אני סה"כ עם תאומים קטנים, אמנם בני שנה ושלשה חודשים תכף ב"ה, אבל אפשר היה לצפות שבשלב הזה דברים יתחילו להתאזן ולתפוס כיוון אבל עדיין- לא מצליחה לאכול בריא או נורמלי.
העומס והתשישות יחד עם הדרישה מהילדים, העבודה (משרה מלאה וזה עמוס אינטנסיבי ומטורף) והבית גורמים לי לפצות את עצמי באוכל מנחם.
התחלתי עכשיו ספורט אבל מרב שזה קשה כשלעצמו ומעייף פיזית, מרגישה שאוכלת יותר.
מרב העומס והסטרס לא מדבר אליי להתחיל להשקיע בירקות, או בכריך בריא, גם ככה הזמן שלי מוגבל ואז אני כל הזמן חוטאת בעוגות, מאפים, שוקולדים ושטויות שאפשר לחטוף "על הדרך".
נראה לי שנכנסתי למוד כזה שאני כל הזמן תחת משימות ועומס ובכל זמן נתון אני חייבת להתפקס על דבר *אחד* שהכי חשוב בסדר עדיפות ,שצריכה להספיק כי לא אספיק כמה דברים ביחד. ז"א אי אפשר גם לנוח, גם להשקיע באוכל וגם לאכול, זה תמיד או לנוח 20 דק' ולא לעשות עבודות בית, או לעשות עבודות בית ולא לאכול ולנוח, או לאכול ארוחה חפוזה ביותר ובטח לא גם להכין אותה וגם לאכול אותה (אני מקבלת אוכל מאמא וחמותי).
אני לא באמת בנחת בזמן ויכולה להינות אפילו מאכילה (חוץ מכשהם ישנים שיהיו בריאים אבל אז כבר מותשת בסוף יום וקורסת).
ובערב? נניח אפילו בערב-לילה, אני צריכה לארגן את הבית שיעמוד על טילו בחזרה, לדאוג לעצמי לאכול ארוחת ערב, להעמיד מכונות, לקפל מכונות קודמות, להכין לי שיעורים למחר (אני מורה) ואז ולהכין תיק עבורם למחר-ואני ממש לא מספיקה לעשות את כל אלו וכל משימה שנגררת רק מוסיפה עומס ליום המחרת.
עומס-בלאגן- עודף משימות- חוסר זמן- תשישות- אכילת ג'אנק
יש פה אמהות לשישה ועשרה, איך אתן עושות את זה ועוד שומרות על עצמכן ועל הפיגורה????
) כולל תאומים
אולי באמת לא כדאי, שלא אדמה לטרול ההוא... 
)
