שוב התייעצות גמילה לבת שלוש...מתואמת
כבר התייעצתי פה על הילדונת שלי, חכמה ומפותחת, אבל מסרבת בכל תוקף (ממש בכל תוקף) להיגמל מחיתולים.
רציתי לנצל את יום ההולדת שלה כדי להתחיל שוב בניסיונות להציע לה להיגמל (במיוחד שהיא קיבלה במתנה בובה ש"יודעת" לעשות), אבל היא הייתה חולה בדיוק אז, אז ירדתי מזה...
שמתי לב שהיא בעצם יודעת מתי בדיוק עומד לצאת לה - פעם אחת קילחתי אותה והיא אמרה שהיא צריכה לעשות. אמרתי לה שתעשה באמבטיה, והיא ממש ממש לא הסכימה! ממש התחילה לבכות שהיא רוצה טיטול... בכתה והתאפקה כל משך המקלחת, ושחררה רק כשהלבשתי לה טיטול אחרי המקלחת...
אז מזה הגעתי למסקנה שיש לה פשוט פחד לשחרר. היא יודעת מתי היא עומדת לעשות, אבל לא מוכנה לשחרר מחוץ לטיטול...
מה אפשר לעשות במקרה כזה? אני ממש מפחדת שזה ייגרר יותר מדי, ושנגיע לגן כשהיא עוד לא גמולה ואולי אפילו מעבר לזה
אולי אנחנו צריכים ייעוץ מקצועי לגמילה מחיתולים?


(וסתם מציינת שאני מקנאה בשרשורים של כאלה שמספרות על ילד בן שלוש שחזר להרטיב, ביום או אפילו רק בלילה - ואני מבחינתי זה חלום בכלל להגיע אי פעם לשלב הזה... )
באיזה שלב היא עכשיו?סליל
גן או מעון?
אם מעון, לשחרר לשחרר לשחרר.
הילד שלי מאוד מודע לעצמו, אבל מפחד משינויים כל כך. ואין מה לעשות, זה גם חלק מהבשלות של ילד.
להסכים לשחרר, להסכים להפסיק באמצע משחק, להיות מסוגל להוריד בגדים לבד. את כל אחד זה פוגש במקום אחר, וצריך שיתקיימו כל התנאים כדי שילד באמת יהיה בשל.

אני הייתי בלחץ לגבי הילד שלי, והמטפלת המהממת שלו כל הזמן אמרה לי - כשהוא יהיה מוכן, תוך יום יומיים הוא ייגמל לך. וצדקה.
לא עזרו הפתעות, לא עזר לקבוע עובדות בשטח.
כן דיברנו על זה, הזכרנו שיש את האופציה. במעון היא הייתה מורידה לו את הטיטול אם היה רוצה לעשות ואחרי זה מחזירה.
כן, זה מתסכל שאת רואה שהילד מודע מתי הוא עושה, ובכל אופן לא מוכן לעשות בשירותים. אבל זה חתיכת שינוי מבחינתם, וצריך לתת להם את הזמן להתרגל.
אז פשוט המשכנו להציע. בלי ללחוץ, ובלי לקבוע עובדה שעכשיו מורידים תחתונים. אחרי שהוא כן הסכים מידי פעם, אז כבר היה אפשר לעודד עם שוקולד קטן. אבל לא לפני שהוא ראה שהוא מסוגל.
וגמלנו בשלבים. קודם פיפי.
עם הקקי שוב היה סיפור ארוך. אבל שוב, בלי ללחוץ. כבר למדנו להכיר אותו, שהוא יעשה את זה בקצב שלו
אז שמנו לידו את הסיר, תדע שזה נמצא פה, אם אתה רוצה, תעשה. בסוף הוא נגמל

אבל מאמינה מאוד בלשחרר את כל הדיברות וההתעסקות סביב זה
תודה רבה!מתואמת
היא במשפחתון/גנון עכשיו (כלומר, כשהיא לא חולה או בבידוד ). הגננת תזרום ותעזור עם כל החלטה שלנו. (והאמת שגם בגן היא לא משחררת - מתביישת מאוד מהגננת ומהילדים, ורק לאט לאט זה משתפר...)
באיזה גיל הבן שלך נגמל בסוף? ואיך הוא הביע את ההתנגדות שלו לפני כן?
בסוףסליל
הוא נגמל אחרי גיל שלוש, לא זוכרת להגיד בדיוק.
(יליד אייר). זה אומר שהוא נגמל לקראת סוף השנה האחרונה במעון, בערך חודשיים לפני הגן. לכן אם היא עוד לא בגן עירייה, הייתי משחררת, כי יש לה עוד המון זמן.

מה כללה ההתנגדות? חוסר שיתוף פעולה מוחלט. נגיד החלטתי פעם אחת שמעכשיו אין טיטול יותר. אז הוא פשוט פספס בלי הפסקה. וגם אחרי שנראה, בכה המון ולא הסכים להחליף בגדים. גם כשניסינו עדין יותר, רק להגיד לו ללכת לשירותים, הוא בכה ולא הסכים.
ומוסיפהסליל
כי פתאום תפס אותי שכתבת שהיא חכמה ומפותחת. ב"ה

אבל לפעמים אנחנו מקשרים בין הדברים, ובמקרה הזה לא חושבת שזה קשור. עונה ככה כי גם אני חשבתי ככה לגבי הבן שלי. הוא באמת ילד חכם ב"ה. אבל זה שהוא לא הצליח להיגמל מוקדם, לא קשור לחוכמה שלו. אלו מיומנויות שונות ותחומים שונים. ולילדים חכמים יש קשיים במקומות אחרים, וזה בסדר ולא אומר שהם פחות מפותחים או חכמים
תודה! ציינתי שהיא מפותחת וחכמה, כדי להסביר שלא זהמתואמת
מה שמונע ממנה להיגמל (ובאמת היו לי ילדים שלא היו מפותחים מספיק בגיל הזה, ובגלל זה הגמילה שלהם התעכבה...)
אצלנו - ברגע שרק מעלים בפניה את האפשרות של להיות בלי טיטול, היא מתחילה לצעוק ולהתנגד ולבכות בהיסטריה... היא בכלל לא מוכנה להתקרב לסיר או לשירותים...
זה בדיוקסליל
מה שהיה אצלנו. צרחות
וב"ה הוא ילד שיודע להביע את התנגדותו ;)
בלי לחץכא

מתחברת להודעות שלפניי, עם הבכור שלנו, התחלנו וזה היה ממש טראומתי , כולנו השתגענו. עד שהחלטנו להפסיק. ואחכ בקיץ לקראת העלייה לגן זה הגיע באופן טבעי והוא היה הרבה יותר בשל לזה. להתחיל גמילה שאין שום פתח מהצד השני- יכול לעשות יותר נזק. שווה לחכות עוד קצת.

 

מה שכן עזר עם הבת שלי - זה פיפי פרס... על כל ניסיון לשבת אפילו.. כדי לאט לאט לבנות לה ביטחון

- זה היה אצלנו צימוקים וזה ממש עבד. אבל זה לא עובד אצל כל הילדים. 

 

בהצלחה

 

 

תודה! באמת אפילו אמרתי לה שתקבל פרס אם תסכים להוריד את הטיטומתואמת
(והיא יודעת מה זה פרסים - היא מקבלת על דברים אחרים מדי פעם...)
והיא גם התנגדה לגמרי...
טוב, ננסה לשחרר... אבל איך אדע מתי היא כן תהיה מוכנה להתחיל עם הגמילה?
הייתי משחררת.מוריה
במילא עכשיו חורף.
נכון... אם כי הבכורה שלי כן נגמלה בחורף...מתואמת
אבל אולי באמת נחכה לפסח או לאחריו לפני שנעלה את זה שוב...
לפעמים זה פשוט מה שעוזר.מוריה
להוריד לחץ מזה.

אפשר להיגמל בחורף.
אבל להילחם על זה, לדעתי, לא שווה את זה. גם ככה קר. ויש יותר שכבות אם יש פיספוסים.
רק לגבי הסוףאפונה
אם מתחילים גמילה בגיל שנה-שנה וחצי לא מתמודדים בכלל עם דברים כאלה... מוזמנת לנסות בילד הבא

בכל מקרה אם יש התנגדות עזה כל כך הייתי מרפה לגמרי ורק מתייחסת לעניין מידי פעם בדרך אגב - "עוד מעט כשלא תלבשי טיטול" או "את כבר ממש גדולה אני בטוחה שתצליחי לעשות בשירותים כשתרצי" ואפילו לקשר את זה עם פריווילגיה לילדות גדולות, כמו לחתוך בסכין חד או מה שמתאים לך.
הלוואי...אם מאושרת
לא תמיד הילדים מקיימים את התאוריות...
ב"ה הילדים יצורים אנושיים בשונה ממחשב שאיך שתתכנתי אותו הוא יעבוד.
נכון ולא נכוןאפונה
לא אמרתי שתמיד זה מצליח (אגב אני לא אוהבת לדבר על גמילה במונחים של "הצלחה", כי זה תהליך שלא נכון בעיני לצמצם אותו להישג של ילד יבש)
אבל יש דברים שמתאימים לגיל אחד ולגיל אחר לא. בגיל שנה הילד לא ידע להוריד מכנסיים לבד, אבל הוא גם לא יתנגד לרעיון הגמילה ויתעקש על טיטול.
אחיין שלי בגיל שנה הוריד מכנסיים וטיטול ועשה בכל מקוםבשבילך..
אפשרי.. זה היה סיוט!
לא בטוחה שזה היה הולך לי בגיל מוקדם כזהמתואמת
כי צריך מוכנות *שלי* בשביל זה... (חוץ מזה שהיא התחילה ללכת רק בגיל שנה וחמישה חודשים... לא שייך מבחינתי לנסות גמילה לפני שהילד הולך כמו שצריך...)
ויש לי ילדה שמעצמה רצתה להיגמל בגיל שנתיים וחצי (אצלנו זה מוקדם) - ובכל זאת הגמילה שלה נגררה במשך שנה וחצי עד שהיא הייתה גמולה סופית כך שכנראה זה לא מבטיח כלום...
בכל אופן - תודה על העצות. ניסיתי לשדר לה דברים בכיוון, והיא באמת שמחה להיות גדולה, אבל ננעלה ברגע שקישרתי את זה גם לגמילה...
מציעה לא להזכיר את הגמילה בזמן הקרוב.מוריה
רק לדבר על זה שהיא תהיה גדולה.

אחרי זה תנסי להזכיר מידי פעם.

שלא ייצור אנטי יותר ממה שקיים.
נכון. את צודקת כנראה. נשתדל מאוד לעזוב את זה...מתואמת
אצטרך לומר גם לשאר הילדים לא לומר לה כלום. (אולי הלחץ הקולקטיבי מכולם גם משפיע עליה?)
ואז אולי נתפנה לגמול אותה מהדבר השני שהתמכרה אליו - והוא לבוא לישון אצלנו בחדר באמצע הלילה
בהצלחה!מוריה
ממשיכה לא להסכיםאפונה
קודם כל מניסיון, הילד שגמלתי הכי מאוחר (3) הגמילה שלו נמשכה הכי הרבה זמן וכללה אחוז גבוה יותר של פספוסי קקי בהשוואה לאחרים שפספסו בעיקר פיפי.
זה שאת לא מוכנה - מסכימה שזו באמת נקודה משמעותית.
תחשבי אם שווה לך להמשיך לדבוק בפרדיגמות שמנחות אותך (לא שייך להתחיל לפני שהילד הולך, או - אני לא מוכנה לגמילה בגיל צעיר) או לנסות משהו אחר. ואגב לא חייבים ללכת "על כל הקופה". אפשר ואפילו מומלץ לתת לתינוק להתנסות בישיבה על סיר (עם הקטן התחלתי ברגע שישב יציב, בגל תשעה חודשים) ולראות איך מתקדמים.

אני מרגישה קצת לא נעים כי גמילה צעירה ממש לא קשורה לנושא השרשור, זו היתה תשובה להעברת אגב שלך, אז נראה לי שנעצור פה אלא אם תרצי שנמשיך...
יכול להיות שבילד הבא בע"ה ארגיש מוכנה לתהליך כזה.מתואמת
אם זה יקרה - אני כבר יודעת למי לפנות כדי להתייעץ
(בכלל, קראתי בעבר את שיטת הקשב של יוקטנה ונדלקתי - אבל מיד הורדתי את זה מיד מהמחשבה, כי אני לא בנויה לדברים כאלה בעיקרון... אבל אולי, מי יודע...)
זה נשמע באמת מתסכלבארץ אהבתי
אני מצטרפת למה שכתבו כאן שכדאי לחכות ולא להתעקש עכשיו.

מוסיפה משהו שאני חושבת שיכול לעזור. כתבתי על הרעיון הזה בעבר (נראה לי שאפילו כתבתי לך באיזשהו הקשר?) אבל חוזרת פה שוב -
לספר סיפור שמתאר לה את מה שהולך לקרות לה כשתורידו את הטיטול בסוף, ולחזור עליו מידי פעם, בווריאציות שונות.
הסיפור הוא לא עליה, את מספרת על ילדה אחרת (אפשר לתת לה לבחור את השם שלה, או אפשר בכלל לספר על חיה - אצלנו כרגע הסיפורים מהסוג הזה הם על פילים), אבל כשאת מספרת, הכל מקביל ממש אליה, לא באופן סמוי, אלא הכי גלוי שאפשר…
כדאי בתוך הסיפור לשלב את הרגשות שלה שהיא מרגישה עכשיו, אפשר להכניס את הניסיונות שכבר היו, שנשמע שלא היו קלים בשבילה, ולספר אותם עם הפרשנות שאת רוצה לתת להם, כדי שזה לא ייצרב לה בתור כישלון. וכמובן גם לספר לה על מה שקורה בסוף, כשהילדה כבר היתה באמת גדולה, וכבר התחילה ללמוד להיות בלי טיטול. ובתוך הסיפור כמובן שיהיו גם סיפורים של פספוסים (ושם את מתארת את החוויה של הילדה בצורה חיובית), וגם סיפורים של הצלחות.

השיטה הזאת עזרה לי מאוד סביב הגמילה של הבן שלי לאחרונה (כל פעם הוא היה מבקש ממני לספר לו שוב איך פילפילון למד ללכת לשירותים, וכל פעם התאמתי את הסיפור לשלב שבו היינו). וגם בגמילה מהנקה של הבן הגדול יותר (שם בכלל לא ידעתי איך להתחיל לגמול כי הוא כל כך אהב לינוק בזמנים הקבועים שנשארו לו. וסיפרתי את הסיפור רק כדי לחשוף אותו לרעיון שמתישהו גם הוא כבר לא יינק, וכשסיימתי לספר הוא הפתיע אותי ואמר לי - 'אמא, אולי נעשה גם לי ככה?').

בינתיים הייתי מספרת את הסיפור בלי שום התייחסות לזמן של הגמילה. וכשאת כבר חושבת להתחיל שוב בגמילה ממש, הייתי חוזרת שוב על הסיפור כבר עם פרטים יותר מדוייקים של מתי באמת מורידים את הטיטול.

הלוואי שילך בקלות בסוף, בעז"ה...
תודה רבה! נראה לי שבאמת כתבת לי את הרעיון הזה בשרשור הקודםמתואמת
שפתחתי בנושא, ועוד לא הגעתי ליישם אותו...
אני אחשוב באמת איך לשלב סיפור כזה בתוך חיי היומיום, בלי שיביא אותה ללחץ.
תודה!
אצלנו אני מספרת סיפורים מהסוג הזהבארץ אהבתי
תוך כדי דברים אחרים. לא כמשהו רשמי.
זה יכול להיות כשאני מבשלת או שוטפת כלים והילד רוצה להיות איתי, או בזמן שהוא אוכל, או באמבטיה.
תוך כדי הגמילה כמובן הזמן האולטימטיבי הוא כשיושבים בשירותים... אבל כהכנה באמת צריך למצוא את הזמנים בשביל זה.

האמת שאצלנו זה סגנון סיפור שהילדים מכירים מכל מיני הזדמנויות אחרות. יש לנו משפחת פילפילים שהם מכירים וכבר יודעים שהרבה מהדברים שקורים לנו קורים גם אצלם. אז סיפור כזה הוא יותר 'טבעי' בנוף.
אני משתמשת בזה השוטף בעיקר סביב סיטואציות רגעיות - ילד שבוכה ולא נרגע בגלל משהו שמפריע לו, מריבה בין ילדים, וכו'. כשאני זוכרת ויש לי כוח - אני מתחילה פשוט לספר 'אתם יודעים שפעם זה קרה גם למשפחת הפילים? פעם פילפילון הקטן רצה מאוד שאמא פילה...' (בשביל הפעם הראשונה אפשר להתחיל 'אתם יודעים שפעם היתה משפחת פילים שגם להם זה קרה?...').
לי זה כלי שממש עוזר. ולרוב בבכי שלא נגמר זה עובד כמו פלא. אני מתחילה לספר ותוך כמה רגעים הילד משתתק ומקשיב לסיפור, לפעמים אפילו מצטרף כדי להוסיף פרטים... (טוב שאני כותבת על זה, היו לנו כמה סיטואציות לאחרונה שזה היה יכול לעזור לי אם רק הייתי זוכרת...).
בכל מקרה, אם מתאים לך - אז אפשר להתחיל קודם כל ככה, ואז אחרי שהילדה כבר מכירה קצת את הדמויות ואת הקונספט, להתחיל לספר גם את הסיפורים שקשורים לגמילה.

בהצלחה!
גם אצלנוסליל
יש סיפורים כאלו וזה ממש מוצלח

התחיל עוד מאבא שלי, שהיה מספר לאח שלי על שולם. מה קרה לא שהוא לא התקלח, מה קרה כשהוא הלך לרופא, איך היה לו ביום הראשון בגן וכו' וכו'. מאז הנכדים הצטרפו עוד דמויות, שולם וזוכר ועוד כל מיני כאלו.
הבן שלי מת על זה. זה נחשב הסיפור הכי טוב לפני השינה.
מספרים בעצם מה הולכים לעשות מחר למשל, אבל דרך עיניים של ילד אחר.

(טוב, קצת ניצלשתי פה עם הזכרונות, אבל הרעיון מובן)
תודה!מתואמת
הבעיה שלי שכיוון שאני אוהבת סיפורים ספרותיים, אז קשה לי לזרום על סיפורים שמומצאים על המקום... (כן יצא לי לספר לאחרונה סדרת סיפורים על חיות בשביל הילד שמעליה, על כל מיני נושאים שהוא היה צריך חיזוק בהם, והוא באמת נהנה מזה. אבל לא הצלחתי להתאפק, ואחד מהם הפכתי לסיפור "ספרותי" 🙈)
אבל אנסה את זה בע"ה... אחרי תקופת שחרור מהעניין... (כמו שכתבתי בהודעה אחרת כאן, אולי יותר דחוף לי עכשיו לגמול אותה מהשינה אצלנו בחדר )
ואי בא לי לאמץטארקו
מתאים לי ותמיד אני נתקעת כי אני הולכת על ילד שהוא ככה וככה ומהר מאוד זה הופך להיות "ומה אני עשיתי אז?" אז משפחת פילפילים זה מעולה
הייתי משחררת לגמריאוהבת את השבת
נותנת לך ולה ולכולכם הפסקה של כמה חודשים מזה לגמרי!!

מניסיון!
דווקא לילדים חכמים ומפותחים זה לפעמים יותר קשה!
להיפרד מהרגיל שלהם, מהמקום של הבטוח ושל השליטה.
אני כשהיה לי קשה להבין אותה תיארתי לעצמי איך הייתי מרגישה אם היו דורשים ממני לעשות קקי או פיפי בבגדים שלי.. ממש תחושה שאין מצב בעולם!!!!

א יש לכם זמן עד לגן והרבה תהנו מזה!!!
תשחררו לגמרי עד מאי או יוני ועד אז תנוחו מזה לגמרי! לדעתי חודש או חודשיים לא להזכיר את זה בכלל אפילו לא במסרים או סיפורים עקיפים! פשוט לשחרר לגמרי ולתת לה להרגיש שלא אכפת לכם מזה בכלל וזה לא קובע כמה היא גדולה או לא.. או כמה היא חכמה או כמה היא מפותחת.. פשוט חופש.. בתוך עצמכם גם תשחררו.. זה הכי חשוב.. בסוף זה יקרה!
אפשר רק בזרימה להשאיר בלי טיטול בלי להגיד משהו ואז רק כשהיא מבקשת ואז לשים בשמחה..
פשוט להתעלם מזה לגמרי ולחיות עם זה לגמרי בשלום!!
ואז כבר תבואי להתייעץ שוב ובטוחה שהמצב יהיה שונה!!


אצלנו מה שעזר זה באמת שכבר היה קיץ ואז היא הלכה עם חברות לעשות פיפי וכולם עשו בחוץ אז היא פשוט הצטרפה...

זה מקום באמת רגשי אז לדעתי ממש אין שום עניין שייכנס תחושה של לחץ על זה בכלל.. לתת לה את המרחב
וואו, ממש עזרת לי להבין אותה! תודה!מתואמת
אני חושבת שבאמת נשחרר עכשיו. באביב ננסה לראות שוב אם היא מעוניינת. באמת יש עוד זמן עד לגן... (סתם יש לי טראומה מאחת הבנות, שלא נגמלה עד הסוף כשהגיעה לגן עירייה, והגננות לא לגמרי אהבו את זה... אבל היא הייתה הרבה יותר קטנה)
והאמת שכן ניסיתי כמה פעמים "לשכוח" לשים לה טיטול, והיא מיד שמה לב והתעצבנה...
בערך במצבךאין כמו טאטע!
אני משחררת. מאמינה שתכף תגיע הבשלות וזה ילך בקלות. ניסיתי קצת ולא שיתפה פעולה .וחבל לי שיצור חוויות לא טובות...
אחכה לסוף החורף ואז נתחיל בעה..
ויש מספיק זמן עד תחילת שנה
מה שעבד אצלנויראת גאולה
(בטח כבר כתבתי לך פעם 🙄)
לומר שבזמן * היא תהיה גדולה ותלך לשירותים ותהיה בלי טיטול (כל פעם וריאציה אחרת של המשפט).
אצלנו זה היה כמה פעמים "אחרי פסח".
בהתחלה הייתה התנגדות: אני לא רוצה להיות גדולה, אני קטנה ועושה בטיטול... אז אמרתי: לא לא עכשיו, עכשיו את עם טיטול אבל אחרי פסח בעז"ה כבר תהיי גדולה בלי טיטול.
פמפמתי את זה הרבה, וזה פשוט קרה.
(עשיתי ככה גם בגמילה של הבנות מחיתול וגם גמילה ממוצץ לאחת)
ניסיתי את זה קצת עם תאריך יום ההולדת שלהמתואמת
והיא הביעה התנגדות בבכי בכל פעם שהעזתי להעלות את זה על דל שפתיי...
אבל אולי בעוד חודש נתחיל שוב לומר משפט כזה, והתאריך יהיה באמת פסח...
תודה!
האמת מניסיון מר ממשאוהבת את השבת
ילד שכבר נכנס ללחץ לא להלחית אותו עוד יכול להיגמר רע.. ככה זה מנקודת מבטי..
😟 אויש לחץ זה כ"כ רגישיראת גאולה
אצלנו דווקא הרגשתי שזה מוריד לחץ,
כשהיא אמרה: לא רוצה להיות גדולה, רוצה טיטול (לדעתי - כי קשה לצאת מאזור הנוחות המוכר לעבר הלא ידוע).
אמרתי: זה בסדר, עכשיו את עדיין עם טיטול, מותר לך, רק כשתהיי גדולה - אחרי פסח - תהיי בלי טיטול.
בתקופת הפימפום בכלל לא הצענו להוריד טיטול או לשבת בשירותים. התמקדנו רק בלספר מה יקרה כשתהיה גדולה ומתי זה יקרה. (עם התלהבות כמובן... כמה נעים להיות כמו הגדולים, ועל התחונים החדשים...)
ובכל הפעמים - ההתנגדות פחתה ונעלמה, והן פשוט חיכו שיגיע הזמן שקבענו, וזהו, זה פשוט קרה.
הסברת ממש יפה, נשמע מקסיםאוהבת את השבת
טוב שהרחבת
לא קראתי תגובות שכתבו לךמק"ר
אז אולי חוזרת על דברים שכבר נאמרו:
1. לשחרר לחץ, פשוט לשחרר. לא רוצה לא צריך.
היא לא תשאר עם טיפול בכיתה א'
ובמקביל לטפטף לה כל הזמן כמה היא גדולה, וכמה עוד מעט יהיה לה תחתונים והיא תעשה בשירותים (עזר לנו מאוד עם גמילה ממוצץ ובקבוק, לקח זמן, אבל בסוף זה בא ממנה לבד!)

2. אמרה לי פה מישהי מהממת מהפורום טיפ, לתת להם לנסות לשחרר באמבטיה תחת זרם מים. זה גורם להם להרפות ולשחרר. אפשר להסיח את הדעת, אפשר הפוך, כן להתמקד בזה שהיא עכשיו עושה: וואי תראי הברז עושה פיפי, רוצה לעשות איתו ביחד? או משהו בסגנון.
תודה!מתואמת
אני בהחלט הולכת לאמץ את הטיפ הראשון.
הטיפ השני - הייתי בטוחה שיצליח, כי זה באמת עבד עם הילדים הקודמים, אבל אצלה זה לא...
לדעתי אחת משתי אפשרויותיפהפיה
1. האחריות היא שלה.
את אומרת לה "ילדות גדולות עושות בשירותים - כשתרגישי שאת גדולה תגידי לי ונשים לה תחתונים במקום טיטולי ותעשי בשירותים כשתצטרכי..."
ואז את מפסיקה לחשוב על זה, כי הילדה תחליט, העסק עבר לידיים שלה. אבל על אמת.

2. האחריות היא שלך.
את מחליטה כשמתאים לך, ואז לא משנה מה דעתה בנושא. היא צריכה להתיישר לפי מה שאמא אמרה.
זה יכול להיות מלווה בהכנה מראש שתקל על העניין. אבל המילה האחרונה תהיה שלך.

כבר בשרשור הקודם שפתחת היה נשמע שאת קצת בין לבין... רוצה לתת לה, וביחד עם זה מרגישה אחראית על התהליך.
ילדה לא יכולה לקחת אחריות בעצמה כשאמא נושאת באחריות. אבל אם אמא נושאת באחריות אמא מחליטה ולא משנה מה הילדה אומרת.
זו דעתי. מקווה שילך לכם בקלות, מה שתעשו.

בהצלחה, ימים ולילות יבשים ושמחים.
תודה! מיקדת את זה יפה ממש.מתואמת
אני חושבת שבמקרה שלה האפשרות הראשונה היא זו שתעבוד (בסוף), כי באפשרות השנייה היא פשוט מתנגדת נחרצות, אפילו פיזית...
אנסה לומר לה כך פעם אחת או פעמיים, שהיא זו שתחליט מתי היא גדולה ובלי טיטול, ונקווה שהיא לא תחליט את זה בגיל גדול מדי...
בשמחה! תצליחי!יפהפיהאחרונה
אז נכון שרק 9 עכשיוהריון ולידה

אבל בעלי כלכךעצבני שקמתי עם מגרנה ולא נתתי לו להתפלל במניין

הראש פטישים איומים, לקחתי כדור בלי מים והוא לא השפיע.

מפחדת על הגוף שלי כי אני כבר תקופה לוקחת כל יום כדור לכאב ראש

בלילה קמתי המון לילדים, לפעמים הערתי אותו אבל זה לא ממש פשוט כשהוא לא מתעורר וכשאסור לגעת בו בשביל זה.

בא לפה לכעוס עלי שאני כפוית טובה (כי לא בקלות אמרתילו שאני מנתרת מהמיטה כדי להיות איתם שיתפלל פה וכי הוא איתם כבר משעה מוקדמת) וש"אז מה כל יום את עם מגרנה" (הטענה הכי הזויה שלו) כל זה כשהם באו לטפס עלי ולצרוח בחדר שלי

אה וגם יש לי פטריה בשד משלשום וכואב להניק

קודם כל חיבוקשמ"פ

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

תודה אהובההריון ולידה

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

אוי קשוחשמ"פ

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

הנוירולוג אמר לי שזה מבוי סתום לפני כמה שניםהריון ולידה

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

חיבוק גדול קודם כלקנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

מיגרנותיהושבעט7

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

תודה אשמח שרק נשים יענוהריון ולידה

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

מיגרנותיהושבעט7

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

מחילההריון ולידה

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

תודה! המיגרנות לא מהצוםהריון ולידה

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כן הבנתי את זה ממה שכתבתקנקן שבור

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רוצה שאעלה את הפסק של הרב שלנו לגבי זה?פרח חדש

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

אשמח תודה רבההריון ולידה

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

הנהפרח חדש

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

תודה יקרה. אני ברגע זה לא צריכה להיות במיטההריון ולידה

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

אם את מרגישה שזה בסדר אז תמשיכיפרח חדש

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

באמת הלוואי. עכשיו כבר מסוחררתהריון ולידה

אז תקראי שם שוב 😉פרח חדש

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

לא יודעת מה ההגדרה של חזקות. לא רואה שחור עדייןהריון ולידה

חזקות שצריך רק לשכבפרח חדש

ככה אני מבינה מהכתוב

לדעתי אם הגעת לסחרחורת את יכולת לשבור ממזמןשמ"פ

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

וואי ממש מתלבטתהריון ולידה

תודה

לגבי המגרנותרק טוב!אחרונה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

שולחת לך חיבוק🩷ניק חדש2

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אני לא חושבת שיש סיבה לסמוךאיזמרגד1

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

אם הוא פגע כל כך והוא לא מבין שהוא צריך להתאמץעל הנס

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

כן מציינת שאני כבר חודש+ אחרי שגיליתיאלסה

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

לא ציינת מה גילית שםעל הנס

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

חמור מאוד. לא צפייה. על זה הייתי מצליחה לסלוח.אלסה

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

האמת במקרה כזהשלומית.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא יודעת מה גילית. אבל נראה לי שנכוןאורוש3

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

נשמע כמו מנגנון הדחקה שלוהמקורית

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

אתן צודקות כל כך. אבלאלסהאחרונה

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

פרונטוגסט- צריכה טיפים והרגעה דחוףאנוונימית1

בעקבות דימום בהריון קיבלתי מרשם לזריקות פרונטוגסט לישבן.

אתמול עשיתי פעם ראשונה ואמאל'ה זה כואב בטירוףףף

בעיקר כמה שעות אחרי הזריקה. ברמה שהייתי צריכה להירשם על הצד שלא קיבלתי את הזריקה מרוב שכואב ויש לי גם גולה פנימית כזאת איפה שהייתה הזריקה.

היום הצד השני אבל מחר אני חוזרת לאותו צד ואני לא מבינה איך אני אשרוד את התקופה הזאת. יהיה לי כואב יותר ויותר כי המקום לא יספיק להחלים אם כל יומיים זריקה.

עזרה מבעלות נסיון פליז!

בשורות טובות לעמ"י

אני עשיתי עד שבוע 12shiran30005

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

אה וגם חשוב לחמם את האמפולהshiran30005

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

בעלי קיבל הנחיה מהאחות אבל אני מרגישהאנוונימית1

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

אז אולי תלכו שוב לאחות לקבל הדרכה?shiran30005

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

וואו איזו גיבורהאנוונימית1

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

דקה -שתייםshiran30005

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

♥️♥️♥️אנוונימית1

אולי שווה ללכת לאחות שתזריק?שלומית.

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אני קיבלתי יום כן יום לאאולי בקרוב

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

ובאמת הלכתי על פעם לאחות במרפאהאולי בקרוב
די היה קצת סיפור אבל אמרו לי שעדיף ככה (לא הסבירו לי בכלל איך לעשות בבית) אבל לא היו לי גולות בכלל ואם אני זוכרת נכון גם אמרו לי באחת הפעמים או הבדיקות (רוב הפעמים זאת הייתה אותה אחות) שהיא הזריקה נגד טוב ואין כ"כ סימן, משהו כזה
נכון זה כואבבSheelaאחרונה

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על אוכלרקאני

מיציתי

קשה ליייי

זה ארוך ואינסופי

ואי גם אניפצלושון

עוד שעה וקצת וסיימנו

קשוחח😒השקט הזה

אבל יאללה, ממש עוד קצת

משתפת בכמה מילים שכתבתי לי על הצום..בארץ אהבתי

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

תודה❣️רקאניאחרונה

חודשי הריון לפי שבועות לא הצלחתי להבין את החישוברק לרגע 1

כנעט בכל מקום רשום שחודש חמישי מתחיל משבוע 20 אבל אל מסתכלים לפי חודשים או אפילו בחישוב של חודשים שכולם 31 יום זה יוצא שבוע 18

מי יכולה להסביר לי

שבועות סופרים מתאריך וסת אחרוןאוזן הפיל

לכן יוצא 40 שבועות, אבל ההריון עצמו הוא 9 חודשים.

יש שבועיים "מיותרים".

החישוב לפי שבועות נח לרופאים, ויש כל מיני "שיטות" לחלק את הזמן המיותר בין החודשים. (שרירותי לחלוטין)

תוכלי להסתכל באתרים שמציגים מחשבוני הריון כדי לדעת איזה חודש ושבוע את.

חודש ראשון הוא 6 שבועות,כי מחשבים מתאריך וסת אחרוןיעל מהדרום

לק"י

ויש חישובים קצת שונים לשבועות וחודשים בהריון.

בפועל מה שחשוב זה מספר השבוע. לחודש אין כמעט משמעות.

תודה ובכל זאת יש משמעות לחודשים לכל מני ענייניםרק לרגע 1

אז אני מנסה להבין את הפער. ברור ששבועות זה מהמחזור וחודשים לא אבל עדיין מנסה להבין באיזה שבוע נכנסים ליודש חמישי

הכי קל לחשב לפי תאריך עבריהשם שלי

מתאריך העברי של התל"מ תלכי אחורה, וכל חודש באותו תאריך מתחיל חודש חדש.

רעיון תודהרק לרגע 1

אם את שואלת כדי לדעת מתי חובה להודיעירושלמית במקור

אז כל השבועות של החודש החמישי תופסים לזה ככה שהכי מאוחר להודיע זה למעשה שבוע 23.

(כשהחוק הישראלי קבע להודיע לכל המאוחר בחודש חמישי, לא היו עדיין האמצעים שמאפשרים קביעת שבוע היריון מדוייק)

הכוונה להודיע בעבודהירושלמית במקור

זה גם הדבר היחיד שאני מכירה שעקרוני החודשיעל מהדרום

איזה ממשעות? חודש תישעי זה מ36 עד 40הלוואייי

לי החלו3ה הכי הגיונית

זה

1-6 ראשון כשבעצם ה1-2 זה כלום תכלס

7-10 שני

11-15- שלישי

16-19-רביעי

20-23-חמייש

24-27 שישי

28-31שביעי

32-35 שמיני

36-40-תשיעי

למה חודש שלישי הוא 5 שבועות?יעל מהדרום

כי באמת 40 לחלק ל4=10😉ובהריון יש 9 חודשיםהלוואייי

אז לכן החוסר בהירות סביב שבועות וחודשים..

השבועיים הראשונים הם נספרים אפילו שהם לא הריון ממש..

ואז דוחפים עוד קצת עד שזה מסתדר חח

לי הסידור הזה נח להבנה

כי

שבוע 16- מתחיל חודש רביעי ושליש שני..

זה די מוכר שככה זה ואז גם מספרים על ההריון לסביבה יותר

ושבוע 36 מתחיל את תשיעי ולא 35 כמו בספירות אחרות..ואז זה מבלבל כי 35 עוד נחשב פג ולא מצפים ללדת בשבוע כזה לרוב

קיצר זה לא עם הרבה משמעות

אבל הסידור הזה הכי התיישב לי

כי חודש הוא לא באמת 4 שבועות בולטארקו

30 יום זה חודש ויומיים

כן. אבל למה דוקא החודש השלישי הוא 5 שבועות?יעל מהדרום

לק"י

אולי סתם צירפו את השבוע המיותר לחודש הזה...

עכשיו אני רואה שגם התשיעי 5 שבועותיעל מהדרום

לא.. כי תשיעי הז עד 39+6 ו40 נחשב הריון עודףהלוואייי

כאילו חודש עשירי

אהה. נכון. אז סתם דחפו את השבוע הנותר לאחד החודשיםיעל מהדרום

נראלי סתם רנדומליטארקואחרונה

הייתן מספידות?ליבא2

שבוע אחרי הזרעה ראשונה (ותודה לבנות הפורום היקרות שעזרו לי ובזכותן הספקתי)

הביוץ היה ביום רביעי שעבר, אז היום זה היום ה8?

עשיתי בדיקה של וואן סטפ והיא יצאה שלילית. כבר יומיים יש לי כאבים מוגברים בשדיים ובחילות קלות. אני יודעת שזה לא אומר כלום.. הבעיה ששבוע הבא אני ובעלי יוצאים לנופש ואני מתלבטת אם לקחת פרימולט נור. הייתן מספידות את החודש הזה? לא עשיתי אף פעם בדיקות ביתיות אז לא יודית איך זה עובד, אבל ביום 8 צרחך כבר לראות משהו לא?

יום 8 זה ממש מוקדם מדישלומית.

בשביל לבדוק.

אבל את יכולה לקחת פרימולט נור ואם תגלי שאת בהריון אז תפסיקי

לא חושבת שהייתי עושה את זהסטודנטית אלופה

למה?ליבא2

אחרי שמפסיקים פרימולט נורבועית מחשבה

אמור להתחיל דימום אחרי כמה ימים ואם יש הריון כנראה שזה עלול לסכן את ההריון.

אז לא הייתי מסתכנת בזה

הדימום שמתחילשלומית.

הוא כי רירית הרחם נושרת, ואם יש הריון היא פשוט לא נושרת...

זה מה שידוע לי

מדויק זה לא מסוכן אבל גם לא רצויעל הנס

ראיתי שהרבה בנות פהליבא2

כתבו שהן גילו הריון מיום 8..

אז מתי אפשר לבדוק?

את יכולה לבדוק בטאעל הנס

וחוץ מיזה לקחת פרימולט נור,הוא לא מונע הריון מקסימום אם את בהריון את תתחרפני מהורמונים🫢

מחר ט באב.. אז רק ביום ראשון חהיה אפשר.ליבא2

השאלה אם בעייתי לקחת בהריון

בעלון לצרכן כתוב לא לקחת בהיריון. אצלנו פתוח בצוםירושלמית במקור

לא אמור לפגוע אבל גם לא הכי רצויעל הנס

בגלל זה זה רשום בעלון לצרכן

רק שזה תרופה במרשם רופא,אם זה יסכן אותך או את העובר הוא לא ייתן לך מירשם

יום 8 זה יותר מידי מוקדםחושבת בקופסא

בעיקרון אין שום סיבה לבדוק לפני האיחור.

ופרימולט נור צריך לקחת לפחות שבוע לפני תאריך הווסת.

אם זה מספיק מוקדם לקחת פרימולונט נור, זה מוקדם מידי לדעת אם יש הריון.

מעניין, לא ידעתישלומית.

את בטוחה שצריך לפחות שבוע לפני הוספת?

קראת את העלון המצורף?חושבת בקופסא

כן, אני בטוחה. מה שפרימולוט נור עושה זה לגרום לגוף שלך לחשוב שאת בהריון ולא להתחיל לפרק את רירית הרחם שהיא המחזור. (ואחרי כמה זמן הוא מבין שעובדים עליו ומפרק אותה בכל מקרה)

אם מתחילים מאוחר מידי, הגוף כבר התחיל את התהליך של הפירוק וזה לא יעזור. (ואם מתחילים מוקדם מידי, לפני הביוץ, זה עושה בלגן הורמונלי וזו בעיה)

לי הרופאה אמרה ששבוע לפני הוסת זה המינימום לקחת ועדיף לכיוון העשרה ימים.

וכמובן לעניין ההריון, אם זה שלב שבו ההריון עוד לא התבסס ברחם, עוד אפשר "לעבוד על הגוף" ולתת לו הורמונים של הריון. אם כבר הגעת לשלב המבוסס הגוף יודע אם הוא בהריון או לא ויביא את המחזור, או יעלה את הבטא בהתאם.

האמת לא ברור הטרנד הזה בפורום של בנות שמעלות מקלות הריון 10 ימים לפני איחור. אני יודעת כמה שזה קשה לחכות, אבל בדיקה לפני שיש בכלל איחור במחזור סתם מעוררת צפייה או אכזבה מיותרת כשזה פשוט שלב מוקדם מידי לגילוי.

תודה שכתבתשלומית.

האמת שחפרתי את העלון המצורף אבל כתוב שם רק לפי הוראת רופא... אבל אחרי שכתבת עשיתי עוד בירור וגיליתי שאת צודקת, אז תודה (:

ולגבי הלבדוק מוקדם לגמרי מסכימה איתך... בזבוז של אנרגיות וכסף

תעזבי את זה. תעשי בטא. בטח אם לקחת תרופותאורוש3

זה עוד מוריד אמינות לביתיות פלוס בדקת מוקדם מדי.

וממש לא הייתי לוקחת כדורים כאלה, הייתי דוחה את הנופש או בודקת אופציה לביטול בטווח זמן קצר. אם את עם תמיכה לפעמים אפשר פשוט למשוך אותה יומיים נוספים וזה גם לרוב ידחה את המחזור. לא מובטח אבל.

0זה ממש מוקדםSheela

את לוקחת תמיכה? אם כן את יכולה להמשיך אותה לכמה ימים וזה יחזיק לך. אחרי כמה ימים מתחילים כתמים וכו.. אבל לקצת זה עובד

אל תקחי פרימולוט!!!! ולעניין הבדיקה- ביום 8 עדייןאמהלהאחרונה

לא בטוח הייתי השרשה אז עדיין לא מופרש הורמון הריון כך שזה וודאי מוקדם מדי.

ומנסיון אישי-

ביום ה14 אחרי טיפולים היתה לי בדיקה ביתית שלילית, ובבדיקת דם היה 100+

אל תסתמכי על בדיקה ביתית אחרי הזרעה!!! חבל על עוגמת הנפש

שרשור תעסוקות למחר לקטניםאמאשוני

איך מעבירים את היום עם הקטנים מחר?

בעדיפות לפעילויות בתוך הבית במזגן וללא מים.

רעיונות שלי:

להשמיע סיפורים מתוך פודקאסט ברמקול שמחובר בבלוטוס לנייד של ההורה.

הרמקול ליד הילדים, הפלאפון ליד ההורה.

פודקאסטים מומלצים:

סיפורי אגדה של אמיתי המספר

זמן סיפור של משפחה

מן הסתם יהיה פה גם זמן מסך.

מי שמציעה יצירות, אשמח לרעיונות ספציפיים.

ואשמח גם לחידוד מה מותר ומה אסור לעשות עם הילדים מבחינת אבלות, יש לי בלקאאוט.

נגיד לבשל, לנקות, לעסוק בנושאים של ביהמ"ק וכו', מניחה שיש מנהגים ובכל זאת אשמח לחידוד.

רעיון יפה פודקאסט.ממתקית

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

רעיון מעולהאמאשוני

יש לך סטוק או חנות שקל ליד הבית?כורסא ירוקה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

רעיונות טוביםאמאשוני

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

הסופרים פתוחים בדכ בט באבכורסא ירוקה.

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

חשבתי על ציורים וברכות..אמאשוני

חשבתי להזמין להן חברות לפההשקט הזה

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

נכון ברבצק גם אצלי אוהביםאמאשוני

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

אצלימאוהבת בילדי

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

טוסטים לבוקר. שניצל צירס ופסטה לצהרייםאמאשוני

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

כי הם לא אוהבים לחם...מאוהבת בילדי

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

אני אמרתי לבת השבע וחצי שלי להכין קייטנה לקטנותמתואמת

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

אצלנו הילדים עוד קטנים, הגדולה 6.5בוקר אור

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

מישהי מכירה סרטון מתאים לילדים?מכחול

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

מצורף סרטוןDoughnutאחרונה

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

הכתמות בתחילת היריון - איזה תסכול!ירושלמית במקור

הייתי הבוקר במוקד, ואז, בהפנייתם, בבי"ח, עבור היריון צעיר מאד מאד, 4+2, בגלל כתם דם אתמול וכתם הבוקר. 3 הפלות בעבר.

במוקד כשהפנתה אמרה שבבי"ח צריך לראות בטא וגם לראות א"ס.

הבטא, מראשון, הוכפלה אתמול,

וגם היום בבי"ח טיפסה לבערך חצי מהכפלה,

אבל בגלל גיל ההיריון הם לא יכולים היו עדיין לשלול כלום וגם לא היריון חוץ רחמי. מתברר שבשלב הזה גם אם הבטא עולה תקין זה עדיין יכול להיות חוץ רחמי.

בא"ס כמובן לא ראו כלום. והדימום פסק. הורו לבדוק בטא מחרתיים, וא"ס בקהילה/במוקד עוד שבוע.

התסכול הוא מה אעשה אם עד הא"ס שוב יהיה כתם - שוב ללכת להיבדק? ארגיש מטומטמת. אבל חוץ רחמי זה מסוכן להבנתי וגם לא רוצה לבזבז זמן על להיות בהיריון לא תקין.

מחר לא אצום, אבל החום וההיסחבות עם הילדה והטיפול בה עלולים להכתים, לא?

כששאלתי אם להימנע ממאמץ אמרה הרופאה שלא צריך, אבל "שלא אעשה קרוספיטים וכאלה"... איזה הנחיות מבלבלות בחיי...

והכי מעצבן שאין אבא ואמא לתהליך, אין רופא שמכיר אותך, הכל בלגן.

נמאס כבר

אה ובגלל ההפלות לוקחת 3 דופסטון ו-2 אספיריןירושלמית במקור

סיכוי שהדימום מהאספירין?

כן זה יכול להיותילד בכור

מי הביא לך את האספירין? תבדקי מולו

אני גם בהריון אחרי הפלות. לקחתי אספירין בתחילתו

היו לי כתמים ושאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה שאם זה ימשיך להוריד את האספירין ולקחת נרות של תמיכה. ב"ה זה לא המשיך לי

למה את מרגישה שאין מי שמלווה? אין לך רופא קבוע?

מוזר, הביאו את האספירין דווקא בגלל ההפלותירושלמית במקור

ואין לי עדיין רופא קבוע כי מי שהיתה לי נסעה להתמחות בחו"ל

אז בינתיים כביכול משויכת לרופאה (טובה) מהמוקד אבל היא שם רק בימי שלישי ורביעי

ולמה בביה"ח היום בכל התחקורים לא אמרו שסיכוי שהדימום מהאספירין? ממש מרגיש כאילו אף אחד חוץ מהצ'ט לא יודע מספיק... ושאומרים דברים סותרים... זה מחרפן.

(אולי זו הדרך של המערכת לדחוף לפרטי? תוהה..)ירושלמית במקור

באמת מתסכל מבינה אותךילד בכור

אם את רוצה המלצה לרופאה פרטית אז רקפת יואלי נחשבת ממש טובה בתחום

אבל אין כמעט תורים

מצאו משהו שגורם להפלות?

אצלי לא מצאו והביאו לי בעיקר לתמיכה

והם באמת לא יודעים.. עם כמה שזה מתסכל.. זה עולם שאנחנו פחות מבינים אותו- אלא אם כן מצאו סיבה להפלה

הכל תקין... רק פגם כרומוזומלי בביצית... תודה!ירושלמית במקור

הרופא נתן לי לסבב הבאאורוש3

של פוריות שלא ממש הגעתי אליו בסוף גם אספירין אז מוזר לי שזה עושה דימום. לא יודעת...

אני לא יודעת אם הוא עושה דימום או מגבירילד בכוראחרונה

אבל כשאני לקחתי והיה לי כתמים הרופאה אמרה לי שאם זה מתגבר אז להפסיק.. אבל בסוף ייעוץ רפואי זה לכל אחד לפי המצב שלו

לא יודעת אם אספירין יכול לגרום לדימוםהשם שלי

אבל הוא מדלל דם, אז אם יש דימום האספירין יכול להגביר אותו.

אני לוקחת אספירין מסיבות אחרות, ואמרו לי להתחיל בשבוע 12 ולא לפני.

אוף. חיבוק❤️מטילדה

אוף. מעל בטא 1000 אמורים לראות משהואורוש3

במכשיר טוב. האמת שהייתי נחה ושותה הרבה ככל הניתן. וממשיכה לעקוב. לא הנחיה רפואית אבל לא נשמע שיש מה ללכת אם יהיה עוד כתם. אם יהיו כאבים או דימום משמעותיים אז תלכי. אצלי בחוץ רחמי הבטא לא עלתה משהו. לרוב בכל מקרה זה לא מסוכן ברגע וגם אם אין כאבים אז כרגע לא הייתי דואגת מזה. רק עוקבת.

תודה! לא, זה עוד לא ברמה הזו בגלל גיל ההיריוןירושלמית במקור

הבטא בראשון 3+6 היתה 112, ואתמול 4+1 היתה 216. היום 4+2 היתה 297

לכן אמרו לבדוק א"ס בקהילה עוד שבוע...

כי אמרו שזה רמה שעוד לא מעידה על חוץ רחמי, וגם לא רואים עדיי ן בא"ס

רק לחכות. הלוואי שיהיה תקין ומשעמם!אורוש3

תודה🙏 ואמןירושלמית במקור

יכל להיות שהז או כימי.. או המטומה או משהו אחרהלוואייי

אבל לא נראה לי שיש מה לעשות

אני ממש מבינה אותך

לי פעם היה משהו דומה ערב תשעה באב

תכלס אם את לוקחת תמיכה

ונחה ולא צמה

אין משהו שאת יכולה לעשות

לא צריך להבדק מכל כתם במצב הזה

פשוט לחכות.. לעקוב אחרי הבטא- היא עולה תקין..אבל בכנות על הגבול.. ממ שיכל להיות בסדר ויכל גם להעיד על כימי..כי ההכפלות מדי מדויקות..

באמת אין לדעת

היה לי פעם הכפלה פי 1.5 והיה הכל תקין

לא היתי משתגעת בבדיקות ומיון וכו

פשוט לעקוב ולחכות

לא היתי מפחדת כל כך על חוץ רחמי אם אין כאבים בכלל או משהו אחר

רק מכתם אחד פה ושם לא היתי ממהרת להזיק

נבדקת לא ראו משהו חריג

אז היתי רק מנסה לחכות

וזה קשה אני יודעת

צודקת... הלכתי כי היו מדי פעם בחודש האחרוןירושלמית במקור

כאבים בצד שמאל של הבטן התחתונה. לכן רציתי לשלול

כמובן שלא ראו שם כלום חחח

אצלי פעם רופא לא ראה כלום בשבוע 7פרח חדש

בסוף שלח לטכנאית וראתה עובר עם דופק תואם גיל

מעניין... אולי היה חדש בעסק ירושלמית במקור

לא.. ממש לאפרח חדש

רופא ותיק ומומחה

זה היה ממש מלחיץ

הוא שאל אותי מאיפה אני יודעת שאני בהריון בכלל כי לא רואים כלום 😶

אמרתי לו שעשיתי בטא

אז הלך לבדוק במחשב..

ואז שלח אותי לטכנאית

זה תלוי גם במכשיר והכל אני מניחהאורוש3

מעל אלף אמורים לראות משהו, אפילו שק. רק בקטע של מיקום בתוך או מחוץ לרחם...

נכון מוזר לא לראות כלוםם..בדר''כ רואים משהו..הלוואייי

אולי יעניין אותך