בדיון הלכתי (תוך כדי לימוד גמרא בעיון)- יצא לי כמה פעמים.

בדיון אידיאולוגי- כמעט שלא, בד"כ שני הצדדים משוכנעים שהם צודקים..

נראלי שסיפרתי לכם אבל.. יש לי חברה שכל היום יש לי דיונים איתה זה הנושאי שיחה שלנו 

בכל מיקרה בהתחלה היה נישמע לי שגם אם היא תגיד לי לקפוץ מהגג זה היה נכון (לא יודעת איך היא אומרת את זה)

אבל היתרגלתי והיום אני ממש נעולה על הדעה שלי ב"ה  

שאין עוד מה לדבר על זה כי אף אחד לא ישכנע את השני.

הפעם האחרונה שהתווכחתי הייתה עם מישהי על הקורונה. היא לא הייתה 100% מנותקת מהמציאות- כן האמינה שיש דבר כזה קורונה ושהחיסונים עוזרים נגדה, אבל הביאה את הרעיון המוזר שיותר מידי נוגדנים בגוף יכולים לפגוע והממשלה סתם דוחפת חיסונים ומשלמת לרופאים כדי לכתוב תעודות פטירה מקורונה.

שאלתי אותה שוב ושוב למה שמישהו מ"הממשלה" יעשה את זה? מה הרווח בשבילו? והיא אמרה שהיא לא יודעת, אבל בטוח שזה קורה.

חשבתי שבגלל שיש לה איזשהו בסיס בהגיון אני אצליח לשכנע אותה שזה לא הגיוני שיש ארגונים מסתורים שמשלם לכל העולם לעשות הצגה אחת גדולה מכסף שלא ברור איך השיג וממטרות לא ידועות, אבל זה לא הצליח בכלל.

ודווקא בוויכוח אידיאולוגי 

אבל באמת נדיר...

חחח

שפחות או יותר אני סגורה על הערכים שחשובים לי ולא מתפשרת עליהם (בוויכוחים שזה קשור לערכים) לפעמים יוצא לי לשכנע...

תמיד כשאני נואמת להן בלהט על כל מיני דברים חברות שלי אומרות שאני יכולה להיות רבנית

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....