תּוֹרִיד אֶת הַנַּעֲלַיִם וְתֵלֵךְ יָחֵף.
תֵּלֵךְ יָחֵף בֵּין הַטִּפּוֹת.
תִּתְעַלֵּם מִשָּׁמַיִם שְׁחֹרִים.
תֵּלֵךְ יָחֵף.
תַּרְגִּישׁ אֲדָמָה,
תַּרְגִּישׁ אֶת דָּמָהּ.
תַּרְגִּישׁ.
וְזֶה חוֹשֵׂף וְשׂוֹרֵף וּמְשַׁפְשֵׁף,
אֲבָל לְפָחוֹת תִּהְיֶה יָחֵף
סְתָם,
כִּי זֶה כֵּיף.
תודה לך נשמה
תודה
המ, אני חושבת שכל הקונספט של כתיבה יוצרת זה שלכל אחד יש ביאור משלו, לא?
אבל אם אתה מתעקש אז אשלח עוד מעט..
אני לא מאמין בקריאה מנותקת.
למילים יש משמעות יציבה וכך גם לתחביר ולמשפטים שלמים.
מה שמעניין בכתיבה של אחרים זה מה שהם התכוונו לומר בהם,
אחרת, אם הביאור שלי והקריאה שלי זה "האמת" של הכתוב
אז מה אני צריך אחרים? את עצמי אני גם ככה יכול לקרוא.
ומה אני צריך כתיבה בצורה מסויימת? אקח לי גיבוב מילים ואותיות ואייצר "קריאה".
ומה לי הפורום הזה? אלך לפורום בישול ואמציא משם ליריקה.
ומה לי מילים בכלל? אדאה על כנפי הקיום שלי שהרי הכל כבר שם.
בקיצור, לא, אני לא מאמין בטענה "כל הקונספט של כתיבה יוצרת זה שלכל אחד יש ביאור משלו".
כשאני כותב אני רוצה שיבינו את המסר שלי, וכשאני קורא אני רוצה להבין את המסר שלכם.
אני כותב עם כוונה ובוחר בכתיבה שלי מילים בכוונה, ורוצה לקרוא את הכוונה והבחירה המכוונת של המילים שלכם.
לכן אני תמיד עונה ומסביר אם שואלים, ושמח מאוד שעונים ומסבירים לי כשאני שואל.
קריאה מנותקת לדעתי היא קריאה מתה.
מטרת הכתיבה אינה לספק לי מלל להמציא בו את עצמי,
אלא לספק מלל שאני יכול למצוא בו את עצמי, למצוא בו רעיונות, תובנות, רגשות וכו'.
אני אוהב למצוא כתיבה חיה ולא גופה של כתיבה.
האמת שאתה צודק.
למרות שיש משהו שונה בזה שאתה מפרש לעצמך משמעות שונה למילים שמישהו אחר כתב.. ככה אנשים יכולים למצוא שיר ולהבין ממנו כמה משמעויות בו זמנית. לדעתי זה דווקא מגניב.
ואני כבר אכתוב את המסר שלי
תודה על ההסבר (:
האמת שכן, לזה בעיקר התכוונתי.
הקטע גם היה לא לפחד לעשות דברים שכייפים לך, למרות שזה מוזר ולא רגיל לראות בנאדם מבוגר הולך יחף..
ולא לפחד להרגיש. גם את הדם והקושי. כי זה הכי חשוב להרגיש. מצד שני, לדעת שצריך להתעלם גם משמיים שחורים, לדעת לאזן את הקושי, לא לטבוע בתוכו ולהשאר שם.
וההנאה בסוף מתגלה, אחרי הקושי הגדול והכאב שזה גורם לך, אתה מגלה כמה טוב יצא מזה
וכן, גם לעשות דברים בלי משמעות זה טוב. לא חייב לחפש בכוח משמעות עמוקה ונשגבת לכל מעשה (@אני הנני כאינני)
תודה כולם, שימחתם את ליבי עם התגובות שלכם, זה נותן רצון טוב להמשיך לכתוב (:
ו@נקדימון תודה
תוספת משמעותית... טבע החיים הוא לנהוג בטבעיות, להזרים חיים שיש בהם מן הספונטניות והפשטות- וזאת האדמה שעליה ניתן והכי עוצמתי להצמיח גודל
אין את מדהימה ועוצמתית.
כמה חכמה קוראים כאן, כמה מחשבה, כמה לב.
אני אוהבת חזק.
תודה נסיכה❤️
יש לך מילים טובות.
אני אוהבת.
כמה טוב (:
תודה לך
ציפיתי לסיומת יותר "משמעותית" - מ"מ, יפיפה.
פרצוף כריתוואלה
אבל תודה
אוך,ילדים. תודה נשמה, זה מחמאה גדולה.
אני אוהבת.
תודה רבה!
זה טוב
כלכך. הלוואי.
תודה לך ועלייך מותק.
תודה לך (:
הכתיבה מתמצתת וחדה, אהבתי
תודה, כיף לקרוא
מדהים
(ואיזה חתימה(
תודה חלילוש (:
מדוע ראיתי את זה רק עכשיו?התוכלי להסביר לי?
כמה הלב צמא אלוהים
מילים מדוייקות.מילים טובות שעושות נקי בפנים
קראתי כמה פעמים.
את הלב של העולם הזה, פסדר?
להרגיש ולא...והאיזונים אוי...אמן נצליח.
אני אוהבת הכי אלוהים נשבעת שאני אוהבת הכי
באמת לא ברור לי ילדונתת
תודה אהובה שלי❤️
תודה ממש.
זה טוב לי ככ לקרוא מילים שלך
אמן. איך את חשובה לעולם פפפ
אני אוהבת אותך מאוד.
בכל ליבי.
יש איש שחור מתחת לרצפה
שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר
ובוכה בלילה ומפריע לישון
מקצה העולם ועד קצהו
(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)
הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית
אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות
בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים
בכייה לדורות
(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)
הוא מתפלל על קברי צדיקים
ומצא את מסתור העורלות
הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור
מגולל בעפרו תפוח בדבש
(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)
מצאתי בכיס כרטיס לרופא
כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק
התהלים יוציאו אותי מדעתי
השאגות
(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)
לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות
הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק
הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל
כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות
מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה
הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים
הבטחנו לו שיהיה בסדר
בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה
הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה
הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה
עצמותיו משתברות לריסוק נבואות
הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה
החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות
אני חושב לתת לו כדורים
לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם
דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני
החיות מסתכלות גם עלי
על גב העכביש להחזיק בשערות
גם מכאן אפשר לשאת תפילה
ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר
תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה
חפש אותי באבן הטוען
תנקה אותי מהקורים
עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים
שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש
הבאתי איתי לגן עדן מזוודה
אספתי כל חיי אבנים
שחורות מפוחמות
זרקו הכל הלבישו אותי לבן
קשרו אותי למיטה שם לצרוח
להודות ולהלל
אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן
הילדים מדקלמים אלהי נשמה
משרפות
החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף
במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג
להונסתפג, ר
לתאנה נשרו העלים
היא מתה מבפנים
החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור
פותח את הלוע המלא עכבישים
הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל
ומטיילים על הקירות
ט
עוונות
לתאנה נשרו השיניים
היה נא מצליח דרכי
ר
תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים
תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק
מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה
אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת
בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה
אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן
תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ
נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ
זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ
אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה
עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?
אֵיךְ הָיִיתָ חַי
אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?
אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט
אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק
מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת
רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק
תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף
תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ
נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?
נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?
אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ
לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ
בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד
וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה
יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.
שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...
עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה
שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,
הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,
שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני
המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום
גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו
האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?
ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?
מניפים הלוחמים חרבות שבורות,
היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?
בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,
משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.
עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,
פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,
אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.
אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.
המצוי הראשון. מיכאל אברהם.
אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.
הנה, אני מרגיש אותו
ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?
לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?
מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?
ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי
)צדיק יסוד עלום
ימח שם עראפתאחרונהלך מפה יצר הרע לך
חופש.
חופש מחיפוש. חופש מחשוף.
ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.
הערגה שהורגת.
הורגת את החופש.
הורגת את הערגה. לקודש.
קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.
קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.
נעלם. קודש זה היעלם.
לכן הקדושים נעלמים.
לכן קודש הקודשים איננו כאן.
כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות
בחופש.
שה' ימלא כל משאלותייך לטובה
שפורסם במקום אחר?
היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז
הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי
מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן
גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו
בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו
ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר
היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש
"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"
לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה
"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה
ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה
סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים
אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד
שותים משקה שחור עם גרגירים
מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"
"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף
"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו
ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד
בעלות השחר מגיעים אנחנו
ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה
עלינו לנקוט במשנה זהירות משום
שבמלחמה על הבית הם נתונים
על כן הישמרו לבל יישלוף
אף אחד מכם את הספרים.."
המשך יבוא
געוואלדיקעימח שם עראפתמחכה להמשך
מה אהבת?
את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור
רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה
או ליתר דיוק עד העמצה
לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות
ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה
זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי
והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆
בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם
הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.
אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם
וישחררו אותם לחופש.
אבל החופש הורג.
בעולם הנעלמים יש פחד.
פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.
נעלמים מדי אפילו בשבילה.
בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם
הריקוד מהוסס מעט.
איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.
שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.
שייתן לו את החירות להיעלם.
התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס
אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.
על דרך ההיעלמות ולא הגילוי
הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות
מה פירוש נעלם?
פירושו: הלך לכל הרוחות
כמו השיר
"אני אף אחד מי אתם
האם גם אתם אף אחד
אם כך יש שניים מאיתנו
אל תגלו"
שיר מעניין
מסתורי משו
השפעה פנימית נסתרת
