טוב, התלבטתי הרבה אם לכתוב או לא, וגם התלבטתי אם באנונימי או לא, מכיוון שמעולם לא השתמשתי באנונימי.
התלבטות היא בעיקר כי אני לא רוצה שמי שפה שמכירה אותי, תחשוב דברים לא טובים על חמותי...
ולכן אקדים ואומר, שחמותי היא אישה טובה באמת, עם לב טוב ואכפתיות אמיתית, והרבה נסיון חיים היא עברה חיים לא פשוטים וגם חיה בעולם ובתרבות מאוד שונה מהעולם שלי, בהרבה מובנים. ואני מעריכה אותה מאוד מאוד על מי שהיא ועל ההתמודדות שלה ועל כל מה שהיא נתנה ונותנת לנו ולילדים שלנו.
אז מה הענין?
יש איזה קטע, שמלווה אותי מאז שהתחתנו. בהתחלה נפגעתי ממנו מאוד, אח''כ נהייתי אדישה כלפיו ועכשיו אני שוב מוצאת את עצמי מתוסכלת ונפגעת ממנו.
ולכן אני מבקשת את עזרתכן, מועצת חכמות הדור- שתעזרו לי לא להיפגע יותר ממנה בענין הזה.
הענין הוא, שמאיזושהיא סיבה, שעדיין לא הבנתי, היא לא אוכלת אוכל שאני מכינה. כבר כמעט 15 שנה שאנחנו נשואים ושום דבר לא השתנה. לא רק היא. גם חלק מהילדים שלה.
אם באה לשבת, תמיד, במסווה של ''עזרה'' היא תכין ותביא בדיוק את מה שהיא צריכה כדי להיות ''מסודרת'' וגם לא תמיד תיידע אותי מראש. נניח, השבת, אמרה מראש שתביא חמין (למרות שמבחינתי לא תביא כלום, כן?) אז לפי זה תכננתי בישולים. והנה ביום שישי הגיעה עם סיר קובה לליל שבת. עכשיו, עקרונית, זה יכול להיות סבבה. קובה זה אחלה...אבל למה לא להגיד מראש? כבר למדתי מזמן את הענין. היא הביאה קובה כדי שיהיה לה מה לאכול בליל שבת. היא לא תאכל מה שאני הכנתי. גם לא טחינה או כמעט אף סלט אחר. רק חומוס קנוי, וכמובן, חלות לבנות קנויות. היא אפילו לא תטעם מהחלות שאפיתי.
פעם ביקשה שאכין פשטידת תפו''א לסעודה שלישית כשבאנו אליה. לא היה לי קל..עם תינוק קטן ואריזה וכו' ..אבל הכנתי. בעיקר כדי לגלות שיש כבר במקרר פשטידה שגם היא הכינה.
לפני שנה, היתה לנו ברית בשבת. היתה לנו מחשבה, הגיונית, להזמין קייטרינג לשתי סעודות. אבל היא, באווירת נדיבות ועזרה אמרה שתעזור ותבשל. ביום רביעי בררתי איתה מה היא מתכוונת לבשל וכמה, ואז הבנתי בדיוק את הסיפור. היא הכינה הרבה, זה נכון. אבל בדיוק מה שהיא ושני הבנים שלה שהגיעו לשבת אוהבים לאכול, בכמויות תואמות...
מה שאומר שאנחנו היינו צריכים לבשל בעצמנו די הרבה (שבוע אחרי לידה...). ב''ה חברים עזרו המון מכל הלב ועדיין, מצאתי את עצמי ביום שישי בצהריים מבשלת דברים אחרונים, כאילו אני לא אמורה בכלל להיות במיטה. ובליל שבת גיסתי מוציאה מהפלטה עוד משהו ומפזרת בין השולחנות ''הילדים שלי אוהבים אז הכנתי''. רציתי לצרוח עליה.
פעם היתה איזו התכנסות משפחתית, וכל משפחה היתה צריכה להביא פשטידה. את הכל אכלו, חוץ מאת שלנו, שבכוונה הכנתי משהו פשוט ואכיל גם לאניני טעם...
ועוד גיסה אחת התהדרה בפשטידה בריאה שהיא הכינה וידעתי שאם אני הייתי מביאה כזאת היא היתה נשארת שלימה. כולה פשטידת קישואים...
לפני חמש שנים בערך, היינו כולם ביחד באיזה חג ושם נשברתי, ברמה שבעלי אח''כ ניהל שיחה לא נעימה עם אמא שלו. היא הכחישה , אבל גמגמה...והוא הודיע לה שאנחנו יותר לא מביאים שום אוכל מבושל לשום דבר, ושאם היא רוצה לבוא אלינו היא באה בלי אף סיר.
אז החלק הראשון אכן מתקיים. אני לא משקיעה דקה בהכנת אוכל לאירועים משפחתיים. אנחנו תמיד מביאים את הדברים הקנויים- שתיה, וכד'.
החלק השני לא החזיק מעמד...והיא באה תמיד עם סירים. (ומליון דברים לא בריאים לילדים, אבל זה פרק אחר בעלילה...)
היתה תקופה שנהייתי אדישה לזה. אמרתי- סבבה. אנחנו נאכל את שלנו והיא תאכל את שלה. אבל בזמן האחרון זה שום פוגע בי.
גם עצם הענין שהיא לא אוכלת, אבל גם הדרך שבה זה נעשה. הייתי מעדיפה שהיא תגיד במפורש- אני אוהבת לאכול אוכל שאני מכינה ולכן אני מביאה, ולא שכל פעם זה יהיה ב'כאילו'' כזה של עזרה. ואני לא סובלת שתמיד היא מביאה עוד משהו מעבר למה שאמרה, רק כדי לסגור לעצמה את הפינה.
וגם, למה? מה הסיפור שלך? ניקיון? נכון שהבית שלי לא נקי כמו שלך..אבל בכל זאת יש לי פה ילדים קטנים... והבית מתנקה לעיתים די קרובות...הכיריים מתנקות היטב פעם בשבוע או שבועיים, הכיורים והשיש מקבלים את מנת האקונומיקה שלהם פעם בשבוע. אז המקרר לא נקי כמו בפסח כל הזמן. אוקיי ..בגלל זה לא לאכול?
פעם היא באה ללילה ואנחנו יצאנו למלון ללילה אחד, אח''כ הגדולה שלי סיפרה לי שהיא שטפה עם אקונומיקה את כל צלחות הפלסטיק של הילדים...(חוויה קצת מעליבה עבור הבת שלי, אבל עברנו את זה ..)
מה עוד יכולה להיות הסיבה? דבקות עיקשת בסגנון האוכל המוכר והידוע שלה? (גיסתי מקבלת שבחים על הבישול שלה, פשוט כי היא מכינה אחד לאחד את מה שחמותי מכינה...)אני בטוחה שכשהיא בבית מלון היא טועמת עוד סגנונות.
איזו עוד סיבה יכולה להיות? שולחן שבת עם חלות יפות וטעימות מקמח מלא, שפע סלטים יפים וטעימים, דג, בשר, מרק. מה כבר יכול להיות כ''כ נורא באוכל שאני מכינה?
אני מבינה שהבעיה היא לא בי...
אבל עדיין, כל פעם מחדש, אני מגלה שזה צובט לי את הלב ומעכיר לי את השבת.
אז אנא, חכמות הדור-, תעזרו לי בבקשה לא להיפגע ממנה יותר ושיתקיים בי בענין הזה ''נפשי כעפר לכל תהיה''...
התלבטות היא בעיקר כי אני לא רוצה שמי שפה שמכירה אותי, תחשוב דברים לא טובים על חמותי...
ולכן אקדים ואומר, שחמותי היא אישה טובה באמת, עם לב טוב ואכפתיות אמיתית, והרבה נסיון חיים היא עברה חיים לא פשוטים וגם חיה בעולם ובתרבות מאוד שונה מהעולם שלי, בהרבה מובנים. ואני מעריכה אותה מאוד מאוד על מי שהיא ועל ההתמודדות שלה ועל כל מה שהיא נתנה ונותנת לנו ולילדים שלנו.
אז מה הענין?
יש איזה קטע, שמלווה אותי מאז שהתחתנו. בהתחלה נפגעתי ממנו מאוד, אח''כ נהייתי אדישה כלפיו ועכשיו אני שוב מוצאת את עצמי מתוסכלת ונפגעת ממנו.
ולכן אני מבקשת את עזרתכן, מועצת חכמות הדור- שתעזרו לי לא להיפגע יותר ממנה בענין הזה.
הענין הוא, שמאיזושהיא סיבה, שעדיין לא הבנתי, היא לא אוכלת אוכל שאני מכינה. כבר כמעט 15 שנה שאנחנו נשואים ושום דבר לא השתנה. לא רק היא. גם חלק מהילדים שלה.
אם באה לשבת, תמיד, במסווה של ''עזרה'' היא תכין ותביא בדיוק את מה שהיא צריכה כדי להיות ''מסודרת'' וגם לא תמיד תיידע אותי מראש. נניח, השבת, אמרה מראש שתביא חמין (למרות שמבחינתי לא תביא כלום, כן?) אז לפי זה תכננתי בישולים. והנה ביום שישי הגיעה עם סיר קובה לליל שבת. עכשיו, עקרונית, זה יכול להיות סבבה. קובה זה אחלה...אבל למה לא להגיד מראש? כבר למדתי מזמן את הענין. היא הביאה קובה כדי שיהיה לה מה לאכול בליל שבת. היא לא תאכל מה שאני הכנתי. גם לא טחינה או כמעט אף סלט אחר. רק חומוס קנוי, וכמובן, חלות לבנות קנויות. היא אפילו לא תטעם מהחלות שאפיתי.
פעם ביקשה שאכין פשטידת תפו''א לסעודה שלישית כשבאנו אליה. לא היה לי קל..עם תינוק קטן ואריזה וכו' ..אבל הכנתי. בעיקר כדי לגלות שיש כבר במקרר פשטידה שגם היא הכינה.
לפני שנה, היתה לנו ברית בשבת. היתה לנו מחשבה, הגיונית, להזמין קייטרינג לשתי סעודות. אבל היא, באווירת נדיבות ועזרה אמרה שתעזור ותבשל. ביום רביעי בררתי איתה מה היא מתכוונת לבשל וכמה, ואז הבנתי בדיוק את הסיפור. היא הכינה הרבה, זה נכון. אבל בדיוק מה שהיא ושני הבנים שלה שהגיעו לשבת אוהבים לאכול, בכמויות תואמות...
מה שאומר שאנחנו היינו צריכים לבשל בעצמנו די הרבה (שבוע אחרי לידה...). ב''ה חברים עזרו המון מכל הלב ועדיין, מצאתי את עצמי ביום שישי בצהריים מבשלת דברים אחרונים, כאילו אני לא אמורה בכלל להיות במיטה. ובליל שבת גיסתי מוציאה מהפלטה עוד משהו ומפזרת בין השולחנות ''הילדים שלי אוהבים אז הכנתי''. רציתי לצרוח עליה.
פעם היתה איזו התכנסות משפחתית, וכל משפחה היתה צריכה להביא פשטידה. את הכל אכלו, חוץ מאת שלנו, שבכוונה הכנתי משהו פשוט ואכיל גם לאניני טעם...
ועוד גיסה אחת התהדרה בפשטידה בריאה שהיא הכינה וידעתי שאם אני הייתי מביאה כזאת היא היתה נשארת שלימה. כולה פשטידת קישואים...
לפני חמש שנים בערך, היינו כולם ביחד באיזה חג ושם נשברתי, ברמה שבעלי אח''כ ניהל שיחה לא נעימה עם אמא שלו. היא הכחישה , אבל גמגמה...והוא הודיע לה שאנחנו יותר לא מביאים שום אוכל מבושל לשום דבר, ושאם היא רוצה לבוא אלינו היא באה בלי אף סיר.
אז החלק הראשון אכן מתקיים. אני לא משקיעה דקה בהכנת אוכל לאירועים משפחתיים. אנחנו תמיד מביאים את הדברים הקנויים- שתיה, וכד'.
החלק השני לא החזיק מעמד...והיא באה תמיד עם סירים. (ומליון דברים לא בריאים לילדים, אבל זה פרק אחר בעלילה...)
היתה תקופה שנהייתי אדישה לזה. אמרתי- סבבה. אנחנו נאכל את שלנו והיא תאכל את שלה. אבל בזמן האחרון זה שום פוגע בי.
גם עצם הענין שהיא לא אוכלת, אבל גם הדרך שבה זה נעשה. הייתי מעדיפה שהיא תגיד במפורש- אני אוהבת לאכול אוכל שאני מכינה ולכן אני מביאה, ולא שכל פעם זה יהיה ב'כאילו'' כזה של עזרה. ואני לא סובלת שתמיד היא מביאה עוד משהו מעבר למה שאמרה, רק כדי לסגור לעצמה את הפינה.
וגם, למה? מה הסיפור שלך? ניקיון? נכון שהבית שלי לא נקי כמו שלך..אבל בכל זאת יש לי פה ילדים קטנים... והבית מתנקה לעיתים די קרובות...הכיריים מתנקות היטב פעם בשבוע או שבועיים, הכיורים והשיש מקבלים את מנת האקונומיקה שלהם פעם בשבוע. אז המקרר לא נקי כמו בפסח כל הזמן. אוקיי ..בגלל זה לא לאכול?
פעם היא באה ללילה ואנחנו יצאנו למלון ללילה אחד, אח''כ הגדולה שלי סיפרה לי שהיא שטפה עם אקונומיקה את כל צלחות הפלסטיק של הילדים...(חוויה קצת מעליבה עבור הבת שלי, אבל עברנו את זה ..)
מה עוד יכולה להיות הסיבה? דבקות עיקשת בסגנון האוכל המוכר והידוע שלה? (גיסתי מקבלת שבחים על הבישול שלה, פשוט כי היא מכינה אחד לאחד את מה שחמותי מכינה...)אני בטוחה שכשהיא בבית מלון היא טועמת עוד סגנונות.
איזו עוד סיבה יכולה להיות? שולחן שבת עם חלות יפות וטעימות מקמח מלא, שפע סלטים יפים וטעימים, דג, בשר, מרק. מה כבר יכול להיות כ''כ נורא באוכל שאני מכינה?
אני מבינה שהבעיה היא לא בי...
אבל עדיין, כל פעם מחדש, אני מגלה שזה צובט לי את הלב ומעכיר לי את השבת.
אז אנא, חכמות הדור-, תעזרו לי בבקשה לא להיפגע ממנה יותר ושיתקיים בי בענין הזה ''נפשי כעפר לכל תהיה''...
והיא גם תעדיף לא לאכול משהו שאנחנו הכנו (אבל כן יצא שטעמה ממה שהכנו כדי לא לפגוע בנו, וראיתי שזה קשה לה...)
