קורה לכל אחד..

עכשיו רק תרימי את עצמך ביידים

ואל תתיחסי למה שהם אומרים!!
תצאי לך תעשוקה שאת אוהבת לעשות וככה תשכחי..

בהצלחה!!

אני גם בבידוד עכשיו בכור עם שמונה אחים קטנים, התבאסתי ממש ולא היה לי כוח לכלום, והכול בלאגן מסביב ורעש.
אבל אז הבנתי שהכל תלוי בנקודת המבט שלי, אם אני אסתכל על העולם כמה שהוא שחור ומעצבן אז הכל יהיה ככה, אבל אם אני מנסה להסתכל על העולם בעיניים טובות ויפות הכל יהיה גם פורח.
אני יכול לומר לעצמי אוף אני עם שמונה אחים קטנים ומעצבנים וכל הזמן הם עושים רעש ולא נותנים טיפת מנוחה, והכל מסביב בלאגן וכביסה זרוקה בכל מקום ומשחקים על הרצפה, ודי אני לא יכול לסבול יותר!
זאת אולי האמת אבל אין לי יכולת לשנות אותה, זאת המציאות...
יש דבר אחד שאני יכול לעשות!
לומר לעצמי: איזה כיף אני עכשיו עם שמונת האחים החמודים שלי והם כל הזמן שמחים ומתייחסים אלי, והם עושים קצת בלאגן כי הם בסה"כ ילדים, הלוואי שזה ימשך ככה!
ונכון זה קשה ומורכב להגיע לראייה כזאת של העולם, אבל לפחות ננסה, מה נפסיד מלנסות?!
זה הקצת שאני יכול לומר, אם את רוצה עוד פירוט מוזמנת לפרטי 
בהצלחה!!!

לדוגמא אני הייתי בבידוד של חודש וחצי בתחילת שנה ואני למדתי לנגן בגיטרה.

קיצור אפשר באמת לקחת את זה לבאסה וזה אבל אפשר גם כמו שאמרו כברלקחת את זה לאיזה כיף זה קורה לי מלאה פעמים שאני נגיד חוזרת לבית וכל הבית מבולגאן אז אני יכולה להשתגע על אחים שלי אבל אני יכולה גם להבין את זה שהם קטנים ואז לקרוא להם ולסדר ביחד או משהו כזה... או שאחים שלי מציקים לי אז אני יכולה להגיד להם יאאלה בואו נשחק קיצור צריך להבין את זה שהם קטנים ושכשמשעמם להם הם לא יודעים להעסיק את עצמם...

ואני חושבת שחשוב גם שיהיה המשפט ''מה שנוא עליך אל תעשה לחברך'' כמו שאת (לפחות ככה אני חושבת) לא תרצי שיצעקו עליךואנשים לידיך כל הזמן יתעצבנו ככה גם את אל תעשי...

ומוזמנת לחפור, לפרטי...

בהצלחה

ובקשר לחברות אני ממליצה לך לחפש חברות שכן ידאגו לך...

אני מבינה אותך ממש זה באמת מתסכל... אבל זה עוד יותר מתסכל להתייאש.

לכן אני ממש ממליצה לך:

1. ליזום מעצמך שיחות טלפון עם חברות. אל תבואי אליהן בטענות, זה רק ירחיק אותן ממך. גם אם ממש בא לך להוציא את העצבים שלך עליהן - זה פשוט לא שווה לך.

2. לשבת עוד היום לעשות אחת ולתמיד תיאום ציפיות עם ההורים שלך. תעשו רשימת מטלות מסודרת שאת עושה (ככה הם יראו פתאום כמה שאת עושה ולא ידרשו ממך יותר מידי, וגם את תדעי מה יש לך לעשות ותהיי יותר רגועה) ורשימת צ'ופרים בשבילך (מתנה, קורס דרך האינטרנט במשהו את אוהבת כמו ציור/בישול/נגינה וכדו', אוכל שווה וכו', רק תהיי ריאלית כן?)

מלא בהצלחה

דבר ראשון איך את מרגישה? מישתפר? מה המצב רוח שלך? וכן זה קשה הלוואי והייתי יכולה לעזור

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....