לפחות בההוביט

בסילמריליון הם מתוארים כגיבורים אבל זה נכון גם לגבי כל דמות אחרת

בשר הטבעות הם דיכאוניים מדי

פאנור למשל, ואלפי היער בהוביט

פאנור יותר דומה לכליל השלמות מהשאר

והם בהחלט מושלמים, ומה דיכאוני בהם? הם מלאים אושר.

אני לא זוכר את הקטעים שבהם גלדריאל מדברת כשמחים במיוחד (זה נכון לגבי כמעט כל אלף בספר, כולם מדברים על הסוף ועל זה שבכל מקרה הם לא ישארו בארץ התיכונה)

במיוחד אם משקללים את זה שסה"כ הדיכאון שלהם זה כי הם רוצים ללכת לארץ הולאר.. בכללי אני מדבר על זה שהם מתעייפים פחות מהגמדאים, הולכים יותר מהפסען, האוכל שלהם מושלם, הגלימות ועוד ועוד.. אלף הוא היצור הכי אלגנט בארץ התיכונה, בגדול.. ו"קצת דיכאונים" זה לא עוזר לי הרבה

בגלל המריבות שלהם עם הגמדים

או שהם יותר מדי אוהבים רגעים דרמטים

יש להם הרבה חסרונות קטנים

הגלימות לא נחשבת כי הדרך להכין אותה היא כנראה מהולאר

יכול להיות שכל מה שיש להם זה בזכות זה שהם חיו עם הולאר

הגמדים רבים באותה מידה, ומה רע בלאהוב רגעים דרמטיים (בהנחה שזה נכון)? שום חסרונות.

וזה שהם חיו עם הולאר רק מעמיק את ההרגשה המעצבנת שהם מושלמים. ועוד כל מיני פגמים קטנים שאולי יש בהם לא ירצו אותי, הם עושים הכל הכי טוב. הם יפים, מהירים, חזקים, חרשים כמו הגמדים, הולכים כמו הפסען, המקומות שלהם (לורין, ריבנדל וכיו"ב) מושלמים מכל בחינה, ויש עוד מלא יתרונות שקצרה היריעה מהכילם.

נכון, גם הם לא מושלמים

הם מתעלמים מהסביבה שלהם (אף אחד לא יודע איך להגיע לריבנדל ואנשים מגונדור לא יודעים כלום על לוריין)

הם לא חרשים כמו הגמדים והפסען הולך כמוהם (מיומנות שהגיע מהולאר)

לוריין וריבנדל מגיעים מהכוח של הטבעות, לא מהכוח של האלפים

אם כל השלמות שלהם מגיעה מהולאר היא הייתה יכולה להגיע באותה מידה לכל אחד מהגזעים האחרים וזה לא משהו ששייך רק לגזע הזה אלא לכל מי שחי עם הולאר

והם לא יכולים להבדיל בין שורות שכתב אדם לבין שורות שכתב הוביט

זה שהשלמות הזאת הייתה יכולה להגיע לכל גזע לא הופך את זה שהם מושלמים ל-לא מציק. 

ונראלי השורה האחרונה מוכיחה כמה אתה מנסה לפתור את הבעיה בכח (מה שלא עוזר לי גם אם תצליח). ספק גדול מאוד אם מישהו עלי אדמות היה יודע להגיד שאת כל השיר בילבו כתב חוץ מהמילה 'ברקת'.

כך או כך צריך להודות שלעלפים יש עליונות אבסולוטית על שאר הגזעים (גם אם לדעתך הם לא מושלמים), ולי זה מציק.

כתבי את השורה הזאת בצחוק

נכון אבל בכל ספר חייב להיות מישהו מושלם (או מישהו שנראה מושלם)

וזה לא הופך את זה לפחות מציק. אין לנו למה להמשיך להתווכח

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

וגם אם לא זה לא עונה לי

כל דבר שהם ייצרו זה הכי טוב, הם יפים, חכמים ובאופן כללי מושלמים...

כשקראתי את שר הטבעות היה לי ממש קשה לקלוט שהעלפים שם הם השדונים של ההוביט, כי בהוביט הם בכלל לא מוצגים בצורה כזו. 

אבל יש להזכיר שהעלפים של היער הם לא מיוצאי ולינור.

שיש סיכוי שקירדן יותר זקן אפילו מגלדריאל ועל בטוח יותר זקן מאלרונד

קירדן הוא הכי זקן בשרה״ט

בומבדיל הוא בומבדיל, אני חושב שגם אותו אי אפשר לערב כאן

בעולם שלהם(ולינור) הם היו יצורים רגילים ואפילו מעפנים, אבל בארץ התיכונה הם הכי חזקים. נראה לי שזו סוג של אזהרה מהוולאר,״אין לכם סיכוי לנצח אותנו, רוצים הכוחות? זה הלוזרים אצלנו! מוא קה קה קה!״ 

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי