שוב התייעצות גמילה לבת שלוש...מתואמת
כבר התייעצתי פה על הילדונת שלי, חכמה ומפותחת, אבל מסרבת בכל תוקף (ממש בכל תוקף) להיגמל מחיתולים.
רציתי לנצל את יום ההולדת שלה כדי להתחיל שוב בניסיונות להציע לה להיגמל (במיוחד שהיא קיבלה במתנה בובה ש"יודעת" לעשות), אבל היא הייתה חולה בדיוק אז, אז ירדתי מזה...
שמתי לב שהיא בעצם יודעת מתי בדיוק עומד לצאת לה - פעם אחת קילחתי אותה והיא אמרה שהיא צריכה לעשות. אמרתי לה שתעשה באמבטיה, והיא ממש ממש לא הסכימה! ממש התחילה לבכות שהיא רוצה טיטול... בכתה והתאפקה כל משך המקלחת, ושחררה רק כשהלבשתי לה טיטול אחרי המקלחת...
אז מזה הגעתי למסקנה שיש לה פשוט פחד לשחרר. היא יודעת מתי היא עומדת לעשות, אבל לא מוכנה לשחרר מחוץ לטיטול...
מה אפשר לעשות במקרה כזה? אני ממש מפחדת שזה ייגרר יותר מדי, ושנגיע לגן כשהיא עוד לא גמולה ואולי אפילו מעבר לזה
אולי אנחנו צריכים ייעוץ מקצועי לגמילה מחיתולים?


(וסתם מציינת שאני מקנאה בשרשורים של כאלה שמספרות על ילד בן שלוש שחזר להרטיב, ביום או אפילו רק בלילה - ואני מבחינתי זה חלום בכלל להגיע אי פעם לשלב הזה... )
באיזה שלב היא עכשיו?סליל
גן או מעון?
אם מעון, לשחרר לשחרר לשחרר.
הילד שלי מאוד מודע לעצמו, אבל מפחד משינויים כל כך. ואין מה לעשות, זה גם חלק מהבשלות של ילד.
להסכים לשחרר, להסכים להפסיק באמצע משחק, להיות מסוגל להוריד בגדים לבד. את כל אחד זה פוגש במקום אחר, וצריך שיתקיימו כל התנאים כדי שילד באמת יהיה בשל.

אני הייתי בלחץ לגבי הילד שלי, והמטפלת המהממת שלו כל הזמן אמרה לי - כשהוא יהיה מוכן, תוך יום יומיים הוא ייגמל לך. וצדקה.
לא עזרו הפתעות, לא עזר לקבוע עובדות בשטח.
כן דיברנו על זה, הזכרנו שיש את האופציה. במעון היא הייתה מורידה לו את הטיטול אם היה רוצה לעשות ואחרי זה מחזירה.
כן, זה מתסכל שאת רואה שהילד מודע מתי הוא עושה, ובכל אופן לא מוכן לעשות בשירותים. אבל זה חתיכת שינוי מבחינתם, וצריך לתת להם את הזמן להתרגל.
אז פשוט המשכנו להציע. בלי ללחוץ, ובלי לקבוע עובדה שעכשיו מורידים תחתונים. אחרי שהוא כן הסכים מידי פעם, אז כבר היה אפשר לעודד עם שוקולד קטן. אבל לא לפני שהוא ראה שהוא מסוגל.
וגמלנו בשלבים. קודם פיפי.
עם הקקי שוב היה סיפור ארוך. אבל שוב, בלי ללחוץ. כבר למדנו להכיר אותו, שהוא יעשה את זה בקצב שלו
אז שמנו לידו את הסיר, תדע שזה נמצא פה, אם אתה רוצה, תעשה. בסוף הוא נגמל

אבל מאמינה מאוד בלשחרר את כל הדיברות וההתעסקות סביב זה
תודה רבה!מתואמת
היא במשפחתון/גנון עכשיו (כלומר, כשהיא לא חולה או בבידוד ). הגננת תזרום ותעזור עם כל החלטה שלנו. (והאמת שגם בגן היא לא משחררת - מתביישת מאוד מהגננת ומהילדים, ורק לאט לאט זה משתפר...)
באיזה גיל הבן שלך נגמל בסוף? ואיך הוא הביע את ההתנגדות שלו לפני כן?
בסוףסליל
הוא נגמל אחרי גיל שלוש, לא זוכרת להגיד בדיוק.
(יליד אייר). זה אומר שהוא נגמל לקראת סוף השנה האחרונה במעון, בערך חודשיים לפני הגן. לכן אם היא עוד לא בגן עירייה, הייתי משחררת, כי יש לה עוד המון זמן.

מה כללה ההתנגדות? חוסר שיתוף פעולה מוחלט. נגיד החלטתי פעם אחת שמעכשיו אין טיטול יותר. אז הוא פשוט פספס בלי הפסקה. וגם אחרי שנראה, בכה המון ולא הסכים להחליף בגדים. גם כשניסינו עדין יותר, רק להגיד לו ללכת לשירותים, הוא בכה ולא הסכים.
ומוסיפהסליל
כי פתאום תפס אותי שכתבת שהיא חכמה ומפותחת. ב"ה

אבל לפעמים אנחנו מקשרים בין הדברים, ובמקרה הזה לא חושבת שזה קשור. עונה ככה כי גם אני חשבתי ככה לגבי הבן שלי. הוא באמת ילד חכם ב"ה. אבל זה שהוא לא הצליח להיגמל מוקדם, לא קשור לחוכמה שלו. אלו מיומנויות שונות ותחומים שונים. ולילדים חכמים יש קשיים במקומות אחרים, וזה בסדר ולא אומר שהם פחות מפותחים או חכמים
תודה! ציינתי שהיא מפותחת וחכמה, כדי להסביר שלא זהמתואמת
מה שמונע ממנה להיגמל (ובאמת היו לי ילדים שלא היו מפותחים מספיק בגיל הזה, ובגלל זה הגמילה שלהם התעכבה...)
אצלנו - ברגע שרק מעלים בפניה את האפשרות של להיות בלי טיטול, היא מתחילה לצעוק ולהתנגד ולבכות בהיסטריה... היא בכלל לא מוכנה להתקרב לסיר או לשירותים...
זה בדיוקסליל
מה שהיה אצלנו. צרחות
וב"ה הוא ילד שיודע להביע את התנגדותו ;)
בלי לחץכא

מתחברת להודעות שלפניי, עם הבכור שלנו, התחלנו וזה היה ממש טראומתי , כולנו השתגענו. עד שהחלטנו להפסיק. ואחכ בקיץ לקראת העלייה לגן זה הגיע באופן טבעי והוא היה הרבה יותר בשל לזה. להתחיל גמילה שאין שום פתח מהצד השני- יכול לעשות יותר נזק. שווה לחכות עוד קצת.

 

מה שכן עזר עם הבת שלי - זה פיפי פרס... על כל ניסיון לשבת אפילו.. כדי לאט לאט לבנות לה ביטחון

- זה היה אצלנו צימוקים וזה ממש עבד. אבל זה לא עובד אצל כל הילדים. 

 

בהצלחה

 

 

תודה! באמת אפילו אמרתי לה שתקבל פרס אם תסכים להוריד את הטיטומתואמת
(והיא יודעת מה זה פרסים - היא מקבלת על דברים אחרים מדי פעם...)
והיא גם התנגדה לגמרי...
טוב, ננסה לשחרר... אבל איך אדע מתי היא כן תהיה מוכנה להתחיל עם הגמילה?
הייתי משחררת.מוריה
במילא עכשיו חורף.
נכון... אם כי הבכורה שלי כן נגמלה בחורף...מתואמת
אבל אולי באמת נחכה לפסח או לאחריו לפני שנעלה את זה שוב...
לפעמים זה פשוט מה שעוזר.מוריה
להוריד לחץ מזה.

אפשר להיגמל בחורף.
אבל להילחם על זה, לדעתי, לא שווה את זה. גם ככה קר. ויש יותר שכבות אם יש פיספוסים.
רק לגבי הסוףאפונה
אם מתחילים גמילה בגיל שנה-שנה וחצי לא מתמודדים בכלל עם דברים כאלה... מוזמנת לנסות בילד הבא

בכל מקרה אם יש התנגדות עזה כל כך הייתי מרפה לגמרי ורק מתייחסת לעניין מידי פעם בדרך אגב - "עוד מעט כשלא תלבשי טיטול" או "את כבר ממש גדולה אני בטוחה שתצליחי לעשות בשירותים כשתרצי" ואפילו לקשר את זה עם פריווילגיה לילדות גדולות, כמו לחתוך בסכין חד או מה שמתאים לך.
הלוואי...אם מאושרת
לא תמיד הילדים מקיימים את התאוריות...
ב"ה הילדים יצורים אנושיים בשונה ממחשב שאיך שתתכנתי אותו הוא יעבוד.
נכון ולא נכוןאפונה
לא אמרתי שתמיד זה מצליח (אגב אני לא אוהבת לדבר על גמילה במונחים של "הצלחה", כי זה תהליך שלא נכון בעיני לצמצם אותו להישג של ילד יבש)
אבל יש דברים שמתאימים לגיל אחד ולגיל אחר לא. בגיל שנה הילד לא ידע להוריד מכנסיים לבד, אבל הוא גם לא יתנגד לרעיון הגמילה ויתעקש על טיטול.
אחיין שלי בגיל שנה הוריד מכנסיים וטיטול ועשה בכל מקוםבשבילך..
אפשרי.. זה היה סיוט!
לא בטוחה שזה היה הולך לי בגיל מוקדם כזהמתואמת
כי צריך מוכנות *שלי* בשביל זה... (חוץ מזה שהיא התחילה ללכת רק בגיל שנה וחמישה חודשים... לא שייך מבחינתי לנסות גמילה לפני שהילד הולך כמו שצריך...)
ויש לי ילדה שמעצמה רצתה להיגמל בגיל שנתיים וחצי (אצלנו זה מוקדם) - ובכל זאת הגמילה שלה נגררה במשך שנה וחצי עד שהיא הייתה גמולה סופית כך שכנראה זה לא מבטיח כלום...
בכל אופן - תודה על העצות. ניסיתי לשדר לה דברים בכיוון, והיא באמת שמחה להיות גדולה, אבל ננעלה ברגע שקישרתי את זה גם לגמילה...
מציעה לא להזכיר את הגמילה בזמן הקרוב.מוריה
רק לדבר על זה שהיא תהיה גדולה.

אחרי זה תנסי להזכיר מידי פעם.

שלא ייצור אנטי יותר ממה שקיים.
נכון. את צודקת כנראה. נשתדל מאוד לעזוב את זה...מתואמת
אצטרך לומר גם לשאר הילדים לא לומר לה כלום. (אולי הלחץ הקולקטיבי מכולם גם משפיע עליה?)
ואז אולי נתפנה לגמול אותה מהדבר השני שהתמכרה אליו - והוא לבוא לישון אצלנו בחדר באמצע הלילה
בהצלחה!מוריה
ממשיכה לא להסכיםאפונה
קודם כל מניסיון, הילד שגמלתי הכי מאוחר (3) הגמילה שלו נמשכה הכי הרבה זמן וכללה אחוז גבוה יותר של פספוסי קקי בהשוואה לאחרים שפספסו בעיקר פיפי.
זה שאת לא מוכנה - מסכימה שזו באמת נקודה משמעותית.
תחשבי אם שווה לך להמשיך לדבוק בפרדיגמות שמנחות אותך (לא שייך להתחיל לפני שהילד הולך, או - אני לא מוכנה לגמילה בגיל צעיר) או לנסות משהו אחר. ואגב לא חייבים ללכת "על כל הקופה". אפשר ואפילו מומלץ לתת לתינוק להתנסות בישיבה על סיר (עם הקטן התחלתי ברגע שישב יציב, בגל תשעה חודשים) ולראות איך מתקדמים.

אני מרגישה קצת לא נעים כי גמילה צעירה ממש לא קשורה לנושא השרשור, זו היתה תשובה להעברת אגב שלך, אז נראה לי שנעצור פה אלא אם תרצי שנמשיך...
יכול להיות שבילד הבא בע"ה ארגיש מוכנה לתהליך כזה.מתואמת
אם זה יקרה - אני כבר יודעת למי לפנות כדי להתייעץ
(בכלל, קראתי בעבר את שיטת הקשב של יוקטנה ונדלקתי - אבל מיד הורדתי את זה מיד מהמחשבה, כי אני לא בנויה לדברים כאלה בעיקרון... אבל אולי, מי יודע...)
זה נשמע באמת מתסכלבארץ אהבתי
אני מצטרפת למה שכתבו כאן שכדאי לחכות ולא להתעקש עכשיו.

מוסיפה משהו שאני חושבת שיכול לעזור. כתבתי על הרעיון הזה בעבר (נראה לי שאפילו כתבתי לך באיזשהו הקשר?) אבל חוזרת פה שוב -
לספר סיפור שמתאר לה את מה שהולך לקרות לה כשתורידו את הטיטול בסוף, ולחזור עליו מידי פעם, בווריאציות שונות.
הסיפור הוא לא עליה, את מספרת על ילדה אחרת (אפשר לתת לה לבחור את השם שלה, או אפשר בכלל לספר על חיה - אצלנו כרגע הסיפורים מהסוג הזה הם על פילים), אבל כשאת מספרת, הכל מקביל ממש אליה, לא באופן סמוי, אלא הכי גלוי שאפשר…
כדאי בתוך הסיפור לשלב את הרגשות שלה שהיא מרגישה עכשיו, אפשר להכניס את הניסיונות שכבר היו, שנשמע שלא היו קלים בשבילה, ולספר אותם עם הפרשנות שאת רוצה לתת להם, כדי שזה לא ייצרב לה בתור כישלון. וכמובן גם לספר לה על מה שקורה בסוף, כשהילדה כבר היתה באמת גדולה, וכבר התחילה ללמוד להיות בלי טיטול. ובתוך הסיפור כמובן שיהיו גם סיפורים של פספוסים (ושם את מתארת את החוויה של הילדה בצורה חיובית), וגם סיפורים של הצלחות.

השיטה הזאת עזרה לי מאוד סביב הגמילה של הבן שלי לאחרונה (כל פעם הוא היה מבקש ממני לספר לו שוב איך פילפילון למד ללכת לשירותים, וכל פעם התאמתי את הסיפור לשלב שבו היינו). וגם בגמילה מהנקה של הבן הגדול יותר (שם בכלל לא ידעתי איך להתחיל לגמול כי הוא כל כך אהב לינוק בזמנים הקבועים שנשארו לו. וסיפרתי את הסיפור רק כדי לחשוף אותו לרעיון שמתישהו גם הוא כבר לא יינק, וכשסיימתי לספר הוא הפתיע אותי ואמר לי - 'אמא, אולי נעשה גם לי ככה?').

בינתיים הייתי מספרת את הסיפור בלי שום התייחסות לזמן של הגמילה. וכשאת כבר חושבת להתחיל שוב בגמילה ממש, הייתי חוזרת שוב על הסיפור כבר עם פרטים יותר מדוייקים של מתי באמת מורידים את הטיטול.

הלוואי שילך בקלות בסוף, בעז"ה...
תודה רבה! נראה לי שבאמת כתבת לי את הרעיון הזה בשרשור הקודםמתואמת
שפתחתי בנושא, ועוד לא הגעתי ליישם אותו...
אני אחשוב באמת איך לשלב סיפור כזה בתוך חיי היומיום, בלי שיביא אותה ללחץ.
תודה!
אצלנו אני מספרת סיפורים מהסוג הזהבארץ אהבתי
תוך כדי דברים אחרים. לא כמשהו רשמי.
זה יכול להיות כשאני מבשלת או שוטפת כלים והילד רוצה להיות איתי, או בזמן שהוא אוכל, או באמבטיה.
תוך כדי הגמילה כמובן הזמן האולטימטיבי הוא כשיושבים בשירותים... אבל כהכנה באמת צריך למצוא את הזמנים בשביל זה.

האמת שאצלנו זה סגנון סיפור שהילדים מכירים מכל מיני הזדמנויות אחרות. יש לנו משפחת פילפילים שהם מכירים וכבר יודעים שהרבה מהדברים שקורים לנו קורים גם אצלם. אז סיפור כזה הוא יותר 'טבעי' בנוף.
אני משתמשת בזה השוטף בעיקר סביב סיטואציות רגעיות - ילד שבוכה ולא נרגע בגלל משהו שמפריע לו, מריבה בין ילדים, וכו'. כשאני זוכרת ויש לי כוח - אני מתחילה פשוט לספר 'אתם יודעים שפעם זה קרה גם למשפחת הפילים? פעם פילפילון הקטן רצה מאוד שאמא פילה...' (בשביל הפעם הראשונה אפשר להתחיל 'אתם יודעים שפעם היתה משפחת פילים שגם להם זה קרה?...').
לי זה כלי שממש עוזר. ולרוב בבכי שלא נגמר זה עובד כמו פלא. אני מתחילה לספר ותוך כמה רגעים הילד משתתק ומקשיב לסיפור, לפעמים אפילו מצטרף כדי להוסיף פרטים... (טוב שאני כותבת על זה, היו לנו כמה סיטואציות לאחרונה שזה היה יכול לעזור לי אם רק הייתי זוכרת...).
בכל מקרה, אם מתאים לך - אז אפשר להתחיל קודם כל ככה, ואז אחרי שהילדה כבר מכירה קצת את הדמויות ואת הקונספט, להתחיל לספר גם את הסיפורים שקשורים לגמילה.

בהצלחה!
גם אצלנוסליל
יש סיפורים כאלו וזה ממש מוצלח

התחיל עוד מאבא שלי, שהיה מספר לאח שלי על שולם. מה קרה לא שהוא לא התקלח, מה קרה כשהוא הלך לרופא, איך היה לו ביום הראשון בגן וכו' וכו'. מאז הנכדים הצטרפו עוד דמויות, שולם וזוכר ועוד כל מיני כאלו.
הבן שלי מת על זה. זה נחשב הסיפור הכי טוב לפני השינה.
מספרים בעצם מה הולכים לעשות מחר למשל, אבל דרך עיניים של ילד אחר.

(טוב, קצת ניצלשתי פה עם הזכרונות, אבל הרעיון מובן)
תודה!מתואמת
הבעיה שלי שכיוון שאני אוהבת סיפורים ספרותיים, אז קשה לי לזרום על סיפורים שמומצאים על המקום... (כן יצא לי לספר לאחרונה סדרת סיפורים על חיות בשביל הילד שמעליה, על כל מיני נושאים שהוא היה צריך חיזוק בהם, והוא באמת נהנה מזה. אבל לא הצלחתי להתאפק, ואחד מהם הפכתי לסיפור "ספרותי" 🙈)
אבל אנסה את זה בע"ה... אחרי תקופת שחרור מהעניין... (כמו שכתבתי בהודעה אחרת כאן, אולי יותר דחוף לי עכשיו לגמול אותה מהשינה אצלנו בחדר )
ואי בא לי לאמץטארקו
מתאים לי ותמיד אני נתקעת כי אני הולכת על ילד שהוא ככה וככה ומהר מאוד זה הופך להיות "ומה אני עשיתי אז?" אז משפחת פילפילים זה מעולה
הייתי משחררת לגמריאוהבת את השבת
נותנת לך ולה ולכולכם הפסקה של כמה חודשים מזה לגמרי!!

מניסיון!
דווקא לילדים חכמים ומפותחים זה לפעמים יותר קשה!
להיפרד מהרגיל שלהם, מהמקום של הבטוח ושל השליטה.
אני כשהיה לי קשה להבין אותה תיארתי לעצמי איך הייתי מרגישה אם היו דורשים ממני לעשות קקי או פיפי בבגדים שלי.. ממש תחושה שאין מצב בעולם!!!!

א יש לכם זמן עד לגן והרבה תהנו מזה!!!
תשחררו לגמרי עד מאי או יוני ועד אז תנוחו מזה לגמרי! לדעתי חודש או חודשיים לא להזכיר את זה בכלל אפילו לא במסרים או סיפורים עקיפים! פשוט לשחרר לגמרי ולתת לה להרגיש שלא אכפת לכם מזה בכלל וזה לא קובע כמה היא גדולה או לא.. או כמה היא חכמה או כמה היא מפותחת.. פשוט חופש.. בתוך עצמכם גם תשחררו.. זה הכי חשוב.. בסוף זה יקרה!
אפשר רק בזרימה להשאיר בלי טיטול בלי להגיד משהו ואז רק כשהיא מבקשת ואז לשים בשמחה..
פשוט להתעלם מזה לגמרי ולחיות עם זה לגמרי בשלום!!
ואז כבר תבואי להתייעץ שוב ובטוחה שהמצב יהיה שונה!!


אצלנו מה שעזר זה באמת שכבר היה קיץ ואז היא הלכה עם חברות לעשות פיפי וכולם עשו בחוץ אז היא פשוט הצטרפה...

זה מקום באמת רגשי אז לדעתי ממש אין שום עניין שייכנס תחושה של לחץ על זה בכלל.. לתת לה את המרחב
וואו, ממש עזרת לי להבין אותה! תודה!מתואמת
אני חושבת שבאמת נשחרר עכשיו. באביב ננסה לראות שוב אם היא מעוניינת. באמת יש עוד זמן עד לגן... (סתם יש לי טראומה מאחת הבנות, שלא נגמלה עד הסוף כשהגיעה לגן עירייה, והגננות לא לגמרי אהבו את זה... אבל היא הייתה הרבה יותר קטנה)
והאמת שכן ניסיתי כמה פעמים "לשכוח" לשים לה טיטול, והיא מיד שמה לב והתעצבנה...
בערך במצבךאין כמו טאטע!
אני משחררת. מאמינה שתכף תגיע הבשלות וזה ילך בקלות. ניסיתי קצת ולא שיתפה פעולה .וחבל לי שיצור חוויות לא טובות...
אחכה לסוף החורף ואז נתחיל בעה..
ויש מספיק זמן עד תחילת שנה
מה שעבד אצלנויראת גאולה
(בטח כבר כתבתי לך פעם 🙄)
לומר שבזמן * היא תהיה גדולה ותלך לשירותים ותהיה בלי טיטול (כל פעם וריאציה אחרת של המשפט).
אצלנו זה היה כמה פעמים "אחרי פסח".
בהתחלה הייתה התנגדות: אני לא רוצה להיות גדולה, אני קטנה ועושה בטיטול... אז אמרתי: לא לא עכשיו, עכשיו את עם טיטול אבל אחרי פסח בעז"ה כבר תהיי גדולה בלי טיטול.
פמפמתי את זה הרבה, וזה פשוט קרה.
(עשיתי ככה גם בגמילה של הבנות מחיתול וגם גמילה ממוצץ לאחת)
ניסיתי את זה קצת עם תאריך יום ההולדת שלהמתואמת
והיא הביעה התנגדות בבכי בכל פעם שהעזתי להעלות את זה על דל שפתיי...
אבל אולי בעוד חודש נתחיל שוב לומר משפט כזה, והתאריך יהיה באמת פסח...
תודה!
האמת מניסיון מר ממשאוהבת את השבת
ילד שכבר נכנס ללחץ לא להלחית אותו עוד יכול להיגמר רע.. ככה זה מנקודת מבטי..
😟 אויש לחץ זה כ"כ רגישיראת גאולה
אצלנו דווקא הרגשתי שזה מוריד לחץ,
כשהיא אמרה: לא רוצה להיות גדולה, רוצה טיטול (לדעתי - כי קשה לצאת מאזור הנוחות המוכר לעבר הלא ידוע).
אמרתי: זה בסדר, עכשיו את עדיין עם טיטול, מותר לך, רק כשתהיי גדולה - אחרי פסח - תהיי בלי טיטול.
בתקופת הפימפום בכלל לא הצענו להוריד טיטול או לשבת בשירותים. התמקדנו רק בלספר מה יקרה כשתהיה גדולה ומתי זה יקרה. (עם התלהבות כמובן... כמה נעים להיות כמו הגדולים, ועל התחונים החדשים...)
ובכל הפעמים - ההתנגדות פחתה ונעלמה, והן פשוט חיכו שיגיע הזמן שקבענו, וזהו, זה פשוט קרה.
הסברת ממש יפה, נשמע מקסיםאוהבת את השבת
טוב שהרחבת
לא קראתי תגובות שכתבו לךמק"ר
אז אולי חוזרת על דברים שכבר נאמרו:
1. לשחרר לחץ, פשוט לשחרר. לא רוצה לא צריך.
היא לא תשאר עם טיפול בכיתה א'
ובמקביל לטפטף לה כל הזמן כמה היא גדולה, וכמה עוד מעט יהיה לה תחתונים והיא תעשה בשירותים (עזר לנו מאוד עם גמילה ממוצץ ובקבוק, לקח זמן, אבל בסוף זה בא ממנה לבד!)

2. אמרה לי פה מישהי מהממת מהפורום טיפ, לתת להם לנסות לשחרר באמבטיה תחת זרם מים. זה גורם להם להרפות ולשחרר. אפשר להסיח את הדעת, אפשר הפוך, כן להתמקד בזה שהיא עכשיו עושה: וואי תראי הברז עושה פיפי, רוצה לעשות איתו ביחד? או משהו בסגנון.
תודה!מתואמת
אני בהחלט הולכת לאמץ את הטיפ הראשון.
הטיפ השני - הייתי בטוחה שיצליח, כי זה באמת עבד עם הילדים הקודמים, אבל אצלה זה לא...
לדעתי אחת משתי אפשרויותיפהפיה
1. האחריות היא שלה.
את אומרת לה "ילדות גדולות עושות בשירותים - כשתרגישי שאת גדולה תגידי לי ונשים לה תחתונים במקום טיטולי ותעשי בשירותים כשתצטרכי..."
ואז את מפסיקה לחשוב על זה, כי הילדה תחליט, העסק עבר לידיים שלה. אבל על אמת.

2. האחריות היא שלך.
את מחליטה כשמתאים לך, ואז לא משנה מה דעתה בנושא. היא צריכה להתיישר לפי מה שאמא אמרה.
זה יכול להיות מלווה בהכנה מראש שתקל על העניין. אבל המילה האחרונה תהיה שלך.

כבר בשרשור הקודם שפתחת היה נשמע שאת קצת בין לבין... רוצה לתת לה, וביחד עם זה מרגישה אחראית על התהליך.
ילדה לא יכולה לקחת אחריות בעצמה כשאמא נושאת באחריות. אבל אם אמא נושאת באחריות אמא מחליטה ולא משנה מה הילדה אומרת.
זו דעתי. מקווה שילך לכם בקלות, מה שתעשו.

בהצלחה, ימים ולילות יבשים ושמחים.
תודה! מיקדת את זה יפה ממש.מתואמת
אני חושבת שבמקרה שלה האפשרות הראשונה היא זו שתעבוד (בסוף), כי באפשרות השנייה היא פשוט מתנגדת נחרצות, אפילו פיזית...
אנסה לומר לה כך פעם אחת או פעמיים, שהיא זו שתחליט מתי היא גדולה ובלי טיטול, ונקווה שהיא לא תחליט את זה בגיל גדול מדי...
בשמחה! תצליחי!יפהפיהאחרונה
זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

בעינימתיכון ועד מעון

אני לא אדם פרטי שדואג רק למשכורת שלי, אני מאמינה שריבונו של עולם נתן לי כוחות לא רק כדי שאני אפרנס את בני ביתי אלא כדי שאקדם את מדינת ישראל. יש לי כפרט בעם הזה אחריות לא רק על עצמי אלא גם לדאוג כפסיכולוגית לבריאות הנפש הציבורית. וכך אני חושבת על מקצועות אחרים, ורואה את התעסוקה שלי לא רק מה יהיה נוח לי אלא איך אוכל לקדם

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

כבר התחלנו את תשפ"ז🙂בארץ אהבתי

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

חחחח צודקתדיאן ד.

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

אבל זה כבר באמת תרתי דסתריבארץ אהבתי

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

היינו שםשומשומונית

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

וואו, מאתגר! ואיזה כיף שלא היית בלחץ..קנמון

אנחנו עשינו, היתה בר מצווה נדירה והאוכל הכי טעיםאמהלה

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

לשניה הייתי בשוק שבישלת לברית.. חח..קנמון

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

האמת שגם לברית בישלנו... אני הייתי המדריכהאמהלה

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני מכירה שתי משפחותבארץ אהבתי

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

כן. מותר להלחץנופנופ

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

ברור שלגיטימיהשקט הזה

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

לא...בשורות משמחות

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

לגיטימי להצטרף אליך כשהתל"מ הוא בדיוק ערב החג? ;)שפע ברכה

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

זה ממש רחוק ואת בטח תתכונני מראשעדינה אבל בשטח

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

לגיטימיאורי8

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

ילדתי בן ביב ניסןמתיכון ועד מעון

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

ילדתי בליל הסדר והיה מדהים קדםאחרונה

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

חזרה לעבודה אחרי 3 חודשים בחל"דניק חדש אנונימי

איך עושים את זה?? חייבת לחזור מסיבה כלכלית

בילדה הראשונה חזרתי אחרי 8 חודשים

אשמח לכל טיפ שעזר לכן להסתגל לעבודה ולשגרה מהר

ומי שהניקה איך עשיתן את זה עם שילוב תמל?

מתכננת לתת תמל למעון ושאחזור ב4+ להניק וגם בלילה הנקה

מפחדת שיהיה גודש איך עושים את זה

קחי בחשבון שלא תמיד עובד החצי חציאונמר

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

זהו אני לא רוצה לשאוב אצל הגדולה היתי שואבתניק חדש אנונימי

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

בלילה זה הספיק לך רק הנקה? או הבאת גם בקבוקניק חדש אנונימי

ח

בלילה תקופה היה רק הנקהאונמר

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אני חזרתי ושאבתי ולא הבאתי תמלעדיין טרייה

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

כן כדאי שאקח איתי משאבה לעבודהניק חדש אנונימי

יש צורך בהסתגלות לתינוקת בת 3 חודשים?ניק חדש אנונימי

אני עשיתיoo

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

לי ברור שכןאיזמרגד1אחרונה

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

שמלות הנקהקל"ת

אהלן,

למישהיא יש המלצה איפה אני יכולה למצוא שמלות הנקה חגיגיות לשבת/חג? עדיפות לחנות שאוכל למדוד פיזית על הגוף ולא דרך האינטרנט..

התחדשות עלימנגואית

להודולה יש די הרבה שמתאימות להנקהעדיין טרייה

יש בקמיליון חלק שמלותשלומית.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

מאיפה את?צועקת לך

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

אזור המרכזקל"ת

אני גיליתי שסרפן זה די נוח להנקהשמש בשמיים

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

אני עושה אותו דבר עם שמלהרקאני

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

תודה!קל"תאחרונה

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני לובשת שמלה עם חצאית למטהיעל מהדרום

לקמיליון יש הרבה שמלות עם ריצרץ קדמיטארקו

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

עוקבתאורוש3

אמא תקני לישמחה כפרוייקט

הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.

אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.

כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.

סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.

עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)

אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.

פליז תעשו לי סדר בראש

כשקראתי את הכותרתהשם שלי

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

וואי זה קטע, גמני כל הזמן סולקת😅המקורית

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

יש תקופות של הכנותאמאשוני

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

מרובים צורכי עמךשמחה כפרוייקט

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

וואי גם אני מרגישה ככה!אוהבת את השבת

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

השנקל שלי-קנמון

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

  • צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

  • עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

  • יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

רק לגבי החיסרון השלישיברונזה

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

תודה(:קנמון

כןoo

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

וואו איך אני מזדהה, אני גם ממש לא אוהבת לקנותשמשית123

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אולי שיין זה פתרון לפחות לחלק מהדבריםשמעונה

לא מוצאת את עצמי שםשמשית123אחרונה

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

מזדהה ממש... כרגע בחופשת לידה אז פחות נוראytrewq

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

נראה לי יש תקופות כאלו שפתאום כולם צריכים ביחדשיפור

מזדהה מאוד!יראת גאולה

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

לי עוזר לרכז רשימה על המקרר,ד' הוא האלוקים

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

תודה על הנרמולשמחה כפרוייקט

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

מוכר. סורי שאין לי עצותממתקית

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

מזדההרק טוב!

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

  1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

  2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

  3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

  4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

  5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

בת שנה ועשר התחילה להתעורר בלילה🫪חמדמדה

קמה בערך בשבע

שנץ בגן 12-2

מתארגנים לשנת לילה סביב שש וחצי

שבע במיטות

בדרך כלל נרדמת מהר

אממה

העברנו לפני חודשיים בערך למיטת מעבר (וגם עברנו דירה אז היא בחדר ממש שלה, עד עכשיו היתה בחדרון שיוצא מהחדר שלנו)

בקיצור מתעוררת בערך ב12 אבל לפעמים גל לפני (היום נגיד, בעשר) ולאאאא חוזרתתתת לישוןןןן

שעות יכולה להחזיר אותה למיטה להיות לידה כמה דקית יותאים אחרי שנייה היא באה

לא עוזר כלום!!!

מה עושיםםם

להשכיב מאוחר יותר לא ניראלי יעשה טוב היא עייפה כבר ממש ברבע לשבע- שבע…

אופ…

שוקלת לסגור את הדלת של החדר שלה (היא לא מגיעה לידית) כדי שתתרגל שלא יוצאים, אבל מרגיש לי התעללות מה זה כלא

מקפיצה למשמרת בוקר 😂חמדמדה

מוכרקל"ת

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

לא הייתי סוגרת דלת דל חדרלב לבן

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

לא מניסיון ממשכנה שנטעה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

כן אבל אפשר לשבת לידה שעה וחצי וכל חמש דק להגיד להחמדמדה

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

את לא רוצה שהיא תעבור אליכם לחדר?Sheela

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

היא לא אוהבת לישון איתנוחמדמדה

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

אז אולי לדאוג להחשיך את הבית, לדבר בלחשיראת גאולה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

נדיר שאני כותבת זאת נראה ליקופצת רגע

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

ממה שאנחנו רואים כן…חמדמדה

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

מקווה שזו תקופה שתעבור מהר והיא תחזור לישון טוב 🙏קופצת רגע

להחזיר למיטת תינוקיערת דבש

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

אני בעד כנלהמקוריתאחרונה

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

איזה מוזר, אצלי אין תזוזהשירה_11

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

יש סיכות כמו של פאהנופנופ

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

לי פעם אמרו לחפש סרט לפאות, ולדעתי זה מה שיש לי עדנפש חיה.

היום

אם את עושה קשירות נמוכותהשקט הזה

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

יש לי גם סרט לפאות זה לא עוזר לצעריאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ו' בתשרי תשפ"ז 12:09

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי תנסי להבריש את הסרט שיש לךנפש חיה.

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

יצא לי לכתוב פה כבר, לפעמים צריך לשנות את הכיווןכתבתנו

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

יכול להיותבשורות משמחותאחרונה

שאת שמה את הצד הלא נכון של הבובו/סרט

תבדקי את שני הכיוונים על שיער כשהוא אסוף, תחליקי את הקטיפה על גבי המצח לכיוון בקודקוד הראש

וכדי לחזק שלא יחליק את הפוני תשארי בחוץ תקשרי את הבובו ואז את שארי הפוני תסדרי מעל (אם יש חוטים תעבירי אותם מעל השויער שהנחת על הבובו

ואז תניחי את המטפחת ותקשרי

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

חח... לגמרי...שיפור

חח טובבבאונמר

בואי נגיד שעד שהוא יהיה בגיל של שוק העובדהנופנופ

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בגילו הייתי בחוג התעמלותחושבת לעצמי

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

עוד משהו בנוסף לכל התגובות החד משמעיות😂צלולה

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

אני הייתי פעם בחוג רובוטיקהתוהה לעצמיאחרונה

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

אולי יעניין אותך