הנפש המתנדנדת
נפשי מתנדנדת בין ארץ ורקיע
משתוקקת לפרוח, לעלות ולהגיע
וגופי, ועולמי לה מצר ומריע
חסתי על נפשי, ואהבתיה
לאחר פריחתי יבוא החור בבלון
לאחר שימחתי יבוא השיגעון
לאחר התעלותי יבוא העיוורון
ולאחר נפילתי יבוא הפירעון
ואין זה יכול להיות שכאן אצטרך להישאר
להתפלש בבוץ ומרוחות להתקרר
אעמוד על רגלי, ומעפר עוניי אתנער
קום, חייך לפניך, תתחיל להתעורר
שקרי העולם וכועסיו \ עלי נמאסו
שטותיהם והבליהם \ כדונג נמסו
מצעקותיהם וחיציהם \ לא פסו
מוחי, ליבי וכליותי \ על זה כעסו
מתלהב כילד קטן \ מתי תגדל
שקוע בבועה שלו \ מתי תחדל
ראש מצומצם מרובע \ תכיר במעגל
וכשזה כבר יקרה \ אולי אמחל
אולי אסלח למצפצפים בקול \ ללא תוכן דברים
ולא אשכח במתק שפתיים\ למוות גוזרים
לא ירגשוני מנפצי גבעות \ עוקרי הרים
לא אחדל עוד לקרוא בקול \ וקולי להרים
בני עוולה הלכו חלפו \ בטלו מן העולם
כל השקר פרח נעלם לו \ איתו הלכו כולם
את מלבושי הלבן אלבש \ ראווה למולם
נלכדו בשקרי הבליהם \ נדבקו לקורם
עומד בין אנשים כעומד במדבר
משקיף מבחוץ על הבית המואר
מחכה שיגיע כבר יום המחר
בו מעפרי אהיה מנוער
בודד ויחיד בתוך ההמון
כל רואי נסעו, בנו להם ארמון
אשאר כשיכור, אתגולל בשיגעון
עד עת בא יום הפירעון
חשבון אצטרך לתת לנפשי הכאובה
למה הפקרתיה, השארתיה עזובה
בחושך בכפור, במים ובלהבה
מדוע שכחתיה, ואינה אהובה
מדוע שאגו עליה אריות טרף
מדוע כל עולמה הפנה לה עורף
מדוע ולמה היא לוקה ללא הרף
למה תבכה בקיץ ובחורף
אענה לה בדידות היא מנת חלקנו
לא מצאנו מקומנו בתוך עולמנו
רחוקים אנו מהגשם שליחותינו
נשב יחדיו ארצה ונבכה שנינו
אך דעי נפשי, כל העולם בודד
כל אחד לבד, נאבק, מתמודד
מרמה את עצמו, מנסה להתמודד
בתוככי נפשו יודע היכן הוא עומד
***
זאת עד עת אמצא לנפשי מנוחה
כלי רחב להכיל את רוחה
תתנער כארי, יתמלא כוחה
אינה עוד בודדת, עזובה ושכוחה
בשעתא חדא וברגא חדא
כשידו עולה ורגלי מעדה
עת סיום עבודת עבודה
עבדותי על כתפיי כבדה
כשמלכות מחליפה חברתה
והאוויר מתמלא עלטה
ומגיעה אשר התמעטה
ושלטון אחר שולט מעתה
ונסו הצללים והתחזקה נהמה
יושבת ומתייסרת בצד נשמה
מדוע עוד יום בזבזה והתמהמה
עוד אשר במזרח תעלה החמה
השקיעה אינה סיום כי אם התחלה
להדליק את האור ולגרש האפילה
מתחיל יום חדש מלא פעולה ותפילה
ואולי כבר היום תבוא הגאולה
פעמים שאדם רוצה להתחזק בעבודת בוראו
לירא, לאהוב, להשתוקק ולהדבק ביוצרו
לשעבד חושיו וגופו, לשבר את יצרו
להפסיק לשוב יום יום לעבוד את יאורו
‘מה קרה לך היום?’, תשאל הסביבה
מה אתה מתלהב, קופץ כך בלי סיבה
חרבות ינעצו בו, ימנעוהו מן התשובה
יורידוהו לטמיון ולא ירגיש עוד קרבה
אבל למה לנו לרצוח נפשות
להחליש ולהרפות נשמות קדושות
הרי בקירבנו נמצאות, מסביבנו רוחשות
אדרבה, נציע גלגל, אפילו משוט
לשוט, לעלות ולהתקרב בתוך ים החכמה
לעלות במעלות, לשבור את החומה
לנצנץ ולהאיר כאור החמה
כי בסוף הוא כמונו, פשוט נשמה
נשמה בדור של צאן ללא רועה
בו איש את אור ה’ בקושי רואה
ידיים כושלות נחזק, מים חיים נערה
ובניין בית א-לקינו בקרוב נחזה ונראה
כָּל אָדָם הוּא תֵּבַת סִפּוּרִים
מְלֵאָה רְגָשׁוֹת, פְּחָדִים וְזִכְרוֹנוֹת
לְכָל אֶחָד אֵינְסוֹף מִקְרִים
חַיָּיו דּוֹהֲרִים, כְּרַכֶּבֶת קְרוֹנוֹת
כָּל אֶחָד מַבְהִיק כְּאַלְפֵי סַפִּירִים
מַדְגִּישׁ יִתְרוֹנוֹת, מַחְבִּיא חֶסְרוֹנוֹת
כָּל אֶחָד שָׁבוּי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים
חֵלֶק נוֹעֵל, חֵלֶק פּוֹתֵחַ חַלּוֹנוֹת
וּכְגַלִּים מִתְנַפְּצִים בְּקוֹל רַעַשׁ אַדִּיר
בְּיָם הַסִּפּוּרִים מִלְיוֹנֵי רְגָשׁוֹת
מְמַלְּאִים כָּל חֲלַל מִקִּיר לְקִיר
פְּחָדִים, רִגּוּשִׁים, אַהֲבוֹת אַכְזָבוֹת
וְכָל אֶחָד עֹמֶק פְּנִימִיּוּתוֹ מַכִּיר
דּוֹקְרוֹת כְּמַסְמְרוֹת שְׁעוֹתָיו הַכּוֹאֲבוֹת
וְעַל כָּל אָדָם אֶפְשָׁר לִכְתֹּב סֵפֶר-שִׁיר
פְּנִינֵי רְגָעִים שֶׁאֵת פְּנִיּוֹתָיו מְלַוּוֹת
וְאֵין אֹזֶן קוֹשֶׁבֶת לְהָכִיל
הַדְּלִי מוּצָף עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
סִפְרוֹ נִנְעָל וְנִשְׂרַף כָּלִיל
בְּתוֹךְ עוֹלָם שׁוֹקֵעַ אֶל בּוֹרוֹתָיו
וְאָדָם שׁוֹקֵעַ בְּיֵאוּשׁ מַבְחִיל
אֵין לוֹ עוֹד טַעַם בִּסְפִירַת נְשִׁימוֹתָיו
אָז אֶקַּח לִי דַּף וָעֵט אוֹ שֶׁמָּא חָלִיל
אֲחַבֵּר אוֹת לְאוֹת אוֹ תָּו לְתָו
וואו פשוט וואו
ושני האחרונים הכי אהבתי
אני שומרת לי בסיידר?
יפה מאו,ד , רעיון מדהים, כולנו בתהפוכות החיים
יש איש שחור מתחת לרצפה
שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר
ובוכה בלילה ומפריע לישון
מקצה העולם ועד קצהו
(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)
הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית
אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות
בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים
בכייה לדורות
(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)
הוא מתפלל על קברי צדיקים
ומצא את מסתור העורלות
הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור
מגולל בעפרו תפוח בדבש
(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)
מצאתי בכיס כרטיס לרופא
כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק
התהלים יוציאו אותי מדעתי
השאגות
(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)
לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות
הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק
הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל
כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות
מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה
הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים
הבטחנו לו שיהיה בסדר
בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה
הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה
הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה
עצמותיו משתברות לריסוק נבואות
הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה
החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות
אני חושב לתת לו כדורים
לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם
דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני
החיות מסתכלות גם עלי
על גב העכביש להחזיק בשערות
גם מכאן אפשר לשאת תפילה
ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר
תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה
חפש אותי באבן הטוען
תנקה אותי מהקורים
עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים
שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש
הבאתי איתי לגן עדן מזוודה
אספתי כל חיי אבנים
שחורות מפוחמות
זרקו הכל הלבישו אותי לבן
קשרו אותי למיטה שם לצרוח
להודות ולהלל
אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן
הילדים מדקלמים אלהי נשמה
משרפות
החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף
במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג
להונסתפג, ר
לתאנה נשרו העלים
היא מתה מבפנים
החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור
פותח את הלוע המלא עכבישים
הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל
ומטיילים על הקירות
ט
עוונות
לתאנה נשרו השיניים
היה נא מצליח דרכי
ר
תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים
תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק
מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה
אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת
בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה
אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן
תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ
נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ
זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ
אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה
עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?
אֵיךְ הָיִיתָ חַי
אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?
אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט
אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק
מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת
רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק
תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף
תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ
נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?
נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?
אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ
לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ
בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד
וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה
יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.
שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...
עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה
שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,
הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,
שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני
המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום
גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו
האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?
ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?
מניפים הלוחמים חרבות שבורות,
היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?
בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,
משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.
עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,
פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,
אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.
אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.
המצוי הראשון. מיכאל אברהם.
אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.
הנה, אני מרגיש אותו
ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?
לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?
מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?
ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי
)צדיק יסוד עלום
ימח שם עראפתאחרונהלך מפה יצר הרע לך
חופש.
חופש מחיפוש. חופש מחשוף.
ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.
הערגה שהורגת.
הורגת את החופש.
הורגת את הערגה. לקודש.
קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.
קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.
נעלם. קודש זה היעלם.
לכן הקדושים נעלמים.
לכן קודש הקודשים איננו כאן.
כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות
בחופש.
שה' ימלא כל משאלותייך לטובה
שפורסם במקום אחר?
היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז
הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי
מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן
גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו
בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו
ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר
היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש
"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"
לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה
"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה
ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה
סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים
אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד
שותים משקה שחור עם גרגירים
מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"
"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף
"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו
ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד
בעלות השחר מגיעים אנחנו
ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה
עלינו לנקוט במשנה זהירות משום
שבמלחמה על הבית הם נתונים
על כן הישמרו לבל יישלוף
אף אחד מכם את הספרים.."
המשך יבוא
געוואלדיקעימח שם עראפתמחכה להמשך
מה אהבת?
את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור
רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה
או ליתר דיוק עד העמצה
לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות
ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה
זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי
והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆
בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם
הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.
אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם
וישחררו אותם לחופש.
אבל החופש הורג.
בעולם הנעלמים יש פחד.
פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.
נעלמים מדי אפילו בשבילה.
בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם
הריקוד מהוסס מעט.
איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.
שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.
שייתן לו את החירות להיעלם.
התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס
אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.
על דרך ההיעלמות ולא הגילוי
הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות
מה פירוש נעלם?
פירושו: הלך לכל הרוחות
כמו השיר
"אני אף אחד מי אתם
האם גם אתם אף אחד
אם כך יש שניים מאיתנו
אל תגלו"
שיר מעניין
מסתורי משו
השפעה פנימית נסתרת
