התת תנאים שבהם החיות מגודלות ומנוצלות משיקולים כלכליים

וודאי שיעזור שלא תאכל אותו! אם אני ואתה והיא והוא לא נאכל אותו - הצלנו פרה או תרנגולת מסבל. וככה עוד אחת ועוד אחת.

אז לא יפסיקו לאכול בשר, אבל אם נצמצם משמעותית את צריכת הבשר נחסוך המון סבל מיותר...

א. אם אכילת בשר מתעללת בבעלי חיים, גם אם אי אכילת בשר לא תוביל לשינוי שיפסיק את סבלם, לא הייתי רוצה לקחת בו חלק.

אם נקצין את הדוגמא, היית מוכן לקבל כליה מאדם שנרצח בשביל להוציא ממנו את הכליה? גם אם אתה יודע שאם לא תשתמש בכליה אחרים ישתמשו בה וזה לא ימנע את הרצח, הרי שלא היית רוצה לקחת בזה חלק

ב. ככה שינויים נוצרים🤷‍♂️ אוסף של פרטים שמחליטים החלטות קטנות ולא משמעותיות שרק כשהם מצטברות למסה קריטית הם עושות שינוי

א. ערך חייו של אדם מצדיק לא לקחת את אבריו בשבל רציחתו, ערך של חיי בע"ח לא מצדיק זאת.

ב. התאגדות של אנשים במסה מספיק רצינית גורמת לשוק החופשי לשנות כיוון. החלטה של אדם צדיק כזה או אחר לא משפיע בכלל בכלל על השוק. כל עוד לא מדובר בשינוי קולקטיבי - המצב ישאר כמו שהוא.

אתה צודק שצריך לעשות פה שיקול של עלות מול תועלת, ואם באמת מדובר בעלות עצומה אזי הערך של הקלת סבלו של הבע"ח לא שווה את זה, אבל העלות עצומה? יש אוכל מצוין ומזין שלא דורש בשר, ואם זה בשביל הטעם אז לענ"ד סבל של בע"ח כן גדול מהתשוקה שלך לסטייק🤷‍♂️ אבל אפילו אם לא, אפשר לצמצם את כמות הבשר שאוכלים, לאכול רק בשבתות למשל

חברה שרגילה לאכול בשר בתדירות גבוהה זה כבר צורך אצלה זה לא 'מותרות'

וכמו שכתבתי פה - באופן כללי לגבי אכלית בעלי חיים - - צעירים מעל עשרים - אם אני ישקיע כוחות בדאגה לחיי בע"ח זה בהכרח יגרע מהשקעת אותם כוחות עבור יחס יותר ראוי לבנ"א.

"צורך הוא כל דבר שאדם או בעל חיים זקוק (או חש שהוא זקוק) לו עבור המשך קיומו הפיזי ורווחתו הנפשית." (ויקיפדיה)

בשר הוא צורך? חברה לא יכולה להתקיים בלי זה? אתה לא מסוגל בלי זה?

אני לא חושב שמה שכתבת לגבי כוחות הנפש נכון, לא ביקשתי שתצא לצמתים ותנסה לשכנע את העוברים ושבים להפסיק לאכול בשר, סה"כ ביקשתי שתפסיק בעצמך לאכול בשר/תצמצם בשר, זה דורש ממך כ"כ הרבה כוחות נפש שיכלו להיות מושקעים בדאגה לבני אדם? 🤨

תקרא את שני המילים האחרונות בציטוט שכתבת מויקיפדיה. הרגל בונה צורך. אדם שמגיל 0 גדל על שקדים ותמרים אולי זה לא יהיה קשור לרווחתו הנפשית אבל תרבות שלימה שגדלה על בשר - צריך לשלם מחירים כבדים כדי לקטוע אותה.

אני כן חושב שמה שכתבתי לגבי כוחות הנפש נכון... אתה יודע כמה קשה זה לא לדבר על לשון הרע??? כל מחשבה או אנרגיה כלשהי אני מעדיף לקחת את זה לכבודו של האדם, להפנים עד כמה שאסור לפגוע בכבודו ועד כמה צריך לדאוג לו.

מי שכבר נטועה בו אהבת אדם בצורה גבוה מאוד אכן באופן טבעי ממש לא ידבר לשון הרע ויהיה עדין נפש אבל הרב קוק כותב שכל עוד יש מלחמות בעולם דם האדם נשפך לא הגיוני להשקיע במאבק מול זה. וגם אדם בודד שעושה את זה לא ירגיש שהוא איזה 'צדיק גדול'. אדם ששומר על כבודו של האדם באופן הראוי בצורה מושלמת הוא אכן צדיק גדול. כאלה יותר קשה למצוא מאשר טבעונים או צמחוניים.

מחירים כבדים ודאי שצריך לשלם, אבל זה לא הופך את זה לצורך, גם אדם שהתרגל לקנות מותגים יתקשה לעבור לקנות מוצרים "רגילים", אבל אם זה נצרך אזי המחיר שווה את זה.

אתה טוען למעשה שה"צורך" של החברה לבשר שווה את הנזק? ואם כן, האם לא כדאי שיעבדו על זה?

לא סתם זה תופס במחינה שיווקית, זה יושב על נקודה אמיתית אצל האדם (זה שמנצלים את זה לצורך שיווק זה אכן לא ראוי).

מסכים לגמרי! כדאי מאוד שיעבדו על זה!!

אבל יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים לעבוד עליהם לפני אז כדאי שיפנו להם מקום קודם.

באמת נראה לי שלהשקיע את כל כוחות הנפש במניעת צער בעלי חיים יתפוס כוחות נפש שיכולים להיות מושקעים בדברים קצת יותר חשובים, אבל שינויים קטנים? זה באמת תופס לך כוחות נפש?

אבל מה שאתה כתבת עד כה הוא ממש לא 'שינוים קטנים' ביחס לאורח חיים שאני מכיר.

שפרוסים לאורך זמן בצורה שלא חלילה תקח לך כוחות נפש גדולים מדי

אז ככה אפשר להיות מושלמים בהכל בלי להשקיע כוחות?

כנראה יותר מדוייק לומר שזה כן לוקח כוחות נפש, אבל הם קטנים מאוד ושווים את זה, אם היה מדובר בכוחות גדולים אז זה לא שווה

היא כוללת התקדמות בצעדים קטנים...

ואם ככה זה נכון בכל עבודה מוסרית ואנחנו עדים לכך שלאנשים קשה לשנות הרגלים ולשנות את דפוסי התנהגות שלהם סימן זה שיותר מורכב ממה שאתה מתאר.

אני צריך לחשוב על זה

ברור שלא לדבר לשון הרע קשה עד למאוד, אבל לא לאכול את השניצל שלך בארוחת הצהרים הבאה תקל עליך בזה? אתה באמת מרגיש ככה?

אני ממש יתייסר אם אני לא יאכל את השניצל בארוחת צהרים ואצטרך לפרוק את התסכול מכך על משהו אחר.

זה ימעיט לי משמחת החיים ומהחיוניות שלי ויפגע לי בעבודתי בכלל ובעבודתי המוסרית בפרט.

אם זה ככה אזי ודאי שאתה צריך לאכול, אבל אני חושב שאפשר גם להמעיט בלי להשמיד את שמחת החיים (או שהקשר בינך לבין השניצל עמוק משחשבתי)

אבל דורש חשיבה ותכנון - כוחות.

לשנות תזונה של בנ"א זה לא משהו קטן שבא בקלות.

נניח תוריד ארוחה בשרית אחת בשבוע, לא באמת דורש תכנון/חשיבה

אם ממשהו אחר זה לא דורש - אשריו!

אבל הוא לא ראוי ל"שכוייח גדול"... את זה אני שומר לדברים יותר משמעותיים (עם כל הכבוד שמגיע למיעוט באכילת בשר).

וברור שלכל אורך הדורות אכלו בשר ולא ראו בזה פגם מוסרי מהותי

ולכן אין בזה שום בעיה מוסרית.

מה מסובך?

(למה אין בזה בעיה מוסרית? שאלה מעניינת. שאלה שבהחלט יכולה לגרום לי לפספס ארוחת צהריים מדי פעם כשאני חושב על תשובה. אבל אני לא כל יום חושב על השאלה הזאת, בטח לא בזמן של ארוחת צהריים)

לא הייתי בטוח על מה השאלה

אז העקרון שלי בחיים הוא כך: אני לא משעבד את אורח החיים שלי לחרם צרכנים

המדינה מתנהלת דפוק במיליון אופנים, אבל אני לא עושה חרם צרכנים על המדינה

כנ"ל לגבי שוק אספקת הבשר.

אילו היתה אפשרות סבירה לבחור, הייתי בודק אם אכן משתלם לי לשלם את תוספת המחיר בשביל לא לצער בעלי חיים

קודם כל אני באמת לא אוכלת הרבה בשר, במיוחד לא מחוץ לבית.

ובאמת אני חושבת שהרבה אנשים נרתעים מהדרך שבה הגיע הבעל-חיים לצלחת, מלידתו ועד למותו במשחטה. אבל זה קשה לשנות את הדרך-חיים. כמו שיודעים שבצק עלים ואוכל מהיר מוכן הוא לא בריא, ובכל זאת לא משנים את ההרגלים כל כך מהר.

דבר שלישי, בתור עקרת בית אני חושבת על מנה עיקרית שלא מכילה בעל חיים ואין לי הרבה רעיונות... תחכים אותי?

אבל האמת?

מעולם לא אמרתי את זה בקול, אבל אני משתדל מאוד שלא לאכול בשר ועוף (אלא אם יש צורך של כיבוד הורים או בין אדם לחברו, וגם לפני תרומת דם).

כי קשה לי עם התעשייה הזאת. קשה לי עם הצער בע"ח (דאורייתא) שמשום מה נראה שפחות מדקדקים בו.  (מספיק לנסוע ליד משאית שמובילה תרנגולות, ולהתחלחל מאיך שהתעשייה הזאת עובדת. דחוסים כמו שניצלים בקופסה).

"ר' אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר 'זאת תורת הבהמה והעוף', כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף" (פסחים מט)

גם אם זאת לא הלכה ממש, זה מורה שאכילת בשר צריכה להיעשות ממקום גבוה ומזוכך. מתוך קרבה לרצון ה' ועסק התורה. אז בנוסף מרגיש לי שאכילת בשר משרתת איזה צורך בהמי בי, ומרגיש לי לא ראוי ביחס למקום שבו אני עומד.

וב"ה העולם מתקדם לריבוי מוסריות. לפעמים זה יוצא קצת בצורה מעוותת, אבל לאט לאט הדורות מתעלים, ואנחנו רואים את חזון הצמחונות רוקם עור וגידים. לא תמיד זה חייב להיות מתוך גאווה על הדורות הקודמים. פשוט להבין שיש תהליכים שאנחנו חווים שהם לא היו צריכים לעבור, והדורות הולכים ומתכשרים.

אבל שנזכה לאכול בקרוב בעז"ה מבשר הפסח והשלמים🍖🍔🐏🐂 

[יצויין שמעולם לא אמרתי משהו למישהו בעניין אכילת בשר. כי לא זה העניין..]

מצרף קישור לעיון והרחבה, מפי חכמי דורנו צמחונות במגזר הדתי? יש דבר כזה - כיפה

" אלא שראתה החכמה האלהית שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיעלה במעלה זו, שיתנער ויבא לההכרה המוסרית האמתית, עד העת המאושרה והנאורה ההיא, אין אותה המעלה המוסרית של הכרת משפטם של בע"ח ראויה לו כלל. וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כ"א ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שכמוסר העצמי: "נתעב ונאלח, איש שותה כמים עולה" (איוב טו). כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בנ"א הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים - כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כ"א לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח... ע"כ אין זאת המעלה הוגנת לו לאדם כלל, כל זמן שפלותו, חוץ ממה שאין להעמיס יותר מפני הערך של אפשרות הסבל של כח המוסר האנושי כשהוא בחולשתו."

מקור: חזון הצמחונות והשלום – ויקיטקסט

(פסקה ז)

במילים שלי - 

 אם אני ישקיע בעבודה עבודה מוסרית יותר נעלה זה יקח ממני כוחות.

כל דבר שמתאמצים בו ומתמסרים אליו דורש כוחות.

יש דברים יותר חשובים כרגע שכדאי שאפנה אליהם את הכוחות שלי.

אני מעדיף להפנות את הכוחות ליחס יותר טוב כלפי בנ"א.

רק בנאדם שהגיע למעלה שהוא מוקיר בנ"א ומתייחס אליהם כראוי לגמרי ראוי לו לעבור למדרגת החסידות ביחס לבע"ח.

אחרת אני אהיה ממש באבסורד מוסרי.

הרב קוק מדבר על עצם הריגתו של בע"ח בשביל אכילה, לא על ההתעללות המחרידה שעובר בע"ח בחייו הקצרים עד שהוא מגיע לצלחת שלנו. דבריו של הרב קוק נוגעים למצב בו מצמצמים את הסבל של בעל החיים למינימום ונשארת רק שאלת לקיחת חייו

לכאן. אם אני משקיע את הכוחות שלי ביחס ראוי לבע"ח בהכרח זה יקח ממני כוחות להשקעה ביחס ראוי לבנ"א.

מעבר לכך שלענ"ד דבריו של הרב קוק מכוונים כלפי חברה שבחרה להשקיע את "הונה המוסרי" בדאגה לבעלי החיים במקום לדאוג למוסריות שבין בני האדם ולא לאדם ששואל את עצמו האם להפסיק לאכול בשר או לא.

אבל בכל מקרה, עד איפה אתה לוקח את העקרון הזה? אתה הולך ברחוב ורואה אדם מכה כלב, תעצור/תעיר לו? או שאתה חושש שזה יקח ממך כוחות להשקעה ביחס ראוי לבני אדם? ואם כן תעיר לו, מה זה שונה מחבר שיציע לך סטייק שאתה יודע שהגיע מבעל חיים שסבל בחייו הקצרים לא מעט כדי להפוך לסטייק?

 נניח שזה נותן לו את אותו סיפוק שאתה מקבל מנגיסה בשניצל שלך

זה אכן מספיק מצידי בשביל כך (גם אם זה מצב דיעבדי). לא הייתי מזלזל בכך.

טוב, אני לא חושב ככה, לדעתי כשם שהייתי נזעק שם כך אני צריך להזעק במקרים אחרים

זה פלא גדול.

לא אם החיוך נובע מהתעללות בברואיו של הקב"ה

אבל אם הוא נהנה במנותק מאכזריות, השמחה וסיפוק לא נובעים מהאכזריות אלא מנותקים ממנה. 

במקום האכזריות ישנה אדישות שהיא גם ממש לא אידיאלית (ולכן לעתיד לבוא נתעלה מעל זה גם) אבל זה מספיק כדי להשאיר את השמחה והסיפוק כערכים בפני עצמם שלא קשורים להתעללות כשלעצמה.

בתור ערכים שעומדים בפני עצמם הם חשובים מאוד.

שמחה יכולה להיות ביטוי של אכזריות והיא מגונה מאוד

והיא יכולה להיות גם ביטוי של אכילה דשנה שאיננה מתקשרת לאכזריות ואז היא ראויה בפני עצמה.

הרב מסיק מ'האדם הפרטי' ל'אדם הכללי' (מהאינדוודואל לקולקטיב)

"וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כ"א ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שכמוסר העצמי: "נתעב ונאלח, איש שותה כמים עולה" (איוב טו)."

מגניב, לא זכרתי כך, אסתכל שוב, למדתי את זה מזמן😅

באיזה פסקה זה?

אם תהיה אופציה של בשר כשר שגודל בתנאים שפויים הייתי קונה. בינתיים אני פחות בעיניין של לוותר על סטייק לטובת טופו 

וזה טעים.

ואתה טוען שזאת כוונת חז"ל בדבריהם

אם אין לך מקור קצת יותר מבוסס, לא רואה בזה יותר מאשר דרשנות של עובדי אלילים

אני מתנצל, אבל סרטון של גורו שטוען משהו הוא לא הוכחה, אין שום הוכחה מדעית לכך שהגוף לא מצליח לפרק את הקוד הגנטי של חיות שהוא אוכל וזה משאיר סימנים, מה גם שקוד גנטי קיים גם בצמחים, למה שם זה לא קורה?

את דברי חז"ל על טמטום הנפש בעקבות אכילת מאכלים אסורים כנראה שיש להבין בתור טמטום ואיטום לב רוחני, לא משהו פיזי

לא צריך את כל טיעון המוסריות כדי לעבור בהחלטה לצמחונות.
הנזק האקולוגי ממשק החי (בעיקר לאכילה) הוא הרס סביבתי טוטלי גלובלי, שאילו היה מוצג בפני הציבור הרחב כראוי היה מביא לשינויי תודעה ותזונה נרחבים.
אני לא צמחוני, וכל פיסת בשר שאני אוכל נבעה מפגיעה פטאלית באיכות הסביבה.
אבל עם כל המודעות הזאת אני לא פוסק מאכילת בשר, וגרוע אף מכך, דגים (שגידולם למאכל, או תפיסתם מהטבע, מסבים נזקים מזעזעים).
הסיבה העיקרית להמשך תזונה בשרית בעולם כולו היא כמובן הסובסידיות הממשלתיות למשקי החי כעסקים.

כשעשינו השנה כפרות על תרנגלות חיה, הסתכלתי לה בעיניים וביקשתי סליחה.

אחר כך שאלתי את עצמי איך זה שאני עוד מסוגלת לאכול שניצל.

אבל ההרגל עושה את שלו.

וכנראה שגגם הטבע.

כי היררכיה זה משהו שטבוע בבריאה...

ובסוף אם לא נשתמש בהיררכיה הזו גם לא נוכל לאכול שום דבר מהצומח, וגם לא לנשום כי אנחנו הורגים חיידקים בדרך...

אז או שהמוסר הכללי שלנו לא היה מתעלה (חל בדור האחרון שיפור עצום במודעות שבין אדם לחברו, ולסביבה),

או שחזון הצמחונות היה מתממש מזמן...

והוא חושב שהיום אסור לאכול בשר, וצריך לפרסם את זה ברבים

שזה לפני עוור להאכיל בשר וכו'

אבל גדולי ישראל לא חשבו כך. בדבר כזה קיצוני אני חושב שצריך ללכת אחרי גדולי ישראל.

איזה תח מוכר אתה מכיר שמורה ככה לציבור?

פעם לפני שנים שאלתי חבר, לא סתם אלא חברותא, אם הוא רוצה לטייל בבין הזמנים. הוא סירב שלא בא לו. וכששאלתי אותו "הרי אתה כן יוצא לטיולים כי הנה הלכת עם ההוא ועם הזה", אז הוא ענה שיש חברים לטיולים ויש חברים לחברותא.
 

מיותר לציין שמחקתי אותו מחיי, ולו רק בגלל חוסר הטאקט לחשוף את היחס הזה.

מאחל לך שתמצא אנשים שראויים לחברות שלך. בעז"ה תלך לקודקוד, תמצא קבוצות חדשות, חייך ישתפרו בעז"ה.

אלא לדבר על כך;

הייתי כל כך שמח לו היית מודיע לי שהתארשת...

די נפגעתי כשלא שיתפתם אותי בטיול. כחברים טובים, ציפיתי שתשתפו אותי...

ככה. בלי להטיח. רק לבטא את אכזבתך וכאבך.

ותראה למה זה יוביל;  

תראה, יכול לקרות מצב כזה, כשיש כמה אנשים כשלא לכל אחד יש אותה תכנית

ואז צריך ללהטט, וזה די מעייף....כדאי לך לברר. עם כל אחד יכול לקרות מצב כזה.

אם מדברים על זה, המתח יורד, הדברים מתבהרים, ולפעמים רואים את הדברים

אחרת, ואפשר לסלוח. והם יכולים לעשות תשובה וללמוד להתחשב יותר. לא?

במצבים כאלה, הכי קל וטבעי לחשוב על האפשרות הראשונה: שהחברים שלך פשוט אנשים רעים ובוגדניים.

 אם זה שרשור פריקה זה לגמרי מובן, ואתה מוזמן להתעלם מהאפשרות השנייה.

אבל יש גם אפשרות אחרת: יכול להיות שמבחינתם הכל בסדר והם אוהבים אותך, אבל התפיסה שלכם לגבי מהות הקשר היא שונה. מבחינתם אתה אולי חבר חמוד, זורם וכיפי, אבל לא מעבר לזה – בעוד שמבחינתך הם היו הבסטיז שלך. חוסר ההדדיות הזה הוא המקום שבו נוצר הפער הכואב.

בנקודה הזו עומדות בפניך כמה אפשרויות:

האחת: להיפגע, לנתק איתם קשר ולחפש חברים חדשים ולקחת בחשבון שגם קשרים עם חברים אחרים יכולים להיות לא הדדים במיוחד.

השנייה: להבין שזה המקום שלהם בחייך, ופשוט לא לצפות מהם ליותר...

לגבי החבר שהתארס – רק רציתי להזכיר שיש אנשים שכשהם נכנסים לקשר רציני או מתארסים, הם שוכחים מכל העולם ושקועים בבן/ בת הזוג שלהם.

 זה ממש לא אומר שהבעיה היא בך. יש סיכוי סביר מאוד שפרק זמן מסוים אחרי החתונה, הוא ייזכר בחברים הטובים שזנח מאחור וינסה לחדש את הקשר (אם כי בד"כ קשר עם חבר נשוי הוא לרוב שונה משמעותית מקשר עם חבר רווק או גרוש).

מאחלת לך שתמצא בקרוב זוגיות ואהבת אמת (אם אתה בקטע), ושתזכה לחברים טובים, נאמנים ובעיקר – הדדיים.

ולגבי קודקוד, מכירה כמה בחורים משם ובסך הכל יש שם חברה נחמדים ממש, אבל לא כולם שם מכירים לגמרי את כולם, נראהלי תלוי בסגנון...

אבל זו הזדמנות חדשה בסך הכל.

ייתכן שזה פשוט לא הסתדר איכשהו....

וגם, מחפש אהבה, אחותי! עצמי ובשרי! הודיעה לי על אירושי בנה , בבוקר אחרי (אם אני לא טועה)

קיבלתי הלם. גם לידת הנכד הראשון נודע לי מבלי שידעתי שכלתה מצפה.

אבל אני כן אמרתי לה, שעין הרע או לא עין הרע, כאחות אני מצפה שתהיי יותר גלויה, כי זה מעליב.

וזה הסתדר, תודה לקל. היא לא אומרת לי על החודש הראשון...אבל גם לא בבום, אחרי שהרך הנולד

הגיע out of the blue....

אז יש כאן אולי נקודה נוספת לקחת בחשבון: יש אנשים שמאוד חוששים מקנאה, עין הרע...

הרי אין ברכה אלא במה שסמוי מן העין...

יכול להיות דווקא מאוד מעניין מדוע לא שיתפו אותך בשני המקרים. ותמיד, תמיד -

למרות שקל יותר להיפגע ולהשתבלל ולהיסגר,  כדאי לפתוח את מה שפוגע ומכאיב -

לפחות עבורנו; שנדע שעשינו דבר מה כדי לברר את הדברים. אחרת נשארים מצולקים

ואנחנו המפסידים מזה ראשונים. לא החברים (זו כבר הבעיה שלהם).

בל נשכח שכולנו רק בני אדם, אחרי הכל. מי שאף פעם לא מאכזב....נו, אתה

יודע מיהו.

נשמח לשמוע מה קרה לאחר שדיברת.

שבת שלום!

אתה צודק!

אבל טוב לדעת מי יש סביבנו באמת גם אם זה מאוד כואב..

בכל אופן אני בחיים לא שומרת בבטן אומרת מה יש לי (בלי התלהמות) וממשיכה הלאה בחיי

בדכ 2 אופציות

יש סיבה והיגיון מניח את הדעת

אין סיבה ואז הם או מתנצלים ולוקחים להבא או שזה לא מתאים הקשר הזה ודרכנו מתפצלות

אבל לפחות הלב נקי

לא מאמינה ב'חבר אמת'

קשרים בנויים על אינטרסים

על תן וקח

זה טבע של בני אדם

ואין מה לצפות להדדיות רק בגלל שאתה נותן אהבה

אנשים אוהבים לנסוע ולטייל עם מי שזורם להם

ולא עם כל אחד שהם בקשר איתו

גם אם הוא לכאורה קשר טוב

מה שהכי חשוב בחברות

זו מודעות

מה הקשר נותן ומה הוא לוקח

האם זה קשר טוב והאם הוא שווה

והמשפט האחרון די נכון

אנשים עסוקים בעיקר עם עצמם

וזה לא ממש רע

לדאוג לעצמך

כי אז אתה מרגיש טוב והכל יכול לעבוד יותר טוב

זה באמת מעניין להיכנס לראש הזה- כאילו, הם ראו את החברות שלנו שונה משלי.

אבל זה הכי מבאס, כי אני חשבתי שזה הדדי. אני לא חושב שהם אנשים אטומים. דווקא הם אנשי נפש, וזה סוג של משבר... "משיח השם אשר אמרנו בצילו נחיה בגויים" כזה.

באמת יש פה עוד שאלה ענקית האם חבר הוא בנוסף לחיי נישואין או רק סוג של תחליף זמני [פה הדעות שלכם חלוקות].

ומעל הכל, באמת מה שהכי קשה לי זה ההבנה שאין ידיד אמת בעולם הזה. אדרבה, אם מישהו מצא שייעדכן אותי זריז איך כי אני לא שורד.

בקשר לחבר הגרוש, זה באמת ממש מעניין. כי יש אנשים שקשה להם עם מחוייבות אפילו מינורית. אז אולי כשאני נתתי לו אז הכל היה טוב, וברגע שאני רוצה להיתרם מהקשר פתאום הוא נסגר [אמרתי לו את זה, הוא לא הכחיש].

מי שיכול לעשות סדר בבלאגן - תודה מראש

ציפיות יש רק לכריות.

מה שהיה גם אם נגמר או השתנה לא בהכרח לא היה אמיתי.

אני כן מאמין בחברי אמת אבל לא בהכרח במובן של best friends forever.

ברור שאת כל אחד מעניין בעיקר הוא עצמו, זאת נקודת המוצא.

ועדיין אפשר להוציא מזה הרבה, גם אם פחות ממה שמצפים.

נחלת

נקדימון

@שפלות רוח 

ברמה הספרותית @צדיק יסוד עלום ו @סופר צעיר 

אבל אני אוהב לקרוא את טיפות-של-אור בעניינים תורניים, ואני חושב שגם ארץ-השוקולד. שניהם בעלי ידע רחב ומעמיק.

השאלות של זיויק מעניינות ומעוררות בדרך כלל, אבל אני לא אוהב את העובדה הוא עצמו לא מוסיף גם את דעתו שלו.

חתול-זמני מסקרן אותי גם כן. יש סגנון ייחודי לבחור הזה...

@חתול זמני שנון ומסקרן

@די שרוט בפעמים הנדירות שמפציע בפורום שורט לי את המוח מבפנים 😂

 אני אוהבת את הלוגיקה של @לגיטימי 

@נחלת סבתוש חמודה 💗

ובאופן כללי יש כאן הרבה חברה טובים ונחמדים ואין לי כוח להמשיך לתייג

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

בנויים

מתנועות

תהליכים

בחירות

אינטרקציות

סוערים יותר או פחות

תלוי בקצב ובסגנון שבוחרים

הדברים המעניינים לרוב יותר סוערים 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

לחיים פשוטים , לוותר על טכנולוגיה שעשויה לעזור. על האינטרנט אגב, הייתי מוותרת. כן. בהחלט.

גם לא חושבת שזו היתה הכוונה בשאלה; - פשוטים או סוערים.

יהיה קל יותר לענות אם יפרטו את הכוונה בשאלה.

לדידי, חיים פשוטים הם חיים הקרובים לטבע. להרגיש את האדמה, הצמיחה.

להתלבש פשוט, לאכול פשוט, ללא יומרות שצריך לרדוף אחריהן, לא לרוץ

אחרי דברים עד שהנשימה מתקצרת. להעריך כל יום ולהיות יכולים להנות

ממנו, מהמתיקות שבו....

כן. לא להתערבב באנשים אחרים, להיות יכולה לחיות עם עצמי, למלא

את עצמי, להספיק לעצמי.

ואם אפשר בבקתה פשוטה עם עץ ענק גדוש עלווה, בסמוך, 

ובעלי חיים נחמדים בגינה (שאני הכנתי), ולשבת באכסדרת

העץ הנוחה עם כוס קפה או משהו, בערב, להקשיב למלמול

העלים, לציוצים מנומנמים של ציפורים שהופרעו קצת

משנתם......הרי זה משובח.

מובן שאני לא חיה כך. אבל זה מאוד מושך אותי. מעורר

בי געגוע למשהו כזה.

אולי זה יהיה, אחרי 120, גן העדן שלי....

החיים קצת....מעייפים לפעמים. שוחקים...

בחיים פשוטים.

אגב, אפשר גם בלי ט לפון בגלל. מכתבים למשל. או ביקורים ומפגשי רעים אחת ל....

באמת. ברצינות. כי אם אסתפק בעצמי, לא אהיה זקוקה לשיחות טלפון ו/או אחרות רבות.

יש כמובן סכנה של ניוון איזה שהוא, ללא מגע חברתי,ללא אינטרקציות, אבל אפשר לאזן;

ואז האיזון הזה, הויתור על הפרטיות המוחלטת שלי - הוא יהיה הסערות שלי.

באמת באמת הייתי שמחה לנסות את זה לזמן מה. אולי חודשיים בתור התחלה, כדי לראות

ולהרגיש איך זה.

הבעיה שאין מקום כזה שאפשר להיות בו ללא חשש. ללא אנטישמיות (אם זה בחו"ל)

ללא העלבויות משאר בני המשפחה; זה בהחלט יראה מוזר. ומה יגידו לנכדים?

(בתקווה שההורים יעכלו את זה איך שהוא...); סבתא בוחרת להתבודד - ללא

טלפון ללא קשר איתכם לזמן מה, ללא ביקורים, ללא....

צריך אומץ כדי לעשות צעד כזה.

נ.ב.  לאחרונה ביקשתי מאחד הבנים פינגווין כמתנת יום הולדת...כך שהילדים

לא יהיו מזועזעים מי יודע מה...אולי בעצם כן כי הם יודעים שאני רק כלב (סליחה

אבל זה הפתגם, לא?) נובח.

הם מכירים אותי. לא אשה אמיצה מי יודע מה. חולמת הרבה אבל לא מגשימה.

חבל.

"שירים פשוטים", שלמה גרוניך.

עיין שם והטה ליבך למוזיקה.

מדובר בזמר ויוצר בחסד עליון מדרום הר חברון, שמתפרנס מבניה. שמעתי עליו בעיקר כרצף..

יש בטוח. גם אם לא מלא

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"