יש ללסמוך, ויש לתת אמון.
לתת אמון זה מותר ואפילו נהדר כשמדובר באנשים הנכונים.
לסמוך במאת האחוזים על מישהו? נראלי בגדר 'אל תבטחו בבן אדם שאין לו תשועה'.

ומה עם גדולי הדור?

כולם יכולים לפשל. כולם יכולים לפגוע. (גם במזיד, כמה שקשה להגיד את זה).
אבל כמובן כשמדובר באנשים כאלו- גם אם יצא שנכשלת בגללם זו לא בעייתך, את ניסית כמובן, ובדברים שבסמכותם להורות לך והם נכשלו אז את פטורה/לא אשמה וכו'.

אין לי ממש עוד סיבה אבל אני יודעת שלא...

חחח

מפורט

כשקראתי את התגובה שלך מיד עלה לי הפסוק לראש "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם אין לו תשועה", בסוף כולנו בני אדם, לכולנו יש קשיים, כולנו יכולים לטעות וכולנו משתנים כל הזמן. אבל מה עם מה שאמר פעם החזון אי"ש: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן האדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה", אולי זה ממעיט מכבודם של גדולי הדור כשאנחנו משווים אותם אלינו?

אבל כתוב בגמרא ש"אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים".

אבל מה עם אמונת חכמים?

יש אינספור ציטוטים שאומרים את זה כמו "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ו"אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם".

אני יודעת שאפשר לפרש את הכל בצורה אחרת, אבל אנחנו רואים שבמשך כל הדורות אנשים עשו מה שאמר להם הרב בעיניים עצומות וזכו לניסים. זה נפוץ במיוחד בחסידות אבל לא רק, בשושלת הרבנים מבית אבוחצירא אנחנו רואים התנהלות כזאת ויש סיפורים דומים גם על החזון אי"ש וכדומה.

אז אני רוצה לדעת האם להקשיב לעצה של הרב גם אם היא לא ממש מסתדרת לי, או לבחון אותו (את הרב) + אותה (את העצה) או שזו גאווה להשוות את ההיגיון שלי להיגיון של הרב

ועכשיו זה לא מסתדר לך?

למה שאלת אותו?

(מסתבר כדי לקבל תשובה וליישמה)

עכשיו , מה?

אבל גם מעשית, לדוגמה התחסנתי בחיסון השלישי רק אחרי ששאלתי רב.

המורה שלי סיפרה על מישהי שאלה רב גדול ומוכר שכבר נפטר אם לעשות שירות לאומי או ללכת ללימודים, הוא אמר לה לימודים וזה מה שהיא עשתה אבל אחרי שנתיים היא הרגישה שהיא חייבת, אז היא הפסיקה את התואר, עשתה שנת שירות וחזרה ללימודים.

מצד שני יש סיפורים על אותו הרב שהוא אמר לדברים שנראו לא הגיוניים ובסוף התברר שצדק.

ולא אמור להיות שאלות יותר מזה.

אחרת, תשאלי את עצמך לא אותו.!

והסיפור שהמורה שלך ספרה אינו סמל מופת וממש לא דוגמא ראויה להערכה!

לרב יש סמכות אחת בלבד, לפסוק הלכות. 
להלכה שהוא פסק את מחוייבת להקשיב.
לעומת זאת אם את מתייעצת איתו/הוא זרק עצה לחלל העולם (כגון למי להצביע בבחירות)- את ממש לא מחוייבת להקשיב.
יותר מזה, צריך להיזהר לא לתת לרב יותר מידי סמכויות שלא באמת שייכות לו, זה יכול להיות מסוכן.
הוא בנאדם כמונו וגם הוא יכול לטעות, לכן לא כדאי לחרוג מתחום סמכותו הבלעדית.

זה כדאי בהחלט, אבל ממש לא חובה.
ומה שאני ממש מפחדת ממנו זה שרבנים יהפכו לאלילים, מה שקורה כיום בציבור החרדי הוא קטסטרופלי.

אבל אם הרבנים בישיבות מחנכים איך אנשים איך לחשוב ומכווינים בהשקפה- הם מכינים לנו כלים לעתיד, בכדי שלא נצטרך לרוץ כל דקה לרב ולשאול אותו...

ומה ההבדל בין אדם שמקשיב לפסיקות ההלכתיות של הרב שלו ולהכוונה ההשקפתית שלו לבין אדם שהופך את הרב שלו לאליל?

הרב לא יודע הכל. ואין לו נבואה.
לא צריך לשאול אותו דברים שמחוץ לתחומי הידע וההשכלה שלו.
זה גבול עדין בין הערצה לבין אלילות. צריך לברר אותו בזהירות.

אני חושבת שהיא נמצאת במחלוקת (הרב אבינר למשל אומר ללכת לשאול ברופאים ולא ברבנים). אני נוטה להסכים איתך.

בגמרא כתוב: "... אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנֵה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. ..." (חגיגה דף ג) כלומר במידה ששמעת היטב ויש לך לב מבין יש לך להכריע לבד.

ואנחנו צריכים לתת חתימה אם באלנו שירפאו אותנו.

אבל תכלס, יש בכך...
צריכה לחשוב על זה קצת.

ועזבי אינלי כח להכנס לזה...

אם שאלת- תתמודד עם התוצאות.
התפקיד שלך הוא לדעת מה לשאול.
אך לעומת זאת אם אתה בא לרב *להתייעץ* ומדגיש את זה, אתה לא מחוייב להקשיב.

אל תשאל אותו על הציפורן החודרנית שלך ודיי.

והוא מקפיד לענות במילים "אני לא הייתי עושה ככה" במקום לומר חד משמעית שזה אסור, כדי שאם לא יקשיבו לו, לפחות הם גם לא עברו במפורש על פסיקה של רב.

הסיטואציה ששמעתי את זה היא משפחה שקבעה להתארח אצל חברים שלהם בבוקר פסח.

בסביבות ליל הסדר הם גילו שהמארחים סיימו לנקות את המקרר שלהם הרבה אחרי סוף זמן אכילת חמץ, ואז הם הלכו מהר לרב של הקהילה לשאול האם מותר לאכול אצלם. (כבר הבנתם שהמארחים הם לא העיפרון הכי דוס בקלמר)

בגל שזו סיטואציה יותר חברתית, של "לא לנעים", אז הרב התנסח יותר בעדינות כדי שאם עדיין יחליטו שלא להעליב את החברים, אז לפחות לא עברו על הוראת רב.

אני יותר זוכרת את המקרה בתור דוגמא להתחשבות של הרב.

באמת שצריך להתנהל אחרת לגמרי לפני אם אתה יודע שיקשיבו לך או שלא.

תתייחסי לגדולי הדור כבני אדם.
תבדקי אם הם דומים למלאך ה' צבאות. זה דורש בדיקה, זה לא אוטומטי.

וזו בדיוק האמירה של חז"ל "ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו": תבדוק, אם כן, או לא.

תבדוק כל הזמן. כל עוד הוא מלאך ה'- תתבטל כלפיו. ברגע שמתברר לך שהוא סותר את זה- תתרחק ממנו

למשל אם הוא מזלזל במסורת או במצוות, או בדברי חז"ל- ברור שהוא לא מלאך ה'

כתוב בחז"ל שהאדם לא יכול לסמוך על עצמו (אני לא זוכרת את המילים המילים בדיוק) עד יום מותו, כמו הכהן גדול שנהיה צדוקי, וקל וחומר לסמוך על אחרים. אפשר לסמוך על אנשים, אבל אף פעם לא בעיניים עצומות.

צריך לשים לב..

וגם שם לא לחלוטין. תמיד להשאיר מקום גם לשכל.

יש מקרים שהבעלים פוגעים בנשים וכזה..

אולי לא הרבה אבל כן עצוב..

וגם בכללי

יש יותר אחוז גברים

אני לא מכירה את בפרופ' הזה.

אולי תחכים אותי...

אבל מבחינות אחרות (נפשיות, מילולית וכו') נשים לחלוטין לא פוגעות פחות מגברים.
אלימות זה לא דבר ששייך למין כזה או אחר, אלימות נפוצה אצל כולם, וכל אחד משמש ביכולות שלו בכדי לפגוע.
מן הסתם אישה פחות מרביצה לגבר מאש גבר לאישה פשוט בגלל החוזק, למרות שישנן גם נשים מכות, הרבה פעמים הבעלים מפחדים להחזיר ולהתגונן מפחד שתתלונן עליהם במשטרה כבעלים מכים, משום שכידוע תמיד האישה צודקת (האמת שקשה לי להתנגד לחוק הבלתי כתוב הזה, אני משוחדת )...
 

@14

לפי הנתונים מקרי אלימות במשפחה מתחלקים בצורה פחות או יותר שווה בין גברים לנשים, ברוב מקרי האלימות בני הזוג אלימים בו זמנית אחד כלפי השני.

ההבדל הוא בסוג האלימות ובהשפעה שלה.

נשים משתמשות בעיקר באלימות מילולית.

(אפשר כנראה גם לספור תלונות שווא של הטרדות כשהן מיועדות לקבל יותר בהסכמי גירושין ומשמורת על הילדים. איך נקרא לזה? אלימות חוקית?)

גברים משתמשים יותר באלימות פיזית וכפיית בידוד חברתי.

ברור שיש נשים שמשתמשות באלימות פיזית וגברים באלימות מילולית, אבל מכה של אישה תפגע פחות ממכה של גבר, וגבר פחות נוטה להתלונן על כך שהוא חטף מכות מאשתו.

הנרטיב הפמיניסטי כאילו נשים הן הקורבנות החלושים והגברים הם הנבלים מעוות את המציאות ופוגע בהרבה אנשים.

אני יודעת שיש הרבה אלימות של נשים, לא רק כלפי גברים (גם כלפי ילדים, באהר"ב ההשערה ל 45%). אבל זה סוג אלימות שונה, שמבחינה חוקית היא פחות חמורה לרוב, אבל מבחינת אנשים היא לא פחות חמורה (כמו ולדר למשל, קיבל אלימות שבגללה התאבד, אבל אם משהו היה חותך לו יד היה מקבל עונש הרבה יותר גדול..)

לא מתווכחת לגבי זה.... נשים הן לא כאלה נשמות טהורות וצדיקות...(במקרים חריגים כמובן )

אבל מכיוון שפמניסטיות זה השיא......אינלי ברירה אלא להכחיש את כל זאת....

אז אני מכחישה.

@נשמה כללית (ולדר מוקדש לך)

בקרוב השרשור הגם ככה מסתעף הזה יתפצל"ש לנושא המאוס הזה.

רק בקצרה: הוא ממש לא התאבד בגלל "אלימות" אלא כי כבר אמר בהקלטה קודמת שאם כל מה שהוא עשה ייחשף אז הוא יתאבד. זה קרה וזה קרה.

תוצאות למעשים מזעזעים זאת ממש לא אלימות, והוא ממש לא קרבן.

אל תקחי אותי ברצינות ....

אבל פרומו קצר: מה שרשמת לא נכון ולא מדויק בכלל(סטטיסטית)

באופן המקורי אמור להיות לאדם אמון על כל אחד כמו שיש לתינוק אבל בגלל שלא כל האנשים רוצים לטובתך טוב ליסמוך אבל טיפה לחשוד ... וזה חשוב להיות זהירים כי אני האמנתי לכל איש וזה לא טוב עובדת על זה עכשיו ומה שכן צריך לראות שיש לנו עדין טיפה אמון לא למחוק אותו לגמרי בהצלחה

וזורק הקסמים מצא את החד קרן שנאבד לי (הוא היה בנרניה אם אתם חייבים לדעת)

האגדות מספרות על יום של סגריר

כשבתל אביב  נולד יצור מזיל ריר

קטן ועקום

ושיער לו שחום

ומקומו היחידי הוא בדיר

זורק קסמים הוא כונה בפי אנשים

וחבריו הטובים היו פשפשים

נראה כמו חרק

שפגע בו ברק

מפני סירחונו ברחו בואשים

לאחר שגדל חשבוהו לאורק

אולי בגלל עורו הירוק

הוא החליט שנמאס,

וצעק אז "חלאס"!

ונדד למזרח הרחוק.

במזרח הוא פגש מנתח מוכשר

שהבטיח להעלים את מראה העכבר

אך עברו חודשים

עם הרבה יסורים

ונראה שדבר לא עזר

לבסוף הוא שם טונה איפור

עד שלא היה זכר לאותו היצור

הוא גילח זקן

ונראה מתוקן

אך עדיין ראו עליו ת'כיעור

את השיער השחור הוא חימצן

וכשזה לא הספיק עשה-פן

אך נשאר מכוער

מבודד ומנוכר

וסמים החל לעשן.

וככה ילדים, נוצר הטרול החביב להלן.

קרדיט לעדן ונהורסט.

וכן זה היה בציניות

״החיים שלי, השתפרו פלאים בזכות 

זורק קסמים!!!, תפנה אל הזורק קסמים הנפלא שלי, ותודה לו עד אחרון ימיך!” 

זה פשוט נשמע דבילי, כשחושבים על זה 

how i got my husband back - נשואים טריים

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....