בס״ד
שאני ממש מתחברת לחששות שלך, @+5 היקרה (לא מצליחה לתייג אותך משום מה). אני חושבת שיש בהחלט מקום לחשיבה רצינית על המקום של הילדים שלנו בכל הסיפור הזה ועל מה עושים כדי למנוע כמה שניתן נזקים נפשיים (ולהבדיל - גם לימודיים. שבעיניי זה פחות קריטי אבל זה לא משנה כי שני הדברים קשורים בסופו של דבר. כי כשילד צובר יותר מדי פער, זה עלול לגרום לו לירידה בביטחןן העצמי ו/או בבעיות התנהגותיות, והדברים האלה גם עלולים להשפיע על הנפש בסופו של דבר...😕). כמו שמשהי כתבה לא מזמן באחד השרשורים - ״זה כבר לא עניין של כמה חודשים שצריך לעבור. זה כבר כל הילדות שלהם״. ואולי זה לא כל הילדות, אבל זה כבר שנתיים, שהן *3 שנות לימודים* (!) שמושפעות בצורה דרמטית מכל המצב הזה...
ועדיין, אנחנו צריכות להאמין שהם מסוגלים להתמודד עם המצב, שיש בהם הרבה מאד כוחות - ושיש בכוחנו לעזור להם לפתח את החוסן הדרוש, בע״ה. 🙏🏻
וחלק מלדעת איך לדאוג שהתקופה הזאת תעבור בצורה הכי טובה, זה להתבונן בכל החלטה שאנחנו מקבלים בהקשר של הקורונה (ויש מלא כאלה... כל הזמן...) ולשאול את עצמינו איפה זה עלול לפגוש את הילדים ברמה הנפשית ואיך. ואם יש מצבים שאין בהם יותר מדי איפה להתלבט, אז לחשוב מה בכל זאת כן אפשר לעשות כדי להקל, לאוורר, לעזור, לחזק ולשמח.
במילים אחרות - אני כל-כך שמחה ששאלת את השאלה הזאת (איך אשמור על ילדיי מכל מה שנגרם בעקבות הקורונה)!!! כי בעיניי עצם זה שאת שואלת אותה, זה כבר יותר ממחצית הפתרון. כמו שכתבת בשרשור על המוגנות, שעצם המודעות כבר מייצרת ילדים יותר מוגנים. גם כאן - עצם זה שאנחנו נהיים למודעים להשפעות של הקורונה על הנפש של הילדים שלנו, כבר מסוגלת לשמור עליהם מאד. כי ברגע שאנחנו מפתחים ״מחוֹשים״ שרגישים לעניין הזה, אנחנו יכולים לראות כל סיטואציה וכל תת סיטואציה גם דרך הפריזמה הזאת של רווחת הילדים שלנו וכתוצאה מכך להמציא כל מיני דברים שבכוחם לעזור לילדים להתמודד יותר טוב.
בעצם, אני כותבת לך (ולעצמי) חיזוק כללי 🙂. אני מקווה שתקבלי מלא רעיונות מעשיים בשרשור. אבל את העיקר, כבר יש לך. וברגע שה״מחוֹשים״ האלה צמחו לך, את כבר תמצאי ותמציאי בע״ה אינספור פתרונות לילדים שלך, לפי הצרכים והאתגרים של כל אחד.
ועכשיו מעשית -
* לגבי הבת הגדולה שלך - מה עם שיחות טלפון ושיחות וידיאו עם החברות וקרובי משפחה? אפשר לעודד אותה להתקשר אליהם. ואם שאר הכיתה לא בבידוד, לכתוב למחנכת ובקבוצת ההורים שהיא ממש תשמח לד״שים! אפילו כמה פעמים אם צריך. עשיתי את זה לילדים שלי ואני כל-כך שמחה על זה. זה משנה להם לחלוטין את חווית הבידוד...
בנוסף, בהנחה שאתם יכולים לבוא במגע איתה (מחוסנים או מחילמים) האם בעלך ואת יכולים להקדיש לה איזו חצי שעה או שעה ביום?
* לגבי הפן הלימודי - בבידוד האחרון ניסיתי לעקוב אחרי הדברים שהיו נראים לי קריטיים. איפה שהיה מבדק לדוגמה. איפה שאני יודעת שאם הוא יצבור פער, זה מהר מאד יגדל לממדים גדולים (חשבון). וביקשתי מהמורות הספציפיות של המקצועות האלה שהן תעדכנו אותי איפה הכיתה נמצאת. אני הרגשתי שזה היה מאד מוצלח ב״ה.
* לגבי המסכים - מכחול כתבה רעיונות מעולים! בנוסף, אפשר גם לראות אם יש דרך להתחדש בכמה משחקים או חומרי יצירה חדשים שיעסיקו אותו ויהוו אלטרנטיבה קורצת למסכים.
חוץ מזה, אני רוצה להוסיף לגבי ההרגשה שלנו כהורים.
גם לנו יש בידוד בבית כרגע וזה גרם לי לחשוב על הנקודה של המסכים. באופן כללי ועקרוני, אני בגישה מאד דומה לשלך. כמה שפחות זמן מסך, ככה עדיף. אבל קורונה זאת לא מציאות רגילה. ולכן אני מרגישה שמה שהיה תקף עד עכשיו צריך לעבור בחינה מחודשת לאור המצב הקיצוני שאליו נקלענו כולנו בשנים האלה. הצרכים הם בכלל לא צרכים רגילים. המגבלות גדלו מאד מאד.
לדוגמה, הייתה לי פגישת זום השבוע. יש לי ילד בן 4 בבית. אני לא יכולה להשאיר אותו לבד לשעה שלמה. זה לא בטיחותי וזה גם יפחיד אותו. עם סרטים מצויירים, הפגישה יכלה להתקיים. או עוד דוגמה: בגלל כל המציאות ההזויה של עכשיו, בעלי ואני לא נפגשנו כבר הרבה זמן וממש הרגשנו צורך ״לחדש את הקשר״. הערבים לא רלוונטיים והזמן האפשרי היחיד שמצאנו זה היה בוקר אחד על המרפסת כשהילד שוב צופה בסרטים מצויירים. זה גרם לי לחשוב ״אוי, הפכתי להיות כמו ההורים האלה, שעבורם הטלוויזיה היא הבייביסיטר הכי טובה 😔״. ואז עניתי לעצמי: ״כל הכבוד! כל הכבוד ששקללת את הנתונים השונים ואת הצרכים השונים של בני הבית השונים ומצאת פתרון שעבד, ושהיה הפתרון הכי טוב בקונסטלציה הנוכחית!״.
מה שאני מנסה להגיד זה שזה בסדר להרחיב את הגבולות שלנו לנוכח המציאות הכל-כך קשוחה הזאת. את צריכה לדאוג לבת הגדולה שלך. למקום הלימודי של הילדים. לילד בן ה-5. אולי יש עוד ילדים בבית (כמו שהניק שלך מרמז). יש את התפעול השוטף של הבית. יש את הזוגיות שלכם. ואת עוד צריכה לעבוד! זה מורכב, מורכב, מורכב כל זה!!! אז זה נכון שבמציאות ללא קורונה היית בוחרת X. אבל אנחנו במציאות קורונה. והמטרה העליונה, בעיניי, היא לצאת כולנו כמה שיותר שפויים מהבידוד הזה, מהגל הזה ומהשנים האלה. כמה שיותר שפיות וכמה שיותר שמחה. כי אלה הבסיס להכל, כולל לחינוך מוצלח של הילדים שלנו לטווח הארוך, בע״ה. אז שוב, באיזון ובחכמה. אבל אם זה צריך להיות במחיר של יותר (ואפילו הרבה יותר) זמן מסך ממה שרצינו באופן אידיאלי, בואו נעשה את זה בקבלה גדולה של המציאות ושל עצמינו ועם טפיחה יפה על השכם
♥️
המון ברכה והצלחה לכולנו (כמה שזה נדרש)!!! אנחנו גיבורות ואלופות ♥️
