ח' שבט 00:13
לכבוד מרן מלך (האריות) [האגדות], אשר כל רז לא (דיסני)[אניס] ליה, העוקר צוקים וטוחנם בפילפולו.
לאחר מותו של אבי ז'ל, ברחתי מארצנו. לאחרונה הבנתי שאני הוא היורש היחידי, ואילו הארץ ניתנה לאחיו של אבי הלא הוא דוד (של קוף) סקאר.
פניתי לדודי בדרכי נועם שיחזיר לי את ארצי ואת נחלתי שירד עליה כאפטרופוס, אך הוא מסרב. טענותיו הן שראשית עלי להוכיח שאני הוא סימבה באמת (לדבריו זה הניצחון של נלה אינו ראיה).
ואף אם אצליח להוכיח דאני הוא, אכתי יש לו חזקה בקרקע, ואני מחלתי את חלקי מהנחלה בבריחתי, וממילא הוא ירשה, ועכשיו אין באפשרותי להתחרט על מחילתי.
עוד הוסיף לטעון, דאף אם אין זו מחילה, מכיוון שמשהו חדש התחיל בשלטון משותף של אריה וצבוע, נעקר ממקומו כל שלטון המלכות הישן ונחלתי נעקרה מרשותי.
אשמח לתשובות כבודו,
החותם בדמע, סימבה

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

כ' אדר א 21:01
בצער רב קיבלתי מכתבך על אודות ארצך הגזולה, אשר לקחוה מידך דודך וחבר מרעיו שאינם מכלל אנ"ש.
נוגעת שאלתך לעצם על דיני ירושה, עדות רחוקה, חזקה ושינוי בגזלנותא. והלא בדיני ירושה קי"ל שבמקום בן אין האח יורש, ואף אם הבן קטן ועל כן ודאי מדינא שהארץ לא ירושה היא אצל דודך כי אם בידך, סימבה אשר מזרע המלוכה.
בעניין הוכחה כי אתה הוא סימבה, הלא מצינו תרין רעין דלא מתפרשין שיעידו עליך שאתה הוא סימבה אשר הגדיל ונעשה ללביא, אשר הגעת אליהם ככפיר, ואף אם תאמר שאינם כשרין לעדות מפני שאינם נמנין על 'עושה מעשה עמך' דהא אוכלי שקצים ורמשים נינהו, אף על פע כן הרי משיח לפי תומו יש בהם ובעניין זהות סמכינן עלייהו אף לכתחילה.
והנה מה שאמר בדיני חזקה, קי"ל בחזקת הבתים דאמר רב 'אין מחזיקים בנכסי בורח', ואשמועינן התם מר דבבורח אנפשות קאי, וודאי שהינך אנפשות ברחת ועל כן אין חזקה על נכסים ששלך מירושה. ומה ששאלת על השינוי בסדרי המלוכה שקונה המקום, הרי מלבד מה שעובר על ד"ת הוא מי שמעמיד למלכות אנשים שאינם מקרב אחיך כדדרשי חז"ל אמעשה דהורדוס בריש ב"ב, הרי ידענא דקרקע אינה נגזלת לעולם ואפ' בשינוי ואפ' לאחר זמן, ועל כן נ"ל דארעא שלך היא חזק ואמץ ויה"ר שיקויים בך 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דשמיא ותיזכר בשושלתן של כל אבותיך הקדמונים דעלו לשמיא ומסייעי לך מן התם.
בברכת 'וכלביא מי יקימנו' ו'כארי יתנשא לא ישכב', המאחל לך תקומת ממלכה ביד הראוי למלוכה,
האריה דהווה מעלמא אסלן.
כ"א אדר א 08:24

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

כ"א אדר א 17:49
כ"ג אדר א 12:47
מחמת היחלוקו של דוד בין ציבא למפיבושת
י' אדר ב 23:17
עבר עריכה על ידי אניוהוא בתאריך י' באדר ב תשפ"ב 23:43
תשובה:
כבוד הוד מעלת המלך האמיתי דק'ק צוק התקווה, קיבלתי שאלתו החמורה, ונדון בה בע"ה כדרכה של תורה, ללא צהר לעולמות אחרים
צוק א – בירור זהות המערער
ראשית יש לעיין בבירור זהות המערער. אמרו במשנה בב'ב )קלד ע'א( האומר זה בני נאמן, זה אחי אינו נאמן, כלומר שאינו נאמן לקבל חלק האחים שלא מכירים בו. ומה שהאב נאמן, הרי זה מכח שבידו לתת מתנה.
א'כ פשיטא שכדי ליטו ל חלקו בירושה צריכים אנו לידע בבירור מאן הוא דקתבע חלקו. ו נראה ל ו מר דאימו תוכל לזהותו, משום דטעם הנ'ל שייכא נמי באימו. אמנם בשביל זה צריך שתהיה הבעלים, ומכיון שאשה לא יורשת את בעלה, ממילא לית לה יכולת לתת במתנה ולא יכולת לזהות את בנה. אמנם בכתובתה שיכולה לתת , מיגו דבידה לתת בידה נמי להכירו.
ועל פניו נראה לומר דמשום הא דעל פניו אין לזהותו, והיינו הרעמה. וכן מצינו כשבני יעקב עומדים לפני יוסף מעידה התורה 'ו יכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו' )בראשית מב, ח( וברש'י הביא דברי רבותי נו שיצא מלפניהם בלא חתימת זקן, הרי שעל פניו קשה לזהותו.
ומה שאמר דודך, שניצחונה של נלה אינו ראיה, היה נראה לומר דהצדק עימו, דאין לנו איך לשער האם זהו סימן מובהק או לא.
אלא דהלום ראיתי, דיוסף קורא לאחיו 'גשו נא' אמרו רז'ל דהראה להם שהוא מהול, ומעודי תמהתי, וכי אדם אחר לא יכל למול עצמו? ומהיכי תיתי למימר שהוא סימן שהוא אחיהם? אלא נראה דלאחר שידע עליהם מילי טובא, כעת איברר לן דלא קאמנחש בגביעו, אלא מידע ידע בקושטא, ורק מתחזי לפניהם שלא יזהוהו. וא'כ נראה דה'ה הכא, ניצחון כדי לאו כלום הוא, אך ניצחון וידיעת השם, דקרא לה בשמה, ודאי מילתא הוא.
ואף אי לא נקבל דברים אלו, אכתי אית לן למימר דאף דנלה אשה היא ופסולה לעדות, אכתי יש כאן עד אחד ונאמן הוא עכ'פ לחייב שבועה. והוא הק' ה)מלוב'ן(]מדנרין[ ראפיקי הי'ו דקא מצעק ומצחק 'הוא חי'. א'כ הרי דטענה ראשונה קא מתנדפה מעליה, ואית לן לברירא טענתך על הארץ.
צוק ב – יורדין לנכסי בורח
מקמי דנברר בדיני חזקה, בעי למידע אי שרי לאחזוקיה בארעא. לאחר מותו של אביך, ברחת כעצת דודך הנ'ל, והוא ירד לנכסיך שהגיעו לך בירושה. ובעצם הדבר יש לדון מתרי טעמי. חדא דהרי אמרינן דברחת ויש לדון האם מורידים קרוב לנכסי בורח, ומה הדין אי נחת לארעא מעצמו. ותו שהוא קרוב, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן.
ובאמת גמ' מפורשת היא בב'מ )דף לח עב( שהיורד לנכסי נטושים או רטושים מוציאין אותו מידיו, ובארו בגמ' דנטוש דברח בעל כורחו ורטוש דאזל מדעתו.
הרמב'ם פ'ז מהלכ' נחלות ה'ד פסק וז'ל שבוי שנשבה ושמעו שמת וירדו יורשיו לנחלה... אין מוציאין אותה מידן. וכן הבורח מחמת סכנה. אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחלקום מוציאין מידן עד שיביאו ראיה שמת מורישן, עכ'ל. ותמה עליו הראב'ד דמניין לו זה דהרי רבותנו אמרו דאפ' לא שמעו בו שמת ב'ד מורידים לנכסיו, ועוד מניין שבבורח מוציאים מידיו.
ומרן בשו'ע חו'מ סי' רפה פסק כהרמב'ם. ובאר הסמ'ע דמיירי כשירד למכור ולעשות בהם כשלהם, אך אי ירדו למהווי היה כאריס משאירים אותן בידיהם, וכתב שכך משמע מדברי המ'מ, ו הסכים עימו הש'ך. ממילא ברור דבנידון דידן דירד מעצמו, אף אי נימא דשמעו בו שמת, אכתי לא יורד אלא כאריס, והכא הרי נתן חלק לצבועים ולדבר זה אין לו רשות למיעבד.
ואף אי יטען קים לי כהראב'ד הכא יש לדון ממקום אחר, דהרי הכא ברח כשהוא קטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטען שזהו חלקו בירושה. וסימנך שאין אפוטרופוס לאריות. וכן פסק הרמב'ם שם בריש פ'ח, כותב מפורש 'ואפ' בן אחיו של זה הקטן'. ומקורו מב'ב דף לח מעובדא דההיא סבתא דהוי לה תלת ברתא ונשבת ה היא וחדא מיניהו, עיי'ש. וכן פסק השו'ע שם ס'ז.
איברא דלפום ריהטא כל הנ''ל מדבר על שמעו בו שמת כל עוד לא חזר הבורח להכא, אך אם חזר ובא הרוג ברגליו, פשיטא שמחזיר לו הקרקע והספק הוא האם צריך לשלם לו על הפירות שאכל או לו )ומכיון דכתבת דמוחל אתה על זה לא נדון בחיוב התשלום(.
צוק ג – חזקה שאין עימה טענה
אלא דטוען הוא דאכלה שני חזקה, ובאמת מפורש בב'ב דף מא ע'א דחזקה שאין עימה טענה אינה חזקה, על כן טוען הוא שמחלת לו על נחלתך. ויש לברר האם מחילה הוי טענה טובה, והאם חזקתו חזקה היא.
בפשטות אין בטענת מחילה כלום, דכיצד קנאה בכך דהרי אין כאן מעשה קניין כלל. וכך מפורש בשו'ע חו'מ סימן רמא ס'ג. והטעם כתב הסמ'ע דקרקע בחזקת בעליה עומדת. ואף אי נמצא מאן דסבירא דמחילה מועילה, הכא קטן הוא ואין מחילתו מועילה ולא כלום. ממילא אין כלל מה לדון בחזקה דהרי אין טענה כלל.
ואעפ'כ גם אי אית ליה טענה, הכא אין חזקה כלל. והוא מבואר שם בדף לח ע'א, דאמרו במשנה 'ג' ארצות לחזקה', ובארו הטעם משום שאין שיירות מצויות. והכא נמי הכי מפורסם שנגמר מלאי הזברות או האנטילפות, ולית שיירות מצויות כלל.
ובגמ' )ע'ב( אמר רבא הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה, ובארו שלא סתרי אהדדי, אין מחזיקין בבורח מחמת נפשות, ומחאה שלא פניו מיירי בבורח מחמת ממון. והכא הרי ברחת
מחמת נפשות.
ויעויין שם בדף כט ע'ב, בההוא דאמר מאי בעי בהאי ביתא וא'ל מינך זבינתיה ואכלית שניה חזקה, א'ל אנא בשיכוני גוואי הואי, ובאר הרמב'ן דמיירי שטוען שהיה ב'חדרי תימן' והוא מקום בדרום, וטוען שלא שמע החזקה מחמת דהוא רחוק, ןבזה נחלקו רב נחמן ורבא. דר'נ
סובר דנאמן למימר הכי, וצריך המחזיק להוכיח שהמערער יודע
מהחזקתו בקרקע, ואילו רבא ס'ל דהמוציא מחברו עליו הראיה. וקיי'ל כרב נחמן, דהמחזיק צריך להוכיח דידע המערער דמחזיקים בקרקעו. ועי' ברא'ש )סי' ד-ה( דכתב דהיינו שידוע שהמערער כבר הרחיק נדוד זמן רב, ולכן אמר רב נחמן למחזיק זיל ברור אכילתך.
ובאר בנתיב ים )הג' ר' יחיאל מרדכי גורדון זצ'ל( דלהרמב'ן ירידה לשדה כדהבעלים לא בפנינו אינה נחשבת כהוכחה דלית מאן דימחה בכניסתו. ממילא הכא, דאחזיק בקטנותך, יתכן דאף הרא'ש יודה דזה מיקרי שהחזיק שלא בפניו. אלא ודאי דאף חזקה אין פה.
צוק ד – שינוי החוזר לבריתו
ועתה יש לדון מצד קניין ב)ממשלת(שינוי, דזה אינו, דהרי הוי שינוי החוזר לברייתו דלא קני, כמבואר בחו'מ סימן )ש'ס( ]שס[ ס'ה. ואף דנתקיים בך מאמר החכם 'מאז שעזבת הרבה השתנה כאן', עכ'פ הכל חוזר לברייתו הוא. ואף דישאר רושם עדיין אין זה שינוי.
ועוד, י'ל דהכא מיירי בקרקע, וקרקע אינה נגזלת ושינוי לא מהני לקנותה.
צוק ה – משפט המלך
אמנם, אף אם בכל הנ''ל הורנו חלילה שלא כהלכה, נראה דיש כאן
צד נוסף להפך בו לזכותך. הרשב'ם בב'ב דף לח ע'ב שהביא ירושלמי דנח' רב ושמואל. )ומקורו במכליתין פרק ג הלכה ג( רב אמר אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ, שמואל אמר יש חזקה לבורח ויש חזקה מארץ לארץ. אמר רב נחמן בר רב יצחק קרייא מסייע למה דמר 'ויתן לה המלך סרי ס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה'. פסוק זה כתיב גבי השונמית, דברחה מפני הרעב ועתה שבה בעקבות דברי אלישע, והחזיקו בקרקעה, והחזיר לה המלך. ונח' בבאור הראיה. בפני משה גרס מסייע למה דמר שמואל, דהמחזיק יש לו חזקה דמחזיקין לבורח ומשום הכי היה צריך המלך לצוות שיחזירו לה הקרקע. אך המהר'א פולדא חולק, ובאר דהראיה היא לרב, שאין מחזיקין, ולכן המלך החזיר לה הקרקע כדין.
וכתב עלה ר' מאיר שמחה מדווינסק דרב ושמואל לשטתיהו במחלוקת בעניין פרשת המלך בסנהדרין דף כ ע'ב. רב ס'ל דכל האמור בפרשה לאיים בלבד, א'כ איך מצווה המלך לתת את הקרקע שלא כדין. אך שמואל דס'ל שהמלך מותר בכל הכתוב בפרשה, שפיר מיעבד דלא כהלכתא.
ולכאו' היה נראה דקשיא הלכתא אהלכתא, דהא בבורח קיי'ל כרב, ובמלך פסק הרמב'ם פ'ד מהלכ' מלכים ה'א כשמואל. אך ראיתי מי שכתב דטעמא דפסקינן כרב, אינו מכח ראיית ר'נ בירושלמי, אלא משום דהוא מחאה שלא בפניו.
ברם אין צורך בהא, דמעיקרא לא דמי, דרב ושמואל נחלקו בבורח מחמת ממון ובזה קיי'ל כרב. ומה דפסקינן שאין חזקה היינו בבורח מחמת נפשות. עכ'פ השתא דאתית להכי, מלך אתה, ובזה קיי'ל כשמואל וא'כ מלך פורץ לו דרך ואין מוחין בידו.
אלא דיש לפקפק בזה, דלמא השתא חשיב כהדיוט ולא כמלך. דגם מצינו השלמה, שבזמן שהעבירו אשמדאי ממלכותו הוי הדיוט, וכן אמרו בגמ' מגילה יא ע'ב דלכו'ע הוי מלך ואח'כ הדיוט ונחלקו האם חזר למלכותו או לא. וא'כ בזמן דהוי הדיוט, מהיכא תיתי דאית ליה משפט המלוכה.
ויתכן לומר דהתם שמלך הש'ד בדמותו הוי הדיוט, דלא הכירו בו כמלך. אך הכא כל פוגשיו יודעים דמלך קאי )בפניהם(]לפניהם[ ולכן אכתי יכול לנהוג בשררה.
צוק ו – בזכות שלא שינו שמם נגאלו
ושמחה נפשי בראותי דברי הרב צו'ף דב'ש בספרו שער החצר סי' קפו. דכתב שם הרב הנ''ל דהכנענים רצו להחזיק בארץ כנען בטענת יאוש, דאבותנו נתייאשו בגלות מצרים. אמנם אבותינו הקדושים החזיקו באמונתם ולא התייאשו מן הגאולה. וכסימן לכך קראו לבניהם על שם הגאולה, שלא שינו שמותיהם, וקראו לבניהם ראובן ושמעון העומדים על הגאולה, על שם 'ראה ראיתי את עוני עמי' ו'וישמע אלוקים את נאקתם'. ממילא זכו לגאולה מכח שלא שינו את שמם איגלאי מילתא דלא נתייאשו מן הגאולה, ואזלא לה טענת הכנענים.
והוא הדין והוא הטעם הכא, שאין יכול דודך לטעון שנתייאשת, דהרי לא נשתנה שמך, ואף הוא רומז לגאולה שהוא נוטריקון שים-בה' כלומר, שים מבטחך בה'. דורשי רשומות דרשו ר'ת סקאר יעוף מהר בעזרת ה'.
והיהמי שרצה להקשות מדברי ההתגלות דאביך 'זכור מי אתה' ועוד בדבריו עם נלה מוכח דמלכתחילה לא רצה ללכת להאבק הרי לפנינו דנתייאש
ונראה דאף שלא זכר תמיד מי הוא באמת, ולא רצה מלכתחילה לילך, אין זה יאוש, אלא יאוש שלא מדעת, אלא הוא כעין תינוק שנשבה לבין הגויים שהוא אנוס, וכדמוכח מדבריך לראפיקי דאמרת ליה שאינך בטוח מי אתה. וממילא גם אי הוי יאוש אינו יאוש גמור וזה שלא שינה שמו מעיד דבפנימיות לא מייאש ולא מידי.
וזאת תורת העולה,
דלית ליה לסקאר ולא כלום. דזהותך ללא ספק, ולא קנה כלל. ואף אי קני, לית לה חזקה. ולית הכא לא יאוש ולא שינוי.
ואסיים בברכה, דנזכה להעביר ממשלת זדון מן הארץ, ותקום ממשלת האמת ובראשה מלכנו ]סימבה[ )ביבי( ירום הודו.
והנלע"ד כתבתי

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"א אדר ב 14:38
והרי למדו זאת מגזרת הכתוב "יכיר", ממילא שייך רק באב והבו דלא לוסיף עלה
י"א אדר ב 16:13

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ב אדר ב 12:26
אם כי נראה שנחלקו התנאים אם זה מועיל גם לפסילת הבנים ולא רק לבכורה. (וחלק פסקו כרבי יהודה)

ישיבת ההסדר ירוחם - ויגש - ואהבת את ה' אלקיך - שיחת סעודה שלישית התשס"ה,he/