גם "לא יודע"/"אני חושב עדיין" זאת תגובה, זאת התייחסות..

אחדד את הנקודה החשובה - יש התנהגות שהיא ראויה ויש התנהגות שאיננה ראוייה. 

אפשר לומר מה היא ההתנהגות שאיננה ראוייה ולתת אמפתיה לצד שנפגע כאן - גם בלי לשפוט אותו בכלל בכלל.

ולשלוח הודעה זה בודאי דבר טוב.

יש חוק לא כתוב.

הגבר צריך ליצור קשר תוך 24 שעות (עם קצת חריגות, נניח שישי למוצ"ש).

צריך יותר זמן לחשוב? תשלח הודעה. תגיד את זה.

אני יושבת ליד הטלפון כל היום מחכה.

וזה שיצר איתי קשר אחרי דממה של שבוע - גם אם הוא היה רוצה להמשיך, מבחינתי זה ממש לא אופציה.

שכחתי כבר ששני הצדדים יכולים ליצור קשר...

ברור שצריך להיות בגבולות הסביר - אם למשל עבר שבוע והוא לא יוצר קשר, כנראה הוא באמת החליט להתעלם.

אבל לגמרי יכול לראות מישהו שטעה ולא התקשר ביום שאחרי

קרה גם לי כשהייתי סופר טירון - התקשרתי אחרי יומיים. ביום שאחרי היה בלגן ונסיעה לא מתוכננת ופתאום מצאתי את עצמי בלי פניות לשיחת טלפון... וכשהתקשרתי, קצת באיחור, היא נעלבה כל כך.

ובהקשר זה -

דרישת הזמינות לדייטים היא די מטורפת. אתה צריך להגיע פעם-פעמיים בשבוע לאירוע כשאתה במיטבך, לבוש יפה, אחרי מקלחת, לשבת לכוס קפה בנחת בעיר לפי דרישת הלקוח... להחליט תוך 24 שעות ולהיות שלם רגשית עם ההחלטה.

ברור שיש בנות יותר משחררות או משתתפות בהוצאות/נסיעה, וברור שגם מבנות יש דרישות רבות ומגוונות והן יכולות להזדהות, אני מציג את זה מהצד שלי

מה גם, שהסיפור נלקח כפגיעה אישית.

אבל מצד שני, אם את אומרת "אני אשה, אני לא צריכה לשלוח לו הודעה" את קצת בחרת בזה

אם שלחת לו הודעה "הי דוד ערב טוב אם נוכל לדבר הערב אשמח" / "הי דוד בוקר טוב היה לי כיף בפגישה איתך אתמול ואשמח לדבר בקשר להמשך" / "הי דוד בוקר טוב אתמול חיכיתי לטלפון ממך, אשמח אם נוכל לדבר" - או כל ווריאנט אחר, והוא פשוט התעלם, זאת התעלמות.

אבל אם הוא חשב להתקשר בערב ובסוף לא יצא לו, אני לא רואה למה בחור צריך להתייחס לשיחת טלפון כ"יהרג ואל יעבור" ואילו הבחורה יכולה רק לקלל בשקט.

רק לדוגמה - לא מזמן יצאתי עם מישהי, יום אחרי זה היה לי יום מאד עמוס עם נסיעות וכו'. היא כנראה החליטה בשלב הפגישה או למחרת בבוקר שלא להמשיך, ואני הייתי צריך לפנות זמן באמצע נסיעה כדי להתקשר בנחת רק כדי לשמוע את זה. אני אישית מאמין ש-אם את בטוחה שזה לא, שחררי את הבחור, כמה שיותר מוקדם (כן, תתקשרי אליו בבוקר, "יש לך כמה דקות?" ותסבירי שאת מחפשת בחור בגובה 180 ומצטערת) אבל אני מבין שלפעמים זה יוצא קצת חסר התחשבות. אבל לכל הפחות לשחרר את הבחור מלשאת על כתפי הזמן שלו את כל העומס של הכבוד העצמי שלך

בקשר לשאלה שלך - נכון, הוא יכול לעדכן "לא יהיה לי נוח לדבר היום", אבל גם היא יכולה לשאול אותו

"ותסבירי שאת מחפשת בחור בגובה 180 ומצטערת"

היית רוצה שיגידו לך את זה?

זה לא היה מעצבן אותך (כי זה משהו שאפשר לברר לפני די בקלות, ואולי זה בכלל בא לכסות על משהו אחר)?

ויותר עקרוני - זה לא משהו שתלוי בך, אז זה לא שאתה יכול להשתפר בפן הזה...

כמובן לא רלוונטי

באותה מידה הייתי יכול לכתוב "ותגידי לו שאת רוצה בחור עם שער טבעי ולא אחרי התקרחות רבתי והשתלת שער"

או "ותספרי לו שאת מאד מעריכה את תהליך התשובה אבל לא רוצה לצאת עם מישהו בחופשה מהכלא"

ניסיתי לקחת דוגמה שהיא יחסית טריוויאלית מבחינת המשקל הרגשי שלה, זה הכל.

קיימת ציפייה טבעית ולא רק ציפייה אידיאולוגית. להיות בצד שמתקשר יש לזה 'חסרונות' ויש לזה 'יתרונות'. גם להיות בצד שמתקשרים אליו יש לזה 'יתרונות' ויש לזה 'חסרונות'. דרך ארץ זה לשים לב לחסרונות של הזולת להתחשב בהם כמידת האפשר. שלח הודעה.. מה צריך יותר מזה?

אני לא חושב הדרישות השונות נובעות מנורמות אלא מכורח המציאות.. כדי שקשר יפתח הוא צריך ששני הצדדים יהיו במיטבם והוא מצריך זמינות ופניות נפשית (שהיא גם לא תמיד דבר פשוט).

אני לא חושב שזה מוסיף מוטיבציה מתי שתופסים את זה כדרישות.

ולכן בחור שיופיע לדייט עם חולצה מלוכלכת והבחורה לא תרצה אותו, זה מובן לגמרי

או אם הוא ירצה לצאת לדייט פעם בשבועיים

אבל זה לא זלזול. זה התנהגות של בן אדם סביר שלפעמים התלכלכה לו החולצה בארוחת צהרים והוא מגיעה לפגישה ישר מהעבודה

כנ"ל לגבי הטלפון. אם הבחור יכול בקלות להרים טלפון ולדבר איתה, זה נהדר.

אבל אם הוא לא עשה את זה, אין פה שום פגם מוסרי מהותי. אסטרטגיה לא נכונה - בהחלט.

כמובן, אני בפועל כן מציית לנורמה. אבל אני לא חושב שבחור שהתקשר באיחור של יומיים הוא אדם פגום מוסרית.

ואתייחס לתוכן דבריך -

אני לא מדבר על מוסר ברמה הפילוסופית מה ראוי ומה לא. גם לי לא אכפת מהנורמות האלה או מהעקרונות שהם מציגים באותה מידה שלך לא אכפת מהם ברמה העקרונית תיאורטית.

אמנם, מה נעשה וכבר יש נורמה והיא כבולה לנורמה ביחס ריגשי כלפיה.

ולכן אם הוא מודע לכך שע"פ הנורמה מצופה ממנו להתקשר והוא לא מתקשר זה לא ראוי, כי זה אומר משהו (!) והוא לא יכול להתעלם ממה שזה אומר ע"פ הנורמה. יכול להיות שני דברים - א. הוא לא מודע לנורמה החברתית ביחס לתפקיד שלו. ב. הוא מודע ולא מתחשב בכך. במידה והוא מודע לנורמה ולא מתחשב בכך, אז המעשה כשלעצמו לא ראוי. הרי אם לדעתך היא מצפה שתתקשר או שתשלח הודעה והיא תלוייה בזה למה שתשאיר אותה במצב הלא נעים הזה? סוף סוף היא מחכה לזה - מאי נפקה מינה אם זה בגלל נורמה או בגלל עניין אחר?

במידה והוא לא מודע לנורמה אז זה ממש מוזר :S

ואגב, נראה לי שהדברים הללו הרבה פעמים לא רק בגדר נורמה מנותקת. לצד הנשי לפעמים יש יותר עומס ריגשי ביחס לסיטואציה ואם אפשר להתחשב בזה זה טוב. ואם יש עומס לצד הגברי - גם טוב להתחשב בזה. גם גברים רוצים שיראו בהם התעניינות אבל מטבע הדברים בהרבה מקרים שמוצאים במציאות לגברים יותר קל להביע התעניינות ולשלם את המחירים עליה (וגם להם זה לא פשוט, נכון).

ומה נעשה שגם בלי נורמה חולצה מלוכלת זה לא אסתטי וזה מרחיק באופן טבעי גם בלי נורמה. ועוד כמה דברים שכתבת מקודם (לבוא בצורה מיטבית, להפגש מפעם לפעם תוך זמן קצר) הם לא נראה לי בגדר נורמה אלא בגדר טבע אנושי.

עוד קצת בקשר לטרימינולוגיה, כמו שכתבתי - צודק, יכול להיות שהוא אנוס ויכול להיות שממש קשה לו - לקראת נישואין וזוגיות אני משתדל לדבר על המעשים ולא על האנשים.

כל מה שציינתי היה שבפועל יש עומס משמעותי מאד מבחינת הדרישות מהצד הגברי (והדרישות של הנשים מעצמן בקשר ללבוש, אבל זה סיפור אחר)

ושאני חושב שמי שלא פעל בהתאם לנורמות האלה הוא לא אדם פגום מוסרית.

האם הוא יכול להיות אדם פגום מוסרית? כמובן.

בדיוק כמו שהוא יכול לגנוב טלפון כדי להתקשר אליה, הוא יכול גם לא להתקשר אליה בזדון וכדי לעצבן אותה. אבל אני התייחסתי לשאלה האם בלי לדעת פרטים אנחנו יכולים לשפוט את האדם או המעשה כמעשה לא ראוי.

בקשר לשיפוט של אדם מול מעשה - אני חושב שלא שייך לשפוט מעשה. שיפוט על מעשה רלוונטי בהקשר מלא, שזה כולל מה היה לפני זה, מה היתה הכוונה, מה הוזנח ומה נעשה בזדון. אם חלק מהמידע הזה חסר, אין מה לדבר על שיפוט.

ולכן כל שיפוט יהיה רלוונטי רק על אדם.

בנוסף, אם אדם עשה מעשה מסוים, האמירה שהמעשה לא ראוי היא שיפוט על האדם. פשוט כי הוא עשה אותו. לכן לא שייך לנתק.

גניבה זה מעשה לא חיובי. ההקשר הכולל מצריך כדי לשפוט בנאדם אבל האם מעשה הוא חיובי או לא - אין צורך בהקשר כולל.

גם אם הבנאדם גנב והוא היה אנוס ביחס לכך - זה לא יהפוך את המעשה למעשה טוב. המעשה ישאר רע, אולם לא נשליך ממנו על טיב מוסריותו של האדם אך המעשה נשאר מעשה שלילי לא ספק. לחלופין אם בנאדם עשה מעשה לא טוב בשוגג - לא נשליך ממנו ממש במלוא חומרתו על טיב מוסריותו של האדם.

כן! אפשר וראוי לדון על מעשים כשלעצמם!

התעסקות בקנה מידה ערכי איננה מחייבת שפיטה של מאן דהו, זה נראה לי עקרון מאוד חשוב.

כמו שאני יכול ללמוד משפטים בלי להיות שופט, כך אני יכול ללמוד על טיב מעשים בלי לראות את עצמי בעמדה של שפיטה כלפי מאן דהו.

כמו כן - מי שעושה מעשה שלא מתחשב ברגשות הזולת, הוא עושה מעשה לא טוב. גם אם בהקשר הכולל אי אפשר להשליך את טיב המעשה לטיב מוסריותו של האדם עדיין המעשה טומן בחובו משמעות כשלעצמה ללא קשר לאדם.

אני אישית לא דיברתי על דרישות, דיברתי על נורמות, אלו שני דברים שונים - נורמה אומרת שמעשה מסויים גורר מסר מסויים שהוסכם בצורה חברתית. נורמות משמשות ככלי לתקשורת הדדית. דרישה היא צפייה מחייבת להתנהגותו של הזולת - והיא דבר אישי לחלוטין שלא תלוי בהסכמה חברתית. וקיום נורמה לא אומר בהכרח שזה באה מתוך רצון למלא דרישה של גורם חיצוני.

גניבה היא בהגדרה מעשה אסור. אין מה לשפוט שם, זאת ההגדרה.

בכל מקום שבו יש שני צדדים, שיפוט על המעשה הוא שיפוט על האדם שבחר בו

לא, נורמה לא אומרת שמעשה גורר מסר.

נורמה אומרת שמעשה מסוים הוא הנורמלי, המצופה ממך.

אלא אם זה מעשה שמיועד להעביר מסר - נפנוף ביד לשלום, למשל.

אבל טלפון יום אחרי לא נועד להעביר מסר. הוא בסך הכל נורמה שמקילה על ההתנהלות של אנשים.

אני הסכמתי איתך -ועל זה כתבתי שזה בדיוק אותו דבר - שדרישה של גורם חיצוני הופכת את זה למעצבן ממש.

אבל גם בלי דרישה חיצונית אלא כנורמה, אלה נורמות תובעניות (תביעה=דרישה, כמה מפתיע), ולזה התייחסתי.

יכול להיות שלא אגיב לתגובה שלך כי אני מרגיש שהשימוש שלנו במינוחים הוא כל כך שונה שזה יוצא שיח חרשים ואז יוצא שזה סתם כילוי מילים לריק.

אני חושב שאת הנקודה שלי כבר העברתי.

מבחינתי אדם שנפגש איתי לצורך יצירת מערכת יחסים זוגית, ולא יודע אך לתקשר, לוקה.

תקשורת מבחינתי זה להגיד (אפילו בפגישה עצמה) - מחר יהיה לי יום עמוס ולא יהיה לי זמן.

זה להגיד - אני צריך קצת זמן לחשוב אם מתאים לי פגישה שנייה.

אם קבעת לאסוף טרמפיסט ואתה מתעכב בחמש דקות, ברור שזה סבבה.

אבל אם אתה מתעכב בשעה, זה לא ברור שתעדכן אותו? יש כאן אדם שתלוי בך, שמצפה לך וממתין לך.

בעיניי זה אותו דבר בדייטים, אני מצפה שהוא ידע שאני מחכה לו - לאיזושהי צורת תקשורת. ואם הוא לא רואה את זה, כן, אני רואה כאן פגם מוסרי. כמו לאחר שעה לטרמפיסט בלי להודיע.

יש מקרים שבהם אכן לא מתאפשר להתקשר וזה לא מתוכנן ולפעמים אפילו לא ידוע מרגע לרגע. קרה לי בעבר.

יש מקרים גבוליים, שבהם לא ברור מה מצופה.

אדם כשלעצמו - טוב יעשה אם יכבול את עצמו למינימום של הנורמה, ויותר

אדם ששופט אדם אחר על מעשיו - לא יודע באיזו סיטואציה הוא היה, מה הנחות היסוד שלו, מה הוא ניסה לעשות.

כאדם שנמצא בדייטים לא שנה ולא שנתיים, אני מגלה שוב ושוב עד כמה לאנשים יש ציפיות שונות בתכלית - מהתהליך, מההתנהגות של הצד השני... אז לדעתי לא נכון למהר לשפוט

ונראה לי פשוט שבעניינים רגשיים כאלה צריך להתחשב שבעתיים

בעיקר אם הוא זה שיזם את זה

אבל, חשוב לי לציין, שתכלס את גם היית יכולה לשלוח לו הודעה אם את רואה שהוא מתמהמה.. 

נראה לי עדיף לעשות את זה מאשר לשחק את המשחקי אגו הקטנים והמטופשים האלה

קודם כל תודה למי שהגיב, לא ציפיתי שיתפתח כזה דיון..

קודם כל לגבי שליחת הודעה בחזרה , לא עושה זאת בכלל.

עברתי אימון זוגיות עם מאמן שהדריך , הוא וגם עוד כמה ששמעתי

שהטלפון אחרי הדייט הראשון , שמור לגבר.

הוא זה שצריך באמת ליצור את התקשורת הראשונית, לחזר ולהראות שבאמת רוצה.

כל גבר יודע זאת.

מה שגם עשיתי זאת פעם, והבחור הואיל בטובו לענות ולעשות לי טובה

שייצא איתי לדייט שני.

לגבי הבחור המדובר , רק אחרי שעדכנתי את השדכנים מה קרה, נזכר ושלח הודעה( רק אחרי מספר ימים )

שזה לא מתאים. וואלה? תודה באמת.

כל ההעלמויות האלו שכל כך כואב לי, לא בא ממשחקי אגו, האגו שלי

לא כזה שביר שבגלל שהוא לא רוצה אז זה סוף העולם.

פשוט כואב שאין דרך ארץ אחד לשני ברמה הכי בסיסית.

לכולנו יש משא כלשהוא, אם בריאותי, משפחתי, ושאתה מפנה את כל זה

ובא לדייט פתוח ובמוכנות להשקיע ובתקווה להקים בית ומקבל אחר כך חומה

בלי שום הצדקה, זה מפריע.

אין חמלה, אין דרך ארץ.

מילא כמה בודדים היו עושים זאת אבל זו כבר תופעה גורפת. 

זה קרה גם לחבר שלי שיצא לדייט ראשון עם מישהי ואחרי הדייט הבחורה נעלמה, לא הגיבה להודעות ולא היה אפשר להשיג אותה. מסכן לקח לו כמה ימים לקלוט שהיא מנפנפת אותו. 

בלי קשר למקרה שלך, שאצלך היה מדובר בבחור לא צעיר שכנראה נעלם בכוונה. בחורים צעירים שרק התחילו לצאת לדייטים לא תמיד יודעים את הכלל שהם צריכים ליצור קשר אחרי דייט ראשון. ולפעמים הם גם בכלל לא יודעים שאמורה להיות שיחה "רשמית" אחרי הדייט האם ממשיכים או לא. זה לא כזה מובן מאליו לכולם. לפעמים הם פשוט לא יודעים מה צריך לעשות אחרי הדייט, האם הוא צריך ליצור קשר, האם הוא צריך לחכות שהבחורה תיצור קשר, האם לדבר כבר בערב ישר אחרי הדייט או לחכות למחר או לחכות כמה ימים, האם הוא צריך לומר במפורש שהוא רוצה להמשיך או שפשוט ממשיכים את הקשר בלי לומר כלום, ולהפך אם לא רוצים להמשיך צריך להודיע או שלא אומרים כלום, או שמדברים בכלל בסוף הדייט האם ממשיכים לדייט שני או לא. יצא לי לא מעט פעמים להסביר את הדברים האלה לחדשים בתחום. ולמזלי מישהו הסביר לי את זה עוד לפני שהתחלתי לצאת לדייטים, ככה לא עשיתי שטויות בעצמי. 

למי שמכיר את הכללים זה אולי יראה מוזר מה יש להתלבט. לכאורה ברור שצריך לעשות יום אחרי הדייט שיחה רשמית האם ממשיכים או לא, והבחור יוזם את השיחה. אבל מי שלא יודע מה נהוג, יש גם היגיון בדרכי פעולה אחרות, ולא תמיד יודעים מה נכון לעשות. 

א. מאחלים לך את הדייט האמיתי והמתאים ביותר בקרוב בקרוב בקרוב, כמו הבמבוק שלך.

ב. מאוד מעניניות התובנות שלך. נראה שהמגורים לבד עשו לך משהו טוב.

כל טוב שנה טובה והמון אושר.

זה המשל הכי יפה בעולם הבמבוק.. מרגש

ואם במקרה שלך כן מחכה, היא סובלת בזמן שאתה לוקח לעצמך את הזמן.

ומגיע מוכן הרבה יותר, והיא תרוויח הרבה יותר.

ארחיב בפוסט נפרד על התהליך שעברתי ושאני עובר.

אגב אמנם אף אחת לא מחכה לי, אבל תמיד יש בנות פנויות.

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

אין יאוש כלל כל עוד השם נמצא. ואני כותבת את זה לאחר כמה שעות

של סערת רגשות ובכייה כזו שזה שהשכנים לא הזמינו הצולה, זה לכשעצמו

נס גדול ....

פעמים רבות אולי אנו, מרוב יאוש, חשש, חוסר בטחון עצמי, ערעורים באמונה ,

נועלים לעצמנו את הדלתות במו ידני... לא אמיצים מספיק...... וחשש גדול יש לי, שלאחר 120, נצטרך לתת דין וחשבון

שלא נתנו לקב"ה מספיק קרדיט.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"