לך לך
מכל מה שידעת
מכל מה שהכרת
להתחיל מהתחלה
היום הזה
אהפוך הכל פסה
מה שהיה ויהיה לא משנה
להקשיב לעצמך
מחפש את אלוהים
מעיז להאמין שהוא גדול מהמילים
מרחיק לכת עד המרחקים
לשמוע לנשמה
ודרשת וחקרת
ומצאת
את השם
לדבר דיבור אחד של אמת
ונחכה לסערה עד שתשקט
ניתן לאלוהים להחליט מה טוב ומה רע
אמת ושקר לבד לא נדע
עד בוא ימי האהבה
המסע בין שדות ופרדסים
בין דשא לעצים
הסתובבתי בין השבילים
מתאפק שלא לבכות
בין דיבור מבוגרים
לצחוק מתגלגל של ילדים
לא ידעתי מילים
עוצר את הדמעות
בין פסיעת הקודש לחול
הבחנתי בין לעלות לליפול
להתחמק בין הטיפות
נשמתי את אויר האמונה
וחיכיתי שאענה לכל שאלה תשובה
ודרשת וחקרת
ומצאת
את השם
לדבר דיבור אחד של אמת
ונחכה לסערה עד שתשקט
ניתן לאלוהים להחליט מה טוב ומה רע
אמת ושקר לבד לא נדע
עד בוא ימי האהבה
וכמה אנשים נפלו, זה לא נספר
על האמת, יותר כבר אי אפשר
זרקתי מאחורה את כל החברים
חשבתי האמת גדולה מהחיים
עד מתי אנחנו נלחמים
תגיד לי עד מתי, אלוהים!
עד בוא ימי האהבההחיים תותים????
...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו מדהים בעיניי.
אהבתי מאוד
תודה ממש.החיים תותים????
--- ---רב שמואל
ההבדל בין המאמין לכופר, שהמאמין יודע ששכר ההמתנה הוא דבר עצמיותי ועיקרי - הכופר חושב, ששכר ההמתנה הוא שכר אסיפת דברים 'על הדרך'. המאמין מאמין גם כן בשכר 'אסיפת דברים' - אבל כדבר נוסף. עיקר שכר ההמתנה - הוא בעצם ההמתנה.
לכן, למשל, הטרול - אם הוא נתקל בקשיים בעבודת ה' - הפיתרון שלו אינו לעולם לסמוך על כללים של עבודת ה'. מצד שני, הוא מרגיש מבוזה, אם הוא רק יסמוך על עצמו. הרי הוא, לדעתו עכ"פ 'חכם' אמיתי, שמכיר בערך הלימוד על פי חכמים.
את יכולה לראות - למשל - ברוב הדורות - כמו שידוע בספרים - הלימוד של רוב העם היה לא ב'גמרא' כולה, אלא בספר הלכות הרי"ף. שהוא מביא את עיקרי הדברים מהגמרא ומוסיף דברים בסיסיים הנחוצים לפסיקת הלכה או להבנה נוספת בקיצור גדול. גם המפרשים שעל הרי"ף - הר"ן, הנימוקי יוסף - בדרך כלל מבוססים על דבריהם של רש"י והרמב"ם. כלומר, דרכים של הבנת פשט, הבנת הנושא ואיך לעיין בדרך הנדרשת על פי ההלכה, הדרך שההלכה מתווה לפעול. זו הרי הסיבה - שהמהר"ל - ועוד רבנים לאורך הדורות - כתבו לא להתחיל מלימוד גמרא עם תוספות - לא בגלל שהם לא הקפידו שילמדו הרבה, אלא בגלל שהם רצו שתחילת הלימוד יהיה להבין את הבסיס. - ניתן לומר, שללמוד רי"ף - זה כמו ללמוד 'משניות קהתי' - זה להבין, איך בכלל ניגשים להבנת המשנה - או במקרה של הרי"ף - הגמרא. פסקי הרא"ש - רבינו אשר - בדרך כלל מבוסס יותר על דבריהם של רבינו יעקב תם והתוספות - המהר"ל שממליץ ללמוד את זה במקום את התוספות - זה פשוט כדי 'לקצר את הדרך' - לא לעבור בהרבה פלפולים, לפני שלומדים מהגמרא איך מגיעים לפסק. בכל מקרה - כל אדם שלומד - בדיוק כמו שלומדים ב'תלמוד תורה' - מתחילים מהבמה של 'איך לומדים' ובהתאם ובשיטת כפי הדרך המקובלת בלימוד, שמי שאינו נמצא או אינו מגיע מתוך הלומדים שקיבלו דרכי הסתכלות המקובלות - לא תהיה לו דרך לפרש נכון את הדברים - כך זה, בדרך כלל - בכל דבר, בכל מקום, בכל נושא. גם בתורה - וגם בדברים אחרים.
את יכולה לראות, שגם, למשל, פרשנים מקצרים על המשנה - כמו ה'עיקר תוספות יום טוב' - מצטטים בדרך כלל בראש ובראשונה בעיקר את הפרשנים של הרי"ף - הר"ן או נימוקי יוסף. ה'תוספות יום טוב' השלם - בדרך כלל מביא גם את התוספות - כפי שהוא גם כתב פירוש לפסקי הרא"ש,
אולי אפשר לדקדק בדברי המהר"ל, שכותב שבפירושי הרמב"ם והרב ברטנורא 'בזה מתוקן הכל', ואפשר ללמוד את זה כדי להכיר את עיקרי הדברים לפני ההרחבה. - שדבריהם - שוב, בדרך כלל מבוססים על הגמרא עצמה - ובברטנורא גם מוסיף הסברים מרש"י או מפרשים אחרים.
מי שנמצא פה - ואומר - שאם יש לו בעיה - נניח, הוא מגלה שבעבודת השם כתוב שצריך לבדוק את הציציות כל בוקר - והוא מתנצל, כנראה, לעשות את זה - הוא לא יפנה ללימוד מסודר על עבודת השם (כמו שכתב ה'חובת הלבבות' בפירוש - מי שילמד קודם את עיקרי ההלכות ויתרגל לחזור לשנן ולהכיר אותם - אז יוכל בשאר הזמן לעיין בנושאים של 'חובת הלבבות' עניינים של דברים רוחניים מובהקים.) - אבל הטרול נוהג אחרת - הוא קופץ ישר ללמדנות והתעמקות על דעת עצמו, ברמת ה'תוספות', אבל דברים שמבוססים לא כמקובל (הפתילים של הציציות פעם היו חלשים???) וזה פשוט, נועד, מבחינתו ל'פיתרון בעיות', 'סתימת חורים' שהוא לא רוצה להשלים כמו עובד ה' כראוי, אלא לפי דעתו העצמית - ומי שיגיד לו - למה בשאר הזמן אתה לא מתעמק להכיר את ההלכות, אלא רק מידי פעם? אז הוא יצטט בהתלהבות את המהר"ל, שאמר לא ללמוד תוספות.
הוא מנסה, פשוט 'לאסוף רווחים' תוך כדי המתנה - המתנה, שכוללת בתוכה עיון מסודר בעבודת ה' - זה לא לרוחו ולא לרצונו - הוא אינו רואה בזה דרך 'מועילה' שתשיג בשבילו את הרווחים שהוא מקווה להם. במקום זה, הוא ממלא - אחרי הנושאים הרוחניים - שהוא מעיין בהם להנאתו ועל דעת עצמו - ואחרי ההתעמקות בהלכה לסתימת חורים - את החלק הבסיס שנקרא 'עבודת ה'' - הוא ממלא על ידי כל מיני 'צרכים נפשיים' - ומה לעשות, שרוב הציבור מאמין ב'עבודת ה''. ולכן, לטרולנו יש 'צורך נפשי' להתעסק גם בענייני עבודת ה' אמיתיים - כדי לא להרגיש בודד!!! וזו הסיבה היחידה שלו. כי הוא כופר בכל אמון אמיתי בנושאים של עבודת ה' אם לא הוכח לו הדברים לפי רצונו לדעתו ושיטת עצמו.
--- ---רב שמואל
--- ---רב שמואלאחרונה
בין לעצמו, לנפגעיו הקרובים, או לאחרים - קרובים כרחוקים.
גיליון חדש של כתב העת שלי יצא, אשמח להארות
סופר צעיר
שמע זה אדיר אני חייב להתחיל לקרוא יותר ברצינותחתול זמני
זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים
וכולם כותבים יפה ומיוחד
ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי
דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני
לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:
– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)
– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני
– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן
– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר
תודה רבה על ההארות
סופר צעיראחרונה
אפיק לקחים לגיליון הבא
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,עיניים טובות
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,
תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור
לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?
הלוואי שלא נצטרך שיפוצים
הכסאות שמורים לוותיקי המרום
החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום
ויש שידורים חיים מלמטה
והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא
וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים
עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים
ואור גדול בניגוד מוחלט
לעולם שממנו לא רואים כמעט
נצח שמיים ואינסוף
ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף
מה הלו"ז שם למעלה?
יש לו"ז בכלל?
נהנים מזיו השכינה?
חיים חיי כלל?
יש שם אחדות? יש געגוע?
הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?
ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,
איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?
גרעין של טוב? יש במה להאמין?
והבחירות שבפתח, וכל התככים,
תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?
יואב ודור וליאב וניר ונווה,
סליחה שהפרעתי לנצח מההווה
יש כמה ניחומי אבלים השבוע
ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע
יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה
ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה
אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה
תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה
תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול
רק פה בארץ הלב כבר חלול
חזק מאד מאדזיויקאחרונה
לאטxmasterx
אם היית רק שלך בסדר
אבל את לא וגם אני
אבל זה עלייך ועל הכל
הכל זה רק להשכרה
חכירה הכי הרבה
הסוף יבוא
לאט
כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה
הזיכרון
היופי
הכוח
העוצמה
המוח
הבית שקנית בכל הכסף
אפילו הילדים
הכל
בסוף זה יגיע
הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים
בוגרים
בשלים
ואת יושבת מחייכת
שותה את השוקו שלך
כרגיל לאט
כשאני מסתכל עלייך מחייך
חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר
וואווואברהם יאיר שטרן
אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...
ועדיין יש הערות, רוצה?
שיר גירושין קלאסיסופר צעיראחרונה
דְּמָמָה פְּשׁוּטָהנקדימון
דְּמָמָה פְּשׁוּטָה
בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.
לִשְׁטֹף רוֹצָה
מִקָּצֶה לְקָצֶה.
חֻרְבָּנָהּ -
בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.
השירים שלי...אברהם יאיר שטרן
טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.
א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'
ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)
זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!
"זה עתה חרב הבית
כולם בוכים, נאנקים
בבלה מובל עם הזית
אבות, נשים, ילדים
על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו
שואלים התינוקות חלב אימם
דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו
חפצים הם לראות את ביתם
וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה
נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה
ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע
נשלם לבת בבל את גמולה"
{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}
"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים
ישובו לחיק האם הבנים
ונצעד שוב בחצרות האלוהים
תתנחם ציון בבניה האובדים"
תודה אחים!
אוקי, אז אענה כהרגלי...אברהם יאיר שטרן
א' תודה רבה.
ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא...
ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.
ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...
ככה החיים.Shandy
ככה החיים
אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם
נולדים 2 תינוקות בעולם
על כל זוג שמתגרש
יש 4 שזוכים להתקדש
מרקבון
צומחת פריחה
ורק אחרי שיודעים עלבון
יודעים גם מהי שמחה
אחרי כל שקיעה ארוכה
יש זריחה מאירה
יש שזוכים לקבל
מזה או מזה בנפרד
ויש כאלה
שזה בא להם מעורבב
אחיין חדש
אבל סבוש נפטר
היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים
אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.
ובמצב כזה
לאיזה רגש נותנים את הבמה
הרי שניהם באו באותה שניה
זה נקרא להקדים תרופה למכה?
לערבב עצב עם שמחה....
וואו! שיר שמרעיד את הלבפ.א.
כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.
תודה😊Shandy
מטורףףתמימלה..?
את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...
"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!
מהמם
תודה אהובה😊🤍Shandy
איזה יופי.נפש חיה.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע
באמת מורכב.
...רחל יהודייה בדם
אם הייתה ממלכה של נעלמים מעניין איך היה נראה ריקוד שם.
האם הם רואים אחד את השני או שגם אז ,ריקודם בודד הוא.
האם רואים שזו ממלכה. או ששעריה הם עלים שנפלו בשלכת . או שהם אינם בודדים מספיק בשביל להיות השערים, שמא אי מי ירים עלה ויגלה את הממלכה.
אבל האם הוא ידע שזו ממלכה בכלל גם אם יגיע לשם בטעות.
מה הוא ייראה שם.
מי שם.
הנעלמים במתמטיקה. אלו שבחרו להיעלם.
ואלה שהאלימו אותם.
כולם בממלכה אחת.
כנראה שהריקוד שם נעלם אף הוא.
כי אם לא, אלה שהעלימו אותם יתאחדו עם נסתרי המתמטיקה
אלה שבחרו להיעלם יפתרו את המשוואות
והממלכה תיעלם. או תיפתר.
מענין מה הפירוש של השיר.קבלה
..מוריה.
מסתורי ועלום.
וגם נוגה קצת.
ובעיקר נוגע.
♤♤♤♤זיויק
...רחל יהודייה בדם
עמוק מאדהמפוזר מהכפר
תמיד אהבתי לקרוא אותך