אף אחד לא מבין כמה כאבתי
הכיפה שלי מחפשת לה חבר
יודעת שלעולם אנחנו לא נסתדר
לא הכל זנחתי יש מצוות שכן מקיים
לא מסוגל עדיין מבורא עולם להתעלם
והלב נמשך בלי סוף להוא שבעליונים
ומצד שני התאוות שכאן כלכך מזמינים
השבוע כשישבתי בשבת בשולחן
הלב שלי צעק מה אני קשור לכאן
אבל באמת לא אוכל לעולם שבת לחלל
כשקול קידושו של סבא בראשי מסתלסל
אז אני באמת לא יודע מה לעשות
האם דתי להיות שווה עוד לנסות
או להרים ידיים לומר שכבר איני יכול
ולעזוב את הדת ולחיות חיים של חול
(@חולת שוקולד שלא תגידי שרק את כותבת כאן)
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...