התייעצתי מעט בעבר - אבל בכל זאת אשמח לשמוע דעות אוביקטיביות בנושא.
אתמול העלתי בפני בעלי את העניין של ילד נוסף (בתנו הבכורה בת 3) ואני בת 35.
הוא די נחוש בדעתו שמספיק לו ילד אחד (לפני הנישואים הוא דיבר על 2-3 לפחות אבל איפשהו הוא שינה את דעתו).
לדעתי ההתנגדות העיקרית נובעת מהעובדה שהוא עייף ובעיקר - מעוניין להגשים את השליחות שהוא רואה לעצמו (עובד עם בני נוער במטרה לשנות את מציאות חייהם לטובה).
אני יודעת שזה מעט אגואיסטי אבל אני ממש חוששת להישאר לבד בגיל מבוגר יותר ובנוסף, אני חוששת שבתנו היחידה תצטרך לטפל בנו לבדה.
ניסיתי להסביר זאת לבעלי אבל הוא לא מבין למרות שהוא בעצמו בן יחיד (אביו נפטר כשהיה פעוט).
הוא מאוד רציונלי ועונה:
״למה שתהיה לבד? יש לך אותי ואת (שם הבת) ובנוסף, אני כל הזמן רואה אנשים בני 60-70 שנפגשים יחדיו לפעילויות משותפות (שחמט, בינגו וכו׳)״
״גם אם נביא ילד נוסף זו לא תעודת ביטוח - מה אם הם יגורו רחוק או אפילו בחו״ל?״
לא יודעת מה לענות לו - בגלל שאמא שלו צעירה (55) הוא לא מבין מה זה לדאוג להורה מבוגר.
מאז אתמול הוא ממשיך כרגיל וממש קשה לי - לא יכולה לשאת את המחשבה הזו.
מצד שני, יש לו לב זהב, הוא אדם מאוד ערכי ואוהב (הוא עובד מיוזמתו שעות נוספות כדי לקנות לי כלי נגינה), הוא אבא נהדר.
האם במקרה כזה שהוא לא מוכן לשנות את דעתו, וויתור מצידי או פרידה הן הדרכים היחידות?
אתמול העלתי בפני בעלי את העניין של ילד נוסף (בתנו הבכורה בת 3) ואני בת 35.
הוא די נחוש בדעתו שמספיק לו ילד אחד (לפני הנישואים הוא דיבר על 2-3 לפחות אבל איפשהו הוא שינה את דעתו).
לדעתי ההתנגדות העיקרית נובעת מהעובדה שהוא עייף ובעיקר - מעוניין להגשים את השליחות שהוא רואה לעצמו (עובד עם בני נוער במטרה לשנות את מציאות חייהם לטובה).
אני יודעת שזה מעט אגואיסטי אבל אני ממש חוששת להישאר לבד בגיל מבוגר יותר ובנוסף, אני חוששת שבתנו היחידה תצטרך לטפל בנו לבדה.
ניסיתי להסביר זאת לבעלי אבל הוא לא מבין למרות שהוא בעצמו בן יחיד (אביו נפטר כשהיה פעוט).
הוא מאוד רציונלי ועונה:
״למה שתהיה לבד? יש לך אותי ואת (שם הבת) ובנוסף, אני כל הזמן רואה אנשים בני 60-70 שנפגשים יחדיו לפעילויות משותפות (שחמט, בינגו וכו׳)״
״גם אם נביא ילד נוסף זו לא תעודת ביטוח - מה אם הם יגורו רחוק או אפילו בחו״ל?״
לא יודעת מה לענות לו - בגלל שאמא שלו צעירה (55) הוא לא מבין מה זה לדאוג להורה מבוגר.
מאז אתמול הוא ממשיך כרגיל וממש קשה לי - לא יכולה לשאת את המחשבה הזו.
מצד שני, יש לו לב זהב, הוא אדם מאוד ערכי ואוהב (הוא עובד מיוזמתו שעות נוספות כדי לקנות לי כלי נגינה), הוא אבא נהדר.
האם במקרה כזה שהוא לא מוכן לשנות את דעתו, וויתור מצידי או פרידה הן הדרכים היחידות?
