המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
אבא שלי עם קורונה ובמצב לא טובאנונימית בהו"ל
לא מאושפז ב"ה אבל כבר שבועיים שהוא חולה וזה מחמיר מיום ליום.
מבחינת משרד הבריאות הוא משוחרר מבידוד.
זה אומר שהוא כבר לא מדבק?
אשמח אם שי כאן מישהי שמבינה בזה ויודעת לענות.
אני רוצה לבקר אותו, מפחדת שזה פתאום יתדרדר ולא אספיק....
אבל גם מפחדת שזה מדבק.
יש תסמינים שנחשבים כמעכבי החלמה ויש שלא.מוריה
תודה. עכשיו חיפשתי מידע על זה בגוגלאנונימית בהו"ל
וואי רפואה שלמה!!!!דפני11
אוף איזה קשה זה.
לא מבינה בזה אבל חיבוק גדול... לא פשוט בכלל..
מומלץ שאבא ייקח ויטמין די וויטמין סי זה אמור להקל.רויטל.

לפי מה שהבנתי אחרי חמישה ימים הוא לא מדבק והכי כדאי שיעשה

בדיקה אפילו ביתית ככה את ממש תירגעי ולא תפחדי.

אחרי 5 ימים זה ממש לא ברור שלא מדבקבארץ אהבתי
גם מבחינת משרד הבריאות 5 ימים זה רק בתנאי שעושים בדיקות ביום הרביעי ובחמישי ובשתיהן יוצא שלילי, וגם שאין תסמינים ב-48 השעות האחרונות לבידוד. (ושמעתי שאומרים שגם עם כל התנאים האלו זה לא וודאי שלא מדבק בשלב הזה, פשוט חסרים כל כך הרבה עובדים במשק, ולרוב זה כבר לא מדבק בשלב הזה אם עומדים בכל התנאים, אז משחררים מבידוד למרות שלא בטוח לגמרי).

ומי שלא עומד בתנאים האלו, משתחרר ביום השביעי, אבל גם זה רק אם לא היו תסמינים ב-48 שעות האחרונות לבידוד (יש תסמינים שאפשר להשתחרר איתם, על זה כבר צריך להתייעץ עם הרופא).

גם ביום השביעי יש 6% שעדיין מדבקים.מוריה
תודה! בבדיקות הוא יוצא חיוביאנונימית בהו"ל
אפשר לצאת חיוביים גם כשלא מדבקים כבר.מוריה
נכון יש כאלה רק אחרי עשרה ימים יוצא להם שלילי כי..רויטל.

יש להם מערכת חיסונית חלשה, בינתיים יקרה שייקח יותר וויטמין D וויטמין C

הוא בקשר עם רופא?בארץ אהבתי
הייתי מבקשת ממנו להתייעץ עם רופא.
ובכל מקרה הייתי חושבת איך בכל זאת לבוא לבקר. אם הרופא אומר שיש סיכון שהוא מדבק אז אפשר עם מסכה איכותית (kn95, כמו שמשתמשים במחלקות קורונה) ומרחוק, אולי מבחוץ אם המזג אוויר מאפשר.
שיהיה רפואה שלמה בעז"ה...
כן. להתייעץ אם זה מדבק?אנונימית בהו"ל
הוא בקושי קם מהמיטה אז לא נראה לי שיתאפשר להיפגש בחוץ.
אני מפחדת שחלילה המצב יתדרדר ולא אספיק לבקר אותו ומצד שני ממש פוחדת להיבדק, יש לי ילדים קטנים.
אוף, איזה קשה...בארץ אהבתי
כן, הייתי שואלת את הרופא אם הוא עדיין יכול להדביק.
ואני חושבת שבאמת כדאי לבקר, אפילו אם הוא כן מדבק, עם מיגון מתאים.
אני ממליצה מאוד על מסכת n95. נחשפתי איתה להמון חולים ללא מסכה, גם במגע קרוב (עובדת בחינוך מיוחד, כולל ריור, יריקות ועוד..) ועד עכשיו היא הצליחה להגן עלי, ב"ה ובלעה"ר...
אם את עם מסכה וגם לא מתקרבת מאוד, אני חושבת שזה אמור להיות מספיק בטוח (אפשר גם להחליף בגדים אחרי הביקור, ליתר ביטחון, לא יודעת אם באמת נצרך).
הוא בליווי רפואי? אם לא אז חשוב מאוד ליווי צמודמיקי מאוס
הגיוני שיתאמצו לטפל בבית כמה שאפשר בגלל המצב בבתי חולים אבל יש הרבה טיפול שאפשר לתת וחשוב שיקבל כל מה שאפשר לעזור

אם עדיין יש תסמינים יכול להיות שהוא עדיין מדבק. זה גם שאלה לגורם רפואי מטפל

אם את חוששת אולי כדאי לבקר עם מיגון (אולי אפשר לקבל מארגון הצלה או משהו כזה, או לפחות מיגון "ביתי" של מסכות וכפפות ומגע קצר או מאוורר כמה שאפשר). תתיעצי איך בטוח יחסית
באמת יש ערך עצום לפגוש אותו
דיבר עם הרופא כי לא הפסיק להשתעל, הרופא נתן לו משהו לשיעולאנונימית בהו"ל
מעניין איך מקבלים את התרןפה לקורונה ומה התנאים.

אוף איך הגענו למצב הזה שאני לא יכולה לבקר את אבא שלי.
ואני פוחדת נורא.
יש לו מד סטורציה? נראה לי כדאי לחזור לרופאמיקי מאוס
אדם מבוגר שסובל שבועיים מקורונה חייב לבהיבדק בצורה נכונה, לוודא שהריאות לא נפגעות ושזה באמת רק שיעול....
אם אין מענה ראוי בקופה אולי לפנות למד"א לקבל ייעוץ מה לעשות
מסכימה. רפואה שלמה!! החלטות טובותאורוש3
מד לחץ דם? יש להם בבית. צריך לעקוב?אנונימית בהו"ל
בן 59 זה נחשב מבוגר?
ויש לו גם סכרת, זה בטח משפיע על המצב
מד סיטורציה. לפי ידיעתי הקופ''ח מביאה חינם לקבוצות סיכוןאחתפלוס
תבדקי במוקד קורנה של הקופה.
הרבה בריאות.
אני כן הייתי הולכת עם מסכה.
אבדוק, תודה!אנונימית בהו"ל
רשמית מגיל 60. אבל את המחלה אף אחד לא עידכן שזה ההחלטה:/מיקי מאוס
סכרת זה גורם סיכון משמעותי

מד סטורציה זה לא מד לחץ דם. למרות שמן הסתם זה גם מדד חשוב
נשמע שבעומס הקיים הוא קצת נופל בין הכסאות אם לא ביקר אותו רופא עדיין או לפחות בצורה היברידית ששולחים מכשיר הביתה.
להשיג מכשיר סטורציה זה קל אבל כמובן שהכי חשוב זה להבין את משמעות התוצאות

מציעה לכם ממש לחזור לרופא שלו דחוף מחר, לתאר בדיוק את המצב, ולבקש שיבדוק אותו באיזשהו אופן גם אם זה ניטור מדדים מרחוק.
וכמובן להשיג מד סטורציה (אפשר לקנות בערך במאה שקל בית מרקחת, כי בטח גמ"חים וכאלה כבר חיסלו להם הכל) איך שלא יהיה-אם ח"ו ח"ו התוצאה מתחת ל98 תדווחו מיד למד"א ולרופא עד שמישהו יתיחס ויתן לכם מענה כלשהו שמוודא שהכל בסדר בעז"ה
גם 96 זה תקיןoo
אבל ביחד עם כל השאר צריך שמישהו יבדוק...מיקי מאוס
תלוי כמובן גם בדיוק של המכשיר.
אני חושבת שאת צודקת במכשירים מדויקים זה לגמרי בסדר אבל מכשירים פחות רגישים ממה שאני יודעת תמיד יראו ערך שהוא קצת יותר אבל אולי אני לא מעודכנת...
עידכנתי את אמא שלי במידע הזה. תודה רבה!אנונימית בהו"ל
מעל 95 זה תקין.מוריה
גם במכבי כתוב שמתחת ל94 דורש התייעצות.

מידע לחולי קורונה | מכבי שירותי בריאות
ממש לא הייתי מחכה למחרטרכיאדה

בקורונה המצב יכול להידרדר בדקות. נשמע שהוא צריך עכשיו לראות רופא

המצב שאת מתארת יותר מטריד מאשר אם לבקר או לאטרכיאדה

למה הוא בבית אם הוא מידרדר מיום ליום???

רפואה שלמה בקרוב!תמיד להודות
אם אין רופא שמעודכן במצבו ממליצה ממש ליצור קשר ולבקש ייעוץ כי יש עכשיו עומס על הרופאים והגיוני שפחות מתייחסים למי שלא דורש וזה בהחלט נשמע מצב שמצריך מעקב רפואי.

לגבי הביקור, אם את לא בקבוצת סיכון הייתי ממליצה לך כן ללכת לבקר , להתמגן כמיטב יכולתך ולשמור מרחק.

שיהיה בשורות טובות בקרוב.
אדאג לזה מחר, תודה!אנונימית בהו"ל
אני לא בסיכון אבל יש לי תינוק פיצפון בבית אז אני ממש פוחדת. עוד מתלבטת
ואת או בעלך לא יוצאים לעבודה? יש ילדים שיוצאים לגנים?מיואשת******
כי שבועיים אחרי שהוא היה חיובי הוא כנראה לא מדבק
וללכת לעבודה וילדים לגנים יש הרבה יותר סיכוי להידבק
אם אתם לא סגורים הרמטית בבית הסיכוי שלכם להידבק כל יום גבוה מאשר ללכת לבקר מישהו ש99 אחוז לא מידבק.
וזה אבא שלך
תודה על העידוד כן ללכת, אני ממש רוצה!אנונימית בהו"ל
אבל מתלבטת אם זה אחראי.

לא מדבק למרות התסמינים?
זה מרגיש לי שונה, ללכת לעבודה או ללכת לחולה מאומת...
אולי להתייעץ עם רופאמיואשת******
אני לא יודעת מה התסמינים ומה המצב של האומיקרון מבחינת הדבקה אחרי זמן מסוים עם תסמינים. אבל כן חושבת שללכת בצורה זהירה עם מסיכה ולשמור מרחק זה לא פחות בטול מאשר לשלול ילד לגן. זו דעתי 😶
מסכימה ממשבארץ אהבתי
ממששירוש16
לא מסכימה.

חולה קורונה משתעל הוא מדבק גם למרחקים.
טיפות של שיעול יכול להגיע למרחק של יותר מ3 מטר! שלא נדבר על ארוסול שזה בעצם חלקיקים עוד יותר קטנים שהולכים למרחקים יותר גדולים.

בגן ברוב המקרים מדובר בילדים קטנים שהם ללא תסמינים או חולים בצורה קלה שההורים והגננות לא שמות לב. אחרת הילד היה נשלח הבייתה.
מסתומא הם לא משתעלים כל היום ומפזרים את הוירוס ככה בכל רגע לכל מקום.
איך זה מדבק אחרי שבועיים?oo
יש אנשים שיש להם קשיי נשימה גם חצי שנה אחריoo
אז אם הם יצאו חודש אחרי חיוביים אז עדין הם צריכים להיות בבידוד?

יש איזשהו תיעוד רפואי להדבקה אחרי שבועיים?

כי הכי קל לבודד אנשים סתם, גם שירגישו גרוע וגם שיהיו מבודדים
נכוןשירוש16
אבל חשוב להבדיל בין סימפטומים בשיפור (!) לבין כאלה בהחמרה.
יש הבדל עצום בין השניים.

במיוחד עכשיו כשהיא אומרת שהוא לא מחוסן.

חולה קורונה שלא משתפר מבחינת סימפטומים גם לאחר 7 ו10 ימים חייב להיות בבית! ואם הסימפטומים ממש מחמירים הוא גם חייב להתפנות לבית חולים.
היא כתבה שבועייםoo
וברור אם לא מרגיש טוב צריך טיפולoo
אבל אין קשר להיותו מדבק, הקורונה משאירה בעיות הרבה אחרי שעוברת
בנתייםשירוש16
הסימפטומים שלו לא עברו אלא רק מחמירים. זה לא הגדרת מחלים, בשום צורה.
אז אני אחזור לשאלה שליoo
יש תיעוד רפואי להדבקה אחרי שבועיים?

כי ההגדרות עברו מזמן את הקטע ההגיוני
בטח שיששירוש16
מכירה מטופלים שגם אחרי חודש עדיין היו חיוביים ברמה מדבקת.
זה מאוד נדיר אבל יכול לקרות.
ושבועיים זה ממש קצת זמן, במיוחד כשהמטופל מייצר ארוסול.

ושוב, התסמינים שלו בהחמרה ולא בשיפור - כלומר מערכת החיסונית שלו לא פועלת כמו ברגיל ולא מדכאת את הוירוס. זה בעיה.
להגיד שאדם כזה יכול חופשי לצאת מבידוד- לא כל כך פשוט.
ועוד ללכת לבקר אותו בלי מסכה ומרחק - לא הכי מומלץ.

במקרים כאלה בדרך כלל מתייעצים עם יחידת זיהומים. האינטרנט הוא לא מקור אמין לדברים כאלה, במיוחד לא במצב מסובך כמו פה.
כמובן שצריך להתייעץ עם גורם רפואיoo
רק תהיתי בקול לגבי האפשרות שהוא באמת מדבק.
וההחמרה יכולה להיות גם סיבוך של דלקת ריאות או סיבוך אחר, ואינה מצביעה בהכרח על מחלת קורונה פעילה.
יכול להיותשירוש16
שהוא לא מדבק. אבל בשביל זה יש צוות זיהומים שמטפלים במקרים כאלה. ולא האינטרנט..

יכול להיות שהוא הסתבך עם דלקת ריאות או יותר נכון - פיברוזיס ראיתי פוסט קורונה.
אבל אדם שעדיין חלש עם תיאבון ירוד - נשמע יותר כמו המשך המחלה או שפעת ולא אדם שבדרך להחלמה.
לגבי הדבקה אני לא מתכווחת איתךבארץ אהבתי
אין לי מספיק ידע בנושא. וגם לי נשמע הגיוני שהמצב כזה עדיין יש סיכון משמעותי שהוא מדבק.

אבל לגבי ביקור - אני חושבת שזה לא השיקול.
אפילו אם היה מדובר במשפחה שמסתגרת באופן מוחלט, לא יוצאים לעבודה, לא לקניות, לא למסגרות - עושים הכל כדי לא להידבק, גם אז הייתי חושבת שלא לבוא לבקר זה כבר מחיר מוגזם מידי בשביל להישמר.
מדובר פה באבא חולה, שהפותחת חוששת שח"ו זו ההזדמנות האחרונה שלה לראות אותו. בעז"ה מקווים מאוד שהוא ישתפר ויחלים, אבל במצב כזה אני חושבת שברור שנכון לבוא לבקר, להיזהר כמה שאפשר שלא להידבק (כמו שכתבתי גם קודם - מסכה n95 שבה משתמשים גם במחלקות קורונה, ושמירת מרחק), אבל אפילו אם יידבקו בגלל הביקור - זה עדיף בעיני מאשר לא לבקר בכלל (זה לא סיכון של סכנת חיים..). ויש סיכוי טוב לא להידבק אם שומרים על זהירות במהלך הביקור.

ואם מדובר במשפחה שכן הולכים לעבודה, כן שולחים למסגרות וכו', אז בכלל אני לא חושבת שיש מקום לא לבקר. כי אם גם ככה לוקחים סיכון במקומות אחרים שלא להידבק, אז בשביל לבקר אבא חולה זה סיכון ששווה לקחת.
לא מסכימהשירוש16
שכדאי להסתכן. יש אפשרות להתמגן, לשמור מרחק ולא להיכנס לבית.
אם הם באמת חושבים שהמצב קשה וימיו ספורים כמובן הולכים לבית חולים. לא משאירים אותו לגסוס בבית.
בבית חולים יש עמדות מיגון ונותנים למבקרים להיכנס ממגונים שזה עדיף פי אלף מלהיכנס לבית של חולה.

אני בכלל לא חושבת שהמקום שלו זה להישאר בבית. כרגע מהמידע שיש כאן מדובר במטופל בסיכון שלא משתפר וצריך דחוף להגיע לבית חולים.
מסכימה לגבי הביקור ברור שלבקר אבל במיגון. ולדעתיעדן גאולה
יש פה צורך בבדיקה אם באמת צריך אולי אישפוז..
דווקא שיעולדפני11
זה משהו שיכול להשאר הרבה זמן אחרי הקורונה למרות שלא מדבק
נכוןoo

ואישירוש16
איך פיספסת את כל השאר?
קפצת ישר לרובריקה האחרונה מבלי לבדוק את הנקודה לפני.

"שיעול או כל תסמין נשימתית אחר שאינו בשיפור ".
היא בהחלט אמרה שהוא לא מתשפר אלא מחמיר מיום ליום.
לא פיספסתיoo
כמו שכתבתי למעלה קושי נשימתי יכול להשאר הרבה זמן ולא בהכרח מעיד על מחלה פעילה, במיוחד לא אחרי שבועיים, כך שהשורה הזו כללית ולא מדויקת, כי אפשר היה לתחום אותה בזמן.
הבאתי את זה ספציפית לגבי שיעול, כי זה מידע מדויק, שיעול טורדני אינו תסמין
יש הבדל אם זה בשיפור או בהחמרה.הריון ולידה_פצ
שיעול שמשתפר- אפשר לצאת מבידוד.
שיעול שמחמיר- צריך להישאר בבידוד.

(אגב. הגיונית גם... אדם שהתסמינים מחמירים כנראה שעדיין חולה בצורה משמעותית במחלה ולא החלים ממנה, אחרת התסמינים היו נשארים אותו דבר או משתפרים. תיראי שזה ככה בכל מחלה...)
את מפספסתשירוש16
את הנושא העיקרי - הוא מחמיר, לא משתפר.
זה נתון אולי הכי משמעותי מכל השאר.

כל עוד מטופל בהחמרה במצבו ואינו משתפר הוא לא מוגדר כמחלים. במיוחד אם התסמין שמחמיר הוא נשימתי.
נכוןשירוש16
אבל הוא לא 'רק משתעל'.
הוא גם לא אוכל ולא שותה.
יש לו מחלות רקע והוא לא מחוסן.

יש הבדל בין שיעול טורדני בשיפור לבין שיעול שרק הולך ומחמיר (כשהגדרת הפותחת).
נכוןדפני11
אז פותחת יקרה
בהחלט כדאי רןפא שיבןא להעריך אותו...
רפואה שלמה!!
ילדים קטנים משתעלים גם בלי קורונה כל הזמן, ומנוזליםמיואשת******
וממש ממש מדבקים הרבה יותר מבוגר מודע שאפשר לבקש ממנו לשים טישו כשמשתעלים ולשים מסיכה ולעמוד רחוק
בגן הכל מעורבב
חורך עכשיו רב הילדים משתעלים ומתעטשים וגננות ממש לא שולחות הביתה ילד מצונן או משתעל.
בכל אופן אני לא דעה רפואית מוסמכת, זו דעתי,וזה מה שאני הייתי עושה
כןשירוש16
אבל הפותחת שאלה ספציפית לגבי קורונה. ואנחנו יודעים שמדובר במחלה הרבה יותר מדבקת ומסוכנת מצינון פשוט.

עם מטופל רגיל משתעל מגיעים אליו עם מיגון פשוט, מסכה חלוק ומשקף מגן.
אצל חולי קורונה יש יותר אמצעי מיגון והגנה על הצוות מסיבה פשוטה: מדובר בוירוס הרבה יותר מדבק.
כבר טיפלתי בחולי שפעת, אחד אחרי השני, ולא נדבקתי מהם. וחלקם טיפלתי גם בלי מיגון.
לעומת חולי קורונה - זה סיפור אחר.
לא הבנת אותימיואשת******
יש ילדים בגן חיוביים שההורים שלהם לא יודעים לא בודקים או הבדיקות לא אמינות וכו.
במקביל מלא ילדם בגן משתעלים ומצוננים
ולכן כל מי ששולחת ילד לגן בסכנה כלשהי להדבקה.
לעומת זאת ללכת לבקר את אבא ולעמוד במרחק, עם מסיכה (או שתיים אפילו) ולדאוג שהוא יכסה את הפה כשהוא מתעטש או אפילו לשים מפת פלסטיק
יש המון פתרונות.
כל זה פחות מסוכן מאשר סתם לשלוח ילד לגן
לדעתי.
וכשיש אבא במצב חמור שמחמיר, ולא מחוסן, והיא לא בסיכון, וממילא חשופה למירוץ ההדבקות המטורף שקורה במדינה, ולא מסתגרת בבית אלא היא או בעלה יוצאים לעבודה והילדים לגן, אז ללכת לבקר את אבא עם כל אמצעי הזהירות שאפשר לנקוט בעיני זה חשוב ומתבקש וזה מה שהייתי עושה. לא דעה רפואית, רק ההגיון שלי והחשיבות שאני מייחסת לאבא שלי.
תקשיבישירוש16
כששני ההורים שלי היו חיוביים לא הלכתי לבקר אותם.
גם כשהמצב של אחד מהם לא היה טוב והיה חשש שיצטרכו אישפוז.
לא נכנסים מראש לסכנה כזאת.

הורים ששולחים ילדים חיוביים לגן - זה בעיה בפני עצמה. אבל אין לנו שליטה על זה.
אנחנו כן יכולים לקבל את החלטות נכונות ולהגן על עצמינו כמה שאפשר.

אני אישית מטפלת בחולים על בסיס יומי וייתכן וחלקם הגדול חולי קורונה ואני לא מודעת לכך. אממה, אני עושה את ההשתדלות שלי. שולחת את הילד למעון בידיעה שיש מצב שנידבק.
ללכת לבקר חולה קורונה ידוע זה סיפור אחר.

ובלי קשר - אמרתי כבר את דעתי. הוא צריך להיות בבית חולים. לא בבית.
זכותך. אני מאד מאד לא מסכימה איתך.מיואשת******
לא מסוגלת להבין אפילו את ההגיון של לטפל בחולים שבטוח חלק מהם חולים ולא ללכת לבקר הורים. אעצור פה.
ומעבר לזה שאני בטוחה שללכת לבקר בצורה ממוגנתמיואשת******
לא יותר מסוכן מלעלות לאוטובוס (מי בכלל מדבר על לעבוד בבית חולים)
אז בתור מי שהיתה חולה בקורונה שלושה חודשים, לחלוטין הייתי מעדיפה לקחת את הסיכון הזה מאשר לחשוב שלא ביקרתי את אבא שלי במצב כזה.
גם שבעה לא יקרה כלום והיא עוד תבקר אותן הרבה שנים.

לחלוטין הייתי חולה שוב בשביל זה. בדלתא.

אבל שוב, אין לי באמת ספק שללכת לבקר אותי עם אמצעי מיגון זה הרבה יותר בטוח מאשר בעבודה היומיומית שלך.
ולדבר על השתדלות זה מגוחך.
השתדלות זה להתמגן כשהיא הולכת תבקר אותו . זה השתדלות מצוינת.
מי שהולכת לעבודה ולא עושה ״השתדלות״ לשבת בבית סגור ומסוגר בלי לשלוח ילדים לעלות לאוטובוס ללכת לסופר או לעבודה, אז מוזר מאד בעיני שדווקא לאבא בסכנת חיים פתאום נזכרים לעשות ״השתדלות״ זה ממש עקום בעיני.
יש מי שתגיד ניהול סיכונים
ויש מי שתגיד חייבם להמשיך לעבוד לחיים נורמליים
ואני אגיד- איפה הסיכון שלא תראי את אבא שלך יותר נכנס בניהול סיכונים?
ולראות את אבא במצב סכנת חיים זה חשוב לאורח החיים התקין שלי הרבה יותר מלשלוח ילד לגן. או לקבל משכורת.
זה סדר העדיפויות שלי
זה איך שאני מסתכלת על החיים
כל אחת תעשה מה שבא לה

מבחינתי לא אגיב יותר כי זה ממש מכאיב לי הדיון הזה.
המשך בריאות לכולם.
מסכימה עם כל מילההמקורית
ובכלל, אחרי שראיתי עדויות של אנשים שלא הספיקו להיפרד מקרוביהם.. אוי ואבוי.
האומיקרוו הרבה פחות מסוכן, אבל גם אם לא - לא הייתי מהססת גם אני והולכת. זו השתדלות מינימלית בעבורנו שלא לחיות עם רגשות אשמה שנים קדימה, ובעבור המבוגרים - שלא ירגישו ששוכחים אותם.
פעם היה מושג של ליצן רפואי, כי היה ידוע ששמחה שווה בריאות. איפה כל זה נעלם? ביקור של משפחה בעת חולי זה לגמרי מרומם את הנפש, בטח אצל מבוגרים
^^^oo
מרוב ׳הנחיות׳ המקום של ׳שיקול דעת׳ נדחק הצידה
בדיוק מה שחשבתי.. לתת להורה להיות במצב קשה לבדעדן גאולה
וחו''ש כל מי שמת לבד

אם יש אפשרות לבחור להיות לידו- היתי מוכנה להדבק מאה פעם גם אם לשכב במיטה
כדי לכבד את ההורים שלי ..ולהיות איתם אולי חו''ש בפעם האחרונה.

בחיים לא היתי סולחת לעצמי אם לא היתי הולכת לבקר אבא חו''ש
אבל ען מוכנה להסתכן בללכת לעבודה למשל

אבל זאת דעתי...
בדיוק.... גם חושבת ככהדפני11
והלוואי אמן שיתרפא במהרה!!!
כל מילה!!לפניו ברננה!
הקטע הואשירוש16
שמה שאת בטוחה לא תמיד נכון ובטוח.
את בטוחה שללכת ברחוב או לעלות על אוטובוס עם חולה קורונה יותר מסוכן מלהיכנס לבית של חולה?
לצערי במציאות את לא צודקת.
התרחיש קצת אחרת.

הסיכוי להדבקה במרחב הפתוח (גם אוטובוס נחשב לעיניין זה מרחב מספיק פתוח עם תחלופת אוויר גבוה ומרחק סביר + מינימום אינטראקציה בין אנשים) הוא נמוך לעומת ללכת לבקר חולה מאומת תסמיני.

בעבודה שלי אני ממוגנת. אומנם לא כמו במחלקת קורונה אבל מיגון בסיסי (מסכה, חלוק, משקף) בהחלט עושה את העבודה.
רוב מקרי ההדבקה אצל הצוות התרחש מהבית. כלומר, לא נדבקנו ממטופלים. למרות שלא מעט פעמים טיפלנו במאומתים ללא ידיעתנו שהם אכן חיוביים.


לגבי לראות את אבא בפעם האחרונה - סורי הטענה הזאת לא מחזיקה מים.
חולה קשה צריך להיות בבית חולים, שם במחלקת קורונה אפשר חופשי לבקר תחת מיגון ראוי.
להשאיר אותו בבית במצב הזה ועוד להגיע לבקר בטענה שאלו ימיו האחרונים- הזוי בעיני.
שלא נדבר על זה שאם היא תיבדק ואביה באמת יצטרך להתאשפז היא לא תוכל לצאת מהבית לבקר אותו וזה באמת יהיה תרחיש עצוב ביותר. (קרה אצלנו במחלקה לא מעט. פשוט עצוב). וגם אם היא תפר בידוד היא תיתפס בכניסה למחלקה ותישלח הבייתה בליווי מד"א ושוטר (גם קרה אצלנו).

סדר עדיפויות כולל לקבל החלטות נכונות מתוך שיקול דעת לטווח הארוך - להשאיר הורה בבית כשהוא במצב קשה, ללכת לבקר אותו מתוך ידיעה שהוא מאומת, ואחר כך להסתובב בקהילה ומי יודע אולי להבדיק עוד כמה אנשים - בעיני זה שיקול דעת פסול.
מילא אם היא תכניס את עצמה אחר כך לבידוד למשך 5 ימים כדי לוודא שהיא לא מדביקה אחרים. אבל מטבע הדברים זה לא יקרה..

צוות ממוגן בבי"ח שנכנס לחדר של מטופל, מבצע אינטראקציה מינימלית כמו למדוד לחץ דם או לתת תרופה למטופל זה ממש לא דומה לשהייה ממושכת לצד חולה קורונה. (אגב, גם כשמבקרים חולה קורונה בבית חולים יש שעות ביקור ומי שנשאר מעבר חותם על בידוד של 5 ימים לאחר שיוצא מהמחלקה. זה ידוע ששהייה ממושכת לצד חולה קורונה מורידה את האפקטיביות של המיגון).
אם היא רוצה ללכת לבקר לרבע שעה, מחוץ לבית, להשאיר אוכל וללכת - זה סיפור אחד.

אבל להיכנס לבית, לחדר הפרטי שלו, עם הבגדים שלה, גם אם היא תשים מסכה (רק הורדתי לשניה! מבטיחה! רק לראות מה הוא אומר..) סיכוי גבוה מאוד שתידבק. והיא לא רוצה את זה.

אז מה ההמלצה שלי לאחת במצב הזה? חד וחלק לא ללכת לבקר.
ואם יש חשש סביר שמדובר במצב מאוד קשה והוא צריך אישפוז - אז הולכים לבית חולים. לא משאירים אדם זה למות בבית.
אבל בשרשורים אחרים את מסבירה למה הזן הזה הוא לא סכנה בכללבארץ אהבתי
אני דווקא כן חושבת שצריך להיזהר גם מהזן הזה, עד כמה שאפשר.
אבל השאלה היא עד כמה זה באמת 'סיכון', כשבכל מקום המדינה משדרת שזה בכלל לא כזה נורא להידבק.
למה אפשר להסתכן בכל כך הרבה מקומות, אבל כשזה מגיע לביקור של אבא חולה זה נחשב סיכון מוגזם? פה נשמע לי שהמחיר (של לא לבקר אותו) גבוה מהסיכון (של אולי להידבק, כשגם ככה לוקחים את הסיכון הזה בכך מקום אחר).
מסכימה אתךתמיד להודות
אי אפשר מצד אחד להגיד זה פחות קשה משפעת ומצד שני לא ללכת לבקר אבא חולה.

אני ממש לא חושבת שאפשר להשוות לשפעת (במיוחד בגלל סכנת ההדבקה) אבל מצד שני חושבת שמי שלא בקבוצת סיכון צריך ללכת לבקר תוך כדי התמגנות.

אבא שלי היה חולה לפני שלושה שבועות (ברוך ה במצב קל) והוא ערערי והיה צריך משהו מהבת שלי, עשיתי את השיקול שבתיכון שלה היא בטח נמצאת בכתה עם בנות חולות כמעט כל יום וזה היה משהו ממש חשוב וקריטי והבת שלי מחלימה ומחוסנת ולא בקבוצת סיכון והיא התמגנה והלכה (ברוך ה לא נדבקה)
ממש. כשההגדרה היא שאם יש חיובי בבדיקה ביתית ושלילי במוסדיתלפניו ברננה!
ממשיכים בשגרה -
אז זה אומר שמי שלא לוקח אחריות וראש גדול ממשיך להדביק, ובקלות ילד כזה יכול להגיע לגן ולהביא את הקורונה עד לתוך הבית שלה.
ברור שהיא תתמגן ליד מישהו שידוע כחולה קורונה, אף אחד לרגע לא אמר שלא, אבל בהחלט יש מקום לשיקול דעת.
השאלה פה הייתה מאוד פשוטהשירוש16
האם ללכת לבקר אדם חולה כשסיכוי גבוה עד 100 אחוז להדבקה כשיש בבית תינוק והם לא רוצים להידבק.
במצב הזה אני אומרת - הסיכוי להידבק מאב חולה הוא מאוד גבוה ואם היא לא רוצה להידבק אז שלא תלך לבקר אותו.

בלי קשר, אם מדובר בחולה קשה שימיו ספורים מקומו בבית חולים, לא בבית מצפה לביקורי בית למיניהם.

אין קשר בין השניים.
לא רוצים להידבק? לא נכנסים לבית עם חולה מאומת.
אבא במצב קשה? מפנים לבית חולים.

אם אחד ההורים שלי היה מתדרדר למצב קשה היינו שולחים אותם לבית חולים. לא הולכים לבקר אותם בבית עם מסכה וכו בהרגשה שאלו ימיהם האחרונים ואם לא עכשיו אימתי..
פשוט לא.

אגב, לא כתבתי בשום מקום שאין סכנה כלל בקורונה. בשום מקום.
הסברתי מדוע מדובר בזן יחסית יותר קל מהקודמים ומדוע מקדם ההדבקה כל כך גבוה שכרגע בידודים מיותרים וניסיונות אחרים לבלום את התפשטות המחלה לא כל כך יעיל בשלב הזה ולכן אנחנו האזרחים צריכים לעשות את המקסימום המוטל עלינו ולא לסמוך על הממשלה שתעשה משהו בנידון.

הסיכון להידבק בביקור אצל חולה קורונה תסמיני עולה לאין שיעול לעומת מפגשים רנדומליים וחסרי אינטראקציה ברחוב עם מאומת א-תסמיני.
לגבי אשפוז - אני ממש לא חולקתבארץ אהבתי
בטוחה שיש לך יותר ידע ממני בנושא, ולא נכנסת לזה.
ברור שאם יש סכנה באמת שזה הימים האחרונים שלו, אז הדיון אם לבקר הוא לא העיקר פה, וקודם כל צריך לדאוג שהוא יקבל טיפול מתאים שיוכל להציל אותו.
וממש משמח לשמוע שיש אפשרות לבקר בבית החולים, לא ידעתי את זה, וזה כל כך חשוב.


לגבי הדיון של איפה יש יותר סיכוי להידבק - אני לא חושבת שאפשר למדוד רמת סיכון. אני כן חושבת שצריך להיזהר מאוד, וכל אחד צריך לקחת אחריות כדי להישמר כמה שהוא יכול.
אבל אני חושבת שכשנשמרים מהדבקה, צריך כל הזמן לחשב את המחיר של הזהירות מול רמת הסיכון. אם היה מדובר בסיכון גבוה של סכנת חיים, הרבה פה היו מוכנות לשלם מחיר גבוה כדי להיזהר לא להידבק, גם במחיר כלכלי או נפשי מסויים.
ככל שרמת הסיכון של המחלה יורדת, המחיר שכל אחד מוכן לקחת כדי להישמר לא להידבק יורד. גם ברמת היחס של המדינה רואים את היחס הזה, וזה חלק מהסיבה שבגל הזה הרבה יותר משחררים ומאפשרים להמוני אנשים להידבק בלי חשבון.
בסופו של דבר במצב הנוכחי מי שלא מסתגר בבית מסתכן באופן ברור בהדבקה. ומי ששולח ילדים למסגרות מסתכן הרבה יותר, כי במסגרות לא מקפידים על מסכות (בגנים אפילו לא מנסים, בבתי ספר ממה שאני רואה גם לא מצליחים יותר מידי, לפחות אצלנו).
אז כל אחד שממשיך בשגרה רגילה, יודע שהוא לוקח סיכון די גבוה להידבק. ואני מכירה כמה וכמה משפחות שעד עכשיו הצליחו להישמר ועכשיו נדבקו (כולל במשפחה המורחבת אצלנו בשני הצדדים, שכולם היו זהירים, ובגל הזה בכל זאת יש שנדבקו).
אז הדיון הוא לא מול אדם ספציפי שנחשפים אליו, אלא על חשיפה תמידית למאומתים בכל המרחבים בלי לדעת איפה ומתי.
ואם מוכנים לקחת סיכון כזה, אז לא ללכת לבקר אבא חולה בגלל סיכון להידבק, זה לא רמת זהירות סבירה אלא מחיר גבוה מידי לזהירות בעיני.

לגבי אחריות כלפי הסביבה - אני מסכימה שצריך לחשוב גם על הצד הזה. אם היא בוחרת להיחשף אליו, הוא צריכה לנהוג כמו שאמורים לנהוג אחרי חשיפה למאומת. (רק שכרגע ההנחיות של המדינה לא ממש חושבות על שמירה על המרחב הציבורי, כי כל מחוסן שידוע שנחשף למאומת יכול להמשיך להסתובב חופשי גם אם יש סיכוי גבוה שנדבק, רק צריך לעשות בדיקת אנטיגן אחרי 72 שעות מהחשיפה).
אז פה הטעותשירוש16
הסיכון להדבקה בהחלט שונה במצבים שונים.
חולה אסימפטומטי מדבק פחות
חולה משתעל מדבק יותר
חולה ביום הראשון למחלתו לא דומה לחולה ביום החמישי.
חולה שניפגשת איתו מפגש רנדומלי ברחוב ולא התקרבת אליו זה לא אותו דבר כמו ביקור קרוב משפחה למשך רבע שעה או יוצר במקום סגור.

את מבינה?
את יוצאת מנקודת הנחה שיש סיכון בכל דבר ולכן זה לא שיקול.
ואני אומרת - רמת הסיכון היא שונה בהחלט במצבים השונים. אי אפשר להשוות בניהם ולהגיד: כל המצבים דומים. בכולם יש סיכון, אז יאללה בואו נלך עם זה עד הסוף.
הרעיון מאחורי בדיקות אנטיגן הוא שאדם עם בדיקת אנטיגן שלילית רמת העומס הנגיפי לא משמעותי מספיק כדי להדביק אחרים.
ולכן יכול להשתחרר מבידוד.
העומס הנגיפי באופן כללי לאחר 4 ימים של המחלה כל כך נמוך שהוא כבר לא מדבק, ברוב המקרים. למעט מדוכאי חיסון וחולים קשים מאוד שלא משתפרים כמו מונשם וכו.

אז אי אפשר לבוא ולטעון - בכל מקום יש סיכון. יאללה נלך לבקר חולי קורונה. יש לכך הרבה השלכות (כמו הדבקת הסביבה שאף אחת פה לא העלתה כאופציה..) והרבה יותר סיכוי להדבקה מאשר פגישות רנדומליות ברחוב עם חולים. זה שמיים וארץ.
אבל זה אבא שלה!!!!דפני11
עבר עריכה על ידי דפני11 בתאריך כ"ט בשבט תשפ"ב 07:33
זה לא סתם בואו נלך לבקר חולי קורונה!!
ולפי דבריה אולי זה הסוף שלו....
מסכימה עם הטענה שלך שצריך לשלוח לבית חולים וכו, אבל זה לא סותר את העניין שהיא צריכה לבקר אותו ולעזור לו גם בהגעה פיזית כמה שיותר מהר (לא משנה איפה, בבית או בבית חולים) וכן,
גם במחיר הידבקות. לא הבנתי מה השאלה בכלל?!
אבל היא לא רוצה להידבקשירוש16
מה לא ברור?
הייתה פה שאלה פשוטה:
האם ללכת לבקר חולה קורונה כשאנחנו לא מעוניינים להידבק.
שאלה פשוטה תשובה פשוטה: לא. לא ללכת לבקר. כי 99% סיכוי שהיא תידבק ותדביק את המשפחה שלה. וזה משהו שהיא לא מעוניינת.

אם היא תרצה בעל אופן ללכת ולא מעניין אותה להידבק - בשמחה. היא מוזמנת.
היא שאלה שאלה מאוד פשוטה וקיבלה תשובה מאוד פשוטה.

לגבי המצב הרפואי שלו - זה לא פקטור בכלל. אם המצב שלו כל כך קשה מקומו בבית חולים ולא בבית וכך מנטרלים את הנושא הרגשי והחששות שמדובר בימיו האחרונים.

אצם העובדה שימיו ספורים לא הופכת את הביקור לנושא כדאי. להפך, עדיף שיהיה בבית חולים ושם היא תוכל לבקר אותו בצורה הרבה יותר בטוחה ומוגנת.
ועוד נושא חשוב, במידה והיא באמת מבקרת אותו ונדבקת - היא לא תוכל להמשיך לבקר אותו במידה ויהיה באישפוז בבי"ח. גם אם מצבו יתדרדר היא לא תוכל לראות אותו.
וזה הכי עצוב שיש.
קרה לנו לא מעט מטופלים הגיעו לבד ללא משפחה כי כולם היו בבידוד בבית. מבוגרים מתו לבד כי בני הזוג שלהם היו חולים בבית. הכי עצוב היה אמא ובן שאושפזו זה לצד השני. אחד חזר הבייתה והשני לא..

מסכימה בהחלט שיש חובה של כיבוד הורים. לא במקום של סכנה אישית!
ועוד יותר, אם כבר מדברים שהוא במצב קשה ויש חשש לחייו, הדבר הנכון לעשות הוא לשכנע את הפותחת לקחת את ההורה לבית החולים ולא להציע לה ללכת לבקר אותו.
את פשוט לא מעוניינת להביןלפניו ברננה!
אף אחת פה לא אמרה להתיר את הרסן וללכת לבקר אצל כל חולה קורונה אפשרי.
באופן אישי, אני יודעת על @בארץ אהבתי שהילדים שלה בבית, והיא לא שולחת אותם למסגרות. אז מבחינתה היא בהחלט חושבת שהסיכון הוא שיקול עד כדי כך שהיא ממש משקיעה בזה בצורה משמעותית.

היא רק אומרת שיש פה ניהול סיכונים כמו כל דבר אחר.
אני אישית יודעת, שאם הבן שלי הולך לגן זה סיכוי מאוד גבוה שהוא ידבק במוקדם או במאוחר. בטח עם מדיניות ה(חוסר) בידודים הנוכחית. כי זה חדר סגור עם עוד 30 ילדים וברגע שזה מתחיל להסתובב בגן זה לא יפסיק כל כך מהר. אז לטענתך אני צריכה להשאיר אותו בבית. אבל בשביל הבריאות הנפשית שלי אני ממשיכה לשלוח אותו .

הדבקת הסביבה לא הועלתה פה בדיון כי גם ככה הותר הרסן בחברה וגם ככה יש הרבה מאוד שמסתובבים חיוביים ומדבקים. (אם המדיניות היא שמי שיוצא חיובי בביתית ושלילי במוסדית יכול להסתובב בחוץ לדוגמה, זה אומר שאנשים עם עומס נגיפי גדול שלא יצאו חיוביים כי כנראה לא דגמו אותם טוב בגלל העומס במדא מסתובבים. בתי הספר כל כך במצוקה שהם אומרים למורות עם תסמינים שאם במוסדית הם יוצאות שלילי שיבואו לעבודה.)

חוץ מזה שכשמישהו מסתובב ברחוב ונםגש עם חולים ונשאים לא מאומתים הוא לא יודע שזה שם באופן מוחשי ולכן פסיכולוגית הוא יתמגן הרבה פחות כי זה זמן ארוך וקשה יותר לשים לב למיגון לאורך זמן
אני לא חושבת שיש פה טעותבארץ אהבתי
אני חושבת שאנחנו פשוט לא מדברות על אותו דבר.

הדיון הוא לא על איפה יש יותר סיכון להידבק.
הדיון הוא האם לבקר למרות הסיכון.

בכל דבר שאנחנו עושים בעולם, אנחנו צריכים לשקול סיכון לעומת מחיר שמשלמים על הזהירות.
וכששוקלים את מידת הסיכון - צריך לשקול גם את מידת הסכנה שבסיכון שלוקחים, וגם את הסיכוי שזה אכן יקרה.
לדוגמא, בנסיעה ברכב יש גם סיכון. מידת הסכנה כאן היא די גבוהה, כי יש סכנה גם של פציעה וגם של מוות. הסיכוי הוא די נמוך (רוב הנסיעות ב"ה מסתיימות בשלום). והשיקול הכי גדול בעיני - המחיר של לא לנסוע בשביל לא לקחת את הסיכון שבנסיעה הוא כל כך גבוה שבעולם של היום חיים בצורה כזו לא באמת אפשריים.
אז כולנו נוסעים, וכדי להפחית את הסיכון משתדלים כמה שיותר לשמור על עצמנו (מקפידים על חגורות, כסאות בטיחות, נהיגה זהירה).

ואם נחזור לקורונה - פה הנתונים אחרים.
הסיכוי להידבק באמת יותר גדול כשהולכים לבקר חולה מאומת עם תסמינים, מאשר במפגש מקרי עם חולה במסגרת אחרת, שרוב הסיכויים שהוא ללא תסמינים.
אבל זה לא שבשגרה רגילה אין סיכוי להידבק. יעידו על כך כ-70,000 איש נדבקים כל יום, בחסות המדינה (בדיוק שלחו את אח שלי מהצבא חולה הביתה באוטובוסים - נסיעה של כמה שעות, כי הוא עדיין לא מאומת באופן רשמי, אבל בהחלט עם תסמינים. וחברה שלי שהיתה מאומתת ואין לה רכב אמרה לה שאמרו לה לנסוע לבדיקה באוטובוס, למרות שהיו לה תסמינים. שלא לדבר על כל המאומתים שלא מתגלים כי הבדיקה לא מספיק רגישה, או כי לא דגמו אותם כמו שצריך בבדיקה ה'מוסדית', למרות שבבית יצאו חיוביים, וכו').
אם המטרה היא לא להידבק - במצב הנוכחי צריך להסתגר בבית. אם ממשיכים לצאת כרגיל ולשלוח למסגרות, הסיכוי להידבק די גבוה (יכול להיות שעדיין נמוך יותר מאשר בביקור אצל חולה קורונה מאומת עם תסמינים, אבל עדיין לגמרי לא מבוטל).
אבל כמו שכתבתי, כשבוחרים את מידת הזהירות, צריך להתייחס גם למידת הסכנה שעלולה להיגרם אם לא נצליח להישמר, וגם למחיר שאנחנו משלמים בשביל להיזהר.
לגבי מידת הזהירות - יש מגוון של דעות איך להתייחס לקורונה כרגע. יש את מי שטוען שקורונה לא מסוכנת יותר משפעת. אם זו מידת הסיכון - לא לבקר אבא חולה רק כדי לא להידבק נשמע לי מוגזם.
בעיני הסיכון כן גבוה יותר. אני חוששת בעיקר מהשפעות לטווח הארוך שעוד לא ידועות מספיק. לכן אני באופן אישי משאירה את הילדים בבית. זה מחיר שכרגע אני יכולה לספוג, בהתחשב בנתונים וביכולות שלנו, ואני עוקבת גם לראות שהמחיר שהילדים משלמים לא גבוה מידי. אבל אני כן הולכת לעבודה, ונזהרת כמה שאני יכולה, כי לוותר על העבודה וגם להשאיר את התלמידים שלי בלי טיפול זה מחיר שנשמע לי מוגזם בשביל סיכון של הידבקות.
וכשעולה פה אלה של מישהי שרוצה לבקר את אבא שלה, וחוששת להידבק, אני חושבת שכן נכון לשקול עד כמה הזהירות פה נכונה, בהתחשב במחיר.
אם באמת כל המשפחה שלה היה מסתגרת בלי לצאת בכלל לשום מקום, אז יכול להיות שלא הייתי כותבת ככה. אבל אם הם כן מוכנים לקחת את הסיכון במקומות אחרים, כי המחיר של להסתגר גבוה מידי בשביל סיכון שכזה, אז יש מקום לשקול אם המחיר של לא לבקר את אבא הוא גם לא גבוה מידי בשביל הזהירות לא להידבק.

ויש בפורום מקום לדעות שונות.
מותר לי לחשוב שהמחיר פה גבוה מידי, ושכן ראוי לבקר (כמובן עם אמצעי זהירות כדי להפחית עד כמה שניתן את הסיכוי להידבק, למרות שברור שעדיין נשאר סיכוי כזה).
מותר לך לחשוב שלא נכון לבקר.
אז כל אחת מאיתנו כתבה ונימקה והסבירה את דעתה, והפותחת תקרא את מה שכתבנו ותחליט מה נכון בשבילה.

יש גם עוד שיקולים שהם מעבר למה שהוזכר פה.
ברור שאם מדובר על ההזדמנות האחרונה לבקר אותו זה שונה מאשר לבקר רק בשביל לתת הרגשה טובה.
וברור שאם מדובר על מצב שזו ההזדמנות האחרונה לבקר אותו - אז הרבה יותר דחוף זה לאשפז אותו ואולי להציל אותו ככה. על זה אני לא חושבת שיש פה ויכוח. ועל זה כבר דובר בשרשור, ואני לא נכנסתי לזה כי שם אין לי מה להוסיף מהידע שלי.
אני כתבתי רק לגבי ההתלבטות האם לבקר למרות הסיכון להידבק. ורציתי להעלות את השיקול של מחיר לעומת סיכון. והפותחת תחליט אם לקחת אותו בחשבון, בנוסף לשיקולים האישיים שלה, ולנתונים שמעבר למה שאנחנו יודעות.
אני חושבתשירוש16
שזה לא בידיוק הנושא.

היא שאלה משהו מאוד פשוט: האם ללכת לבקר קרוב משפחה חולה בהתחשב בעובדה שלא רוצים להידבק.
והתשובה לשאלה הזאת היא מאוד פשוטה: לא.

אם *היא* רוצה או לא אכפת לה להידבק זה נושא אחר. אבל אני לא אשכנע בנ"א להכניס את עצמו למצב כזה רק בגלל שלדעתי זה הדבר הנכון לעשות.
בהתחשב בנתוני השאלה, לדעתי המקום הנכון הוא להמליץ לה לא ללכת לבקר.

עוד יותר יש מקום לשכנע ללכת להתאשפז ולא להציע הצעות כמו ביקור בית או להזמין רופא פרטי הבייתה. (מניחה שאין לו רנטגן נייד, בדיקות מעבדה מהיום להיום, US ועוד כמה מכשירים שעוזרים באבחנה הסופית).

השיקולים האישיים שלך הם שלך.
לפותחת השירשור היו שיקולים אחרים.
אגב, כל הלגיטימציה פה של: ברור לכי תבקרי אותו, ייתכן ואלו ימיו האחרונים לא כדאי לך לפספס את ההזדמנות הזאת. כל הגישה הזאת היא שגויה ונוראית בעיני.
מדובר פה באדם חולה קשה, בעל מחלות רקע קשות שאינו מחוסן. הסיכוי שלו לצאת מזה כרגע מאוד נמוך.
הכיוון היחיד שצריך להיות פה זה - לכו קחו אותו למיון. ועדיף אתמול.
לכן אגב אני כל כך נגד פתיחת פורום קורונה ייעודי. מדובר בנושא מאוד רגיש ועצות כאלה יכולות לעלות לאדם בחייו. שלא נדבר על התסבוכת המשפטית שזה יכול ליצור.
אני מבינה את מה שאת אומרתבארץ אהבתי
את צודקת שמה שאני כתבתי עליו לא היה תשובה ישירה לשאלה של הפותחת.
אבל אני חושבת שבפורום זה קורה הרבה שמישהי שואלת משהו מסויים, ולפעמים התשובות פותחות עוד כיוונים שלא היו קשורים ישירות לשאלה של הפותחת.
אגב, גם את עשית בדיוק אותו דבר בדיוק בשרשור הזה. הפותחת לא שאלה לגבי אשפוז, מבחינתה זה שהוא בבית זה חלק מהנתונים. אבל את קראת את זה, ועם הידע המקצועי שלך היה לך ברור שצריך להסב את תשומת ליבה לזה שהוא צריך להתאשפז במצב שלו. אז למרות שהיא לא שאלה על זה, את כתבת את זה בכל זאת.
ואני באתי מכיוון אחר. אני קראתי שהיא שואלת על האם לבקר, כשהשיקול היחיד שהיא מתייחסת אליו זה האם אבא שלה מדבק. אז חוץ מזה שהמלצתי להתייעץ עם רופא לגבי הסיכוי שהוא מדבק, כתבתי גם שכדאי לשקול שוב האם זה צריך להיות השיקול היחיד.
לא ניסיתי לשכנע את הפותחת, כן רציתי לפתוח לה עוד כיוון חשיבה. (בכלל אני חושבת שצריך להיזהר בפורום מכל ניסיון לשכנוע של אחרים. אני משתדלת לרוב לכתוב מה אני הייתי עושה, ושמי שקוראת כבר תחליט מה מתאים לה לקחת).
אם את חושבת שאין מקום בפורום לכיוון חשיבה כזה - את יכולה לכתוב על זה למנהלות, והן ישקלו את הנושא לפי שיקול דעתן.

בכלל, אני חושבת שחלק מהיופי של הפורום זה מגוון הנשים שיש פה, שמגיעות מרקעים שונים, מקצועות שונים, תחומי ידע שונים, וכך אפשר לקבל הרבה כיווני חשיבה שלא בכל מקום אפשר לקבל.
אבל יש פה בהחלט גם סיכון. כי לא על כל דבר מתאים להתייעץ פה, ולא על כל מה שנכתב פה אפשר לסמוך, ובעיקר כשמי שמייעצת לא מכירה את כל הנתונים והפרטים.
לדעתי, בסופו של דבר האחריות לבחור מה לקבל הוא של הקוראת. לכל אחת יש זכות להביא את הדברים שהיא מאמינה בהם, להסביר ולנמק כמה שהיא רוצה, והקוראות בסופו של דבר יבחרו למה להאמין, מה לקבל ומה לסנן.
ואם יש הודעה שבעיני מישהי חורגת מגבולות הדעות הלגיטימיות ואין לה מקום בפורום - זה המקום לדווח למנהלות, ואם הן מסכימות הן ישימו את הגבול המתאים.
את פשוט מדהימה. כתבת כל כך יפה! מזדהה ומסכימה...דפני11
תודה!❤️בארץ אהבתי
באופן כללישירוש16
את צודקת. כל אחת לוקחת אחריות על עצמה ועל ההחלטות שלה.

בגלל שיש לי רישיון בתחום הבריאות מוטלת עלי חובה אחרת ואחריות שונה.
ולכן ההמלצות שלי שונות.
שוב, לא אמרתי לה ללכת להתאשפז (זו בכלל לא החלטה שלה. זה ההחלטה של הרופאים במיון אם לאשפז).
מה שכן, אמרתי שלא כדאי להשאיר אותו בבית ובמצב הזה ומומלץ ללכת להיבדק במיון.
ובמילים אחרות: 'אני לא לוקחת על עצמי את האחריות להגיד שהוא בסדר וניתן להשאיר אותו בבית. תלכו להיבדק ע"י רופא והוא יחליט'.
את מבינה את ההבדל?

יש הבדל בין דעה לבין המלצה.
הדעה האישית שלי היא שכן הולכים לבקר הורים חולים גם אם יש סכנה להדבקה. כיבוד הורים קודם, במיוחד אם הם במצב שלא יכולים לטפל בעצמם.
אממה, זאת הדעה האישית שלי ולא ההמלצה שאתן לפותחת במצב שלה. כי המצב שלה אחרת משלי.

כשאמא שלי הייתה חולה בקורונה התלבטתי אם ללכת לבקר אותה. (החלטתי בסוף שזה לא רעיון טוב מסיבות שונות. לא מכיוון של הדבקה כי היו לי מספיק נוגדנים)
אבל בשום אופן לא העלתי על דעתי שאם המצב מתדרדר אז זה סיבה ללכת לבקר. זה סיבה לאשפז.
אני אישית לא מקשרת בין ההתדרדרות במצב שלו לבין הסיבה ללכת לבקר אותו.
אם הוא לא יכול לסעוד את עצמו וצריך קצת עזרה - בשמחה. כל עוד לא מפריע לה להידבק כי סיכוי גבוה שהיא כן תידבק.
אם הוא מתדרדר - שולחים לבית חולים.

באופן כללי, רוב התגובות פה (ואני לא מדברת עליך ספציפית) היו בכיוון של: לכי לבקר אותו.. אולי אלו שעותיו האחרונים.
במקום לזעוק: קחו אותו לבית החולים.

ברור שיש מקום לדעות של כל אחת. יש הרבה מה לומר בנושא.
ספציפית בנושאים רגישים כאלה מאמינה שיש מקום למשנה זהירות.
אם מישהי הייתה כותבת בפורום שהיא מתקשה לנשום, יש לה כאבים בגרון, חום והיא בקושי מצליחה לתפקד.
אני מניחה שמיד מישהי הייתה כותבת לה ללכת להיבדק אצל רופא. כי זו ההמלצה הכי הגיונית במצב הזה.
מבינה, ועדיין חושבת שונה ממךבארץ אהבתי
אם את חושבת שאין מקום בפורום לכתוב דעה אישית, אלא רק המלצה מקצועית - אין בעיה. אבל את לא יכולה לדרוש מאחרים שגם ינהגו כמו שאת חושבת.
לדעתי בהחלט יש מקום לכתוב בפורום גם דעות אישיות, וזה קורה כמעט בכל שרשור. וזה תפקיד המנהלות להחליט מתי זה לא מתאים. (ואם בעינייך יש משהו לא מתאים שהן פספסו - זה המקום לדווח).

אני מסכימה מאוד לגבי ההמלצה שלך לפנות למיון, וחושבת שזה מאוד חשוב שכתבת את זה. וברור שההמלצה הזו קריטית וזה המענה הראשוני כשהמצב של האבא מידרדר.
באופן אישי לא חשבתי לכתוב את זה, כי הנחתי שזה תפקיד הרופא המטפל להפנות למיון כשצריך. אבל באמת לא תמיד הרופא מספיק אחראי, וטוב שכתבת על זה.
ובשום מקום לא סתרתי את ההמלצה שלך, ולא חושבת שמה שאני כותבת מתנגד למה שאת כתבת. זה לא או לפנות למיון או לבקר. אפשר לפנות למיון - ואם הוא מתאשפז לבקר במחלקה, ואם הוא חוזר הביתה - אז לשקול אם לבקר בבית, בהתחשב בכל הנתונים.
(והאמת, הפתיע אותי שאת כותבת שבאופן אישי שאפשר לבקר הורים למרות סכנת ההדבקה, כי כיבוד הורים גובר. שמחה שגם את חושבת ככה, ולדעתי בהחלט מותר להגיד את זה לפותחת. לא להגיד לה מה לעשות, אלא לפתוח לה את הכיוון חשיבה הזה).
בכל שירשורשירוש16
אחר בו אישה מציגה בעיה רפואית כזאת או אחרת היא תמיד תקבל המלצה לפנות לרופא ואם זה נשמע דחוף - לפנות למיון.

משום מה בשרשור הזה אף אחת לא העלתה אופציה לפנות למיון כברירת המחדל. וזה מה שהפריע לי.
אני כלל לא פניתי אליך באופן אישי. אפילו לא בדקתי מה רשמת.

ההמלצה שלי לא השתנתה-
במצב הנוכחי, על פי הנתונים שהיא הציגה - כדאי וחשוב לפנות למיון.
מההתחלה הסכמתי עם ההמלצה שלך לפנות למיוןבארץ אהבתיאחרונה
גם בהתחלה יש פה הרבה שהפנו אותה להתייעץ דחוף עם הרופא שלו (אם זה רופא אחראי הוא זה שאמור להפנות למיון). וגם זה שאת כתבת לפנות למיון זה מצוין וחשוב. ואף אחד לא חלק על ההמלצה הזו.

אבל בנוסף לדיון לגבי הטיפול הרפואי המומלץ לאבא, התפתח פה גם דיון על ביקור אצל האבא (שזו היתה בעצם השאלה המקורית של הפותחת).
ובהתחלה אמנם כתבו שאחרי שבועיים אין הרבה סיכוי להידבק, ואת תיקנת וכתבת שאם המצב שלו רק מחמיר אז כנראה שהוא לא החלים ולכן יש סיכוי גדול להידבק.
אבל משם הדיון בתת שרשור פה (במקביל ולא בסתירה לדיון השני) היה למה יש מקום לשקול לבקר למרות הסיכון להידבק. וכמה פעמים כתבת פה שלא נכנסים מראש לסכנה כזאת, ושלא נכון לבקר במצב כזה. על זה אני דיברתי לפחות.
בכל מקרה, אני מבינה שלמעשה אנחנו לא כל כך חלוקות בנושא. אולי לא הבנתי אותך כמו שצריך.

נראה לי שכרגע הדיון כבר נהיה די מיותר. אני מרגישה שזה הפך להיות קצת ויכוח וזה ממש לא מה שהתכוונתי. אז אני מעדיפה לעצור פה, ואם פגעתי במשהו שכתבתי פה, אני מתנצלת.
האמת שלמרות הסיכון ואני מאמינה לךאורוש3
וגם חושבת שחייב מיון. אבל אני הייתי הולכת אני חושבת. בזהירות רבה ואמיתית. להעיף בגדים לכביסה למקלחת מיד. לשים שתי מסכות ולא להוריד. לפתוח חלון.
לא הכל שיקול רפואי. יש פה השלכות על הנפש. בע''ה שיחלים והכל יהיה בסדר אבל מי מבטיח.
לא קשור לשאלה עצמה- תשיגו מד סטורציהמיואשת******
יש גמלים יש יד שרה , תבררו איפה
שימדוד שלוש פעמים ביום
שחס ושלום אם יש התדרדרות לא יגיע לבית חולים מאוחר מדי
מבחינת מדבק, אם את לא בסיכון והמצב שלו מדרדר- לדעתי האישית לכי לבקר.
יש גם בבתי מרקחת.מוריה
תודה! אדאג לזה מחראנונימית בהו"ל
אפשר גם פשוט לקנות.. זה לא כזה יקר..אמא לאוצר❤

קודם כלשירוש16
כל עוד אין שיפור במצבו הוא עדיין חייב להישאר בבידוד. מבידוד פטורים רק חולים ללא סימפטומים או עם סימפטומים אבל בשיפור. נשמע שאבא שלך לא עונה על הקריטריונים הללו.
אז זה חשוב - להישאר בבית ולא להדביק אחרים.

מה זאת אומרת 'החמרה'?
מה הסימפטומים שלו?
יש לו מחלות רקע? הוא מחוסן?
מה הסטורציה שלו? בהליכה, שכיבה, דיבור.. אם באחד מהסיטואציות הללו הסטורציה שלו מתחת ל93 או שקבוע מתחת ל94 הוא חייב להתפנות לבית החולים.
הוא במעקב רפואי כלשהו? רופא משפחה?
שבועיים חולה נשמע יותר כמו שפעת מאשר האומיקרון אבל הכל יכול להיות..

אל תשכחי שהוא כבר שבועיים מאומת, אין הרבה תרופות שאפשר לתת בשלב הזה. אם הוא צריך אישפוז עדיף שיעשה את זה כמה שיותר מהר.
בן 60 זה מבוגר, במיוחד אם יש לו מחלות רקע כמו סכרת, בעיות בלב, עישון בעבר וכו.
שיחררו אותו כשהרגיש טובאנונימית בהו"ל
ואחרי יום זה החמיר.
הוא כמובן לא יוצא לשום מקום כי היה נראה לו הזוי ששיחררו אותו חיובי, וכרגע הוא במצב שגם אם רוצה הוא לא יכול לצאת.

החמרה- השיעול והחולשה שלו מחמירים. הוא לא אוכל כלום.
כמו שכתבתי כאן, בעיקר שיעול וחולשה (שגורמת לזה שאין לו כח לאכןל)
הוא לא מחוסן ויש לו סכרת (ועכשיו אני נזכרת שנראה לי שיש לו חור בריאה מהעישון בעבר, יש דבר כזה או שאני ממציאה?)
אין לי מושג, אף אחד לא בדק ולא אמר לנו לבדוק. שמעתי על זה פה לראשונה אתמול.
דיבר עם רופא ביום שישי, נתן לו סירופ לשיעול וכדורים....
אז קודם כלשירוש16
אם המצב שלו היה יציב והחמיר - לחזור לבית החולים.

חולשה, עייפות, לא אוכל או שותה - ייתכן מאוד והוא מיובש.
השיעול הבלתי פוסק יכול להעיד על החמרה בדלקת ריאות. לא כדאי לשחק עם זה.

אם יש לו סכרת, COPD והוא לא מחוסן והמצב שלו מחמיר עד לרמה שהוא לא יכול לצאת מהבית- דחוף לבית החולים. דחוף.
וזה עוד לפני שמדדתם סטורציה.
אדם שלא אוכל ושותה במשך יממות יכול להתייבש בקלות. וזה עוד החלק הקל.
אם הגוף שלו לא במייטבו יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לעבור את המחלה הזאת לבד.

הגיוני מאוד לשחרר אותו כשהוא עוד חיובי. אין סיבה להשאיר מטופל חיובי לקורונה במחלקה סתם כל עוד הוא יציב מספיק ויכול להמשיך טיפול בבית.

שיחררו אותו עם חמצן?
שיחררו אותו מבידוד; לא הגיע לאשפוזאנונימית בהו"ל
אז ללכתשירוש16
לבית חולים.
עכשיו. אתמול.
יקירתי. אני לא מומחית ולא אשת מקצועסמיילי12
אבל אבא שלך צריך ללכת לבית חולים. עכשיו.
גם בלי קשר לקורונה. לא לאכול במצב של סכרת זה מאד מאד מסוכן.

רפואה שלמה במהרה❤
אני באמת לא יודעת מה לעשותאנונימית בהו"ל
אבא שלי דיבר עם אחות ואחר כך רופאה התקשרה אליו.
הם שאלו אותו כמה שאלות, נתנו אנטיביוטיקה ואמרו לו לעקוב אחרי הסוכר.
אמא שלי שאלה אם צריך לדאוג למד סטורציה ולעקוב ואמרו לה שאם היא רוצה היא יכולה ללכת לקנות ולבדוק, היה נשמע שזה מיותר מבחינתם.

והם אמרו שהם ישייכו אותו לחולי הקורונה בקופה ואולי רופא יתקשר אליו אבל כנראה שלא כי הם עמוסים.

אז אולי המצב הזה לא חמור כמו שזה נשמע, לא יודעת.
תזמיני לו רופא לבית. הכי טוב.המקורית
רופא לחולה קורונה לוקח לביקור בית בערך 1200 שקל..רחלייייי

בתור חולת קורונה שסחבה בבית בדיוק כמו בתיאור שלך הגעתי עם דלקת ריאות חריפה וכמעט בלי ריאות...
אבא שלך חייב לעשות צילום ריאות..הוא יכול לעשות במיון ככה תהיו רגועים
תוכלו לבקש מאחות קופח הפניה למיון
מסכימה שאולי צריך לפנית למיוןהמקורית
אבל הטיפול בבית החולים לא מיטבי כרגע עם העומס. כן הייתי מנסה ביקור בית, על אף המחיר. גם לבדידות במחלקה עם רופאים אסטרונאוטים יש מחיר
לדלקת ריאות חריפה להבנתי נותנים סטרואידים בתור התחלה (תקני אותי אם אני טועה, כך היה עם ילדיי לפחות). עדיף לנסות טיפול בקהילה קודם אם מתאפשר
אבל כרגע הטיפול בקהילה שנתנו נשמע בדיחהאורוש3
והוא מתדרדר. אני הייתי לוקחת למיון
לכן הצעתי רופא פרטי בביקור ביתהמקורית
הכסף עושה את שלו לצערנו
רופא לא תמיד יודע לאמוד את גודל המחלהרחלייייי
לא היו מלא סיפורים על תינוקות שרק בצילום גילו דלקת ריאות
אני שבוע וחצי לפני הייתי במיון ורופא בדק לי את הריאות אמר שנקיות..
אבל כמובן שעדיף מכלום שלפחות רופא יראה אותו
הטיפול זה אנטיביוטיקה סטרואידים תלויי במצב..
קשה לי להאמין שרופא לא ייתן סטרואידיםהמקורית
או כל טיפול אחר לחולה קורונה בקבוצת סיכון
אם כבר, ייתנו יותר תרופות ממה שצריך או יפנו למיון. אולי אני תמימה אבל רופא הוא רופא.
וגם, אם יבקשו ממנו כטיםול שאולי יעזור קשה לי להאמין שיסרב
לתינוקות וילדים נותנים חופשי, אז לחולי קורונה?
יש רמות של חולירחלייייי
לי למשל נתנו לי אנטיביוטיקה דרך הוריד הראשי
יש מצב שאנטיביוטיקה בכדורים לא מספיקה וממילא היא לא תעזור כמו שצריך..בקיצור אני עדיין אומרת שעדיף להיבדק בביהח ולהיות רגועים
אני לא יכולה להמליץ סתם ללכתהמקורית
או להישאר
כן חושבת שהוא צריך להיבדק מהר מבחינת מדדי סוכר וסטורציה וחיוניות ולפי זה להחליט אבל ממש לא הייתי רצה לבית החולים ישר. אבל שוב חסרים נתונים..
נכון סיטורציה זה ממד מאוד חשוב וגם הממדי סוכר..רחלייייי
אולי תתקשרי את? תתעקשו שיבדקו טוב.הריון ולידה_פצ
אצלי קצת זילזלו וזה לא נגמר טוב.
הם מעומס לא תמיד בודקים עד הסוף.
יכולה לפרט לך בפרטי...
יש לו רופא שמכיר אותו טוב?תמיד להודות
אולי רופא משפחה?

אם הוא דיבר עם רופא שלא מכיר אותו אישית הייתי ממליצה ליצור קשר עם מישהו שממש מכיר אותו ויקח אותו יותר אישית.

יכול להיות שהמצב לא כזה חמור אבל גם יכול להיות שבגלל העומס לא התייחסו לזה מספיק ברצינות.

יש לו קושי לנשום? אמא שלך חושבת שהמצב שלו טוב? מחמיר או משתפר?
אם הם עמוסים הם כנראה לא חוקחים כל דבר ברצינטתסמיילי12
אולי כמו שכתבה פה- תזמיני רופא לבית.
או לדבר עם מישהו שמכיר אותו
קשה ככה 🥺
ללכת לבית חוליםשירוש16
חד משמעית. מקסימום אחרי בדיקה ישחררו אותו הבייתה.

לא הבנתי למה לתת אנטיביוטיקה במצב הזה.
לבדוק סטורציה זה אחד הדברים הבסיסיים.
אם הוא לוקח תרופות לסכרת ולא אוכל הוא יכול מהר מאוד להגיע למצב חירום מסכן חיים. לא לשחק עם זה.

עכשיו, אתמול, ללכת לבית חולים להיבדק.
בהצלחה
נשמע לגמרי לבית חולים. רפואה שלמה!אורוש3
מה שלומך? מה שלום אבא שלך?תמיד להודות
חושבת עליכם הרבה ומתפללת.

מקווה שהמצב יותר טוב.
מצטרפת לשאלה..בארץ אהבתי
איך אתם?
גם אני!מכחול
תגידואנונימית בהו"ל

רק לי אין כוחות לשבת?


לשבת עצמה כן


אבל לא לבישולים, לסידורים לאירגונים לפני ואחרי..


ברמת לא מסוגלת.


לא מסוגלת לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן

ותמיד לא מצליחה לתקתק את זה

גם לי איןהמקורית

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

וואי מזדהה ממש עם הסוףכורסא ירוקה.
טוב לך יש גם סיבה טובה, את עם תינוק לא?המקורית
זה סיבה טובה?כורסא ירוקה.
לא יודעת.. מבחינתי אם הסיבה שלי טובה הציפיות צריכות לרדת. אם עדיין מצופה ממני לארגן את שבת כרגיל כנראה שזה לא נחשב סיבה טובה
בוודאיהמקוריתאחרונה

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

בדיוק ראיתי את כל האנשים שמעליםאנונימית בהו"ל

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק


הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך


נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים


וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

תיאורטית גם לי יש האמתהמקורית

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים


עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לעבוד בשישי זה ממש לא פשוט!רוני 1234

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

זה משמרותאנונימית בהו"ל

לפעמים כן ולפעמים לא


פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

אני חושבת שאם אישה מכניסה ליופ שישי בין הארוךפרח חדש

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אני איתךרקאני

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

מוכררר. לאחרונה נוסעת מלא כדי לחסוך לי הכנותשיפור
אמאלההההה פרעושיםםםםםםםםםם😭😭😭😭😭😭מעיין34

אז בעלי שיחיה חזר מהצבא, ומהשקית קפץ פרעוש. בהתחלה לא הבנתי מה זה הפיצי הזה שקפץ והתעלמתי

מפה לשם הם התרבו!! ואנחנו אכולים בעקיצות

ותפסתי כבר 5 פרעושים ביומיים, רק אתמול זיהיתי מה זה בזכות ai

איכככ מה עושים???

אי אפשר הדברה כי אני בהריוןןן

איככככ פרעושים תמיד היה בשבילי חרק שיש בבתים מוזנחים שלא ניקו שנים, איך קרה אצלי בביתתת😭😭😭😭😭😭

התייעצת עם מדביר?רוני 1234
יכול להיות שאפשר בהריון, למשל אם ישנים לילה או שניים מחוץ לבית (אולי להתארח אצל ההורים?)
אפשר לישון כמה ימים מחוץ לביתאיזמרגד1
להתארח אצל מישהו מהמשפחה או משהו כזה...
קודם כל תוציאו מהבית את המקור שלהםחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ג' באב תשפ"ו 14:38

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

 

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

לא הייתי שוללת הדברה גם במחיר של לצאת מהבית לכמה ימקרמה

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום


בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום


לשטוף את הבית


לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה


לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה


בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

חיבוקקרקאני

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

בעיקרון הם לא מתרבים בעצמם אם אין בעל חיים בביתרק לרגע 1אחרונה
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך ג' באב תשפ"ו 14:29

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

סוף תשיעי והמחשבות לא פוסקותytrewq
מה יהיה ואיך יהיה? מתי זה יתחיל? כמה יכאב לי? יספיקו להביא לי אפידורל? הלידה תתקדם או שאהיה שעות עם צירים ופתיחה נמוכה? אני אספיק להגיע לביח שבו אני רוצה ללדת? ואיפה הילדים יהיו? אני אספיק להכין לי בגדים לשבוע שחל בו? מה בכלל אני אוכל ללבוש?...

אהההה לא מצליחה להירדם מהמחשבות!!! 🫨🫨🫨 

וואי מזדהה איתך כל כך!!^כיסופים^

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

אני בונה על ללדת השבתytrewq

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

הגיוני לגמרימיוחדותאינסופית

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לפעמים אני חושבת שבא לי ללדת בקיסרי יזוםytrewq
וזהו 🫣 
כן זה קשהמיוחדותאינסופית

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

אצלי המחשבות על איך יהיה בבית אחרי הלידהשיפוראחרונה
אני עייפההבוקר אור

מי מצטרפת?

תינוקי תירדם כבר!

אני הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתישמש בשמיים

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

יואוו נשמע חלום!בוקר אור
הקטן לא ישן מ12 בצהרים ועדיין לקח לי שעה להרדים אותו 
אנייייירקאני

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

יוו המצב שלך יותר גרוע🫢בוקר אור
אמאלה בהצלחה מאמוש
אני עכשיו עייפה. ונמאס לי לקום מוקדם סתםיעל מהדרום
נעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אני גםבוקר אור
אנחנו כבר כמעט שעה בגינה מרוב שקמו פה מוקדם🤭
אני ערה משש בערךיעל מהדרום
מעצבן שנעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
גמני חשבתי שלא אצטרך לקום מוקדם היוםהמקוריתאחרונה

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אין לי כוח לילד שלי.צריךעזרה:)

זהו, אמרתי את זה.

הוא מתיש אותנו, סוחט אותנו.. פשוט לא כיף איתו. כל האווירה בבית נהייתה סיוט בגללו.

היינו אצל פסיכולוגית טיפול ארוך עזר קצת והכל חזר שוב. ועכשיו אנחנו מחפשים הדרכת הורים טיפולית.

ועצוב לי נורא. הוא הילד שלי, אבל כשהוא נכנס הביתה אני לא שמחה.

אני אמא נוראית, אוף.

לא נשמע שאת נוראיתכורסא ירוקה.
אלא שאת מותשת. לא יודעת בן כמה הוא אבל ילד שסוחט אנרגיות זה מתיש בכל גיל בצורה אחרת. התוצאה של ההורים הגמורים זהה.. חיבוק גדול 🧡🧡🧡

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

תודה על ההמלצה! אני אחפש..צריךעזרה:)
ממש תןדה!
חיבוק!!!! קשוח ממש ממש!!!❤️❤️❤️❤️שיפור
את לא אמא נוראית בכלל!!! מספיק שאת צריכה להתמודד עם ילד מאתגר, לא צריך להוסיף על זה גם ייסורי מצפון❤️❤️‍🩹 בעזרת ה' שתמצאו בקרוב שליח שיעזור לכם לצאת מהמיצר הזה לגאולה גדולה!!!
אמן!! תודה!צריךעזרה:)
מצטרפת לשארמתואמת

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

אני אנסה..צריךעזרה:)
מןדה שזה ממש קשה לפעמים וזה שובר לי את הלב שאין לי ככה בשלוף..
מבינה אותך לגמרי❤️מתואמת
אני גם לא בטוחה שאצליח לעשות את זה בקלות על כל הילדים שלי...
תודה על ההזדהות..צריךעזרה:)
זה מנרמל לי קצת את התחושות
לא צריך להיות בשלוףאמאשוני

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

וואי תודה!!צריךעזרה:)

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

דבר ראשון חיבוקמתיכון ועד מעון

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

תודה!צריךעזרה:)

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

אז אולי טיפול דיאדי?שיפוראחרונה
סיפור לידה. הזהרת אורך.בת.

ברוך ה' הבייבי ישן כאן לידי. מסתכלת ולא מאמינה שהחיים השתנו בצורה כל כך משמעותית ועד לפני שמונה ימים הוא היה בתוכי ולא הכרתי את הדבר המופלא הזה.

אז לידה שניה, בבית ילד בן שנתיים.

כל ההריון התפללתי ללידה טבעית בגלל שאת הגדול ילדתי בשבוע 42 עם זרוז, ובעצם לא חוויתי את ההרגשה של צירים טבעיים.. שבוע 39 פלוס 3 נכנסת לשרותים ורואה הפרשה קצת צמיגית, אבל כל ההריון היו לי הפרשות אז לא ידעתי אם זה אומר או לא. בכל אופן מעדכנת את אמא שלי ומכינה סוף סוף תיק ללידה.

למחרת סובלת קצת מכאבים, ובערב כשאני משכיבה את הגדול פתאום קולטת שזה שאני מרגישה צורך לשרותים כל כמה דקות זה בעצם ציר. מתרגשת ומתחילה לתזמן, זה כל רבע שעה בערך. הכאב עצמו של הציר כמעט לא מורגש ומה שבעיקר אני מרגישה זה לחץ רציני.. לא זוכרת שהיה לי את זה בצירים של הזירוז וזה מוזר לי.

הולכת לישון ומעדכנת את אמא שלי שכנראה זה יקרה בימים הקרובים. אמא שלי קבעה נופש לשלושה ימים הקרובים ואמרה מראש שהיא תצא באמצע אם אצטרך.. חבל לי שתפסיד ואני ממש מקווה שהלידה תחכה שלוש ימים. קראתי פה בפורום על הרבה נשים שלפני לידה היו להם כמה ימים של צירים ואני חושבת שזה יהיה המצב אצלי.

שוכבת במיטה ומתמודדת עם הציר שמגיע בעזרת נשימות. בהריון הזה לא היה לי כח ומוטיבציה לעשות קורס הכנה ללידה וההכנה היחידה שעשיתי זה לקרוא פה על דרכים להתמודדות עם צירים, השיטה של הנשימות של @בארץ אהבתי נראה לי.

מנמנמת קצת, ובערך בחמש הצירים נעשים קצת יותר כואבים ואני מתעוררת מכל ציר וממשיכה לנמנם ביניהם.

בערך בשבע הצירים מתחזקים ומצטופפים, אני מעדכנת את אמא שלי שאולי היום זה היום ומבקשת שתיקח לי את הגדול כדי שלא יראה אותי עם צירים. אחרי כמה דקות הוא קם ואני מחבקת אותו חזק חזק ומתרגשת כל כך כשאני חושבת על השינוי שאנחנו עומדים לעבור.. פתאום יש ציר, אני סוגרת עיניים חזק ומתחילה בנשימות ומחכה לעבור כמה שיותר מהר את הנשימה השניה - שלישית שהיא שיא הכאב ומשם הענינים מתחלשים.. הבן שלי רואה אותי נושמת בקולניות ומוציאה אויר בקול נמוך, נבהל ומטפס עלי מנשק ומחבק ומרגיש שמשהו לא תקין קורה. אני אורזת לו מהר בגדים בשקית ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לקחת אותו, מתפללת שזה יהיה לפני הציר הבא.

אמא שלי לוקחת אותו ועכשיו אני פנויה נפשית לחוות את הדבר המרגש שקורה, אני במצברוח מצויין, מרגישה באורות כזה, קצת כמו על איזה סם. נכנסת להתקלח ובטוחה שזה יעזור לי מאד כמו שתמיד מים משככים כאבים, בפועל האמבטיה עושה לי עצבים וקוצר רוח, אני לא יודעת למה ואיך אבל מהרגע שנכנסתי רק בא לי לצאת ואני אחת שמאד אוהבת אמבטיות ארוכות.. מחליטה לזרום עם התחושות שלי ויוצאת. שמה ניגוני חבד להרפיה, מחשיכה את כל הבית ומתחילה להתנסות בתנוחות שיקלו עלי את הצירים. מנסה להעזר במשקופים, בקירות, על הצד במיטה ומשום מה הגוף שלי רוצה רק להיות על הרצפה אבל זה לא נוח לי כי אני לא מצליחה לנמנם תוך כדי והייתי עייפה.. המוזיקה והחושך משרים עלי תחושת שינה.

כל ציר שמגיע אני מעבירה בחמש נשימות וכל נשימה חושבת על דבר אחר שאני רוצה להודות עליו לה' - על בעלי, ההורים שלי הילד שכבר יש לי והילד שעתיד לבוא, על הלידה שקורית בצורה טבעית כמו שכל כך רציתי, על הבריאות, הבית והחיים.

אני מתיישבת בשלב כולשהוא על הספה ומשום מה נוח לי להעביר שם את הצירים. הצירים מתחזקים ובכל ציר יש לי לחץ חזק מאד מאד למטה. משהו בלב שלי אומר לי שהעוצמה של הלחץ חריגה.

בנתיים אני בקשר כל הזמן עם אמא שלי ואנחנו מסכמות שתגיע בעשר להעביר איתי את הזמן. הניגונים מרגשים האווירה נעימה מאד ואני ממש מרגישה שאני מתקדמת.

בעשר אמא שלי מגיעה ואנחנו מנהלות שיחה נעימה שכל כמה דקות אני פשוט מתנתקת ומעבירה את הציר, מקפידה מאד להיות רפויה ולחשוב רק על הציר הנוכחי.

באחד עשרה הסבלנות שלי נגמרת ואני מבקשת מאמא שלי לצאת לבית רפואה כי אני רוצה שמשהו יזוז. אמא שלי טוענת שאני ממש לא נראית עם צירים משמעותיים ושאולי כדאי לחכות אבל אנימרגישה שמשהו צריך לזוז וחייב לעשות פעולה משמעותית כדי להזיז אותו.

אנחנו נוסעות רבע שעה לבית רפואה, בדרך יש כמה צירים שאני מעבירה בצורה טובה ברכב ואז עוד איזה עשר דקות מחפשות חניה.

נכנסות לקבלה ולוקחות מספר, הכל לוקח הרבה מאד זמן ואני תוהה מה עושים עם מישהי שמגיעה במצב קרוב יותר ללידה, האם היא גם צריכה לחכות בתור? אני מעבירה בקלות יחסית את הצירים אבל יודעת שהם יותר כואבים ומשמעותיים ממה שנראה מבחוץ. מקבלים אותנו ומבקשים לחכות שוב בחדר ההמתנה, שם אני יושבת על כדור פיזיו וזה מקל מאד. מחכות עוד איזה חצי שעה ואז מקבלים אותנו לחדר ואחות מעצבנת מגיעה ומודיעה שמתחילים מוניטור, אני אומרת לה שיש לי צירים כאובים ואיך אני יעביר צירים בשכיבה אבל היא אומרת אז תתרוממי קצת ויוצאת מהחדר.

אני מחכה חצי שעה, בכל ציר אני נשכבת על הצד ומעבירה את הציר, הוא כואב אבל נסבל ברוך ה'. אחרי חצי שעה אמא שלי הולכת לקרוא לאחות אבל הן עמוסות ואומרות לחכות.. אחרי שעה ועשרים שאני במוניטור מגיעה סוף סוף אחות לשחרר אותי. היא מעיפה מבט על המוניטור ואומרת שזה צירים לא כל כך רציפים, והאם אני מרגישה צירים.. אני אומרת לה שבטח ומבקשת לבדוק אותי. היא מכניסה את היד ואז הפנים שלה משתנות והיא אומרת את בפתיחה 4 וחצי כבר מחיקה 80 90 אחוז, זה מעולה.

אני מתרגשת מאד. הלידה שחלמתי עליה מתקרבת ואני שואלת את האחות על האופציות שמתאפשרות אצלם בלידה. היא מסבירה לי שיש מרכז לידה טבעי ששם אין שום התערבות ואי אפשר לקבל גז צחוק או משהו אחר, זה מתקיל אותי כי כן תכננתי ללדת בלי אפידורל אבל עם גז צחוק אבל אני זורמת ואומרת לה שאני רוצה לנסות לידה במים.

זה נראה שהיא קצת מתפלאה, מספרת לעוד כמה אחיות ואז אומרת לי שאני צריכה לקבל אישור מהרופאה. נכנסת לחדר עם שתי רופאות והן צוחקות עלי שאני ממש לא נראית בפתיחה 4. אני רגועה רגועה, במצב רוח מצויין, צוחקת איתן, ורק כל כמה דקות כאילו מתנתקת ומעבירה ציר עם נשימות חזקות.

הרופאה בודקת את הנתונים שלי ורואה שעשיתי הערכת משקל רק בשבוע 32 והן צריכות הערכת משקל עדכנית יותר. הרוםאה מבקשת שאשכב כדי שתוכל לעשות לי הערכת משקל אבל מיד כשהיא מתחילה היא פולטת קריאת התלהבות ואומרת שהראש של התינוק ממש ממש למטה והיא לא יכולה להעריך בצורה כזאת. עכשיו אני מבינה מה זה הלחץ החזק שאני מרגישה ושמחה שבעזרת ה' לא אצטרך ללחוץ הרבה זמן. אני עוברת לטכנאית שתנסה לעשות היא הערכת משקל והיא מנסה מה שהיא יכולה ואומרת לי מראש שהנתונים לא מדויק כי התינוק ממש למטה. הוא יוצא קטן יחסית וזה בסדר.

הרופאה מסבירה לי שנכנסים למים מפתיחה 6, ושולחת אותי להעביר עוד צירים בחדר עם מקלחת. בהתחלה אני מעבירה את הצירים על כדור פיזיו.. אמא שלי משכנעת אותי בכל ציר לדמיין איך התינוק יורד ולעשות תנועות עם האגן כדי שיתברג טוב אבל אני משום מה קשה לי לחשוב בציר על התינוק זה מרכז אותי בכאב ואני מעדיפה לדמיין דברים אחרים לגמרי כדי להסיח את הדעת מהכאב. מדמיינת את הפנים המתוקות של הבן שלי, את ההרגשה כשהוא נותן לי נשיקות, את החיוך שלי, חושבת ומודה לה' על דברים טובים שקרו לי בחיים ובאופן כללי המאמץ על מה לחשוב בכל נשימה עוזר לי ממש להעביר את הציר. אחרי עשרים דקות בערך אני נכנסת למקלחת. בהתחלה המים באמת מטשטשים ועוזרים לצירים אבל מהר מאד הצירים נהיים כואבים יותר והמים כבר לא עוזרים. בכל ציר יש לי בערך 3,4 שניות שבהם הכאב גדול מנשוא ואני לא יכולה יותר, בשניות האלה אני מרגישה שדי. די. די. אני לא יכולה לעבור את זה יותר, והרגע אפידורל. אני עוברת את הכמה שניות האלה ואז ההרגשה היא אחרת שאני יכולה ומסוגלת, אבל הכמה שניות האלה פשוט מפחידות אותי בכל ציר מחדש..

אחרי חצי שעה בערך אני אומרת לאמא שלי שאני ממצה את המקלחת ואחרי זה נבדקת, אם יש פתיחה משמעותית אני הולכת על לידה במים ואם לא אני אקח אפידורל..

הצירים כבר כואבים ממש ממש. כל ציר זה קצת כמו מלחמה לעבור אותו. הנה עברתי עוד אחד. עוד אחד. ועוד. לפעמים אני מצליחה להתמודד עם הצירים עם מחשבות טובות ואז אני מרגישה ניצחון ולפעמים הציר פשוט מפרק אותי ואז אני מתייאשת..

יוצאת מהמקלחת ומבקשת להבדק, מגיעה רופאה ובודקת ואומרת שאני בפתיחה 5 והעובר התמקם קצת יותר טוב אבל צריך עוד כמה צירים טובים משמעותיים כאלה כדי להעלות פתיחה. זה מייאש אותי ממש במיוחד שאני שמה לב שמרוב הכאב הגוף שלי כבר לא מצליח להיות משוחרר ואני קפוצה ולחוצה.

אני מודיעה לאמא שלי שאני רוצה אפידורל ומיד כשמוציאה את המילים האלה מתחילה להתרגש. בלידה של הגדול האפידורל היה החלק הכיף של הלידה, בלי הכאבים, נמנמתי שרתי וצחקתי בפתיחה רצינית מאד. ואני אומרת לאמא שלי יאללה לוקחים אפידורל הכיף מתחיל..

אמא שלי הולכת להודיע לאחיות, הם נראות מאוכזבות שאחרי שעברתי את כל התהליך ויש לי כבר אישור מהרופא זה מה שאני בוחרת אבל אני ממש שלמה עם עצמי ומרגישה שזה יהיה לי טוב. אמא שלי הולכת להביא מדבקות מהקבלה ואני מרגישה שברגע שהחלטתי על אפידורל אין טעם בעוד רגע אחד לסבול.

אני מתקדמת עם המיילדת לחדר לידה, בדרך תוקף אותי ציר עוצמתי אני נכנסת לחדר לידה ומיילדת מבוגרת מקבלת אותי ומבקשת ממני להחליף בגדים אחרי כמה שניות תוקף אותי ציר מטורף מטורף ופתאום אני צועקת צעקות גדולות כמו בכל סיפורי הלידה הקלאסיים. מרגישה לחץ מטורף למטה ובטוחה שאני חייבת לעשות שרותים הרגע, מדדה לשרותים ופתאום עוד ציר. אני יושבת על האסלה ומפחדת שיפול לתוכה התינוק שלי. הלחץ חזק חזק חזק.

אמא שלי מגיעה ואני בוכה לה שהצירים נהיו לא נורמליים ואין מצב שאני עוברת את זה. באמצע הדיבור תוקף אותי עוד ציר עוצמת אני צורחת מכאבים ומתחננת לקבל אפידורל הרגע. המיילדת אומרת בנחת שהיא קראה למרדימה וזה יקח זמן. אני מרגישה בכל ציר שאני הולכת למות ומליון סכינים מבתרים אותי בבת אחת, מרגישה לחץ לעשות צואה, מרגישה ממש שעומד לצאת לי.

המיילדת אומרת פתאום שזה יקח לפחות עוד חצי שעה עד שהאפידורל יגיע כי צריך שהבדיקות דם שלי יגיעו מהמעבדה. אלא אם כן יש לי משהו עדכני מהשבועיים האחרונים. אני מרגישה שעוד רגע אני באמת מתה ואומרת לה שיש לי למרות שאני יודעת שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. בין הצירים מתאמצת לפתוח את האפליקציה של כללית ולא מוצאת את הבדיקות. הצרחות כאב שלי מסבירות לה כשנראה שאין אפשרות לחכות עוד והיא מעלימה עין מהעניין. סוף סוף המרדימה מגיעה ואניצורחת לה שבבקשה תביא לי אפידורל דחוף. הכאבים כל כך עזים שאי אפשר לתאר ובעיקר אני מרגישה לחץ מטורף למטה. היא אומרת באדישות שהיא הולכת להביא את הציוד שלה ואז תוקף אותי ציר מטורף אני כורעת ואומרת לאמא שלי שאני הולכת לעשות כאן על הרצפה ולא אכפת לי שזה ילכלך הכל. משום מה לא מצליחה להבין שהרגשה כזאת זה אומר שהתינוק עוד רגע יוצא. אני צורחת להם שאני לוחצת לא אכפת לי מה קורה וברוך ה' הציר עןבר אבל מיד אחריו מגיע ציר נוסף.

המרדימה מגיעה ואני בוכה לה שבבקשה תזדרז אני חייבת אפידורל, היא מבקשת ממני לשבת על המיטה ואני בקושי מצליחה אבל הצורך העז באפידורל גורם לי לעשות את הבלתי יאמן. היא מזריקה ואני תופסת חזק בידיים של אמא שלי כי אני באמצע ציר נורא ואז היא אומרת לי שהיא שמה קצת למעלה ויכול להיות שיהיו לי כאבי ראש אחרי הלידה. באותו רגע לא מעניין אותי כלום, אני בקושי שומעת אותה רק מחכה שיעבור כבר. מגיע ציר את חציו הראשון אני מרגישה בעוצמת ואת החצי השני כבר פחות מרגישה. הכאב מתעמם מייד וסוף סוף אני יכולה לנשום ולהרגע. אחרי פחות מדקה המוניטור מתחיל לצפצף. המיילדת מעיפה מבט דואג במוניטור ואז מבקשת לבדוק אותי כי יש האטות בדופק וזה אומר או שיש בעיה או שהתינוק כבר יוצא. ובאמת אני בפתיחה מלאה. מסתבר שכל הדקות האחרונות היו כבר בצירי לחץ וזה מרגיע אותי להבין אתזה.

אמא שלי מתרגשת ומתחילה לבכות. היא אומרת לי הנה התינוק שלך מגיע.. אבל אני צריכה קצת לנוח אחרי הדקות האחרונות ומבקשת עוד לא להתחיל בלחיצות.

אחרי כמה דקות אני לוחצת ומרוב כל המתח של זמן הזה לא מצליחה ללחוץ טוב, המיילדת מנסה לכוון אותי ואני פשוט מודעת לזה שמשהו לא הולך לי. אחרי כמה לחיצות כאלה המיילדת מתייאשת מתיישבת על הכסא ואומרת לי ולאמא שלי כנראה שזה יקח עוד הרבה זמן.. בלב שלי אני יודעת שזה לא נכון ושכמה לחיצות ממוקדות יוציאו את התינוק. ובאמת מגיע ציר אני לוחצת ולוחצת ועוד ציר קטן ופתאום מרגישה משהו יוצא ממני וזה התינוק שלי. אני אפילו לא רואה את הפנים שלו אבל מחזיקה אותו הפוך רק בגב וכל כך מאושרת תודה לה' תינוק בריא ושלם כמו שהתפללתי. פחות משעה אחרי שהייתי בפתיחה חמש.

אחרי כל המאורעות האחרונים אני מרגישה שחייבת לנוח, התינןק לא כל כך בקטע לינוק והמיילדת מנסה לעזור לי עד שמתייאשת. אני מבקשת שיקחו לי את התינוק ונחה קצת, יש לי קרע קטנטן פנימי ותופרים אותי לוחצים לי על הרחם וזה כואב אבל מוציא כמויות של קרישי דם ומעבירים אותי לחדר התאוששות.

המשך סיפור האשפוז עוד מעט

וואו מזל טוב!!טליה א.
אמאלה איזה מתח!מאוהבת בילדי

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

וואו כתבת ממש טוב!Doughnut
מותח ודרמטי ממש😅 ומרגש ממש❤️
קראתי בנשימה עצורה!!נשימה עמוקה

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מלא מזל טוב!! נחת ואוראורוש3
וואו מטורף היתי איתך לגמרי..הלוואייי

מזל טוב!!


כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!


רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..


ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

באמת מוזרבת.

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

אהה חח וואי אבל האמת-זה עדיין בדיוק סימן לצירי לחץהלוואייי

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות


ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן


קיצר


מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט


את באמת גיבורה אמיתית


ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

אממ ניסיתי אותו לראשונהבת.
ולא ממש הייתי מרוצה. אבל חושבת שזה יכול להיות חוויה אישית שלי ונשים אחרות כן מרוצות.
יכולה לספר מהתנסותידרקונית ירוקה

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

השוואה לא טובה🙈אמא לאוצר❤
פשוט כי גם בשערי צדק הגישה התערבותית ולא טבעית..ועמוס שם מאד מאד מאד ...

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

דוקא מה שסיפרת על אסף הרופא נשמע לי נוראהלוואייי

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.



נכון, אני באמת כועסת על זהדרקונית ירוקה

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

וואו איזה סיטואציה מורכבת להשאר ככה לבדהלוואייי
עבר עריכה על ידי הלוואייי בתאריך ב' באב תשפ"ו 18:52

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש


 

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם


 

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

לי קרה משהו כזה בבלינסון..טארקו
אחת(מעוד שפע) מהסיבות שלא אחזור לשם.
לי קרה משהו דומהרקאניאחרונה

בשערי צדק

אני גם חשבתי על זה!השקט הזה
המשךבת.

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

וואי סרטאורוש3

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

וואו וואו וואואחת כמוני

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

כתבת ממש יפה, מזל טוב!!קנקן שבור
ומה שקרה אח"כ עם האפידורל נשמע ממש כואב, ב"ה שהצליחו לפתור את זה
וואו איזה סיפור. מזל טוב גדול!! קראתי הכללומדת כעת
מרגש ממש ♥️
וואו , סיפור מטורף. איזה גיבורה את!אמא לאוצר❤
ממש לא התרשמתי מהבית חולים, הצילו כמה רשלנויות קטנות בדרך! הם ממש לא החזיקו ראש על הסיטואציה וניהול אותה כמו שצריך .. באסה! איפה זה היה אם אפשר לשאול?

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

כן..בת.

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

וואי אוף איזה באסה!!😞אמא לאוצר❤
וואו!! מלכה שאת!אנונימית בהריון

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

סיפור מטורףףף ואת אלןפה!!!❤️,שגרה ברוכה
צום ט באב עם סכרת הריוןהבוקר יעלה

שאלתי רב אם צריך לצום והוא הפנה לרופאה שלא ממליצה

ומפה מתלבטת מה לעשות כי באופן כללי היא לא בעד צום בהריון.

מישהי שגם פסקו לה בהריון עם סכרת לא לצום? 

אני מכירה שלא צמיםעדי7

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

האמת שגיליתי רק לפני יומייםהבוקר יעלה
הריון קודם הייתי מאוזנת, מקווה שגם עכשיו בע"ה 
עונה בתור סוכרתיתnik

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

תודה רבה!הבוקר יעלה
הרגעת אותי.. 
אין על מה🙂nik

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

נכוןחולמת להצליח

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כן ליניק חדש2

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

ביום כיפור אוכלים בשיעוריםמולהבולה
אז בתשעה באב אין שיעורים כנראה שרב יגיד לך לאכול רגיל,תשאלי
אני צמתי אבל בחודש תשיעיעוזרת
והיה ממש בסדר
עם סכרת?מנגואית

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

רק אומרת לגבי כיפורענבלית

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

האמת הייתי בטוחה שצמים כרגילהבוקר יעלה

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

במקרה שלי, ניסיתי לצום בתשעה באבענבלית

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.


אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...


לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

איזה קטע, עכשיו קולטת משהוהבוקר יעלהאחרונה
אתמול דילגתי על ארוחת בוקר ואכלתי צהריים ב12 וחצי בערך והסוכר יצא ממש גבוה ולא הבנתי למה.. כנראה בגלל זה.. 
חייבת לצייןניגון של הלב
מכירה כאלה שפוסקים בכללי בהריון שלא חייב לצום, גם בלי סכרת
אני חושבת שבתשעה באב ויום כיפור זאת דעת מיעוטשיפור
זה נכון לגבי יום כיפור. 9 באב יש יותרפרח חדש

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

תשעה באב שונה בפסיקות מיום כיפורטארקו

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת


למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.


צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

נכון גם חולים פטורים מתשעה באב ומיום כיפור לאשיפור

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

לא פטור גורףניגון של הלב

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

גם ביום כיפור?הבוקר יעלה

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים.. 

בהריונות עם סכרתאבןישראל
כן צמתי ט באב ויום כיפור, יום כיפור הייתי בתשיעי. תשעה באב אמרו לי שאם לא הייתי מרגישה טוב הייתי מתחילה לשתות/ לאכול לשיעורים
איזה באסה זה להיות הדתייה היחידהחמדמדה

שכל לפעם צריכה לשאול

זה כשר?🤓🤓🤓

אני לא עובדת עם חילוניםמתואמת

(כלומר, יש לי לפעמים לקוחות חילונים, אבל אני לא אוכלת איתם)

אבל יש לי קרובי משפחה חילונים.

מכיוון שהם קרובים שלנו (של אמא שלי, שחזרה בתשובה), הם יחסית בקיאים בפרטים, אבל עדיין קורים דברים על גבול המצחיקים.

פעם אחת דודה שלי שאלה אותי: "והרבנים לא מרשים לכם להפסיק להביא ילדים או לעשות הפסקות מדי פעם?" (לכי תסבירי לה שהרב שלנו בכלל אומר שאנחנו לא צריכים לשאול רב על מניעה...)

ופעם אחרת במפגש עם הורים של דודה שלי (אשתו של דוד שלי), אמא שלה לא הושיטה את היד ללחיצה לבעלי, בעל הזקן הארוך, אבל כן הושיטה יד לאחי, שבלי זקן. הוא התנצל ואמר, "אמנם אין לי כיפה גדולה כמו שלו, אבל גם אני לא לוחץ יד לנשים..." (דווקא אח של דודה שלי כן רצה ללחוץ לי יד לפרדה, והיה צורך להסביר לו שדתיות לא לוחצות ידיים לגברים...)


אבל הסיפור הכי מצחיק שהיה לי לאחרונה - כלומר לא ממש לי, אלא בפודקסט ששמעתי:

אחד מהדוברים בפודקסט רצה להשוות ספרייה של סרטים בבית של מישהו לספרייה של ספרי קודש (מבחינת הכמות), ואמר: "זה היה ממש כמו להיכנס לבית של דתיים, עם כל הספרים של קאסוטו וכל אלה..." (מישהו צריך להסביר לו שדווקא דתיים *לא* לומדים קאסוטו🤦‍♀️)

אולי יעניין אותך