קורה לכל אחד..

עכשיו רק תרימי את עצמך ביידים

ואל תתיחסי למה שהם אומרים!!
תצאי לך תעשוקה שאת אוהבת לעשות וככה תשכחי..

בהצלחה!!

אני גם בבידוד עכשיו בכור עם שמונה אחים קטנים, התבאסתי ממש ולא היה לי כוח לכלום, והכול בלאגן מסביב ורעש.
אבל אז הבנתי שהכל תלוי בנקודת המבט שלי, אם אני אסתכל על העולם כמה שהוא שחור ומעצבן אז הכל יהיה ככה, אבל אם אני מנסה להסתכל על העולם בעיניים טובות ויפות הכל יהיה גם פורח.
אני יכול לומר לעצמי אוף אני עם שמונה אחים קטנים ומעצבנים וכל הזמן הם עושים רעש ולא נותנים טיפת מנוחה, והכל מסביב בלאגן וכביסה זרוקה בכל מקום ומשחקים על הרצפה, ודי אני לא יכול לסבול יותר!
זאת אולי האמת אבל אין לי יכולת לשנות אותה, זאת המציאות...
יש דבר אחד שאני יכול לעשות!
לומר לעצמי: איזה כיף אני עכשיו עם שמונת האחים החמודים שלי והם כל הזמן שמחים ומתייחסים אלי, והם עושים קצת בלאגן כי הם בסה"כ ילדים, הלוואי שזה ימשך ככה!
ונכון זה קשה ומורכב להגיע לראייה כזאת של העולם, אבל לפחות ננסה, מה נפסיד מלנסות?!
זה הקצת שאני יכול לומר, אם את רוצה עוד פירוט מוזמנת לפרטי 
בהצלחה!!!

לדוגמא אני הייתי בבידוד של חודש וחצי בתחילת שנה ואני למדתי לנגן בגיטרה.

קיצור אפשר באמת לקחת את זה לבאסה וזה אבל אפשר גם כמו שאמרו כברלקחת את זה לאיזה כיף זה קורה לי מלאה פעמים שאני נגיד חוזרת לבית וכל הבית מבולגאן אז אני יכולה להשתגע על אחים שלי אבל אני יכולה גם להבין את זה שהם קטנים ואז לקרוא להם ולסדר ביחד או משהו כזה... או שאחים שלי מציקים לי אז אני יכולה להגיד להם יאאלה בואו נשחק קיצור צריך להבין את זה שהם קטנים ושכשמשעמם להם הם לא יודעים להעסיק את עצמם...

ואני חושבת שחשוב גם שיהיה המשפט ''מה שנוא עליך אל תעשה לחברך'' כמו שאת (לפחות ככה אני חושבת) לא תרצי שיצעקו עליךואנשים לידיך כל הזמן יתעצבנו ככה גם את אל תעשי...

ומוזמנת לחפור, לפרטי...

בהצלחה

ובקשר לחברות אני ממליצה לך לחפש חברות שכן ידאגו לך...

אני מבינה אותך ממש זה באמת מתסכל... אבל זה עוד יותר מתסכל להתייאש.

לכן אני ממש ממליצה לך:

1. ליזום מעצמך שיחות טלפון עם חברות. אל תבואי אליהן בטענות, זה רק ירחיק אותן ממך. גם אם ממש בא לך להוציא את העצבים שלך עליהן - זה פשוט לא שווה לך.

2. לשבת עוד היום לעשות אחת ולתמיד תיאום ציפיות עם ההורים שלך. תעשו רשימת מטלות מסודרת שאת עושה (ככה הם יראו פתאום כמה שאת עושה ולא ידרשו ממך יותר מידי, וגם את תדעי מה יש לך לעשות ותהיי יותר רגועה) ורשימת צ'ופרים בשבילך (מתנה, קורס דרך האינטרנט במשהו את אוהבת כמו ציור/בישול/נגינה וכדו', אוכל שווה וכו', רק תהיי ריאלית כן?)

מלא בהצלחה

דבר ראשון איך את מרגישה? מישתפר? מה המצב רוח שלך? וכן זה קשה הלוואי והייתי יכולה לעזור

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...