למען האמת בכלל לא חשבתי על העמדה הציבורית כשעניתי שלדעתי כן, בעיקר חשבתי על ההשוואה שעשית בין שמירת שבת לשמירת נגיעה...

אני אנסה להסביר למה כתבתי שלדעתי תהיה עדיין התמודדות-

הסיבה בעיניי ששמירת נגיעה נפרצת יותר משמירת שבת היא לא כי יש אופציה לא לשמור נגיעה ושבת אין אפשרות לא לשמור.. הרי יש אופציה לא לשמור שבת...

אני חושבת שהגורם העיקרי במה נפרץ ומה לא הוא עד כמה חווים קושי בשמירה על כך.

בשמירת נגיעה בנאדם ממש חווה את הקושי בהקפדה על זה ולכן האופציה לא לשמור יותר נוכחת ויותר מהווה התמודדות, לעומת שמירת שבת שלרוב פחות חווים את זה כקושי מהותי ולכן האופציה לא לשמור פחות נוכחת ופחות משחקת תפקיד...

אני מניחה שלמי שמשלם מחירים על שמירת שבת ומי שכן חווה שמירת שבת כקושי מהותי, אז לא כזה פשוט לו לשמור שבת... ולכן אם נחזור לסברה שלי, שהגורם לפירצה הוא מדד הקושי ולא מצווה מסויימת, אז אם נגיעה היתה כרוכה בחילול שבת, כנראה שגם יותר היו מחללים שבת ושמירת שבת היתה מהווה התמודדות יותר גדולה...

ובהקשר לעמדה הציבורית, לא חשבתי על זה כל כך.. במחשבה מהירה, ישמצב שאתה צודק שבגלל שלשבת יש יחסי ציבור יותר טובים מלשמירת נגיעה (נניח שבת אחת מהמצוות שלכאורה מגדירות 'מי דתי') אז יותר מקפידים על זה.. אבל אני חושבת שהעמדה הציבורית זו רק תוספת, לא הגורם העיקרי..

האם לחרדים קשה לא לעשן בשבת?

הייתי אומר שאפילו ממש לא.

מצד שני אני גם לא יודע כמה הקושי בשמירת נגיעה נוכח - אצל הבחורים החרדיים הסטדנרטים\שמרנים שנפגשים בסביבות ה-5 פגישות.

וגם אם הקושי נוכח זה רק קושי אישי בין הבחור לעצמו, אבל הסייכוים לנפילות נמוך מאוד.

שיוצאים לפחות חודש וחצי

ומפנטזים על רומנטיקה ולבבות ופרפרים?

לגבי נפילות זה תלוי כמובן ברמה הרוחנית האישית של כל אחד ואחד.

אני מסכים שהקושי האישי ודאי קיים ונוכח אצלם, ועוד בתוספת החסכים שמגיעים מחוסר הכרות וקשר עם בנות. (ובכל זאת אני לא חושב שזה ברמות שמתוארות כאן בפורום)

הנקודה שרציתי לחדד היא שיש הבדל בין הקושי עצמו - שיכול להיות קשה מאוד ויכול להיות שלא בהכרח - לבין הסיכוי והחשש ליפול ולא לשמור נגיעה. 

כלומר אני חושבת שבמקרים שתיארתי הקושי קיים והוא גם נוכח ומדובר.

אבל כדי להגיע לנפילות בפועל צריך לנפץ כמה תקרות זכוכית יחד.

כלומר זה קשה, וזה מדובר אבל לרב ב"ה זה נשאר בגדר קו אדום בלתי עביר.

(יש יוצאי דופן כמובן, ומעניין אותי למדוד באחוזים. וגם את אלה שהופכים את זה לאידיאל. פויה)

וגם אני לא יודע למדוד אחוזים. 

וגם צריך להבדיל בין נפילות אחרי האירוסין - שיותר נפוצות - ללפניו.

ושימי לב שערכתי את התגובה הקודמת שלי

הם עוד קוראים לעצמם חרדים משומה...

ולא קשור לשום מעמד ציבורי.

זה שהתורה דיברה על גדרות ברורים בין איש לאישה זה כי באופן בריא היצרים שם והם נוכחים.

כמובן שככל שקיימת התקשרות רגשית הם נוכחים עוד יותר. ולכן ככל שעובר הזמן הקושי מתגבר.

יש משיכה לגעת באישה ולכן קשה לו לא לגעת בה, מה הקשר? לדעתי לא קשור .. לא?

אבל האמת השערה שלי, מעולם לא היתי גבר לא בטוח שאני אומרת דברים נכונים..

שזה ש"יש אופציה" מוסיף לקושי, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה היחידה.

וכפי שכתבו יש גם את הנקודה שזאת התמודדות חדשה שנופלת על האדם, ולא במשהו שהוא רגיל אליו מגיל קטן. 

לדעתי הנקודה המרכזית בדברים האלו זה החינוך מגיל צעיר.

ולכן באמת מצד אחד לחרדי יותר קל מאשר לבחור מרעננה, כי בתודעתו אכן ברור יותר שזה לגמרי אסור. ומאידך בגלל שזה נושא שלא רלוונטי בגילאים צעירים גם הוא פחות מחונך בזה מאשר בשמירת שבת.

אלא שאז באמת אתה צודק בנקודה שלך - שלגטימציה ציבורית מעלה את הקושי - כי די ברור שהחינוך מושפע מהסביבה.

באמת העלת פה נקודה טובה בשרשור הזה.

הוא סתם הביא דוגמא תיאורטית בשביל הענין

מדובר בדבר טבעי ולכן תמיד יהיה קושי בסיסי.

קושי שממש מתקרב למימוש שלו זה נעשה בהדרגה, המשל של הצפרדע וכולי.

לדעתי כן. זה עובר בראש לחלק שיש אפשרות לא לשמור

ותכל'ס- אם לא היינו חושבים שהאפשרות קיימת- מאמינה שהקושי היה פוחת משמעותית!!

אצל גברים "אהבה" ו"משיכה" זה שני דברים שונים. אתה יכול לאהוב מישהי ספציפית, אבל להימשך לחברה שלה באותה המידה. אתה לא רוצה להחזיק את היד למישהי כי אתה אוהב אותה, אלא פשוט בגלל שהיא אישה. זה חלק מהעניין. לעומת זאת, אצל נשים בדרך כלל זה אותו הדבר. אישה נורמלית לא תרצה "נגיעות" בלי אהבה.

לכן שמירת נגיעה זה דבר שיותר קשה לבנים מאשר לבנות. אצלנו זה יותר הורמונים, אצלן זה יותר מוח. ולכן גבר שלא שומר נגיעה הוא כנראה חלוש-אופי או לא סגור על עצמו או לא כל כך מאמין, אבל אישה שלא שומרת נגיעה זה הרבה יותר מזה - זה אומר שהיא באמת אהבה מישהו ספציפי, ואולי עדיין חושבת עליו. אני פעם יצאתי עם מישהי שהבהירה שהיא לא שומרת נגיעה (למען הסר ספק, היא לא התכוונה רק להחזקת היד), ולמרות שהיא הייתה מאוד חמודה, חתכתי בו במקום. לא יכולתי להמשיך קשר כזה - פשוט לא יכולתי נפשית.

אגב, אין שום סיבה בעולם שתיפגש שנה עם בחורה, ולא תחליט מה הולך עם זה. אחת הסיבות החשובות היא בדיוק זה - שמירת נגיעה.

תשאלי את האחים שלך.

אנחנו כמובן אוהבים, ואפילו אוהבים מאוד, אבל אצלנו משיכה (מינית) ואהבה אלו שני דברים שונים. זה לא בהכרח רע - פשוט ככה זה בנים

למשל, ייתכן בהחלט שפלוני אוהב אותך ספציפית, כיף לו איתך, הוא רוצה להיות איתך, הוא רוצה שתאהבי אותו, אבל למרות זאת עדיין קשה לו עם שמירת העיניים בחוף הים.

@בנות רבות עלי אני לא יודע כמה דברי הרמב"ם קשורים, אבל התוכן שכתבת יפה ואני מסכים עם דבריך.

שבחברה שבה הנפילות בשמירת נגיעה נפוצות אז הקושי יהיה גדול יותר ופתאום כל קשר יכול להביא להתמודדות מורגשת עם שמירת נגיעה

ובחברה שבה יש אופציה לא לשמור נגיעה אז גם יהיו יותר נפילות כי יש אפשרות לכך בכלל.

מנגד, בחברה שבה אין אופציה לשמור נגיעה וזה לא יעלה בכלל על הדעת ולגמרי מחוץ לתחום- הקושי יהיה פחות נוכח ולא יהיו נפילות (זה לא חד משמעית כי תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב זה כך)

כמו בשמירת שבת ובשמירת כשרות- ככל שיהיה יותר מקום לנפילות ולאופציה לא לשמור, יהיה יותר קל ליפול, וככל שלא יהיה מקום לנפילות ואין מצב שאני יאכל לא כשר או אחלל שבת, אז ככה זה גם לא יקרה!

כי אם אין לי מבחינתי לגיטימציה לזה אז זה לא יקרה שאני יעשה את זה..

ההשוואה לא ממש ברורה לי.

גם אם את שניהם ברור שמשתדלים מאד לשמור ושאין אופציה לעבור

אני חושבת שזו רמה שונה לחלוטין של קושי.

בעיני מה שעומד בבסיס הקושי הוא *טבע המשיכה* שהוא מעצמו טוב ומבורך. בניגוד למשיכה לחלל שבת.

יתכן מאוד שזה שלא מעט אנשים מסביבנו נופלים בזה (מה שפותח לנו בראש את האופציה ונותן לכאורה לגיטימציה..) מחזק את הקושי. אבל הוא לא *יוצר* אותו.

כלומר את מדברת על התוצאה, ולא על הקושי שבשמירה.

מסימה איתך.

אגב, לדעתי זה נכון גם היום בהרבה מאד מקרים.

שאני רואה בין השורות של השאלה שלך אז אני אוסיף שאם נוער לא יחיה בחברה מעורבת, ודייטים לא יימשכו יותר מחצי שנה לפני האירוסין אז כנראה שהקושי ינכח הרבה פחות.

ואם נוער ימשיך להסתובב בחברה מעורבת, ודייטים יימשכו יותר מחצי שנה לפני האירוסין- אז כנראה שהקושי ימשיך להיות נוכח באופן משמעותי, וכנראה שאנשים ימשיכו להיכשל.

[עד כאן האבחנה הפסיכולוגית שלי. ואם במקרה זה מרגיז מישהו, אז המלצתי לו- שינסה להפריד בין איך שהוא חושב שהמציאות צריכה להיראות לבין האם אני צודק. וכמובן שאני צודק. ובשלב השני, שיבין שיש לזה גם השלכות על איך שהמציאות צריכה להיראות.]

לדעתי ההשוואה בין נגיעה לבין שבת היא לא הוגנת כי שבת היא מצוה חמורה בהרבה.

נגיעה זה אם כבר כמו אוכל לא כשר. שזה אסור, אבל הרבה הרבה פחות חמור, ובסוף זה משפיע על התודעה.

מבחינת האיסור בין פנויה נדה לאשתו נדה. מלבד כמה הרחקות שיש באשתו יותר מפנויה, וייחוד שמותר איתה.

נגיעה זה לא כרת!

כרת זה רק על מעשה אישות/ניאוף עם אחת מהעריות, לא על קריבה בעלמא.

נגיעה זה בכלל מחלוקת אם זה מדאורייתא או מדרבנן, אבל בכל מקרה זה לא יותר מאשר איסורי לאווין.

(ואם כבר אז הייתי שואל על אכילת חלב, או מוצא מצוה אחרת שפחות נוגעת בנקודות רגישות, ויותר תמידית.

יש יותר ממדד אחד לחומרה של עבירה.

למשל אם חוזרים לנקודה של שבת אז ברור ששבת חמורה יותר מאיסורי סקילה אחרים, שחילול שבת שקול כעבודה זרה.

ויום כיפור הוא יום של תשובה וחרטה וכפרה, וברור שחטא ביום כיפור הוא חמור יותר (אגב, גם חטאים אחרים, בבחינת 'אימת יום כיפור על עמי הארץ'. כמו שגם רואים במעשה של אב ובנו שבאו על נערה המאורסה ביום הכיפורים))

בהתחלה היה לי קשה להבין את השאלה שלך, כי לא הבנתי מה ההבדל בין שמירת שבת לשמירת נגיעה. הרי כמו ששבת זה אסור לגמרי ואין שום אופציה לא לשמור, כך גם שמירת נגיעה זה אסור לגמרי ואין שום אופציה לא לשמור. 

אמנם אני יודע שיש אנשים שזה לא לגמרי ככה אצלם. יש אנשים שמעגלים פינות בהלכה פה ושם, ולא מחויבים להלכה עד הסוף. שאצלם אכן יכול להיות חילוק בין שמירת שבת לבין שמירת נגיעה, משום שבעיניהם שבת נחשבת יותר חמורה, או כי יש פחות יצר הרע לטעון שזה לא ממש אסור וזה סתם החמרה. שאכן חלקם אינם שומרים נגיעה, והאלה שכן שומרים נגיעה זה לא ממש בלב שלם והם עלולים לעגל פינות בזה. או שיש כאלה חוזרים בתשובה או מתחזקים, שאצלם הקושי לשמור משהו חדש, בטח בנושא של שמירת נגיעה, הוא מאוד ברור. 

אך לא היה משמע לי מדבריך שאתה מדבר על אנשים כאלה, אלא היה משמע לי שאתה מדבר על דתיים שכן מאוד מחויבים להלכה. וזה מעצם העובדה ששאלת את השאלה הזאת כאן בפורום, ואני תופס את הרוב המוחלט של האנשים כאן בפורום ככאלה שמחויבים לשמירת ההלכה. וקצת הופתעתי שיכול להיות אצל אנשים כאלה הרגשה שיש "אופציה" לא לשמור על שמירת נגיעה, והרגשה שזה שונה מאשר שמירת שבת. ואני מבין שבגלל שבחברה מסביב יש אנשים דתיים שלא שומרים נגיעה או שמעגלים פינות בזה, אז האווירה החברתית שנוצרת מכך, משפיעה באופן עקיף גם על מי שכן מקפיד על שמירת הלכה, לא להרגיש את זה כמו שמירת שבת.

לגבי השאלה שלך אני אענה בתור אחד שלא רואה הבדל מבחינת ההרגשה האישית בין שמירת שבת לשמירת נגיעה. אין לי שום קושי מעשי לשמור נגיעה. כן יכול להתעורר רצון לגעת במישהי שמתחיל להתעורר אצלי רגשות אהבה אליה, רצון לתת לה חיבוק, לתת לה יד ויותר מזה. אך הרצון לא מעורר קושי מעשי, כי אין אפשרות מעשית כזאת. יש רצון חיובי, שגם יכול להרגיש מאוד נעים בלב, אבל אין הרגשה של קושי לשמור נגיעה בפועל, אין הרגשה שיש כאן ממש אתגר כלשהו. כי אין אפשרות כזאת לגעת במישהי לפני נישואין, זה בכלל לא אופציה, זה בכלל לא עולה במחשבה לחשוב לעשות דבר כזה, האופציה לגעת בבת בכלל לא קיימת אצלי. ואני כל כך רגיל לעובדה שאני לא נוגע בבנות, זה כל כך טבוע וחקוק אצלי, שגם כשאתחתן אני אצטרך שנייה לעכל את העובדה שאני יכול לגעת באשתי, וזה יהיה לי קצת מוזר בהתחלה ואני אצטרך להתרגל לזה. הרי זה משהו שהוא בכלל לא חלק מהמרחב של החיים שלי, זה משהו שאני בכלל לא מכיר, אין לי מושג מה זה בכלל.

כלומר אצלי הרצון החזק והמשיכה החזקה לא בהכרח מולידים קושי מעשי או הרגשה של אתגר. אני פשוט נהנה מהרצון הזה מצד עצמו, כי הוא רצון מאוד נעים מלא ברגשות טובים. אבל האופציה לממש את הרצון הזה במגע בפועל לפני נישואין היא בכלל לא קיימת, ככה שאין לי הרגשה שהייתה אפשרות כן לגעת אבל אני מונע מעצמי. מראש אין לי ציפייה כזאת בקשר, כל הציפייה שלי היא רק להרגיש את הרצון את הרגש ואת המשיכה מצד עצמם, ואין לי ציפייה לגעת בפועל, שזה בכלל לא אופציה לפני חתונה. ולכן ברגע שאני מרגיש את הרצון מצד עצמו, זה כבר נותן לי סיפוק מסוים, ואין אצלי איזה קושי מעשי בכך שאני לא יכול לממש יותר מזה עדיין. אמנם כן הייתי רוצה באופן תאורטי כבר להתחתן ולממש יותר מזה עם האישה שלי, אבל אין שום רצון לממש את זה לפני נישואין. גם זה מרגיש לא נכון ולא טהור לגעת לפני נישואין, לכן זה פחות מושך לעשות את זה, כי זה מלווה בהרגשה לא נעימה של משהו לא נכון ולא טהור, אז למה לי לרצות את זה, זה לא מרגיש כמו משהו שבאמת יכול למלא את הרצון הזה בנפש. 

גילו שיש אופציה ונפלו, "אין אפטרופוס לעריות"... אז יש עניין לסייג את האמירה "אין אופציה", לא? או לחדד אותה

וכשאין אופציה מבחינתו אז גם אם יש אופציה כזאת בעולם, אצלו היא לא קיימת ולכן הוא לא יפול..

זה שאין אופציה מבחינתו לחטוא, זה לא אומר שהוא לא צריך לשמור על סייגים. הוא עדיין צריך לשמור על סייגים כי הוא בן אדם ויש לו יצר והוא יכול ליפול, ולכן צריך גדרות. אבל חוץ מזה צריך שיהיה לו ברור שזה לא אופציה בכלל.. 

כנראה שצריך ששניהם יהיו: אין אופציה ליפול + סייגים ושמירה על גדרי ההלכה

גם הקו המחשבתי וגם הקו המעשי

"אין אופציה ליפול" זה לא אומר שממש אין אפשרות אלא שהאדם חי בתודעה שהוא לא מכניס את עצמו את מצב סכנה ומודע לתרחיש. ואם כך היצר הרע פועל גם בשבת וגם אז צריך להזהר ממנו

אבל במקום שהרגש מעורב הניסיון יותר גדול. בעניינים שדיברו עליהם בשרשור הרגש יותר מעורב ולכן גם היצר הרע יותר גדול וצריך לשמור על זהירות יתירה.. 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון