חייב לומר שהלחנים הם ממש חלק בלתי נפרד מהשירים. לחנים אחרים היו יוצרים שיר אחר לגמרי.

מתלבט בין ההר הירוק, עוד לא תמו כל פלאייך, ואגדת הל''ה.

האמת שצריך לחלק את השירים שלו לקטגוריות ולבחור לכל קטגוריה, כי הכל אצלו כל כך נפלא.

את אגדת הל''ה הכרתי רק היום והוא תפס אותי חזק מאוד, גם המילים, גם הסיפור, גם הלחן וגם המבצעים שלו.

קישור ליוטיוב: 

משורר אגדי ממש.

אגב, התגלה לי שהוא כתב פעם חוברת שנקראה 'מדריך טהרלב לכתיבת שירים'. באתר שלו הקישור לזה לא פעיל,

ולצערי אין את האיש לבקש ממנו. אבל אם מישהו יצליח למצוא את זה ולשתף פה בפורום זה יהיה ברכה לעולם כולו.

 הכבוד והחיבה שהיו לטהרלב כלפי עולם היהדות, על חכמיו וספריו, הם לא פחות ממדהימים.

עוד לא תמו כל פלאייך.

האליטא

היום, במדינתנו המטורפת, המחליפה כל שנה אליטה באליטה
לך תסביר לאזרח הפשוט מה פירושה של יהדות ליטא.
אותה יהדות משובחת, שהיתה באמת האליטה של האליטה
האוטוריטה של האוטוריטה
היהדות שהציתה והרטיטה
שבשום דבר חומרי אותה לא קנית -
לא בווילה ולא בסוויטה
לא בלוליטה ולא באפרודיטה
אלא במילה אחת קטנה: והגית!
יהדות מעולה שמאז ועד עתה כמותה לא ראית,
יהדות השכל, יהדות ליטא.

ואם תנסה להסביר זאת לישראלים אוי לך,
כי כמו שנהגו הליטאים לומר:
אלע יוונים די זעלבע פונים כל היוונים אותם פנים
יאמר לך היום הישראלי החצוף:
כל הפולנים אותו פרצוף!
ואם תנסה להסביר לו במה נבדלים הליטאים מהפולנים,
הגליצאים מהרומנים
ההונגרים מהגרמנים
הוא יסתכל עליך, בני,
כאילו נפלת מאופרה של גולדפאדן לפסטיבל הזמר הים תיכוני.

כי מה יודע הישראלי על שורשיו?
אם למשל, תשאל מישהו ברחוב מה הוא יודע על הגר"א
הוא יגיד שזה רחוב בתחנה המרכזית הישנה
רחוב של חנויות פיצוחים, קסטות, משקאות קרים
וכמה מכוני עיסוי לפועלים זרים.

ואם אתה מתכוון ברצינות להסביר לו מי זה הגר"א
ייטב לך, למען שלום בית, אם תואיל נא
לא להשתמש בביטוי האליטיסטי "הגאון מווילנה".
כי גאון בישראל היום, אפשר לומר זאת בביטחון,
הוא או גאון בכדורגל, או גאון פיננסי, או יהורם גאון.

ולכן, כשאנו באים הערב להלל ולשבח את שורשינו
עלינו לדעת מראש שאנו מדברים רק אל עצמנו!

אנו, בני הליטאים, חייבים לגלות את הסוד לילדינו ולנכדינו
מי היו אבות אבותיהם ואבות אבותינו
לא כדי לטפח בהם את חטא הגאווה
אלא דווקא את "עיין ערך אהבה"
כדי שלא ירגישו רגשי אשמה על היותם כל כך מאופקים, שקולים
ולפעמים קרים
בשעה שחבריהם, עמך ישראל, שמחים וצוהלים
ורוקדים ושרים
ומבלים ומהמרים.
כדי שיבינו בנינו שהאיפוק הזה
לא קשור באופיים האישי, אלא זה עניין גנטי אנתרופולוגי
הם שייכים לגזע של אנשים ריאליסטי ולוגי
אנשים שכולם הוגי דעות בפוטנציה
העשירון העליון של האינטליגנציה.

בואו נניח את הדברים על השולחן:
עם ישראל מאז ומעולם, מתחלק לשניים, וזה כמעט מדעי:
ליורשי הראש החסידי וליורשי הראש הליטאי.
בשעה שיורשי החסידים, והם תמיד היו הרוב המכריע
רוקדים וצוהלים כאילו החיים הם חגיגה
צאצאי הליטאים מנתבים את דרכם מדאגה לדאגה
כשיורשי החסידים אומרים "אכול ושתה"
כי המשיח מגיע אוטוטו
מסתגרים הליטאים בחדרי חדרים
ובודקים את עצמם לפי "חובות הלבבות" ו"מסילת ישרים".

אך גם זאת חייבים צאצאינו לדעת
כי גם אם קיבלו בירושה את האופי הליטאי הקשה והמיוסר
אל להם לשכוח כי הוא שהקים לנו את תנועת המוסר
הוא שהקים את בתי הספר "תרבות" ותיאטרונים ותנועות נוער
ויצר עם חרוץ ופעיל, שלומד לא בשביל כבוד ולא בשביל תואר
הוא הגזע שיצר ספרות תורנית וחילונית ענפה וגדולה
הגזע שהמציא את ההומור היהודי החכם והמופלא
וכמובן הקים את שרשרת הישיבות המפוארת, שליחה לא נס,
ישיבות שבישראל היום לומדים בהן אפילו האברכים של ש"ס -
אלה הליטאים,
אנשים חכמים, למדנים, שאותם, למשל, לא תצליח לשכנע
שמה שיציל אותך בחיים זה ברכה של צדיק על איזו קמע
גזע של אנשים רציניים, שאינם נדבקים לקבלה, למשיחיות ולמיסטיקה
אלא בודקים את הפשט, את ההיגיון ואפילו את הסטטיסטיקה
אלה אנחנו, צאצאי יהדות ליטא
אותנו לא תביא לצקת מים על ידיו של איזה זקן מקובלים שליט"א
לא להיות חמורו של משיח ולא אתונו של בלעם
לא ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים מורמים מעם
אנחנו לא סומכים על הנס, לא על הלוטו, לא על ההורוסקופ
אנחנו המלח שחסר לעם ישראל היום
ראש בריא - א גאזונטן קאפ.

http://www.taharlev.com/makama_id_5.html

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.