התת תנאים שבהם החיות מגודלות ומנוצלות משיקולים כלכליים

וודאי שיעזור שלא תאכל אותו! אם אני ואתה והיא והוא לא נאכל אותו - הצלנו פרה או תרנגולת מסבל. וככה עוד אחת ועוד אחת.

אז לא יפסיקו לאכול בשר, אבל אם נצמצם משמעותית את צריכת הבשר נחסוך המון סבל מיותר...

א. אם אכילת בשר מתעללת בבעלי חיים, גם אם אי אכילת בשר לא תוביל לשינוי שיפסיק את סבלם, לא הייתי רוצה לקחת בו חלק.

אם נקצין את הדוגמא, היית מוכן לקבל כליה מאדם שנרצח בשביל להוציא ממנו את הכליה? גם אם אתה יודע שאם לא תשתמש בכליה אחרים ישתמשו בה וזה לא ימנע את הרצח, הרי שלא היית רוצה לקחת בזה חלק

ב. ככה שינויים נוצרים🤷‍♂️ אוסף של פרטים שמחליטים החלטות קטנות ולא משמעותיות שרק כשהם מצטברות למסה קריטית הם עושות שינוי

א. ערך חייו של אדם מצדיק לא לקחת את אבריו בשבל רציחתו, ערך של חיי בע"ח לא מצדיק זאת.

ב. התאגדות של אנשים במסה מספיק רצינית גורמת לשוק החופשי לשנות כיוון. החלטה של אדם צדיק כזה או אחר לא משפיע בכלל בכלל על השוק. כל עוד לא מדובר בשינוי קולקטיבי - המצב ישאר כמו שהוא.

אתה צודק שצריך לעשות פה שיקול של עלות מול תועלת, ואם באמת מדובר בעלות עצומה אזי הערך של הקלת סבלו של הבע"ח לא שווה את זה, אבל העלות עצומה? יש אוכל מצוין ומזין שלא דורש בשר, ואם זה בשביל הטעם אז לענ"ד סבל של בע"ח כן גדול מהתשוקה שלך לסטייק🤷‍♂️ אבל אפילו אם לא, אפשר לצמצם את כמות הבשר שאוכלים, לאכול רק בשבתות למשל

חברה שרגילה לאכול בשר בתדירות גבוהה זה כבר צורך אצלה זה לא 'מותרות'

וכמו שכתבתי פה - באופן כללי לגבי אכלית בעלי חיים - - צעירים מעל עשרים - אם אני ישקיע כוחות בדאגה לחיי בע"ח זה בהכרח יגרע מהשקעת אותם כוחות עבור יחס יותר ראוי לבנ"א.

"צורך הוא כל דבר שאדם או בעל חיים זקוק (או חש שהוא זקוק) לו עבור המשך קיומו הפיזי ורווחתו הנפשית." (ויקיפדיה)

בשר הוא צורך? חברה לא יכולה להתקיים בלי זה? אתה לא מסוגל בלי זה?

אני לא חושב שמה שכתבת לגבי כוחות הנפש נכון, לא ביקשתי שתצא לצמתים ותנסה לשכנע את העוברים ושבים להפסיק לאכול בשר, סה"כ ביקשתי שתפסיק בעצמך לאכול בשר/תצמצם בשר, זה דורש ממך כ"כ הרבה כוחות נפש שיכלו להיות מושקעים בדאגה לבני אדם? 🤨

תקרא את שני המילים האחרונות בציטוט שכתבת מויקיפדיה. הרגל בונה צורך. אדם שמגיל 0 גדל על שקדים ותמרים אולי זה לא יהיה קשור לרווחתו הנפשית אבל תרבות שלימה שגדלה על בשר - צריך לשלם מחירים כבדים כדי לקטוע אותה.

אני כן חושב שמה שכתבתי לגבי כוחות הנפש נכון... אתה יודע כמה קשה זה לא לדבר על לשון הרע??? כל מחשבה או אנרגיה כלשהי אני מעדיף לקחת את זה לכבודו של האדם, להפנים עד כמה שאסור לפגוע בכבודו ועד כמה צריך לדאוג לו.

מי שכבר נטועה בו אהבת אדם בצורה גבוה מאוד אכן באופן טבעי ממש לא ידבר לשון הרע ויהיה עדין נפש אבל הרב קוק כותב שכל עוד יש מלחמות בעולם דם האדם נשפך לא הגיוני להשקיע במאבק מול זה. וגם אדם בודד שעושה את זה לא ירגיש שהוא איזה 'צדיק גדול'. אדם ששומר על כבודו של האדם באופן הראוי בצורה מושלמת הוא אכן צדיק גדול. כאלה יותר קשה למצוא מאשר טבעונים או צמחוניים.

מחירים כבדים ודאי שצריך לשלם, אבל זה לא הופך את זה לצורך, גם אדם שהתרגל לקנות מותגים יתקשה לעבור לקנות מוצרים "רגילים", אבל אם זה נצרך אזי המחיר שווה את זה.

אתה טוען למעשה שה"צורך" של החברה לבשר שווה את הנזק? ואם כן, האם לא כדאי שיעבדו על זה?

לא סתם זה תופס במחינה שיווקית, זה יושב על נקודה אמיתית אצל האדם (זה שמנצלים את זה לצורך שיווק זה אכן לא ראוי).

מסכים לגמרי! כדאי מאוד שיעבדו על זה!!

אבל יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים לעבוד עליהם לפני אז כדאי שיפנו להם מקום קודם.

באמת נראה לי שלהשקיע את כל כוחות הנפש במניעת צער בעלי חיים יתפוס כוחות נפש שיכולים להיות מושקעים בדברים קצת יותר חשובים, אבל שינויים קטנים? זה באמת תופס לך כוחות נפש?

אבל מה שאתה כתבת עד כה הוא ממש לא 'שינוים קטנים' ביחס לאורח חיים שאני מכיר.

שפרוסים לאורך זמן בצורה שלא חלילה תקח לך כוחות נפש גדולים מדי

אז ככה אפשר להיות מושלמים בהכל בלי להשקיע כוחות?

כנראה יותר מדוייק לומר שזה כן לוקח כוחות נפש, אבל הם קטנים מאוד ושווים את זה, אם היה מדובר בכוחות גדולים אז זה לא שווה

היא כוללת התקדמות בצעדים קטנים...

ואם ככה זה נכון בכל עבודה מוסרית ואנחנו עדים לכך שלאנשים קשה לשנות הרגלים ולשנות את דפוסי התנהגות שלהם סימן זה שיותר מורכב ממה שאתה מתאר.

אני צריך לחשוב על זה

ברור שלא לדבר לשון הרע קשה עד למאוד, אבל לא לאכול את השניצל שלך בארוחת הצהרים הבאה תקל עליך בזה? אתה באמת מרגיש ככה?

אני ממש יתייסר אם אני לא יאכל את השניצל בארוחת צהרים ואצטרך לפרוק את התסכול מכך על משהו אחר.

זה ימעיט לי משמחת החיים ומהחיוניות שלי ויפגע לי בעבודתי בכלל ובעבודתי המוסרית בפרט.

אם זה ככה אזי ודאי שאתה צריך לאכול, אבל אני חושב שאפשר גם להמעיט בלי להשמיד את שמחת החיים (או שהקשר בינך לבין השניצל עמוק משחשבתי)

אבל דורש חשיבה ותכנון - כוחות.

לשנות תזונה של בנ"א זה לא משהו קטן שבא בקלות.

נניח תוריד ארוחה בשרית אחת בשבוע, לא באמת דורש תכנון/חשיבה

אם ממשהו אחר זה לא דורש - אשריו!

אבל הוא לא ראוי ל"שכוייח גדול"... את זה אני שומר לדברים יותר משמעותיים (עם כל הכבוד שמגיע למיעוט באכילת בשר).

וברור שלכל אורך הדורות אכלו בשר ולא ראו בזה פגם מוסרי מהותי

ולכן אין בזה שום בעיה מוסרית.

מה מסובך?

(למה אין בזה בעיה מוסרית? שאלה מעניינת. שאלה שבהחלט יכולה לגרום לי לפספס ארוחת צהריים מדי פעם כשאני חושב על תשובה. אבל אני לא כל יום חושב על השאלה הזאת, בטח לא בזמן של ארוחת צהריים)

לא הייתי בטוח על מה השאלה

אז העקרון שלי בחיים הוא כך: אני לא משעבד את אורח החיים שלי לחרם צרכנים

המדינה מתנהלת דפוק במיליון אופנים, אבל אני לא עושה חרם צרכנים על המדינה

כנ"ל לגבי שוק אספקת הבשר.

אילו היתה אפשרות סבירה לבחור, הייתי בודק אם אכן משתלם לי לשלם את תוספת המחיר בשביל לא לצער בעלי חיים

קודם כל אני באמת לא אוכלת הרבה בשר, במיוחד לא מחוץ לבית.

ובאמת אני חושבת שהרבה אנשים נרתעים מהדרך שבה הגיע הבעל-חיים לצלחת, מלידתו ועד למותו במשחטה. אבל זה קשה לשנות את הדרך-חיים. כמו שיודעים שבצק עלים ואוכל מהיר מוכן הוא לא בריא, ובכל זאת לא משנים את ההרגלים כל כך מהר.

דבר שלישי, בתור עקרת בית אני חושבת על מנה עיקרית שלא מכילה בעל חיים ואין לי הרבה רעיונות... תחכים אותי?

אבל האמת?

מעולם לא אמרתי את זה בקול, אבל אני משתדל מאוד שלא לאכול בשר ועוף (אלא אם יש צורך של כיבוד הורים או בין אדם לחברו, וגם לפני תרומת דם).

כי קשה לי עם התעשייה הזאת. קשה לי עם הצער בע"ח (דאורייתא) שמשום מה נראה שפחות מדקדקים בו.  (מספיק לנסוע ליד משאית שמובילה תרנגולות, ולהתחלחל מאיך שהתעשייה הזאת עובדת. דחוסים כמו שניצלים בקופסה).

"ר' אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר 'זאת תורת הבהמה והעוף', כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף" (פסחים מט)

גם אם זאת לא הלכה ממש, זה מורה שאכילת בשר צריכה להיעשות ממקום גבוה ומזוכך. מתוך קרבה לרצון ה' ועסק התורה. אז בנוסף מרגיש לי שאכילת בשר משרתת איזה צורך בהמי בי, ומרגיש לי לא ראוי ביחס למקום שבו אני עומד.

וב"ה העולם מתקדם לריבוי מוסריות. לפעמים זה יוצא קצת בצורה מעוותת, אבל לאט לאט הדורות מתעלים, ואנחנו רואים את חזון הצמחונות רוקם עור וגידים. לא תמיד זה חייב להיות מתוך גאווה על הדורות הקודמים. פשוט להבין שיש תהליכים שאנחנו חווים שהם לא היו צריכים לעבור, והדורות הולכים ומתכשרים.

אבל שנזכה לאכול בקרוב בעז"ה מבשר הפסח והשלמים🍖🍔🐏🐂 

[יצויין שמעולם לא אמרתי משהו למישהו בעניין אכילת בשר. כי לא זה העניין..]

מצרף קישור לעיון והרחבה, מפי חכמי דורנו צמחונות במגזר הדתי? יש דבר כזה - כיפה

" אלא שראתה החכמה האלהית שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיעלה במעלה זו, שיתנער ויבא לההכרה המוסרית האמתית, עד העת המאושרה והנאורה ההיא, אין אותה המעלה המוסרית של הכרת משפטם של בע"ח ראויה לו כלל. וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כ"א ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שכמוסר העצמי: "נתעב ונאלח, איש שותה כמים עולה" (איוב טו). כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בנ"א הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים - כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כ"א לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח... ע"כ אין זאת המעלה הוגנת לו לאדם כלל, כל זמן שפלותו, חוץ ממה שאין להעמיס יותר מפני הערך של אפשרות הסבל של כח המוסר האנושי כשהוא בחולשתו."

מקור: חזון הצמחונות והשלום – ויקיטקסט

(פסקה ז)

במילים שלי - 

 אם אני ישקיע בעבודה עבודה מוסרית יותר נעלה זה יקח ממני כוחות.

כל דבר שמתאמצים בו ומתמסרים אליו דורש כוחות.

יש דברים יותר חשובים כרגע שכדאי שאפנה אליהם את הכוחות שלי.

אני מעדיף להפנות את הכוחות ליחס יותר טוב כלפי בנ"א.

רק בנאדם שהגיע למעלה שהוא מוקיר בנ"א ומתייחס אליהם כראוי לגמרי ראוי לו לעבור למדרגת החסידות ביחס לבע"ח.

אחרת אני אהיה ממש באבסורד מוסרי.

הרב קוק מדבר על עצם הריגתו של בע"ח בשביל אכילה, לא על ההתעללות המחרידה שעובר בע"ח בחייו הקצרים עד שהוא מגיע לצלחת שלנו. דבריו של הרב קוק נוגעים למצב בו מצמצמים את הסבל של בעל החיים למינימום ונשארת רק שאלת לקיחת חייו

לכאן. אם אני משקיע את הכוחות שלי ביחס ראוי לבע"ח בהכרח זה יקח ממני כוחות להשקעה ביחס ראוי לבנ"א.

מעבר לכך שלענ"ד דבריו של הרב קוק מכוונים כלפי חברה שבחרה להשקיע את "הונה המוסרי" בדאגה לבעלי החיים במקום לדאוג למוסריות שבין בני האדם ולא לאדם ששואל את עצמו האם להפסיק לאכול בשר או לא.

אבל בכל מקרה, עד איפה אתה לוקח את העקרון הזה? אתה הולך ברחוב ורואה אדם מכה כלב, תעצור/תעיר לו? או שאתה חושש שזה יקח ממך כוחות להשקעה ביחס ראוי לבני אדם? ואם כן תעיר לו, מה זה שונה מחבר שיציע לך סטייק שאתה יודע שהגיע מבעל חיים שסבל בחייו הקצרים לא מעט כדי להפוך לסטייק?

 נניח שזה נותן לו את אותו סיפוק שאתה מקבל מנגיסה בשניצל שלך

זה אכן מספיק מצידי בשביל כך (גם אם זה מצב דיעבדי). לא הייתי מזלזל בכך.

טוב, אני לא חושב ככה, לדעתי כשם שהייתי נזעק שם כך אני צריך להזעק במקרים אחרים

זה פלא גדול.

לא אם החיוך נובע מהתעללות בברואיו של הקב"ה

אבל אם הוא נהנה במנותק מאכזריות, השמחה וסיפוק לא נובעים מהאכזריות אלא מנותקים ממנה. 

במקום האכזריות ישנה אדישות שהיא גם ממש לא אידיאלית (ולכן לעתיד לבוא נתעלה מעל זה גם) אבל זה מספיק כדי להשאיר את השמחה והסיפוק כערכים בפני עצמם שלא קשורים להתעללות כשלעצמה.

בתור ערכים שעומדים בפני עצמם הם חשובים מאוד.

שמחה יכולה להיות ביטוי של אכזריות והיא מגונה מאוד

והיא יכולה להיות גם ביטוי של אכילה דשנה שאיננה מתקשרת לאכזריות ואז היא ראויה בפני עצמה.

הרב מסיק מ'האדם הפרטי' ל'אדם הכללי' (מהאינדוודואל לקולקטיב)

"וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כ"א ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שכמוסר העצמי: "נתעב ונאלח, איש שותה כמים עולה" (איוב טו)."

מגניב, לא זכרתי כך, אסתכל שוב, למדתי את זה מזמן😅

באיזה פסקה זה?

אם תהיה אופציה של בשר כשר שגודל בתנאים שפויים הייתי קונה. בינתיים אני פחות בעיניין של לוותר על סטייק לטובת טופו 

וזה טעים.

ואתה טוען שזאת כוונת חז"ל בדבריהם

אם אין לך מקור קצת יותר מבוסס, לא רואה בזה יותר מאשר דרשנות של עובדי אלילים

אני מתנצל, אבל סרטון של גורו שטוען משהו הוא לא הוכחה, אין שום הוכחה מדעית לכך שהגוף לא מצליח לפרק את הקוד הגנטי של חיות שהוא אוכל וזה משאיר סימנים, מה גם שקוד גנטי קיים גם בצמחים, למה שם זה לא קורה?

את דברי חז"ל על טמטום הנפש בעקבות אכילת מאכלים אסורים כנראה שיש להבין בתור טמטום ואיטום לב רוחני, לא משהו פיזי

לא צריך את כל טיעון המוסריות כדי לעבור בהחלטה לצמחונות.
הנזק האקולוגי ממשק החי (בעיקר לאכילה) הוא הרס סביבתי טוטלי גלובלי, שאילו היה מוצג בפני הציבור הרחב כראוי היה מביא לשינויי תודעה ותזונה נרחבים.
אני לא צמחוני, וכל פיסת בשר שאני אוכל נבעה מפגיעה פטאלית באיכות הסביבה.
אבל עם כל המודעות הזאת אני לא פוסק מאכילת בשר, וגרוע אף מכך, דגים (שגידולם למאכל, או תפיסתם מהטבע, מסבים נזקים מזעזעים).
הסיבה העיקרית להמשך תזונה בשרית בעולם כולו היא כמובן הסובסידיות הממשלתיות למשקי החי כעסקים.

כשעשינו השנה כפרות על תרנגלות חיה, הסתכלתי לה בעיניים וביקשתי סליחה.

אחר כך שאלתי את עצמי איך זה שאני עוד מסוגלת לאכול שניצל.

אבל ההרגל עושה את שלו.

וכנראה שגגם הטבע.

כי היררכיה זה משהו שטבוע בבריאה...

ובסוף אם לא נשתמש בהיררכיה הזו גם לא נוכל לאכול שום דבר מהצומח, וגם לא לנשום כי אנחנו הורגים חיידקים בדרך...

אז או שהמוסר הכללי שלנו לא היה מתעלה (חל בדור האחרון שיפור עצום במודעות שבין אדם לחברו, ולסביבה),

או שחזון הצמחונות היה מתממש מזמן...

והוא חושב שהיום אסור לאכול בשר, וצריך לפרסם את זה ברבים

שזה לפני עוור להאכיל בשר וכו'

אבל גדולי ישראל לא חשבו כך. בדבר כזה קיצוני אני חושב שצריך ללכת אחרי גדולי ישראל.

איזה תח מוכר אתה מכיר שמורה ככה לציבור?

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה