אני לא מאמינה שעשיתי את זה.
ובזמן האחרון זה נמצא אצלי במחשבות יותר מתמיד.וזה קורה במעשה,הרבה.בהשוואה לעכשיו..
וזה מוזר..כי מאד טוב לי.אז למה אני ככ נמצאת בבור עמוק כזה?בתהום גדולה כזאתי?מרגיש לי לגמריי שיש בתוכי שתי אנשים.האחד הכי שמח בעולם והשני הכי לא.לא מצליחה להסביר את זה לעצמי.קשה לי להגיד שזה לא סותר.קשה לי להגיד לעצמי שזה בסדר להרגיש הכל במקביל.שזה אפילו לכתחילה.
ואני מתה להגיד למישו את מה שקרה לי אתמול.אבל אנלא מסוגלת.וצורח לי ברמות.משו הסטרי.שוב,זה מוזר,כי באמת טוב לי.למה זה קורה למה למה למה.למה יש את הרצון והמעשים האלו למה.
ואני מפחדת.אני מפחדת מלהרגיש טוב.כי פתאום ברגע אחד דברים משתנים ואני נמצאת בקיצוניות.קיצוניות בלתי מוסברת.וקשה לי.ההפכים(?)
זה מזעזע.
כשאני במצב רגיש ופגיע מאד-שום דבר לא מאיים עליי.לכן אני מפחדת עליי פחד מוות.מפחדת להיות ככה קיצונית.מה קורה לי???????????????????????אוף.אוף איתי.
והיום,כשפתאום ראיתי אותה,הצטמררתי.לא יכולתי להכיל את הסיטואציה.התנתקות.השתנות.מלבן לשחור.למאיים.אוטם.רגשות.מחשבות.הכל פתאום מתכווץ.וזה סיוט.כי באמת היה לי מצחיק ושמח מאדד לפני כן.למה לעזעזל זה קורה לי???למה ברגע אחד הכל מתהפך?למה ברגע אחד נהיה לי שחור ועצוב כלכך??
מתיש אותי העסק.
באמת היא הזכירה לי ברמות את אמא.משו שם לא מאוזן בכלל.לא מאוזן אבל אחר מהרגיל.מותר וזה בסדר להיות לא מאוזן.אבל היה שם משו אחר,כמו אמא כזה.אי אפשר להסביר.ואוף ככ עצוב לי עליה.מה קורה מה קורה.הכל משתנה כל הזמן.וזה שורף לי.ניסיתי לברוח.באיזהשהו שלב הצלחתי.אבל הרגשתי עם עצמי רע מאד.כלפיה.ומול עצמי.מצד שני לא הייתי מסוגלת להכיל את זה בלב.עשה לי רע.אז התקרבתי לשם באלגנטיות כזה.מבלי לפגוע.אבל עצם המחשבה של למה עשיתי את זה,גם אם היא לא יודעת,זה עשה לי ככ רע גגג.נווו זה בדיוק קשור לאמא.זה אותו עיניין.אותו שורש.היה מבלבל.היה מערבב.אין לי מושג מה לגמריי הרגשתי.מה עכשיו אני מרגישה.לא מבינה מה קורה איתי.
אני רוצה להיות.אני רוצה להיות ולחיות.
בבקשה תראה לי את הרחמים שלך.אנלא מצליחה לראות.לא רוצה לא רוצה ******.
אוף אבל טוב לי.אז מה קורה מההההה.בוא נעצום עיניים.אני..אוף אני צריכה להדחיק.להדחיק חזק.לא מצליחה לעכל את מה שהיה שם היום.הכל מעורבב.אוי.
לא באלי חיבוק.איכ.איככככככככככככככככככככ.למה לעזעזל נזכרתי בו עכשיו למה.לך תמות.איכ איכ.
