה כאן צד טוב וצד רע. כן רואה כמה רע הם עשו אחד לשני ועכשיו שהוא גר בנפרד הרבה יותר קל לשניהם).

ואני גם סתם אשמח לחיבוק.

כי אמנם זה משהו שכבר היה צריך לקרות, ועדיין זה עצוב וכואב ממש גם לי.

ווואוו מורכב ומציף!! חיבוק!!❤️❤️❤️שיפור

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

לגבי להסביר לילדיםאיזמרגד1

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

חיבוק♥️המקורית

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

עברנו את זהמקרמה

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

לצערי הגדול חווינו במשפחה... מבינה אותך מאדאמהלה

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

מוסיפה עוד על עניין הגיסהאמהלה

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

שהייתי בת 13 דודה שלי התגרשהברונזה

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

מצטרפת לנכתב לעיל ומוסיפה-קנמון

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

חיבוק 🩷🩷לפניו ברננה!

חיבוק ענק❤️בארץ אהבתי

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

חיבוק ענקמדברה כעדן.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

כותבת בתור גרושה...דיאט ספרייט

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

חיבוק גדול!!!!!גלויה

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

חיבוק גדולאורוש3אחרונה

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

לא קשור לפורום אבל בטח תדעו- טלפון בייתיהרמה

עכשיו כשהילדה לא בצהרון אני רוצה שהיא תתקשר אלי כשהיא מגיעה הביתה. לא מעוניינת בסלולרי.

מה שאומר שצריך טלפון בייתי של פעם- אבל אין לנו חיבור מתאים לקיר.

האם יש פתרון לזה? טלפון עם שקע רגיל ומספר טלפון?

ניסיתי לקנות מעלי אקספרס טלפון עם סים אבל זה לא עבד טוב

אשמח לרעיונות

אנחנו פשוט קנינו פלאפון פשוטטארקו

כזה רק עם שיחות והודעות

וסים רגיל

אפשר לחבר למקום עם חוט. אצלנו זה לא מחובר אבל יש לו מקום קבוע.

זה פתרון מצוין פה.

והילדים לא משחקים בו? רוצה ממש בלי פיתוייםהרמה

אין מה לשחק בזהפרח חדש

תעשי טלפון כשר אז גם sms לא יהיה

אין בו משחקים..טארקו

האמת שהוא נהרס ומה שיש עכשיו זה סמארטפון ישן שהכל בו נעול חוץ משיחות והודעות..

את צריכה קו. והחברה שאת עושה דרכה אמורהקנמון

לסדר לך בבית את החיבור של הטלפון הקווי.

אנחנו עשינו דרך הוט והגיע טכנאי וסידר את זה (משך כל מיני חוטים בקירות וסידר חיבור לטלפון).

הטלפון עצמו- יש לנו אלחוטי. יותר נוח לנו מאשר טלפון נייח מחובר לקיר שא''א להזיז.

הקליטה שלו בטווח גם בחניה אז זה יעיל לפעמים.

קנינו במחסני חשמל וגם במשנת יוסף מוכרים הרבה פעמים. יש צג בעברית ואפשרות להכניס אנשי קשר וזכרונות.. כך שגם מי שלא יודע לקרוא יודע לזהות את השם שלי ושל בעלי ולהתקשר אלינו.

אצלנו (ילדי גן ויסודי, בלי פלאפונים) ממש לא הפך אצלנו למשחק ומשתמשים בו כל יום. אפילו החברים של הילדים מחפשים אותם הרבה פעמים בטלפון הרגיל ולא דרכנו, שזה ממש נחמד. ממליצה

כנל, לנו יש פלאפון כשרשושנושי

הכי פשוט, עלה איזה 100 שקל

סים כשר 9.90 של רמי לוי

מחובר עם חוט למקרר, כדי שלא ייעלם.

הילד אף פעם לא לבד, ככה שזה לא הצורך.

לפעמים אוהב להתקשר לאמא שלי, אחותי או בעלי. ולא רציתי שיהיה עם הפלאפון שלי לדברים האלה. היה לנו פלאפון כשר בכל מקרה לא בשימוש..

אין משחקים, המקסימום של מחשבון או בחירת צלצול.

אם בסוף כן תחליטי ללכת על טלפון, יש טלפון ביתי שיושב על האינטנט. לא של בזק, של חברות אחרות.

זה יוצא זול יותר אם בכל מקרה יש ראוטר בבית.

לנו יש טלפוןשומשומונית

דרך האינטרנט. כשעשינו סיבים, קיבלנו גם קו באותו מחיר. מומלץ ממש

איך חיברתם עם חוט? מענייןהרמה

חוט, דומה לשרוך(ארוך) עם פפיון כפול ככה שאפשר לפתושושנושיאחרונה

כשמתקינים לך קו יעשו לך שקעחילזון 123

איך הייתן מגיבות?אנונימית בהו"ל

אנחנו שנים מחזיקים את אבא של בעלי כספית כי ההורים גרושים

ואף ילד לא שם שקל על זה

עכשיו פונים לכל האחים לעזור לאח שאין לו גרוש על הנשמה

ואני יודעת שהם בזבזנים גדולים עם כל זה שכואב לי לשמוע את זה

אותי זה מעצבן ברמות

כי כל השנים שקל לא שמתם

ועכשיו עוד מבקשים מאיתנו עוד? מאיפה העזות והחוצפה הזו?

מה אתן אומרות?

בא לי להתפוצץ על בעלי

לא צריך להתפוצץדיאט ספרייט

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

מעצבן אותי ההתעלמות מזהאנונימית בהו"ל

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מה בעלך אומר על זה?קל"ת

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

אני גם חושבת שמאוד קל להגיב מהצדאנונימית בהו"ל

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

השאלה מה זה להתמודדאמאשוני

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

האמת שהתכוונתידיאט ספרייט

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

תודה על החידודאנונימית בהו"ל

עכשיו הבנתי את כוונתך

אפשר בפשטות לומר לאחים-יעל...

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

את לא חייבת להסכים לתתoo

הקטע הוא שאני מרגישה מגעילהאנונימית בהו"ל

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

זו החלטה שצריך לקחתoo

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

סליחה, אבל למה באמת האחים לא עובדים נורמלי?דיאט ספרייט

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

לא נשמע שיש מה לתת להם הלוואה ולחשוב שתחזוררקלתשוהנ

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

עד כמה את שלמה עם החזקת האב?שוקולד פרה.

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

זה לא פשוט לי..מודהאנונימית בהו"ל

למה לריב עם בעלך אבל?המקורית

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

נכון בגלל זה פורקת כאןאנונימית בהו"ל

נשמע שאתם צריכים לחזור רגע להתחלהכורסא ירוקה.אחרונה

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם