השנה האחרונה או השנתיים האחרונות היו לנו קשים מאוד
המון טריגרים המון לחצים
כלכליים, משפחתיים, ילדים הכל מכל
ב"ה כולם בבריאות, השתדלנו לצלוח הכל יחד
לצאת מידי פעם לדבר, לפרגן אחד לשני
לוותר להתגמש
סביב חנוכה היה שוב מאוד עמוס
ובעלי ממש התחנן שנלך לטיפול זוגי
אני הייתי ממש לא בעד
אבל לא היה לי כח לנסות לשכנע שאין צורך, שזו רק תקופה ויעבור
בדיעבד חבל שהסכמתי
התחלנו טיפול
מאז אני ממש סובלת
כל פגישה עם המטפלת אני חוזרת מפורקת ממש
מרגישה שהטיפול הזה סוחט ממני את טיפת האנרגיה, התקווה או הבטחון שעוד איכשהו נשארו לי
אציין שדי ידעתי את זה מראש, כבר היינו בטיפול זוגי בתחילת הנישואים, עם מטפל אחר למשך כשנה וחצי, וגם אז רק נזק (מבחינתי)
בנוסף להכל, לאחרונה יש משבר במשפחה שלי עם אחד ההורים
זה מערער את כל עולמי ואין לי פניות לעבודת עומק בנושאים אחרים
אתמול כשחזרנו מפגישה נוספת עם המטפלת
בכיתי כל הערב
והיום אני שואלת את עצמי
למה אני בזוגיות בכלל?
למה לא להיפרד?
לא להתגרש חלילה
רק לקחת פסק זמן
אין בי כח בקושי לעצמי
אנחנו ממילא רק מכאיבים ופוגעים אחד בשני
מה שאני לא עושה לא מוערך
בסוף הוא תמיד פגוע ממני
בשביל מה זה טוב?
עלו בי שאלות קשות מאוד
למה בכלל להתחתן
למה להביא ילדים
למה עשיתי את זה לעצמי
אני מרגישה במשבר
והשאלה שלי אליכן,
מי שחוותה פרידה מקרוב-
זה עזר? לקחת פסק זמן אחד מהשני?
היו לזה מחירים?
אם כן, איזה?
מעולם לא חשבתי שנגיע למצב הזה
אני פשוט באפיסת כוחות
במקביל אני לא מצליחה למצוא מניעה שמתאימה לי
והדבר האחרון שאני רוצה זה למצוא את עצמי בהריון עכשיו
ככה שהמחשבות על אפשרות של פרידה עונות לי גם על הצורך הזה
זה או זה או מחשבות בלתי פוסקות על אפשרות של פשוט להיעלם מהעולם
תודה בנות אני באמת אשה נורמלית קוראת וכותבת פה הרבה
נקלעתי למצב רגשי קשה מידי
כל מילה חמה או עידוד יתקבלו בברכה


וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...
