הבת שלי שיתפה אותי הערב שחברתה לכיתה נמצאית בקושי (הן בכיתה ו),
וכי אותה חברה אמרה לה שאפילו שקלה להתאבד פעמיים, בתי סיפרה כי אחרי שיחות ארוכות של שתיהן, בהן היא הסבירה לה ועודדה ותמכה בה וכו', אותה חברה כבר לא רוצה להתאבד והיא כבר לא "שם" כלל.
אותו קושי ממה שהבנתי הוא לא משהו "מוגדר", אלא סוג של מקום שהבת שלי אמרה שדואגת לחברתה כי היא משקרת לפעמים או מספרת לה שקשה לה עם המשפחה שלה ועוד דברים שלא הספקתי לשמוע בשיחתנו הערב.
חוץ מביתי אף אחד אחר לא יודע זאת.
הוריה של אותה חברה גרושים, והבנתי מהבת שלי שהמצב ביניהם לא טוב, וזה גם משפיע על הקושי של אותה חברה.
מה אתן הייתן עושות?
מספרות למחנכת? ליועצת? להורים? לשניהם? לא מספרות כלל כי הבת שלכן אומרת שלספר לא יעשה טוב לאותה חברה והיא גם ככה בסדר עכשיו לטענתה?
מצד אחד עולה לי שברור שחשוב לידע, גם אם זה היה בעבר. מצד שני חוששת לפגוע באמון גם של החברה אם יוודע לה, ןהקשר בינה לבין ביתי, וגם באמון של ביתי שעד שסיפרה לי כאילו "אבגוד באמונה" וחלילה לא תשתף אותי יותר בדברים מהותיים ולא אוכל להוות כתובת אמיתית במקרים דחופים וחשובים אחרים גם בחייה כמובן וגם בחיי החברה אם צריך (אם לא יהיה שיתוף של החברה לבת שלי או לא יהיה שיתוף של בתי אליי לא אוכל לעזור כלל...)
אולי כדאי להמשיך להבין קודם בעוד שיחות עם ביתי מה בדיוק קרה וקורה ואז לשקול שוב?
מבולבלת ולא רוצה חלילה לעשות רע לא לכאן ולא לכאן ואשמח לעצות החכמות שלכן
וכי אותה חברה אמרה לה שאפילו שקלה להתאבד פעמיים, בתי סיפרה כי אחרי שיחות ארוכות של שתיהן, בהן היא הסבירה לה ועודדה ותמכה בה וכו', אותה חברה כבר לא רוצה להתאבד והיא כבר לא "שם" כלל.
אותו קושי ממה שהבנתי הוא לא משהו "מוגדר", אלא סוג של מקום שהבת שלי אמרה שדואגת לחברתה כי היא משקרת לפעמים או מספרת לה שקשה לה עם המשפחה שלה ועוד דברים שלא הספקתי לשמוע בשיחתנו הערב.
חוץ מביתי אף אחד אחר לא יודע זאת.
הוריה של אותה חברה גרושים, והבנתי מהבת שלי שהמצב ביניהם לא טוב, וזה גם משפיע על הקושי של אותה חברה.
מה אתן הייתן עושות?
מספרות למחנכת? ליועצת? להורים? לשניהם? לא מספרות כלל כי הבת שלכן אומרת שלספר לא יעשה טוב לאותה חברה והיא גם ככה בסדר עכשיו לטענתה?
מצד אחד עולה לי שברור שחשוב לידע, גם אם זה היה בעבר. מצד שני חוששת לפגוע באמון גם של החברה אם יוודע לה, ןהקשר בינה לבין ביתי, וגם באמון של ביתי שעד שסיפרה לי כאילו "אבגוד באמונה" וחלילה לא תשתף אותי יותר בדברים מהותיים ולא אוכל להוות כתובת אמיתית במקרים דחופים וחשובים אחרים גם בחייה כמובן וגם בחיי החברה אם צריך (אם לא יהיה שיתוף של החברה לבת שלי או לא יהיה שיתוף של בתי אליי לא אוכל לעזור כלל...)
אולי כדאי להמשיך להבין קודם בעוד שיחות עם ביתי מה בדיוק קרה וקורה ואז לשקול שוב?
מבולבלת ולא רוצה חלילה לעשות רע לא לכאן ולא לכאן ואשמח לעצות החכמות שלכן
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי 
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)