בס"ד
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"
כמה שאלות בדבר:
א) משתמע שרק מי שחפץ לתרום תורם למשכן "מכל אשר ידבנו לבו" אז לכאורה כל הקודם זוכה..? מה זה עליה לתורה?
ב) למה יש כפילות בציווי? בהתחלה כתוב "ויקחו לי תרומה" ואחר כך כתוב "תקחו את תרומתי"
ג)למה בציווי הראשון כתוב תרומה, ובציווי השני כתוב תרומתי?
אור החיים הקדוש התייחס לקושיות האלו וציין שבאמת יש הבדל מהותי בין הציווי הראשון לציווי השני, באשר לפער הסגולי שיש ברצון של התורם. בציווי השני כתוב אדם שידבנו לבו לוקחים ממנו וזה נקרא "תרומתי" (תרומה של השם)
משתמע שיש לזה מעלה גדולה והסיבה היא משום שכאן האדם תורם נטו ממקור טהור, מאהבת השם מרצון להיות חלק מבניית המשכן.
זוהי תרומה חשובה ורצויה על השם לכן הוא מכנה אותה "תרומתי"
ובאשר לציווי הראשון שכתוב שם תרומה סתם, משמע שזה כאשר מגיעים לאיש ואומרים לו שצריך לתרום משהו לבניית המשכן, משמע שזו התנדבות ברמה פחותה כי הרצון אליה מגיע ממקום חיצוני ולא פנימי, אם לא היו אומרים לו, סביר להניח שלא היה תורם..
מכאן אנחנו לומדים שלכולם היה חלק בבניית המשכן,אלו שעשו זאת מרצון וגם אלו שפחות.
ולמה זה חשוב להשם שכולם יתרמו?
-חז"ל אומרים שהמשכן היה כפרה על חטא העגל.
כאשר לכל ישראל יש חלק בבניית המשכן שמכרה שכינה בעולם, אזי לכולם יש חלק בתיקון העולם ולכן מתכפר להם חטא העגל שגרם לתוצאה ההפוכה - חילול השם. בבניית המשכן יש להם חלק בקידוש השם.
לקב"ה תמיד חשוב מאוד שלכל עם ישראל יהיה חלק בגאולה, בין אם מדובר בעובדי השם שמחוברים אליו במצוות ובתורה, ובין אם אלו אנשים שפחות מחוברים אליו לא כ"כ שומרים תורה ומצוות, כיצד יהיה להם חלק בגאולה אם הם לא שומרים תורה ומצוות?!
השם לא עושה איפה ואיפה כולם הם בניו, ובכולם הוא מתפאר שנאמר בישעיהו " עבדי אתה אשר בך אתפאר"
ונראה לי שגם זאת הסיבה שתמיד השם מגלגל את הגאולה דווקא ע"י דורות ירודים של אנשים שכביכול פחות קשורים אליו.
יציאת מצרים - עובדי ע"ז
שיבת ציון - דור של מתבוללים
קיבוץ גלויות - דור של חילונים
היו דורות שהיו כביכול מושלמים מבחינת שמירת תורה ומצוות ואעפ"כ השם בחר שלא להביא את הגאולה על ידם, כעין דורו של המלך חזקיהו.
מתוך רחמיו של השם עלינו חשוב לו מאוד שלכולנו יהיה חלק ממשי בגאולה
שבת שלום(-:
